447. גרסתו של יגרמן היתה מורכבת, ועברה שינויים מספר ממועד חקירתו ברשות בשנת 2004 ועד לעדותו בבית המשפט המחוזי בשלהי שנת 2008. בתחילה גרס כי ניסה לגייס כסף לפויכטונגר תעשיות מידי מימון, כאשר בתחילה היו השיקים בחזקת הבי, ורק לאחר שהלה לא הצליח לגייס בעזרתם מימון לחברה, הועברו השיקים ליגרמן. מאוחר יותר שינה יגרמן את גרסתו וקישר לראשונה בין השיקים לבין הלוואה שניתנה מבנק דיסקונט בסך של 4,500,000 שקל, בערבותו האישית של הבי. לטענת יגרמן, כאשר היה ברור כי פויכטונגר תעשיות לא תצליח להשיב את ההלוואה וכי הבי ידרש לשלם מכספו, הוא גייס סכום כסף נוסף ממקורותיו כדי לכסות זאת, ובתמורה קיבל את השיקים כדין מהבנק, ועשה בהם שימוש לשם החזר חובותיו האישיים. בכל הנוגע לשינויים בגרסתו, טען יגרמן כי בעת חקירת ההשלמה שנערכה לו במשטרה "העדיף שלא להיכנס לנושא", וכי רק לאחר מכן שינה את טעמו. עוד יצוין, כי בחקירתו הנגדית של גבעוני, הציג לו יגרמן את הגרסה כאילו דווקא הוא זה שכיסה חלק ניכר מההלוואה. סתירה נוספת שנתגלתה נגעה לשאלת הכיתוב על גבי השיקים:
--- סוף עמוד 188 ---
בעוד שבעת חקירתו במשטרה הודה יגרמן כי כתב את שמו של גבעוני על גבי השיקים, במעמד העדות חזר בו מההודאה האמורה. יגרמן נימק זאת בבלבול שחש בעת החקירה.
448. בית המשפט המחוזי לא קיבל את גרסתו העובדתית של יגרמן. נקבע כי גרסתו התעדכנה לאחר שרגב ושנהב, אנשי הכספים הבכירים בחברה, כבר העידו בתיק, ובשעה שלא היה ניתן עוד לעמת אותם עם המידע החדש. בנסיבות אלו, כך נקבע, מדובר בגרסה כבושה של נאשם, ששיתף פעולה לכאורה בחקירה אך מסר גרסה חלקית ומטעה, שרב המרחק בינה לבין הטענות שהעלה בבית המשפט. לאור זאת מוטל עליו הנטל להסביר את השינוי בגרסתו, ובנטל זה לא עמד. בית המשפט המחוזי ציין מספר נקודות שלא הובהרו בגרסת יגרמן, כגון זהות המקורות שמהם כיסה את ההלוואה מבנק דיסקונט, הסכום המדויק שהעביר לבנק ומועד ההעברה, הפער שבין סכום ההחזר הנטען (כ-3,500,000 שקל) לבין סכום השיקים שהגיע לידיו (6,000,000 שקל), ואי-עדכון ספרי החברה במשיכת שיקים בסכום כה מהותי. נקודה נוספת שהועלתה בעניין זה, היא כי הכספים שהתקבלו אצל פויכטונגר תעשיות נרשמו בחברה לא כהלוואה, אלא כהחזר חוב מידי קדי, שבשליטתו של יגרמן. בית המשפט הוסיף וקבע כי הוא מעדיף את גרסת יגרמן במשטרה, לפיה הוא זה שכתב את שמו של גבעוני על גבי השיקים, וכן את טענתו לפיה השיקים נמשכו בידיעתם ובחתימתם של גבעוני והבי, והופקדו זמנית בחשבונם של השניים, עד להעברתם לידי יגרמן. כמו כן צוין כי גם ללא מומחיות מקצועית ניתן להבדיל בין כתב היד שעל גבי השיקים הנדונים לבין כתב ידו של גבעוני. בית המשפט לא קיבל את גרסתו של יגרמן לפיה לא היה מודע לסיווגה של העברת הכספים מבנק דיסקונט כהחזר חוב של קדי, וקבע כי לא סביר כי עובדה זו נשמטה מעיניו או נעשתה שלא ביוזמתו. כך או כך, קבע בית המשפט, אפילו היה יגרמן מכסה את מלוא סכום ההלוואה מכספו שלו (ואין מחלוקת שלא כך היה) – עדיין לא נתן לו הדבר זכות לעשות שימוש בשיקים של החברה בסך 6,000,000 שקל לשם החזר חובותיו הפרטיים. לאור האמור קבע בית המשפט כי יש להרשיע את יגרמן בעבירת גניבה בידי מנהל, שכן גם אם עצם החזקת השיקים על-ידו היתה כדין – עדיין הסבת השיקים ומסירתם לצד שלישי, ללא ידיעת החברה, מקימה את יסודות העבירה. כמו כן הרשיע בית המשפט את יגרמן גם בהפרת אמונים בתאגיד, לאור קביעותיו העקרוניות על אודות היסודות המשותפים שבעבירות אלו. בית המשפט קבע כי העובדה כי מסירת השיקים נעשתה, לפי הטענה, בזמן שפויכטונגר תעשיות היתה בהקפאת הליכים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ההרשעה בגניבה, מאחר שה"דבר" שנגנב היתה התחייבות החברה, גם אם בפועל לא היתה יכולה החברה לעמוד בהתחייבות זו.
--- סוף עמוד 189 ---
449. באישום זה קבע בית המשפט כי אין לראות את המערערים כמי שפעלו בצוותא, וזאת מאחר שיגרמן פעל במקרה זה ללא ידיעתם של גבעוני והבי. אשר לחלקם של גבעוני והבי, הפריד בית המשפט בין השניים. בכל הנוגע להבי קבע בית המשפט כי יש לזכותו מביצוע העבירה, שכן לפי השתלשלות העניינים המתוארת ביקש הבי להזרים מימון לפויכטונגר תעשיות, תוך נשיאה בסיכון פיננסי עצמי והעמדת ערבות אישית (שהתממשה בסופו של דבר, עובדה שהובילה את יגרמן לפעול לכיסוי החוב). לאור זאת, כך נקבע, לא הפר הבי אמונים כלפי התאגיד. לעומת זאת, באשר לגבעוני נקבע כי על אף שהלה ביקש להתנער מידיעתו על אודות השיקים ומסירתם לבנק, הרי שהודה בפה מלא כי חתם ליגרמן על שיקים "בלאנקו", מבלי לדעת לשם מה נמשכו ומהו סכום המשיכה. בכך, אליבא דבית המשפט, היה משום הפרה מובהקת של חובת האמונים, על אחת כמה וכמה כאשר גבעוני היה מודע למצוקה הפיננסית בה היה יגרמן נתון ולעברו המפוקפק בנושא כספים.
450. בית המשפט המחוזי הוסיף ונדרש להאשמתו של יגרמן בזיוף המסמך, בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות. בעניין זה קבע כי שוכנע מעבר לספק סביר כי יגרמן הוסיף את שמו של גבעוני לגב השיק, באופן הנחזה כחתימתו של גבעוני המיועדת להסבת השיק שלא כדין. המעשה האמור בוצע על מנת לזכות בהמשך תמיכתו הכספית של יוסי מימון, ולחלופין על מנת שלא יפעל לגבות את חובותיו של יגרמן כלפיו. בכך הוקמו יסודותיה של עבירת הזיוף. עוד נקבע כי העבירה נעברה בנסיבות מחמירות, בהתחשב במעמדו של יגרמן כנושא משרה בפויכטונגר תעשיות, בהיותו איש אמונם של בעלי השליטה בה, בסכום הגבוה של השיקים, ובאדישות שהפגין יגרמן לנזק שהדבר עלול לגרום לחברה.
האישום השביעי – טענות הצדדים
451. יגרמן אינו משלים עם הכרעת בית המשפט המחוזי, וטוען כי אין קשר בינה לבין העובדות בהן הואשם במסגרת כתב האישום. זאת, מאחר שבכתב האישום נטען כי גנב שיקים לשימושו האישי, ובפועל הוכח, לטענתו, כי אחז בשיקים כדין. לשיטתו של יגרמן, אין ספק כי הבנק אחז בשיקים כשורה, כביטחון להלוואה שנתן, ומשכך לא ניתן להרשיע את יגרמן בגניבה, משום שקיבל אותם לידיו מהבנק כדין. בהיבט המשפטי טוען יגרמן כי הרשעתו בעבירת גניבה על-ידי מנהל ובהפרת אמונים בתאגיד אינה יכולה לעמוד, מכיוון שלאחר מינוי נאמן לפויכטונגר תעשיות שנכנסה להקפאת הליכים, יגרמן לא היה עוד מנהל בחברה. עוד נטען, כי מקום בו חברה מצויה בהקפאת הליכים ולא ניתן למשוך כסף מחשבונה, שיק של החברה, המיועד ברגיל לתת אפשרות
--- סוף עמוד 190 ---
למשיכת כספים, איננו "דבר הניתן להיגנב" ואינו מקים את יסודות עבירת הגניבה. אשר להרשעתו בזיוף, טוען יגרמן כי בנוסף לשמו של גבעוני שנרשם בגב השיק היתה קיימת גם חתימה, שאת זיופה הכחיש יגרמן מכל וכל. לשיטתו אין כל ספק כי הבנק לא היה לוקח את השיק כביטחון ללא חתימת ההסבה שנעשתה על גבו, וכי לאור העובדה שהוכחה כי גבעוני והבי נכחו בסניף הבנק – המסקנה המסתברת מכך היא שגבעוני עצמו חתם על השיק לשם קבלת ההלוואה. בנוסף לכך, כך נטען, לא יכולה להיות הרשעה בזיוף, ובודאי לא בנסיבות מחמירות, שעה שנקבע בהכרעת הדין כי יגרמן קיבל הרשאה כללית לחתום בשם המערערים. כמו כן, לדידו של יגרמן קיימת סתירה בין ההרשעה בגניבה ובין ההרשעה בזיוף, שכן אם התכוון יגרמן שמימון יקבל את הכסף מפויכטונגר תעשיות, אזי תתגבש עבירת הגניבה אך לא כוונת המרמה כלפי מימון, ולהיפך.
452. לצד טענות פרטניות אלו מזכיר יגרמן גם את הטענה הכללית לפיה לא ניתן לראות אותו כנושא משרה בחברה, וכן את הטענות נגד הקביעה לגבי שליטתה של משב בפויכטונגר תעשיות. טענות אלו נדונו ונדחו על-ידנו, ולא נחזור על כך.
453. גבעוני סבור כי הרשעתו באישום זה מלמדת כי בית המשפט המחוזי היה "שבוי" בהכרעותיו באישומים האחרים, מאחר ומדובר בשיקים אשר יגרמן עשה בהם כרצונו מבלי שהיה יכול לדעת על כך, או להעלות על דעתו כי יבצע בהם שימוש כאמור. לטענתו, גם אם התרשל בכל הקשור למסירת השיקים ליגרמן, אין בכך די כדי להרשיעו בהפרת אמונים בתאגיד. מן הראוי לציין גם כי הבי, שזוכה כאמור מהעבירות בהן הואשם במסגרת אישום זה, מבקש לטעון בדומה להכרעת הדברים דהכא, כי היה מקום לזכותו מאותם נימוקים גם במסגרת האישומים האחרים. מאחר שהדברים ידונו במקומם, אין להאריך בכך בשלב זה. נסתפק אולי באמירה כי באותה מידה, ניתן ללמוד מזיכויו של הבי כי בית המשפט המחוזי דווקא נמנע מללכת שבי אחר קונספציה מסוימת, וכי בדק את עצמו ביחס לעובדות כל אישום ואישום בטרם הרשיע את הבי או מי מהמערערים האחרים.
454. המדינה מבקשת לדחות את טיעוני המערערים. היא סבורה כי עצם סיווג ההלוואה כהחזר חוב מטעם קדי שומט את הקרקע מתחת הטענה כי יגרמן אחז כדין בשיקים שקיבל וכי היה רשאי להשתמש בהם כרצונו. המדינה מטעימה כי בית המשפט לא נתן אמון בגרסת יגרמן הכבושה, הסותרת גרסאות קודמות, ושלא הוצגה לעדים הרלבנטיים. מכל מקום, כך המדינה, גם אם אכן פרע יגרמן חלק מההלוואה בסך של 4,500,000 שקל, לא היה זכאי ליטול לעצמו סך של 6,000,000 שקל מכספי החברה.
--- סוף עמוד 191 ---
אשר לטענות המשפטיות מצד יגרמן, טוענת המדינה כי אין ממש בטענה ששיק של חברה הנתונה בהקפאת הליכים אינו "דבר הניתן להיגנב", שכן גם בשלב זה ניתן לנקוט הליכי מימוש, גם אם לא על-ידי הפקדתו בבנק באופן ישיר. בכל הנוגע לטענות יגרמן נגד הרשעתו בזיוף, טוענת המדינה כי אין להתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. לטענתה, יסוד המרמה המונח בשורש המעשה לא נגע ליכולת משיכת הכספים מפויכטונגר תעשיות, אלא לזכאות לעשות שימוש בשיק שנמסר. משכך, אין מניעה לומר שיגרמן התכוון לשלול את הסכום שבשיק מהחברה ובמקביל לרמות את מימון כי הוסב כדין, ואין אפוא כל סתירה בין ההרשעה בגניבה לבין ההרשעה בזיוף. אשר לטענה כי בעת הרלבנטית לא היה יגרמן נושא משרה בחברה בשל כניסתה להקפאת הליכים, מפנה המדינה לכך כי מינוי המנהל המיוחד לחברה לא הפקיע את סמכויות נושאי המשרה, וכי כאשר יתר המערערים ביקשו שלא להימנות עם נושאי המשרה, הם נדרשו להתפטר באופן פוזיטיבי. עוד נטען בהקשר זה, כי גם לאחר הקפאת ההליכים פעל יגרמן לפרעון חובה של פויכטונגר תעשיות לבנק דיסקונט ובפועל ראה את עצמו כמנהל בה, וכן כי עצם נגישותו לכספי החברה נבעה מהיותו בעל תפקיד, כך שלא ניתן בה בעת ליטול את שיק הביטחון כמנהל החברה אך להתנער מהאחריות וחובת האמון הכרוכה בכך.
האישום השביעי – דיון והכרעה
455. גם בגדרי אישום זה סבורנו כי אין מקום להתערבות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, וכי דין הערעור להידחות.
456. אופן פסיקתו של בית המשפט המחוזי במסגרת האישום דנן מדגים לטעמנו עד כמה פסע בית המשפט המחוזי בזהירות, במתינות ובשום שכל – מבלי להסיק מסקנות נמהרות וכוללניות ביחס למערער כזה או אחר או ביחס לכלל האישומים. בית המשפט המחוזי ביסס היטב את הממצאים העובדתיים שקבע. בהכרעת הדין ניתן פירוט נרחב לאופן התנהלותו של יגרמן בחקירה ולהתפתחות גרסתו. בית המשפט המחוזי בחן את הדברים באופן מעמיק, ולא מנע מיגרמן את האפשרות להסביר את הקשיים והסתירות שנפלו בגרסתו. בית המשפט גם לא נמנע מלפסוק כי הוא מקבל את גרסתו של יגרמן בנקודות מסוימות, שעה שהדברים עלו בקנה אחד עם יתר הראיות. גם ביחס להבי וגבעוני לא נהג בית המשפט המחוזי בהכרעתו כמקשה אחת, והשכיל לקבוע, בהתאם לחומר הראיות שעמד לפניו, דין שונה לכל אחד מהם. לאחר הבירור העובדתי הוכח כי הזרמת ההלוואה מהבנק לפויכטונגר תעשיות סווגה בספרי החברה, בידיעתו וככל הנראה גם בהכוונתו של יגרמן, כהחזר חוב של קדי ולא כיתרת חובה כלפי הבנק. יגרמן
--- סוף עמוד 192 ---
עשה אפוא שימוש לטובתו גם בכספי ההלוואה, ובנסיבות אלו לא ניתן לומר שאחיזתו של יגרמן בשיקים שניתנו כבטוחה לאותה הלוואה היתה כדין. בוודאי ששיקים אלו לא נועדו גם הם לשימושו האישי. באופן דומה הוכח כי גבעוני מסר ליגרמן שיקים חתומים מבלי לדעת את מטרתם או את סכומם, וכי יגרמן הוא זה אשר רשם את שמו של גבעוני על גב השיקים. איננו סבורים כי קמה עילה להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו, בין ביחס ליגרמן, בין ביחס לגבעוני.
457. גם בנוגע לטענות המשפטיות של המערערים, הגענו לכלל מסקנה כי הצדק עם המדינה בטענותיה. אשר לטענה בדבר הפקעת מעמדו של יגרמן כנושא משרה עם מינוי המנהל המיוחד, הרי שטענה זו נטענה בעלמא. מנגד הפנתה המדינה ל-ת/82, ממנו עולה כי מינוי המנהל לא הפקיע את סמכויות נושאי המשרה ולכך שיתר נושאי המשרה נדרשו להתפטר באופן אקטיבי על מנת לסיים את תפקידם. די בכך על מנת לסתום את הגולל על טענה זו, ואין אף צורך להידרש לשאלה איך ראה את עצמו יגרמן לאחר כניסת החברה להקפאת הליכים, שאלה שלגביה טען יגרמן כי המדינה העלתה טענה עובדתית חדשה שלא נטענו בפני בית המשפט המחוזי.
458. אשר לטענה בדבר מעמדו של השיק שנמסר כאשר היתה פויכטונגר תעשיות כבר בהקפאת הליכים, יפים הדברים שנכתבו על-ידי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, ושנתלבשו בלבוש אחר גם בטיעוניה של המדינה לפנינו. כפי שצוין לעיל במסגרת הדיון באישומים הרביעי והחמישי ביחס לערבות, הגדרתו של "דבר הניתן להיגנב" היא הגדרה גמישה, אשר יש להעניק לה את הפרשנות המתיישבת עם תכלית העבירה. המקרה דנן הוא פשוט אף יותר, מאחר שאין מחלוקת כי שיק הוא שטר היוצר התחייבות כספית. התחייבות זו אינה עוברת מן העולם עם כניסת החברה להקפאת הליכים, גם אם ניצב לפני האוחז בשיק מכשול חלקי או מלא המונע את מימושה לעת הזאת. אין צורך לומר, כי עדיין פתוחה לפני האוחז בשיק גם האפשרות לנקיטת הליכים מול המנהל המיוחד כאחד מנושי החברה.