98. באשר לאישום הרביעי – אף ביחס לאישום זה גבעוני טוען כי לא התגבש בעניינו היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו בעבירות שבהן הורשע. גבעוני טוען כי סמך על יגרמן, כי לא היה מודע לכך שההסכם עם ס.נ. הוא הסכם פיקטיבי, וכי לא התגבשה בעניינו כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע. לשיטת גבעוני, טענות אלה מקבלות משנה תוקף לנוכח ממצאיו של בית המשפט המחוזי, שלפיהם העברת הכספים התבצעה לחברה בבעלותו של הבי והשימוש העיקרי בכספים נעשה לכיסוי חובותיו של יגרמן.
99. באשר לאישום החמישי – גבעוני טוען שבית המשפט המחוזי הסתמך לעניין זה על מסקנות שהסיק על הבסיס הנטען באישומים קודמים, ולא בחן את הראיות הקונקרטיות הנוגעות לאישום זה.
100. באשר לאישום הששי – גבעוני טוען כי במועדים הרלוונטיים לאירועים שעליהם נסב האישום הוא סבר שיגרמן אינו נושא משרה בחברות הקבוצה (ובאופן ספציפי –
--- סוף עמוד 42 ---
בפויכטונגר תעשיות), וכי הסתמך בעניין זה גם על קיומה של חוות הדעת המשפטית של עו"ד הייק, לפיה הסכם ההלוואה עם יגרמן אינו נדרש לאישורים מיוחדים. בהמשך לכך, גבעוני טוען כי בזמן אמת, לא עמדו לנגד עיניו כל הקביעות שנכללו בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה הקביעה לפיה יגרמן שימש נושא משרה. על כן, הוא סבור שלא ניתן לטעון שהסתמכותו על חוות הדעת לא הייתה סבירה מבחינה אובייקטיבית.
101. באשר לאישום השביעי – גבעוני טוען כי בזמן אמת הוא לא ידע, ואף לא יכול היה להעלות על דעתו, שיגרמן יפעל בדרכי זיוף ויעשה שימוש בכספי השיקים לצרכיו האישיים.
102. ביחס לאישומים העשירי, האחד-עשר והשנים-עשר – גבעוני טוען שהעיכוב בהגשת הדו"חות נבע מקיומה של מחלוקת משפטית-חשבונאית כנה בין המערערים לבין רואי החשבון של החברות הרלוונטיות, ולא ממטרה להטעות את המשקיעים.
103. טענותיו של גבעוני באשר לערעור על גזר הדין – גבעוני מדגיש את נסיבותיו האישיות ובהן את המחלה הקשה שבה לקה. הוא מוסיף וטוען כי היה מקום להעניק משקל משמעותי יותר לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא מדובר במסכת עבריינית מתוכננת מראש כי אם בכישלון של מהלך עסקי שהתפתח לכלל ביצוען של עבירות. כמו כן, הוא טוען שהיה מקום להתחשב במעורבות המינורית שלו בביצוע העבירות שנעשו בפועל על-ידי יגרמן. בדיון שנערך בפנינו הדגיש בא-כוחו של גבעוני את ההידרדרות שחלה במצבו הבריאותי, וציין כי מצבו עלול להחמיר עקב ריצויו של מאסר בפועל.