501. יתר המערערים מלינים על קביעות בית המשפט המחוזי בדבר כוונת ההטעייה שנלוותה לעיכוב הפרסום, זה בכה וזה בכה. גבעוני טוען כי "שורש הרע" בעיכוב הדו"חות נובע מאותה מחלוקת עם רואי החשבון ביחס להגדרת הפעולות מושא האישומים האחרים. בהינתן מצב דברים זה, כך נטען, דווקא פרסום הדו"חות כמות שהם היה עלול להוביל להטעיית המשקיע הסביר. גבעוני מטעים כי הוא, הבי ופלד הלכו שבי אחר הסבריו של יגרמן בדבר הצורך בעיכוב הדו"חות, ולא ניתן לייחס להם כוונה עצמאית להטעיית משקיעים. אשר לפויכטונגר השקעות נטען כי בהתאם להסכמה הדיונית פרסום הדו"חות התעכב בשלושה שבועות בלבד, ויש בכך כדי להשליך על ההיזקקות לחזקה שבדין בנוגע למצב הנפשי.
502. הבי מפנה לכך שהרשעתו במסגרת האישומים העשירי והאחד-עשר נובעת מכך שלא פעל כפי שהיה מצופה ממנו כדירקטור. הוא אינו מלין על עצם הקביעה, ואולם לטענתו לא ניתן ללמוד מכך לגבי מצבו הנפשי. לדידו של הבי לא די בעצם האיחור המשמעותי כדי לבסס מסקנה זו. כמו כן טוען הבי כי לא היה מעורב במרבית הדיונים שנערכו עם עורכי הדין ורואי החשבון בעניין פרסום הדו"חות, וכי לא היה מכותב במסגרת ההתכתבויות השונות בין הצדדים. הבי מדגיש כי לא היו לו ההבנה והכלים המקצועיים לעסוק בעניינים כגון דא, וכי באותה תקופה עדיין היה מטולטל קשות מהירצחו של אחיו, וממילא לא היה מסוגל לעסוק בענייני הקבוצה. בנסיבות אלו, כך נטען, לא היה מקום להרשיעו בעבירה הדורשת כוונת הטעיה כאמור.
503. טענות ברוח דומה נשמעות גם מצדו של פלד, הטוען כי בזמן אמת סבר כי העיכוב בהגשת הדו"חות נבע ממחלוקות לגיטימיות וענייניות בין החברה לרואי החשבון שלה, וכי הצפי להגשת הדו"חות עמד על זמן קצר. לטענתו, אף גורם לא התריע על המשמעות של העיכוב בהגשת הדו"חות, וגם אם היו גורמים כאלה ואחרים אשר פעלו בכוונה לעיכוב הדו"חות מתוך מטרה בלתי כשרה – הדבר לא נעשה בידיעתו. פלד מדגיש גם הוא את חוסר הבנתו בפן החשבונאי והמשפטי, ואת תלותו
--- סוף עמוד 210 ---
בבעלי המקצוע ובהבהרות שהיו אמורות החברות לספק על מנת לקדם את פרסום הדו"חות. על רקע זה, הוא טוען, לא היה מקום לייחס לו כוונה להטעות משקיע סביר. כמו כן הוא מפנה לכך שדו"חות החברות הוגשו בשרשור ולפיכך העיכוב בהגשת הדו"חות של חברת אפקון אלקטרו מכניקה גרר אחריו את העיכוב בהגשת הדו"חות של החברות האחרות, מבלי שהיתה להן שליטה על כך. מטעם זה, כך נטען, לא הועמד לדין איש מהדירקטורים האחרים בפויכטונגר תעשיות ובמשב, ובנסיבות אלו לא היה מקום להעמיד לדין את פלד ויתר המערערים. אשר להרשעתו באישום השנים-עשר ביחס לדו"חות פויכטונגר השקעות, חוזר פלד על טענתו כי אין לראות אותו כבעל שליטה בחברה, טענה שנדחתה כזכור על-ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם על ידנו. הוא מדגיש כי לא נשא בתפקיד רשמי כלשהו בחברה, לא השתתף בישיבות ההנהלה ולא היה חלק ממערך קבלת ההחלטות בה. גם נוכחותו בפגישות עם רואי החשבון נעשתה לבקשת יגרמן, ומכל מקום גם בפגישות אלו היה פסיבי לחלוטין. ככל שהיה מודע לטענותיהם של רואי החשבון ביחס למצב החברה, טוען פלד, הרי שמנקודת מבטו החלטת הדירקטוריון לעכב את הדו"חות היתה סבירה בנסיבות העניין, והיא נצרכה לטובת החברה וציבור המשקיעים כאחד, וזאת מאחר שהערת "עסק חי" משמעה גזר דין מוות לחברה, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, היה מקום לנסות ולמצוא כל דרך חוקית להימנע מהכללת הערה זו.
504. המדינה מבקשת לדחות את טענות המערערים, ותומכת את יתדותיה בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. אשר לטענה בדבר הפרשנות המרחיבה לסעיף 53(א)(4), טוענת המדינה כי צדק בית המשפט המחוזי בנימוקו כי אין הבדל משמעותי בין העדר דיווח לבין הכללת פרט מטעה בדיווח – שכן תוצאת שניהם זהה וחמורה. לטענת המדינה אין אפוא היגיון כי פרט מטעה פוזיטיבי יגבש את העבירה בעוד שאי פרסום דו"ח כלל, תוך מניעת כל מידע שהוא מעיני המשקיע, לא יגרור אחריו אחריות פלילית. לעניין זה נסמכת המדינה על קביעות בית משפט זה בעניין דיוויס, שהוזכר גם בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, בו ננקטה פרשנות דומה של סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ביחס לחובת דיווח אחרת.
505. בנוסף לכך מבקשת המדינה לדחות גם את טענות המערערים נגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי. בענייננו, טוענת המדינה, הוכח כי יגרמן פעל באופן אקטיבי לעיכוב פרסום הדו"חות, וכי הוא היה הרוח החיה מטעם החברות ואיש הקשר מול רואי החשבון. כמו כן הוכח כי העיכוב היה מכוון, בין היתר לשם מניעת מידע בדבר משא ומתן משמעותי בנוגע להצעת רכש. נימוק זה, סבורה המדינה, אינו יכול להצדיק מניעת מידע מהותי מהציבור, והדבר שקול לכוונה להטעותו. המדינה
--- סוף עמוד 211 ---
טוענת כי אין לקבל את הטענה בדבר התלות של פרסום דו"חות משב ופויכטונגר תעשיות בפרסום דו"חותיה של אפקון אלקטרו מכניקה, מאחר שגם עיכוב הדו"חות של האחרונה רובץ לפתחם של המערערים. בנוסף לכך מטעימה המדינה כי ממילא היו קיימות סיבות נוספות לעיכוב הדו"חות, כפי שפורט במסגרת כל אחד מהאישומים. אשר לאישום השנים-עשר מפנה המדינה לכך שיגרמן דאג להציג לדירקטוריון מידע מטעה לפיו קיימת חוות דעת חשבונאית נוגדת מטעם משרד מכובד, שעה שלאמיתו של דבר היתה ברשותו ראשיתה של מתודולוגיה עקרונית, לא רשמית, שטרם נבדקה לעומקה. בשים לב לכך, טוענת המדינה, גם אילו נקבל את העובדה ששיקול הדעת של הדירקטורים בפויכטונגר השקעות היה עצמאי לחלוטין, הרי שזה התבסס בסופו של דבר על מידע כוזב שנמסר להם.
506. אשר לטענותיו של גבעוני טוענת המדינה כי הן מוטעות ומבקשות לטשטש את העובדה כי שימש גורם מרכזי בהחלטה לעכב את פרסום הדו"חות, כמו גם במשיכות הכספים שגרמו מלכתחילה לקשיים בפרסומם. לטענת המדינה, כאשר יגרמן הודיע כי "אנחנו מעכבים את הגשת הדו"חות", הדבר נאמר גם בהתייחסות לגבעוני, שהיה גם הוא שותף למשא ומתן להצעת הרכש. גם באשר לאישום השנים-עשר מפנה המדינה להודאתו של גבעוני, אשר אמר במפורש כי ההחלטה לעיכוב הדו"חות התקבלה על-ידו בשיתוף עם פלד ויגרמן, באופן המבסס את הרשעתו.
507. באופן דומה משיבה המדינה לטענותיו של הבי, וטוענת כי הלה הודה בפה מלא שלא עשה דבר לקידום פרסום הדו"חות באפקון אלקטרו מכניקה, בה כיהן כיו"ר הדירקטוריון. בנוסף לכך נכח הבי בכל הישיבות עם רואי החשבון, והיה מודע לעיכוב הפרסום ולסיבות שהביאו לכך. כמו כן, גם יגרמן העיד כי הבי היה בסוד העניינים ושותף מלא לקבלת ההחלטות. המדינה טוענת כי יש לדחות את גרסת הבי לפיה סמך באופן עיוור על יגרמן, בין היתר לאור שקרים מהותיים שנתגלו בחקירתו של הבי וניסיונו להסתיר את המערכת הכספית הפרטית ששררה בין השניים.
508. המדינה מבקשת גם לדחות את ערעורו של פלד. לטענתה, אין לקבל את גרסתו המיתממת, המבקשת לצמצם את חלקו ומעורבותו. גרסה זו, סבורה המדינה, אינה מתיישבת עם הראיות. לטענתה, הוכח כי לפלד היתה מעורבות של ממש בפעילות הקבוצה, בה שימש כיו"ר דירקטוריון בפויכטונגר תעשיות ובמשב, דירקטור באפקון אלקטרו מכניקה ובעל שליטה בפויכטונגר השקעות. זאת ועוד, כך נטען, פלד היה מודע לעיכוב בפרסום, למהות המחלוקת בין החברות לבין רואי החשבון שלהן, ולהעברות הכספים החשודות שעמדו במרכזה. אל מול אלה לא פעל פלד כנדרש
--- סוף עמוד 212 ---
מתפקידו לשם קידום פרסום הדו"חות, ולטענת המדינה לא ניתן לקבל את הנימוק כי המתין לממצאי בדיקה או סמך על גורמי המקצוע, שכן למעשה מדובר במדיניות של "גרירת רגלים", אשר אין להשלים עמה. המדינה מדגישה כי אחריותו של פלד נובעת גם מבחירתו המודעת להציב את יגרמן כדובר העיקרי מטעם החברות, כאשר היה מודע לכך שהאחרון הציג לפניהם מידע חסר ומטעה, ולא סיפק להם את ההסברים והאסמכתאות המתאימות, על אף שנתבקש לעשות כן. אשר לאישום השנים-עשר מביאה המדינה ראיות שונות הנוגעת לשליטתו של פלד בפויכטונגר השקעות, כפי שנסקרו בפרק שעסק בשאלת השליטה. מכאן מבקשת המדינה להראות כי לפלד היה כוח השפעה מהותי בחברה, וכי היה בקי ומעודכן בנעשה בה. במצב דברים זה, כך נטען, נתן פלד ליגרמן את הגיבוי והסמכות לפעול כפי שפעל. בהקשר זה מזכירה המדינה בשנית את הודאתו של גבעוני על דבר פעולתם המשותפת לעיכוב הדו"חות. אשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, מצדדת המדינה בקביעות בית המשפט המחוזי לפיהן קיים היה פער גדול בין מעמדם והשפעתם של המערערים לאלה של יתר הדירקטורים, ולפיכך לטענתה אין מקום להשוות בין אלו לאלו.
האישומים העשירי, האחד-העשר והשנים-עשר – דיון והכרעה
509. לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים מכאן ומכאן, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות גם ביחס לאישומים אלו.
510. האישומים כולם מתבססים על תפקידם ומעמדם של המערערים בחברות הקבוצה, ובין היתר על הקביעה כי יגרמן כיהן בהן כנושא משרה, וכי פלד, על אף שלא נשא בתפקיד רשמי, היה למעשה בעל שליטה בפויכטונגר השקעות. קביעות אלו של בית המשפט המחוזי כבר נדונו ואושרו על-ידנו במסגרת הדיון הכללי. על רקע זה, טיעונו העיקרי של יגרמן שפורט לעיל, לפיו הוא הורשע בחלופה עובדתית שאינה קיימת בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, מאבד ממשקלו באופן דרמטי. בהיותו נושא משרה בחברה אשר היה מופקד על הנושאים הכספיים ועל קשרי החברות עם הרשויות, אין מניעה להכניס את יגרמן תחת כנפיה של החלופה הראשונה שבסעיף. מכל מקום, עדיין יש להידרש לטענה האמורה, בין היתר נוכח הרשעתו של פלד במסגרת האישום השנים-עשר, על אף שלא שימש כגורם רשמי בהנהלת החברה. לגופו של עניין, סבורנו כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי התכלית החקיקתית המונחת ביסודו של חוק ניירות ערך, מחייבת פרשנות מרחיבה לחלופה השניה שבסעיף, כך שתכלול גם גרימה לאי-הגשת דו"ח, ולא רק כלילת פרט מטעה בדו"ח שהוגש. מספר נימוקים לעניין זה.
--- סוף עמוד 213 ---
511. פסיקתו של בית משפט זה ביחס לחוק ניירות ערך חזרה והדגישה את עיקרון הגילוי הנאות כעיקרון היסוד עליו מושתת האמון הנדרש לשם קיומו של שוק ניירות הערך ויכולת גיוס ההון של חברות מהציבור. דברים נכוחים בסוגיה נאמרו בעניין אחר על-ידי השופטת פרוקצ'יה:
"תהא חשיבותה של תכלית גיוס הון לצורך קידום יוזמות כלכליות במשק רבה ככל שתהא, קידומה לא יצלח ללא ציפייתו של המשקיע להפיק תועלת עצמית מהשקעתו בשוק ההון. ציפייה זו להפקת תועלת עצמית מההשקעה מותנית בקיומו של אמון המשקיע במנגנוני השוק ובפיקוח עליהם. אמון זה מותנה בקיום בטחון כי השוק מתנהל ביושר ובהגינות; שאין המשקיע משמש כלי משחק בידי בעלי הון או 'מקורבים' או גורמים מתוחכמים אחרים המאחזים עיניים בתכניות שמצגן החיצוני אינו תואם את תוכנן הפנימי. הנורמות שנקבעו בדיני ניירות ערך נועדו ליצור מערכת כללי התנהגות בשוק ההון אשר יבטיחו הגינות ושקיפות מלאים בהצעת ניירות ערך לציבור ובמסחר בהם. כללים אלה נועדו להבטיח את טוהר המידות בשוק ההון, שרק בשמירתו מובטח אמון המשקיע בשוק זה, ונכונותו להשקיע בו. בלא אמון המשקיע, אין סיכוי לשוק הון להתפתח ולהגשים את יעדיו.
עקרון הגילוי הנאות בשוק ההון הוא אבן פינה במכלול הכללים המעצבים את דרכי הפעילות בשוק זה. בלעדיו לא תתכן מערכת אמון בין המשקיע לבין מנגנון השוק, וללא אמון זה מתערערים יסודותיו של שוק זה.
עקרון הגילוי הנאות, משמעו מסירת פרטי מידע מלאים ומדויקים על מצבו העסקי ועל פעולותיו של התאגיד החייב בדיווח, ככל שאלה נדרשים לצורך קבלת החלטות בידי המשקיע הסביר. עקרון הגילוי הנאות מהווה כלל יסוד, בריח תיכון שעליו נשענים יסודותיו של שוק ההון" (רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פסקאות 121-119 (21.2.2010) (להלן: עניין דיסקונט)).
512. באותה פרשה, עמד בית המשפט בהרחבה על כך שחובת הגילוי נובעת גם ממהותו של נייר הערך כמכשיר משפטי יחודי. מכשיר זה מקנה לאוחז בו זכויות שהן בעלות ערך שאיננו קבוע ועצמאי, אלא נגזר מערכה של החברה שהנפיקה אותו. ערך זה משתנה אפוא באופן תדיר, בהתאם לביצועיה הנוכחיים של החברה, ולהערכת ביצועיה העתידיים. עובדה זו נכונה (ברמה זו או אחרת) בין אם מדובר במניה, איגרת חוב, אופציה או נייר ערך אחר. יכולת ההערכה של המשקיע לגבי ערכו האמיתי של נייר הערך שבידיו, תלויה אפוא באופן מוחלט במידע המוזרם אליו מאת החברה ביחס
--- סוף עמוד 214 ---
לאותם ביצועים. רק באמצעות מידע זה יוכל המשקיע לקבל החלטות באופן מושכל באשר לרכישת נייר הערך או מכירתו. חובות הגילוי נועדו, בין היתר, לספק מקור מידע אמין, אחיד ולא סלקטיבי, המאפשר למשקיע לתת אמון במידע הנמצא ברשותו ביחס לחברה, ולהשוותו למידע המתקבל ביחס לחברות אחרות. בנוסף לכך, יש לזכור שבקניית ומכירת נייר ערך אין מפגש ישיר בין קונה ומוכר. כמו כן, ניירות הערך של החברה הציבורית הנסחרת מפוזרים בידי מחזיקים רבים, בעוד השליטה בה נתונה בידי קבוצה קטנה של בעלי מניות מהותיים והנהלת החברה. חובת הגילוי נועדה לתת למשקיע ה"קטן" יכולת ביקורת על המתרחש בחברה, גם ללא כלי פיקוח ישירים ועצמאיים. (עניין דיסקונט, בפסקה 123 וההפניות שם; ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (16.2.2014); עניין הורוביץ).
513. בקצירת האומר, ניתן לסכם את מטרותיו של הגילוי הנאות כחיזוק אמון המשקיעים בשוק ניירות הערך; הגברת יעילותו ושכלולו של השוק; מתן מידע מקיף, אמין ונקי מעיוותים למשקיע לשם תמיכה בקבלת החלטות; וצמצומה של "בעיית הנציג" ביחס לבעלי המניות, באמצעות יצירת הרתעה ושקיפות ביחס לפעולותיהם של מקבלי ההחלטות בחברה (עניין דיסקונט, בפסקה 124; רע"פ 4827/95 ה.ג פולק בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 97, 105 (1997) (להלן: עניין פולק)).