514. ניתן לראות אפוא את הגילוי הנאות כחוליה אחת בשרשרת הביטחון המגנה על המשקיע הסביר והמבטיחה את קיומו ויעילותו של שוק ניירות הערך, לצדן של ההוראות שבחוק ניירות ערך בדבר איסור השימוש במידע פנים ואיסור המניפולציה והתרמית. תכלית זו צריכה לשמש נר לרגלנו בבואנו לפרש את האיסור הפלילי הנוגע להפרת חובות הדיווח (עניין פולק, בעמ' 106).
515. מכאן לשאלה הפרשנית המונחת לפתחנו, ותחילה לשון הסעיף:
"לא קיים הוראה מהוראות סעיף 35כד, הוראה מהוראות סעיף 36, הוראה של הרשות לפי סעיף 36א, הוראה החלה עליו מכוח סעיף 36ב או הוראה מהוראות סעיף 37, או תקנות לפי הסעיפים האמורים,
או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה או במסמך רישום לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה יהיה פרט מטעה,
והכל כדי להטעות משקיע סביר;
--- סוף עמוד 215 ---
516. האם ניתן לקרוא לתוך החלופה השניה, דהיינו גרימה למסירת פרט מטעה, גם את אי קיום אחת מההוראות המפורטות בחלופה הראשונה, ולענייננו, אי דיווח בהתאם לסעיף 36? דעתנו היא, כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב.
517. המונח "פרט מטעה" מוגדר בחוק ניירות ערך, ויוצר זהות בין הטעייה במעשה ובין הטעייה שבמחדל:
"פרט מטעה" – לרבות דבר העלול להטעות משקיע סביר וכל דבר חסר שהעדרו עלול להטעות משקיע סביר;
518. ביסוד זהות זו עומדת ההבנה הברורה כי הטעייה עשויה להיות הן על-ידי מסירת מידע שגוי, הן על-ידי השמטת מידע מהותי (עניין פולק, בעמ' 107). מבחינת תכליות החוק שנסקרו לעיל, המבקשות להגן על המשקיע הסביר ועל האמון והיעילות שבשוק ניירות הערך – אין הצדקה להבחין בין אופן ההטעייה במעשה ובמחדל. ככל שתוצאת המעשים היא זהה, כך ראוי שתהא גם האחריות הפלילית בגינם.
519. את המסקנה האמורה ניתן לחזק גם מנוסחה של החזקה החקיקתית הקיימת בסעיף החוק בו עסקינן, לפיה:
"אם לא הוגש דו"ח תקופתי או דו"ח כספי ביניים תוך חדשיים מהמועד האחרון הקבוע להגשתו או עברו למעלה משבעה ימים מהמועד שנקבע להגשת דו"ח מיידי או הודעה, והם לא הוגשו, או לא נמסרו בהתאם לדרישת הרשות, תהיה זאת ראיה לכאורה כי מי שחלה עליו החובה להגיש דו"ח או הודעה כאלה נמנע מהגשתם כדי להטעות".
520. עינינו הרואות, כי גם חזקה זו יוצרת גזירה שווה בין אי-הגשת דו"ח לבין כוונת הטעייה. בחזקה האמורה הביע המחוקק דעתו במפורש, כי עיכוב בהגשת דו"ח, בוודאי עיכוב משמעותי, עלול להביא להטעייה. אי-הגשת דו"ח שקול הוא למסירת פרט מטעה.
521. בהתחשב בהגדרה שבחוק הכוללת הטעייה שבמחדל, ניתן מבחינה פרשנית גם לטעון כי ההבדל בין אי-דיווח לבין מסירת פרט מטעה הוא עניין של רזולוציה בלבד – אי הגשת דו"ח כנדרש מהווה למעשה מסירת "פרטים מטעים" רבים, על דרך המחדל.
--- סוף עמוד 216 ---
גם מבחינה זו אין מקום להבדיל בין השניים, ולשחרר מאחריות פלילית את מי שגורם לחברה להפר את חובות הדיווח שלה, באופן כזה או אחר.
522. במסקנה זו, המתיישבת עם התכלית החקיקתית ועם השכל הישר, נעשה שימוש באופנים שונים בפסיקתו של בית משפט זה ביחס לפרשנות סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, גם אם לא במפורש. בעניין הורוביץ הורשע המערער בעבירה של אי מתן דיווח מיידי, בהתאם לסעיף 53(א)(4) ולתקנה 36 לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים), תש"ל-1970 (להלן: תקנות הדו"חות). אחת מהטענות שהועלו על-ידו בערעור היא כי מי שיכול לבצע את העבירה הוא התאגיד בלבד, ולא נושאי המשרה שבו. באותו עניין הבהיר בית המשפט כי ניתן היה להרשיע את הורוביץ באחריות שילוחית, ובנוסף לכך גם מכוח החלופה השניה שבסעיף 53(א)(4) לחוק:
"זיכוי מביצוע העבירה ה"שילוחית" של נושא משרה, לפי סעיף 53(ה) לחוק, איננו מחסן אותו מפני הרשעה בביצוע העבירה הישירה, של מי ש"גרם לכך שבדו"ח... לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה יהיה פרט מטעה" (אחת מחלופות סעיף 53(א)(4) לחוק)... במקרה דנן, כעולה מממצאיו הברורים של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, אחריותו של הורוביץ לאי-מתן הדיווח על-ידי קופל על עסקת ידיד-ל.ב.ו., היא אחריות ישירה ואישית של מי שגרם לכך שייכלל פרט מטעה בדו"ח כספי, וזאת אף במנותק מאחריותו הפלילית כנושא משרה" (עניין הורוביץ, בפסקה 243).
523. בית המשפט יצר אפוא זהות בין הכללת פרט מטעה לבין אי-הגשת דיווח מיידי כנדרש לפי תקנה 36 לתקנות הדו"חות, והטיל בגינה אחריות פלילית על הורוביץ.
524. בעניין דיוויס נדונה הרשעתו של המערער באחריותו לאי-דיווח על שינויים בהחזקת מניות על-ידי בעל עניין, לפי סעיף 37 לחוק ניירות ערך. בערעור התייחס בית המשפט לטענתו של דיוויס כי לא היה מקום להרשיעו, נוכח העובדה שלא שימש נושא משרה או דירקטור בחברה, אלא היה בעל מניות בלבד. וכך נאמר שם:
"הוראת סעיף 53(א)(4), על פי לשונה, אינה מגבילה את סוג האנשים העשויים להיחשב ל'מי שגרם' להפרת חובת הדיווח. ההוראה אינה מצמצמת את חובת הדיווח לחברה או לנושאי משרה בה, ואינה מחריגה בעל מניות מגדר חובות הדיווח. לפיכך, גם אדם שאינו נושא משרה בחברה, אשר גרם לחברה להטעות בדיווחיה, עלול לשאת באחריות פלילית על פי הסעיף, והמקרה שלפנינו הוא הנותן" (עניין דיוויס, בפסקה 92).
--- סוף עמוד 217 ---
525. גם בעניין זה נקבע כי יש להטיל אחריות פלילית על מי שגרם להעדר דיווח, בדיוק כפי שהיתה מוטלת אם היה גורם למסירת פרט מטעה (יצוין, כי באותה פרשה קבע בית המשפט כי החברה חטאה למעשה בשני הדברים, ראו שם, בפסקה 93).
526. מהלך פרשני דומה, אם כי בכיוון ההפוך, נדון בפרשה אחרת, בנוגע לחזקה הראייתית הקיימת בסעיף, אשר הוזכרה לעיל. בעניין דיסקונט דן בית משפט זה בשאלה, האם החזקה הראייתית חלה רק על מצב שבו התאגיד המדווח נמנע כליל מהגשת הדיווח הנדרש, או שמא היא מתפרשת גם על מצב שבו הדו"ח אמנם הוגש, אך הושמטו ממנו פרטים מהותיים החייבים בדיווח, ובמילים אחרות – כאשר נכללו בו פרטים מטעים. לאור חשיבות הדברים לענייננו, ראוי להביא את דברי בית המשפט בסוגיה במלואם:
"פרשנותה התכליתית של החזקה הראייתית בסיפא לסעיף העבירה מביאה למסקנה כי אי צירוף דו"חות רלבנטיים של חברות כלולות לדיווח חברת האחזקות המוגש לרשויות הפיקוח כמוהו כאי צירוף המקים את החזקה הראייתית. תכליתה של החזקה הראייתית לשמש גורם מרתיע מפני אי מסירת מידע מהותי למשקיע הסביר בשוק ההון חלה באופן טבעי ומתבקש לא רק על הימנעות ממסירת מידע מהותי, אלא גם על מסירת מידע חלקי וקטוע, שנעדר ממנו מידע מהותי העלול להטעות משקיע סביר. אי מסירת מידע מהותי כמוהו כמסירת מידע חלקי וקטוע שנעדר ממנו מידע מהותי החשוב למשקיע. פרשנות סבירה של החזקה מובילה למסקנה כי היא חלה באותה מידה הן על הימנעות מהגשת הדו"חות החייבים בהגשה, והן על הגשתם בצורה מקוטעת וחסרה, כשנשמטים מהם פרטים מהותיים. התכלית המונחת בבסיס חזקה זו היא להרתיע, בהקשר הראייתי, מפני מחדל בהגשת דו"חות חברות שיש חובה להגישם, ולענין זה אין נפקא מינה אם מדובר בדו"ח העיקרי של התאגיד המדווח שלא הוגש, או בפרטים חסרים בדו"ח שהוגש, לרבות אי צירוף דו"חות נילווים בעלי ערך מהותי שיש חובה לצרפם לדו"ח העיקרי. בענין זה, המרובה כולל בתוכו את המועט, ואי צירוף דו"חות נילווים לדו"ח העיקרי כמוהו כאי הגשת הדו"ח העיקרי עצמו, שזה כהרי זה משמעותם היא מניעת מידע חיוני מציבור המשקיעים בשוק ניירות הערך. פרשנות החזקה ברוח זו נובעת ממהותו, מרוחו ומתכליתו של חוק ניירות ערך, המעמיד את ערך הגילוי הנאות בראש סולם הערכים בדיני ניירות ערך. החזקה הראייתית חלה על דו"חות תקופתיים ודו"חות ביניים, שתפקידם לתת למשקיע הסביר מידע מהותי, ולפרוש בפניו את הנתונים החשובים לצורך החלטתו. החזקה אינה מתפרשת על
--- סוף עמוד 218 ---
מקרים רגילים של איחורים בהגשת דו"חות שוטפים, ואינה חלה על כל סוגי הדו"חות וההודעות שתאגיד חייב בהגשתם. היא מתייחסת במפורש לדו"חות תקופתיים ודו"חות ביניים, שלהם ייחס המחוקק חשיבות מיוחדת, וראה בחומרה מיוחדת את ההימנעות מהגשתם כלל, כמו גם את הגשתם בצורה חלקית ומקוטעת, ללא צירוף מסמכים ונתונים מהותיים שגילויים נדרש על-פי החוק. דו"חות חברות כלולות שלא צורפו לדיווח התאגיד המדווח מצויים בגידרה של חזקה זו.
השגת תכליתה של החזקה הראייתית אינה מתיישבת, אפוא, עם מצב שבו הימנעות כוללת מהגשת דו"חות תקופתיים וביניים תקים את החזקה הראייתית, ואילו הגשתם בצורה לקויה תוך השמטת נתונים מהותיים, כגון דו"חות מהותיים של החברות הכלולות, לא תקים אותה, על אף שמדובר בהגשה לקויה מיסודה, אשר אינה מגשימה את מטרת הגילוי. החזקה הראייתית קמה, אפוא, בין במצב שבו אחד הדו"חות המצויינים בהוראת החוק לא הוגש כלל, ובין אם הוגש בצורה חסרה, תוך השמטת מידע חיוני ומהותי הנדרש בהצגה למשקיע הסביר" (שם, בפסקאות 230-229).
ואידך, זיל גמור.
527. דומה שאין להוסיף על דברים מפורשים אלו דבר – נותר רק להפוך את היוצרות ולקבוע, בעניין פרשנותה של החלופה השניה שבסעיף, כי מסקנה פרשנית זו חלה גם בכיוון ההפוך.
528. דעתנו היא אפוא כדעת בית המשפט המחוזי, כי אין הבדל בין העדר דיווח כלל, לבין כלילת פרט מטעה בדיווח. בשני המקרים נמנע מידע חיוני מהמשקיע, והדבר עלול להביא להטעייתו. האחריות הפלילית המוטלת על כתפי מי שגרם לכך, זהה היא. יש לדחות אפוא את טענות המערערים בעניין זה.
529. אשר לטענות בדבר קביעות בית המשפט המחוזי בנוגע ליסוד הנפשי של המערערים בגרמם לעיכוב, דומה שקביעות אלו מעוגנות היטב בחומר הראיות, כאשר ביחס לכל חברה ברורה הכוונה מאחורי עיכוב הפרסום. בהקשר זה, נבקש להזכיר את פרוטוקול ישיבת ההנהלה של משב (ת/661), אשר בסופה תועדו חילופי הדברים הבאים בין יגרמן ובין יהלי שפר, רואה החשבון של החברה:
"טל – ישנו מו"מ משמעותי בפ.ת [הכוונה לפויכטונגר תעשיות – הבהרה] שיכול להשפיע על הכל. העסקה
--- סוף עמוד 219 ---
תישאר חסויה על-פי החלטת הדירקטוריון. לכן אנו מעכבים את הדו"חות בפ.ת.
יהלי – אין קשר לדו"חות, זה צריך להתבטא בדו"ח מיידי".
530. מחילופי דברים אלו ניתן לקבוע במפורש, כי עיכוב הדו"חות נעשה במכוון, מתוך מחשבה תחילה "לחסוך" מהמשקיעים מידע אשר לדעת המערערים לא היה נחוץ להם. אין ספק גם כי מדובר במידע מהותי, שכן יגרמן עצמו מעיד על המשא ומתן המתקיים כמשמעותי וכבעל השפעה פוטנציאלית דרמטית על כל הקבוצה. המערערים לא פעלו לשם קבלת אישור מהרשויות למניעת חשיפת קיומו של המשא ומתן, אלא החליטו על דעת עצמם שלא לפרסמו. זאת עשו על אף התראתו של רואה החשבון, כי הדבר מנוגד לחוק וכי אין בקיום המשא ומתן הצדקה לעיכוב הפרסום. דברים אלו סותרים את טענת פלד, יו"ר הדירקטוריון של משב, לפיה לא היה מודע למשמעותו המשפטית של העיכוב. לא למותר להדגיש גם את העובדה כי יגרמן מדבר על ההחלטה לעכב את הפרסום בלשון רבים, דהיינו בשם כל הנהלת החברה. ראיה מרכזית נוספת היא בעדותו של גבעוני ברשות, בה אמר גבעוני במפורש כי ההחלטה לעכב את פרסום הדו"חות של פויכטונגר השקעות היתה עמדה משותפת שלו ושל פלד, לאור ההסברים שקיבל מיגרמן (ת/1א). הבי לא הוזכר בדברים אלו, שכן כזכור לא היה אחד מבעלי השליטה בפויכטונגר השקעות. שתי ראיות אלו, מפיהם של המערערים עצמם, יחד עם יתר הראיות בתיק, מלמדות על מודעותם וכוונתם המפורשת לעיכוב הדו"חות, ועל כך שהדבר נעשה בעצה משותפת. לעניין זה אנו דוחים את טענותיהם של פלד, גבעוני והבי בדבר הסתמכות בעיניים עצומות על יגרמן ופועלו. טענות אלו אינן מתיישבות עם הראיות שבתיק. עוד יש להזכיר כי לאור הכרעתנו בנוגע לאישומים הראשונים, הרי שהוכח כי המערערים כולם היו מודעים להעברות הכספים הפסולות, שהיו הבסיס העיקרי לעיכוב הדו"חות. בנסיבות אלו, לא ניתן לפטרם בקלות רבה כל-כך ממודעותם לנסיבות העיכוב בדיווח ולמטרותיו.
531. בנוסף לכך, תמימי דעים אנו עם בית המשפט המחוזי בכך שגם אם המערערים לא באו בגדר החזקה הראייתית מאחר שהעיכוב בהגשת הדו"ח לא היה משך חודשיים, יש במשך העיכוב כשלעצמו כדי ללמד על מצבם הנפשי של המערערים – בוודאי ובוודאי כאשר הפסקת העיכוב נעשתה שלא מיוזמתם, וכאשר אין כל אינדיקציה לכך שהדו"חות אכן היו מוגשים בעתיד הנראה לעין.
532. במסגרת טענותיהם ביחס ליסוד הנפשי העלו המערערים שתי טענות נוספות באשר לסיבות לעיכוב – האחת, כי מעת שעוכבו הדו"חות של אפקון אלקטרו מכניקה,
--- סוף עמוד 220 ---
לא היה מנוס מהעיכוב בהגשת הדו"חות של יתר החברות מאחר שההגשה נעשתה בשרשור. השנייה, כי העיכוב נעשה לא כדי להטעות את המשקיעים, אלא דווקא להיפך – לטובתם ועל מנת לחסוך מהם מידע מטעה.
533. אין בידינו לקבל טענות אלו. בראש ובראשונה, יש להצביע על כך שהטענות האמורות סותרות זו את זו מבחינה עובדתית. מעבר לכך, טענות אלו פסולות כשלעצמן. אשר לטענה הראשונה, יש להזכיר את קביעתו של בית המשפט המחוזי, המעוגנת בראיות היטב, לפיה המערערים ראו את קבוצת החברות כקבוצה אחת סינרגטית, ופעלו בה באופן מתואם. משכך, גם ההחלטה על עיכוב הפרסום באפקון אלקטרו מכניקה לא נעשתה כלאחר יד, אלא באופן מחושב ומתוך הבנה ברורה כיצד ישפיעו הדברים על יתר החברות. דוגמא נוספת לכך היא דבריו של יגרמן שצוטטו לעיל בישיבת הנהלה של משב (מושא האישום האחד-עשר), המתארת את עיכוב הדו"חות לאור הצעת רכש פוטנציאלית בפויכטונגר תעשיות (מושא האישום העשירי). לא ניתן אפוא להסכים עם טענת המערערים למניעות מצידם, שעה שהם עצמם יצרו את הגורם המונע את הגשת הדו"חות. די בכך כדי לדחות את הטענה הראשונה.