427. אנו דוחים אפוא את טענות המערערים ביחס לאישומים הרביעי והחמישי, ומותירים את ההרשעה באישומים הללו על כנה.
האישום הששי
428. המערערים תוקפים את הרשעתם בעבירות שיוחסו להם באישום הששי – עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד (לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין); מירמה והפרת אמונים בתאגיד (לפי סעיף 425 לחוק העונשין) ועבירת דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
429. נזכיר כי האישום הששי נסב על הסכם ההלוואה שנחתם בין פויכטונגר תעשיות לבין יגרמן. הסכם זה, שכותרתו היא "הסכם למתן שירותים", הקנה ליגרמן את האפשרות לקבל הלוואה בסך של עד ארבעה מיליון שקל מפויכטונגר תעשיות בתמורה לשירותיו לחברה, ללא העמדת ביטחונות מצדו כתנאי לקבלת ההלוואה. לאחר חתימתו של ההסכם אכן הועברו לחשבון קדי, שבאמצעותו פעל יגרמן, סך של ארבעה מיליון שקל. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם ההלוואה היה עסקה חריגה של חברה ציבורית עם נושא משרה בה (יגרמן). כן נקבע, כי הסכם ההלוואה היה גם עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם (יגרמן) שלבעלי שליטה בחברה הציבורית (גבעוני והבי) יש בה עניין אישי. בית המשפט המחוזי קבע כי הימנעותם של המערערים מלהביא את הסכם ההלוואה לאישורים הנדרשים לכך גיבשה בנסיבות העניין את יסודותיהן של
--- סוף עמוד 182 ---
העבירות שבהן הואשמו. לבסוף, נקבע כי העמדת הלוואה בהיקף של ארבעה מיליון שקל ללא בטחונות ליגרמן פגעה ביכולת התאגיד לפרוע את התחייבויותיו, במיוחד בשים לב לכך שמצוקתו הכספית של יגרמן הייתה בידיעתם של שאר המערערים. על בסיס כל האמור קבע בית המשפט המחוזי כי מתגבשות העבירות המתוארות לעיל.
430. כנקודת מוצא לדיון באישום זה יש להידרש לעובדות הבאות:
א. גבעוני שימש כממלא מקום מנכ"ל וכמנכ"ל בפועל בחברת פויכטונגר
תעשיות. הבי כיהן כדירקטור בפויכטונגר תעשיות. להבי ולגבעוני היו זכויות
חתימה בחברה זו.
ב. על הסכם ההלוואה חתמו יגרמן, מצד אחד, והבי וגבעוני בשם פויכטונגר תעשיות, מצד אחר (ת/314לא(5)).
ג. פלד כיהן כיו"ר דירקטוריון פויכטונגר תעשיות.
ד. הסכם ההלוואה לא עבר את הליכי האישור והדיווח הקבועים בסעיף 275 לחוק החברות, כפי שנדרש לגבי עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר כאשר לבעל השליטה יש בה ענין אישי, ואף לא עמד בתנאים הקבועים בסעיף 272 לחוק החברות, כפי שנדרש לגבי עסקה חריגה של חברה ציבורית עם נושא משרה בה.
431. כמו כן יש לתת את הדעת לקביעות ה"רוחביות" שאליהן נדרשנו לעיל ולהלן:
א. גבעוני והבי היו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות.
ב. יגרמן שימש כנושא משרה בפויכטונגר תעשיות.
ג. חוות הדעת מטעם משרד מ. זליגמן (ת/365; ת/314לא(7)) בענין הסכם ההלוואה אינה יכולה לשמש בסיס להגנה שעניינה הסתמכות על ייעוץ משפטי וטעות במצב המשפטי מכוח סעיף 34יט לחוק העונשין למי מן המערערים במסגרת אישום זה (אודות כך ראו עוד להלן בפסקאות 586-578).
--- סוף עמוד 183 ---
ד. לפלד, גבעוני והבי היה עניין אישי בהסכם ההלוואה עם יגרמן. זוהי קביעה של בית המשפט המחוזי אשר מבוססת על העובדות שהוכחו ונראית אף לנו נכונה. המערערים לא תקפו סוגיה זו לגופה במסגרת טיעוניהם באישום זה, ולכן איננו נדרשים אליה עוד.
432. לנוכח הקביעות הרוחביות שלעיל, מתייתר חלק ניכר מהדיון בטענות המערערים באישום זה – הטענות לפיהן גבעוני והבי לא היו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות; הטענות כי יגרמן אינו נושא משרה; והטענה כי המערערים הסתמכו על חוות דעת של משרד מ. זליגמן ושות' לעניין ההליכים הנדרשים לאישורו של הסכם ההלוואה.
433. בשלב זה, עיקר הטענות שעוד נותר לדון בכל הנוגע לאישום הששי הועלו על-ידי פלד. טענותיו של פלד בעניין זה הן שתיים: ראשית, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי הוא ידע על קיומו של הסכם ההלוואה ועל העברת הכספים ליגרמן עובר לחודש יוני 2002; שנית, כי מן הרגע שהובא לידיעתו דבר קיומו של הסכם ההלוואה – לטענתו, כאמור לעיל, רק ביוני 2002 – פלד פעל כנדרש ממנו כיו"ר דירקטוריון החברה, במובן זה שהוא נועץ עם רו"ח ראט, מי שכיהן כדירקטור מטעם הציבור בפויכטונגר תעשיות, ועם גורמים נוספים בחברה (לרבות היועץ המשפטי לפויכטונגר תעשיות, עו"ד ארז) ופעל להבאת הסוגיה לדיון בוועדת הביקורת של פויכטונגר תעשיות (שבה הוא עצמו לא היה חבר), אשר אישרה את הסכם ההלוואה. בשולי הדברים, פלד טוען גם כי לא הוכח שעסקת ההלוואה פגעה ביכולת של פויכטונגר תעשיות לקיים את התחייבויותיה – רכיב נוסף שנדרש לצורך הרשעה בעבירות של עובדים ומנהלים בתאגיד. נדון בטענות אלה כסדרן.
434. בכל הנוגע לסוגיה הראשונה, פלד טען כי בית המשפט המחוזי ייחס לו ידיעה בדבר הסכם ההלוואה עוד לפני שראט פנה אליו לקראת סופו של חודש מאי 2002, וכי עשה כן על יסוד "סברה" וללא "שמץ ראייה". איננו סבורים שאלה הם פני הדברים. יתר על כן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי מתיישבת עם כללי השכל הישר ומכלול הנסיבות האחרות שהוכחו. די אם נזכיר, בהקשר זה, כי עקב חתימתו של הסכם ההלוואה התפטר וינטר, סמנכ"ל הכספים של פויכטונגר תעשיות. וינטר שלח מכתב לגבעוני שבו ציין כי הוא רואה בהסכם ההלוואה נטילה בפועל של כל סמכויותיו בחברה והעברתן ליגרמן, באופן שמחייב אותו לפרוש מתפקידו. הודעה על סיום תפקידו של וינטר בפויכטונגר תעשיות הועברה לבורסה ביום 7.2.2002. ניתן אפוא לתמוה, לנוכח תפקידו של פלד כיו"ר דירקטוריון פויכטונגר תעשיות ובהתחשב
--- סוף עמוד 184 ---
בקשריו עם יגרמן, הכיצד פלד לא היה מיודע בנסיבות שהובילו את וינטר להתפטרותו, עד לסוף חודש מאי 2002. מכל מקום, לצורך המשך הדיון, ניתן להניח לטובתו של פלד את ההנחה המקלה, היינו שידע על הסכם ההלוואה רק בסוף חודש מאי 2002. כפי שנסביר להלן, גם כך נמצא בסיס להרשעתו.
435. בכל הנוגע לסוגיה השנייה, בית המשפט המחוזי קבע כי, מכל מקום, אפילו ידע פלד על קיומו של הסכם ההלוואה רק בסוף חודש מאי 2002, הרי שאין בכך כדי להביא לזיכויו. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על כך שגם במועד זה לא פעל פלד לכך שהסכם ההלוואה יאושר וידווח בהתאם להליכים הנדרשים לכך. בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מתואר כיצד רו"ח ראט פנה לפלד מספר פעמים והפציר בו להביא לאישורו של הסכם ההלוואה בהליכים הנדרשים (ראו: ת/1039 מיום 29.5.2002). בהמשך לכך, ראט אף כתב לפלד וליו"ר ועדת הביקורת בפויכטונגר תעשיות את הדברים הבאים:
"בעניין העברת הכספים לטל יגרמן ולאחר שקראתי את חוות-הדעת בנדון ולאחר ששוחחתי עם עו"ד הייק בנדון הנני להודיעכם כי לדעתי וכן לדעת אחרים יש לראות בכך עיסקה חריגה עם בעל שליטה ולכן יש לדאוג להחזרת הכספים ללא כל דיחוי ולבטל את ההסכם עימו" (ת/1051 מיום 13.6.2002).
436. רו"ח ראט לא הסתפק בכך. לאחר שנמסר לו כי קיימת חוות דעת המאשרת את אופן קבלתו של הסכם ההלוואה הוא שלח לפלד ביום 5.6.2002 מכתב נוסף, שבו התייחס גם לחוות דעת זו:
"אבקש לזמן ישיבת דירקטוריון בדחיפות על מנת לדון בנושאים שלהלן:
...
ב. טרם קיבלתי את חוות-הדעת בעניין ההעברות לבעלי השליטה והקשורים אליהם והאישורים הנדרשים לכך למרות שמר יגרמן הודיעני בישיבת הדירקטוריון שחוות-הדעת בידו והבטיח לשלוח אותה אלי בפקס.
הדירקטוריון צריך לקבל את חוות-הדעת, לשקול אותה ולהתייעץ עם עו"ד מטעמו ואולי אף לקבל חוות-דעת נוספת. בכל מקרה, לאור הנסיבות, הדברים צריכים להעשות מהר" (מכתב מיום 5.6.2002 (ת/1045), ההדגשה אינה במקור).
437. גם לאחר מכתבים אלה ופניות נוספות מצד ראט לא בוטל הסכם ההלוואה, הכסף שניתן ליגרמן מכוחו של הסכם זה לא הוחזר לחברה וההסכם לא עבר את הליכי
--- סוף עמוד 185 ---
האישור והדיווח הנדרשים בדין. כפי שצוין לעיל, פלד טוען כי מן הרגע שנודע לו על מתן ההלוואה הוא פעל ללא לאות להסדרת הסוגיה. טענה זו יש לדחות. אכן, בשלב זה פלד נועץ עם גורמים בחברה והסוגיה הועברה לטיפולה של ועדת הביקורת. אולם, מעבר לכך הוא לא פעל לקבלת האישורים הדרושים בדין להענקת ההלוואה ליגרמן, או להשבת הכסף.
438. יתרה מכך, כפי שציין בית המשפט המחוזי והדגישה גם המדינה בטיעוניה, למעשה פלד תרם באופן אקטיבי להכשרתו של הסכם ההלוואה במתכונתו כשהצהיר בישיבת הדירקטוריון מיום 22.6.2002 (כשלושה שבועות לאחר קבלת המכתב הראשון מראט):
"לאור שאלות שנשאלו לגבי מעמדו של טל יגרמן בחברה, מבקש להבהיר: טל הוא יועץ כלכלי חיצוני של החברה, הוא אינו חבר בשום דירקטוריון ואין לו תפקיד רשמי באף אחת מהחברות. עצותיו הינן בגדר המלצה וניתן לקבלן או לדחותן. אין לו סמכות חתימה בשום מקרה. אמירותיו הן בגדר עצה, הן אינן הוראות ואינן מחייבות איש".
439. בית המשפט המחוזי קבע כי אמירה זו של פלד סותרת את המציאות ואף את מה שהיה ידוע לפלד עצמו, ובדין קבע כך. במסגרת הדיון בשאלה האם יגרמן שימש כנושא משרה עמדנו על מכלול הראיות שעל בסיסן קבע בית המשפט המחוזי כי יגרמן היה אכן נושא משרה (ובכללן העובדה שיגרמן עצמו נשא פנקס שיקים של פויכטונגר תעשיות וכי סמנכ"ל הכספים של החברה התפטר בטענה כי סמכויותיו הועברו דה-פקטו ליגרמן). אם לא היה די בכך, הרי שרו"ח ראט טען בפני פלד באופן מפורש כי:
"לאור מה שאני רואה ושומע ניתן לראותו [את יגרמן] כמי שממלא תפקיד בחברה לדוגמא, לדעתי סמנכ"ל הכספים מקבל הוראות ביצוע מיגרמן ולא רק ייעוץ" (מכתב ראט לפלד מיום 19.6.2002 (ת/1057)).
440. יצוין, כי בדיון שערך בית המשפט המחוזי ביחס למעמדו של יגרמן בחברה הוא אף הצביע על מספר רב של התבטאויות של פלד עצמו בהודעות שמסר לרשות לניירות ערך שמהן עולה כי תפקידו של יגרמן חרג מ"ייעוץ" בלבד, ביניהן: "טל הוא הרוח החיה בפעילות של שתי הקבוצות... בפועל כשאתה מנתח את העיסוקים שלו זה באמת הרבה יותר מיועץ, מכיוון שאין לו תפקיד ממוסד בחברות אז הוא מוגדר כיועץ" (ראו עוד: פסקה 683 להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי).
--- סוף עמוד 186 ---
441. בנסיבות אלה, ולנוכח פעילותו הנמרצת והנחרצת של רו"ח ראט ביחס להסכם ההלוואה, אין עוד מקום לטענותיו של פלד כי פעל כדין. כמו כן, יש בכך כדי לדחות את טענותיו הנוספות כאילו הסתמך על כך שבעלי תפקידים וחברי ועדת הביקורת בפויכטונגר תעשיות לא התריעו על כך שיש להביא את הסכם ההלוואה לאישור (להרחבה בעניין טענות ההסתמכות של המערערים על חוות דעת משפטיות ראו להלן בפסקאות 606-540).
442. לבסוף, מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לפגיעה שנגרמה ליכולתה של פויכטונגר תעשיות לעמוד בהתחייבויותיה כתוצאה ממתן הלוואה בסך של ארבעה מיליון שקל ליגרמן. בית המשפט המחוזי בחן באופן מעמיק בהכרעת דינו את הראיות הנוגעות לפגיעה ביכולתן של חברות קבוצת פויכטונגר תעשיות לעמוד בהתחייבויותיהן (תוך ציון מפורש כי הדברים נוגעים גם לאישום הששי. ראו: פסקה 1083 להכרעת הדין). על סמך ראיות אלה הוא קבע כי חברת פויכטונגר תעשיות עמדה בפני מצוקה תזרימית ביום שבו הוצא בעניינה צו הקפאת הליכים. העובדה כי סיבות נוספות הובילו לכניסתה של פויכטונגר תעשיות להקפאת הליכים (ובהן גם עבירות אחרות שנדונו באישומים אחרים) אינה גורעת מהקביעה העובדתית לפיה אותם ארבעה מיליון שקל היו עשויים להקל על פויכטונגר תעשיות לקיים את התחייבויותיה.
443. בכך, כאמור, מסתכם למעשה הדיון באישום זה. אין מקום לקבל את טענותיו של הבי כאילו הוטעה לחשוב שהוא פועל "לטובת התאגיד" כשחתם על הסכם הלוואה בסך של ארבעה מיליון שקל ללא בטחונות, ומבלי שהבי טרח לוודא שההסכם אושר בהליכים הנדרשים לכך. הוא הדין באשר לטענותיו של גבעוני כי מדובר בהסכם הלוואה שהיה תחליף לשכר וכי הריביות נשוא ההלוואה שולמו תמיד במועד. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מבוססות ונטועות אף הן עמוק בחומר הראיות, ואין מקום להתערב בהן.
444. אשר על כן, הרשעתם של המערערים בעבירות של מנהלים ועובדים בתאגיד, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך –
נעשתה בדין.
האישום השביעי
--- סוף עמוד 187 ---
445. במסגרת האישום השביעי הואשמו גבעוני, יגרמן והבי במרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק. בנוסף לכך הואשם יגרמן בעבירות של גניבה בידי מנהל וגניבה בידי מורשה (סעיפים 392-393 לחוק), ובזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (סעיף 418 לחוק). ביסוד האישום עומדים שלושה שיקים על סך של 2,000,000 שקל כל אחד, שנמשכו ביוני 2002 מחשבונה של פויכטונגר תעשיות לפקודתו של גבעוני, כנגד הלוואה בסך של 4,500,000 שקל שהוזרמה לחברה. שיקים אלו הגיעו לידיו של יגרמן, אשר העבירם לידי ד"ר אדגר מימון, אחיו של יוסף מימון אשר היה אחד מנושיו של יגרמן (להלן: מימון). עוד התברר, כי השיקים נמשכו מפנקס שיקים של פויכטונגר תעשיות, אשר הוחזק על-ידי יגרמן ללא ידיעת אנשי הכספים של החברה. קיומם התגלה דרך מקרה, לאחר סיום חקירת הרשות, שעה שאחד מהשיקים הוצג לפרעון בחודש מרץ 2003, כאשר פויכטונגר תעשיות כבר היתה בהקפאת הליכים. השיקים נחזו כחתומים על-ידי גבעוני והבי. על גבי השיקים נכתבו המילים "ארהל'ה גבעוני", מתחתם חתימה ומספר חשבון, ועל גב אחד מהשיקים נמצאה גם חתימתו של יגרמן וכן הסבה נוספת שמהותה איננה ברורה.
446. גבעוני לא הכחיש כי השיקים היו חתומים על-ידו, אך גרס כי נהג לחתום עבור יגרמן גם על שיקים ריקים, בשל האמון שרחש לו. הבי המשיך להחזיק בקו ההגנה שאפיין אותו לאורך הפרשה כולה, וטען כי חתם על כל מה שהונח לפניו, מבלי לדעת במה מדובר. גרסת שניהם היתה כי סברו כי מדובר בשיקים שישמשו לביטחון, אך לא ידעו כי אלו ינוצלו לטובתו האישית של יגרמן.