ערעורו של פלד
107. בדומה לגבעוני ולהבי גם ערעורו של פלד מתמקד ביסוד הנפשי שיוחס לו במסגרת העבירות שבהן הורשע.
108. באשר לאישום השלישי – פלד טוען – באמצעות באי-כוחו עו"ד גיורא אדרת ועו"ד יפעת מנור-נהרי – כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על מעשי הגניבה מקבוצת פויכטונגר תעשיות וממשב המתוארים באישומים הראשון והשני. פלד טוען כי בית
--- סוף עמוד 44 ---
המשפט המחוזי שגה לא רק בקביעותיו לגבי רמת המודעות שלו, אלא גם באשר לקביעת המועד שבו נודעו לו הדברים. פלד מדגיש כי ידיעתו בדבר העברות הכספים מהחברות הציבוריות על-ידי גבעוני, הבי ויגרמן התגבשה רק בחודש יוני 2002, בעת שקיבל מכתבים בעניין זה מרו"ח יהלי שפי (להלן: רו"ח שפי) ומעורכי הדין שוקי שטיין וגיא גיסין (אשר החזיקו במניות פויכטונגר השקעות ופויכטונגר תעשיות). פלד טוען בהקשר זה שאף בית המשפט המחוזי קבע כי "נפל לו האסימון" רק בראשית חודש יוני 2002. לשיטתו של פלד, הסיבה לכך שלא ידע על המתרחש בחברות הייתה שעיקרי העובדות הרלוונטיות הוסתרו ממנו על-ידי שנהב.
109. בהקשר זה, פלד תוקף את מהימנותו של שנהב וטוען שבית המשפט המחוזי שגה כשקבע ממצאים על-פי עדותו. לשיטתו של פלד, שנהב היה שותף פעיל להוצאת הכספים מהחברות הציבוריות ואף שימש לטענתו כ"נושא דגל" בביצוען של פעולות ההסתרה, הזיוף והמרמה. פלד טוען כי שנהב היה מוכן להפלילו על-מנת להציל את עורו שלו, ואף שב ומעלה תמיהה באשר לסגירת התיק נגד שנהב.
110. פלד טוען כי למעשה הרשעתו מבוססת על קביעות שעניינן "רשלנותו" לברר את העובדות באשר לפעילות העסקית של החברות בקבוצה, בעוד שלשם הרשעה בעבירות שיוחסו לו נדרשת מודעות בפועל. הוא מוסיף וטוען כי הוא הקדיש משאבים על-מנת למצוא פתרונות לבעיות, ואף עשה זאת בצורה אינטנסיבית. לטענתו של פלד, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מהלכים אלה התבצעו "מאוחר מדי" היא שגויה. בהמשך לכך, פלד טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את טענתו לפיה החליט שלא להגיש תלונה במשטרה רק לאחר שהתייעץ בנושא זה עם מספר גורמים, וביניהם עו"ד הייק. לבסוף, הוא טוען כי לשאלת החוב הפרטי של יגרמן כלפיו אין קשר לשאלות הנוגעות לאישום השלישי, וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שייחס לכך משקל.
111. באשר לאישום הששי – פלד טוען כי הוא לא היה צד להסכם ההלוואה בין פויכטונגר תעשיות (באמצעות גבעוני והבי) לבין יגרמן ואף לא היה מודע לו לפני סוף חודש יוני 2002. על כן, כך נטען, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו שהוא ידע על תנאי העסקתו של יגרמן או "עצם את עיניו" בעניין עוד קודם לכן. גם בעניין זה, פלד טוען כי מן הרגע שבו נודע לו דבר ההסכם הוא פעל כנדרש. בנוסף לכך, פלד טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי נוצר לו עניין אישי בהסכם ההלוואה. פלד מבסס טענה זו בכך שכתב האישום עצמו מבחין בין בעלי השליטה הבי וגבעוני, שלגביהם נטען כי "לא הכריזו על עניינם האישי", לבין פלד שלגביו נטען "שלא פעל כראוי