--- סוף עמוד 204 ---
אקטיבי גרם לכך שלא יוגשו דו"חות כלל, תוך כוונה להטעות משקיע סביר, לא ייתפס ברשתו של הסעיף. לעניין זה הקיש בית המשפט המחוזי מפסיקת בית משפט זה בעניין אחר, לגבי מי שגרם לכך שלא יוגש דיווח בגין שינוי באחזקותיו של בעל עניין. לשיטתו, מבחינת תכלית העבירה אין הבדל גדול בין העדר דיווח לבין הכללת פרט מטעה בדיווח, שכן תוצאת שני המעשים זהה, והיא הטעיית המשקיע הסביר ופגיעה ביכולתו לכלכל את צעדיו. לפיכך, יש לתת לסעיף פרשנות רחבה כך שהחלופה השניה תכלול גם מצב של העדר דיווח, ולא רק של הכללת פרט מטעה. מכל מקום, באשר למי שאיננו בעל תפקיד בחברה יש להראות כי הוא אכן גרם באופן אקטיבי לעיכוב בפרסום הדו"חות. מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לבחון כל אחד מהאישומים לפרטיו.
492. במסגרת האישום העשירי הואשמו המערערים בכך שגרמו לעיכוב הדו"חות הכספיים של פויכטונגר תעשיות ואפקון אלקטרו מכניקה. נזכיר כי פלד, הבי וגבעוני כיהנו כדירקטורים ומנהלים בחברות האמורות. בכתב האישום נטען כי המערערים ניסו להביא את רואי החשבון המבקרים של החברה, שחתימתם מהווה תנאי לפרסום הדו"ח, לקבל את ההסברים שמסרו להם בנוגע להעברות הכספים מושא האישום הראשון. כאשר דרשו רואי החשבון חוות דעת משפטית בקשר להעברות אלו, השיגו המערערים חוות דעת מטעה של עו"ד הייק, שהיתה מבוססת על מידע חלקי ומגמתי שנמסר לו. משחוות דעת זו לא שכנעה את רואי החשבון, סרבו המערערים לקבל את עמדתם ונמנעו במכוון מלנקוט בהליכים הנדרשים על מנת לפרסם את הדו"חות. בנוסף לעבירת אי-הדיווח הואשמו המערערים במסגרת אישום זה גם בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
493. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירת הדיווח וזיכה אותם מניסיון לקבלת דבר במרמה. בהכרעת הדין סקר בית המשפט את המחלוקת שנתגלעה בין רואי החשבון לבין המערערים, ובראשם יגרמן, ביחס למעמדן של העברות הכספים לבעלי השליטה, שעל פני הדברים חייבו אישורי עסקה חריגה, אך סווגו על-ידי הקבוצה כהעברה במהלך העסקים הרגיל או כעסקאות מזכות. עוד עלה כי במסגרת ישיבת הנהלה של משב ציין יגרמן טעם נוסף לאי-הגשת הדו"חות, מעבר למחלוקת עם רואי החשבון, והוא קיומו של משא ומתן משמעותי להצעת רכש בפויכטונגר תעשיות, שעשויה להשפיע על תמונת המצב העסקית בכללותה (ת/661). לאור ראיות אלו, קבע בית המשפט כי יגרמן הצהיר בפה מלא, בשמו ובשם יתר בעלי השליטה, כי הוא מתכוון לעכב את פרסום הדו"חות. עוד נקבע כי הכוונה המובהקת במעשה זה היתה להטעות את המשקיעים, ו"לחסוך" מהם מידע אותו ראה יגרמן כרגיש. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשה ואת זכותם של המשקיעים לקבל את כל המידע הרלבנטי
--- סוף עמוד 205 ---
במסגרת הדו"ח התקופתי. אשר לאחריותם של יתר המערערים, דחה בית המשפט את טענת פלד לפיה סבר כי מדובר במחלוקת לגיטימית ולא מורכבת בין רואי החשבון לחברה, וכי סמך על גורמי המקצוע על מנת שיפתרו אותה בהקדם, בעודו פועל כמיטב יכולתו בגזרתו שלו. בהכרעת הדין נקבע כי על אף שהיה מודע לעיכוב החמור בהגשת הדו"חות, פלד גרר את רגליו ונמנע מלפעול, מקום בו היתה מוטלת עליו חובה לעשות כן. באופן דומה נדחו טענותיהם של גבעוני והבי אשר בקשו להתנער ממעורבות אקטיבית במאמצים להטעיית רואי החשבון, ולכפור בקיומה של כוונה מצדם להטעיית משקיעים. בהקשר זה הדגיש בית המשפט גם את העובדה כי גבעוני והבי לקחו חלק פעיל וקריטי בהעברות הכספים שהיו מלכתחילה הגורם לעיכוב הדו"חות. אשר לאישום בניסיון לקבלת דבר במרמה, קבע בית המשפט כי על אף שהיה ניתן להרשיע את המערערים גם בעבירה זו, הרי שקיימת חפיפה לא מבוטלת בין המעשים המיוחסים למערערים באישום זה לבין אלו שיוחסו להם במסגרת האישום הראשון. משהורשעו המערערים בעבירות החמורות יותר של גניבה בידי מנהל, עבירות מנהלים בתאגיד ובמרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבע בית המשפט כי אין תכלית ראויה לשוב ולהרשיעם גם בעבירה זו, ומשכך יש לזכותם. מאחר והמדינה לא הגישה ערעור על הכרעת הדין, זיכוי זה הוא חלוט.
494. במסגרת האישום האחד עשר הואשמו המערערים בעיכוב בפרסום הדו"חות הכספיים של משב. מן הראיות שהובאו לפני בית המשפט עלה כי באותה העת עמדה משב בסיכון ממשי לכלילת הערת "עסק חי" בדו"חות הכספיים. זאת, על רקע קיומה של אופציית הפוט שנתנה משב לחייל, במסגרתה ניתנה האפשרות לחייל לחייב את משב לרכוש את אחזקותיה של הראשונה בפויכטונגר השקעות. בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של חייל, שגם בדו"חותיה נכללה הערת "עסק חי", וכן בערבות הבנקאית ובפקדון ששועבדו להבטחת האופציות, היו רואי החשבון בדעה כי סביר שאופציית הפוט תמומש – דבר אשר יסב למשב הפסדים ניכרים (לאור ירידת ערכן של מניות פויכטונגר השקעות). נושאים נוספים שעכבו את פרסום הדו"חות, אליבא דרואי החשבון של החברה, כללו את הצורך בקבלת הערכת שווי מוסמכת ובלתי תלויה של פויכטונגר השקעות וכן קבלת חוות דעת משפטית כי קדי, בעליה ומנהליה אינם צדדים קשורים לחברת משב, וזאת לאור העברות הכספים והעסקאות שנעשו בין השתיים. על אף קיומן של מספר ישיבות בעניין בין נציגי החברה לבין רואי החשבון, לא הצליחו המערערים לשכנע את רואי החשבון לאשר את הדו"חות המוצעים. ביום 13.6.2002 הודיע עו"ד הייק לרשות ניירות ערך, בשם החברה, כי נדרשים נתונים נוספים לצורך פרסום הדו"חות, וזאת מבלי לרמוז על המחלוקת הקשה שעמדה בבסיס העניין. ביום 16.7.2002, לאחר דרישות והתראות חמורות מצד הרשות, פורסם דו"ח מיידי על-ידי
--- סוף עמוד 206 ---
החברה לפיו אי-פרסום הדו"חות של פויכטונגר תעשיות מונע את פרסום הדו"חות של משב, כמו גם הצורך בקבלת הערכת שווי ומחלוקת בין החברה לרואי החשבון שלה בנוגע להתקשרותה עם קבלנים. גם בדו"ח מיידי זה לא הוזכרה קדי כלל, ולא צוין כי אותם קבלנים (מיאב ובסט-בית) הם למעשה בעלי השליטה בחברה. בנוסף לכך לא הוזכרה אופציית הפוט המאיימת לפגוע קשות במצבה הכלכלי של החברה, וכל זאת, כאמור, כחודש וחצי לאחר המועד הנדרש לפרסום הדו"ח התקופתי. ביום 21.7.2002 שלח פלד לאיסטריק ושנהב מכתב המפציר בהם לפעול לפרסום הדו"חות. בו ביום נענה על-ידם כי הם עדיין ממתינים לקבלת חומרים רבים שנדרשו על-ידי רואי החשבון, בהם גם הבהרות לגבי משיכות קדי (ת/694). כזכור, למחרת נפתחה חקירת הרשות.
495. גם באישום זה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים בעבירות שיוחסו להם. בהכרעתו קבע בית המשפט כי האחריות המרכזית לעיכוב הדו"חות רובצת על כתפיו של יגרמן, כמי שהיה הגורם הפעיל ביותר אשר עמד מטעם החברה כדובר המרכזי בחזית מול רואי החשבון. יגרמן הסתיר מרואי החשבון את פועלה של חברת קדי ואת משיכות הכספים שבמחלוקת, וטען כי מדובר בהעברות בגין שכר טרחה, ולחלופין כי החוב של קדי למשב יוסדר בהקדם – כל זאת על מנת שזו לא תוצג בדו"חות הכספיים. בית המשפט גם חזר והדגיש כי יגרמן, הבי וגבעוני היו אחראים מלכתחילה לאותן עסקאות בעייתיות שגרמו לסירוב רואי החשבון לאשר את הדו"חות. בנוסף לכך דחה בית המשפט את טענות המערערים לפיהן קיימות היו מניעויות אובייקטיביות שמנעו את הפרסום, כגון העיכוב בפרסום הדו"חות של פויכטונגר תעשיות, והצורך בקבלת הערכת שווי של פויכטונגר השקעות. בהקשר זה הוזכר כי המערערים שלטו בקבוצה כולה ובחרו שלא לקדם את תהליך הפרסום, וזאת מאחר שלא היו בידיהם תשובות טובות לרואי החשבון. משכך, פסק בית המשפט, ניתן לקבוע כי העיכוב בפרסום הדו"חות נעשה על מנת להטעות משקיע סביר. אשר לאחריותם של פלד, הבי וגבעוני, אשר כיהנו כיו"ר הדירקטוריון וכדירקטורים במשב, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסכים עם גרירת הרגליים מצדם וניסיונם 'להפיל' את האשמה כולה על יגרמן. בנסיבות הנתונות, בהן היתה מודעות אצלם לעצם העיכוב ולסיבותיו (וכאשר הם היו שותפים ביצירתן של אותן סיבות), ניתן היה לצפות מהם לפעול כראוי לשם קידום פרסום הדו"חות, ולא להסתפק בהסמכת יגרמן לטפל בנושא. משלא עשו כן, קבע בית המשפט, נושא כל אחד מהם באחריות מלאה וישירה לביצוע העבירה, בנוסף לאחריות שניתן היה להטיל עליהם גם בגין פעולה בצוותא.
--- סוף עמוד 207 ---
496. האישום השנים עשר נסב סביב עיכוב פרסום הדו"חות הכספיים של פויכטונגר השקעות, ובמסגרתו הואשמו פלד, גבעוני ויגרמן כי מנעו את הגשת הדו"חות מחשש שתופיע בהם הערת "עסק חי", ובניסיון להרוויח פרק זמן נוסף כדי לחמוק מתוצאה זו. בין הצדדים התקיימה הסכמה דיונית לצורך אישום זה, לפיה תקופת האיחור היא בין יום 1.7.2002 ועד ליום 22.7.2002, מאחר שפויכטונגר השקעות לא יכולה הייתה לאשר את דו"חותיה לפני אותו מועד. הראיות שהובאו לפני בית המשפט הראו כי בין החברה לרואי החשבון שלה היתה קיימת מחלוקת בנושא הדו"חות הכספיים בנוגע להכללת הערת "עסק חי". בישיבות הדירקטוריון שנערכו הוחלט כי החברה תפנה לרשות ניירות ערך ותסביר לה את המחלוקת, ואולם הדבר לא נעשה בפועל. כמו כן, במסגרת ישיבת דירקטוריון מיום 21.7.2002 הציג יגרמן בפני הדירקטוריון מצג לפיו קיים משרד רואי חשבון אחר, אשר חולק על דעת רואי החשבון של החברה וסבור כי מבחינה מקצועית ניתן להציג אחרת את מצב החברה וכי ביכולתה לעמוד בפרעון התחייבויותיה. עם זאת, טען יגרמן, אותו משרד אינו מוכן למסור לחברה חוות דעת רשמית, וזאת מטעמים קולגיאליים אל מול רואי החשבון הנוכחיים, אלא רק "נייר עבודה" שאינו רשמי. לטענת המדינה, לגבעוני, פלד ויגרמן היה כוח הכרעה מובהק בדירקטוריון פויכטונגר השקעות והם השתמשו בו על מנת לתמרן את הדירקטוריון לעכב את הגשת הדו"חות, במהלך שתוכנן על-ידי יגרמן ונתמך על-ידי גבעוני ופלד. מנגד טען פלד כי לא כיהן בתפקיד רשמי כלשהו בפויכטונגר השקעות, וגם אם אכן היה בעל שליטה בחברה, לא קיימת חלופה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ביחס לגרימה לאי-פרסום דו"חות, להבדיל מהכללת פרט מטעה. טענה כללית זו נדחתה כאמור על-ידי בית המשפט המחוזי. לטענתו של גבעוני, הדירקטורים בחברה פעלו באופן עצמאי והיו מגיעים לאותן מסקנות גם ללא השפעתו של יגרמן. יגרמן עצמו טען כי לא היה ראוי לפרסם את הדו"חות במתכונת שהוצעה, מאחר שהדבר היה גורם נזק רב לחברה ולמשקיעים כאחד.
497. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענות המערערים. אשר לטענה בדבר צדקת ההחלטה על העיכוב, חזר בית המשפט וקבע כי השאלה מי צדק במחלוקת החשבונאית אינה רלבנטית כלל, וכי באותן נסיבות היה מקום לפרסם את עצם קיומה של המחלוקת ואת טעמיה, על מנת שציבור המשקיעים יהיה חשוף למידע המהותי הנוגע להשקעתו. בית המשפט הוסיף כי: "מדברים אלו של יגרמן עולה גם בבירור הכוונה להטעות משקיע סביר. כפי שכבר ציינתי, אין הטעייה סבירה של משקיע סביר. הטעייה היא הטעייה, על כל צורותיה". תרומתו של יגרמן לעיכוב הדו"חות, כך נקבע, "זועקת מהראיות", לאור היותו הרוח החיה בישיבות הדירקטוריון, בישיבות עם רואי החשבון ובפעילותו לשכנע את הדירקטוריון בקיומה של חוות דעת חשבונאית חלופית. בהקשר
--- סוף עמוד 208 ---
לחוות דעת זו הוכח בבירור כי בניגוד למצג שנמסר לדירקטוריון לא היה מדובר בחוות דעת רשמית כלל, אלא ב"נייר עבודה" שנוסח כפנייה מצד החברה עצמה לרואי החשבון הנוכחיים, תוך בקשה לשקול מחדש את עמדתם, הא ותו לא. מכאן קבע בית המשפט כי יגרמן היה מודע לעיכוב שבפרסום, ועשה כן במטרה להסתיר מהמשקיעים את המחלוקת בדבר הערת "עסק חי". אשר לאחריותם של פלד וגבעוני, דחה בית המשפט כזכור את הטענה הכללית בדבר אי-קיומה של חלופה מתאימה בחוק להרשעתם. בנוסף לכך הזכיר את מסמך נהלי הדיווח (ת/1191), שבמסגרתו הורה מפורשות פלד לבכרך, מנכ"ל החברה, שלא להוציא כל דיווח או דו"ח לרשות ללא קבלת אישור ממנו או מיגרמן. כמו כן הפנה בית המשפט גם להודאתו של גבעוני כי הוא, פלד ויגרמן הגיעו לעמדה משותפת לפיה יש לשכנע את הדירקטוריון למנוע את פרסום הדו"חות, וכי יגרמן מונה לעשות כן. לכך יש להוסיף גם את הקביעה בדבר היותם של פלד וגבעוני בעלי שליטה בחברה, אשר ביכולתם היה לכוון את פעילות התאגיד. די בכך, קבע בית המשפט המחוזי, כדי לקבוע כי לפלד וגבעוני היתה מעורבות משמעותית ואקטיבית במניעת הפרסום, וכי זו נעשתה בצוותא עם יגרמן ובמטרה זהה. בית המשפט דחה את טענת פלד לאכיפה בררנית, וקבע כי אין להשוות בין המערערים לבין יתר חברי הדירקטוריון, שכן האחרונים לא אחזו בעמדת השפעה דומה לזו של המערערים ביחס לפעילות החברה.
498. בשולי הדברים יצוין כי במסגרת האישומים האחד-עשר והשנים-עשר הורשעו גם משב ופויכטונגר השקעות עצמן בעיכוב הדו"חות, כאשר מלכתחילה החברות לא התגוננו ולא הגישו סיכומים. החברות גם אינן מערערות על הרשעתן במסגרת התיק דנן.
499. לסיכום הדברים ביחס לשלושת אישומים אלו, קבע בית המשפט כי כפי ששליטת המערערים בכלל קבוצת החברות היתה סינרגטית ומתואמת, כך היתה גם פעולתם ביחס לעיכוב הדו"חות, כאשר בכל החברות הופיע יגרמן כרוח החיה, בתמיכתם של "בעלי המאה" – פלד, גבעוני והבי. עיכוב פרסום הדו"חות בחברה אחת הוביל ל"אפקט דומינו" ולעיכוב הדו"חות גם ביתר החברות. הנהלת הקבוצה היתה מודעת לכך, וביקשה למנוע מציבור המשקיעים את כלל המידע הרלבנטי. מכאן, שעל אף נפרדותם של האישומים יש לראות את פעילות המערערים בזמן אמת, כפעולה אחת מתואמת.
האישומים העשירי, האחד-עשר והשנים-עשר – עיקרי טענות הצדדים
--- סוף עמוד 209 ---
500. גם בדיון בבית המשפט המחוזי וגם בערעור דנן, אין מחלוקת באשר לעצם העיכוב בפרסום הדו"חות. עיקר קצפו של יגרמן בערעור יוצא נגד הפרשנות המרחיבה שנקט בה בית המשפט המחוזי ביחס לחלופה השניה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. יגרמן, אשר כזכור טוען כי לא נשא במשרה רשמית כלשהי בחברות ועל כן לשיטתו איננו נכנס בגדר החלופה הראשונה בסעיף, סבור כי בפרשנותו יצר בית המשפט חלופה שאינה קיימת בחוק ניירות ערך, והיא גרימה לאי-עמידה בחובות דיווח. בכך, טוען יגרמן, חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו.