116. באופן ספציפי, המדינה טוענת כי יש לדחות את טענתו של יגרמן בדבר האפשרות הסבירה להשבת הכספים שנטלו מן החברות הציבוריות לנוכח העובדה שהיו באותה עת פרויקטים בתחילת ביצוע ולנוכח הצהרות העושר שהגישו גבעוני והבי (טענה שהועלתה גם על ידי גבעוני). בעניין זה, המדינה טוענת כי אם הונם הפרטי של גבעוני והבי היה מקור אפשרי לפירעון החוב, יש לתהות מדוע הוא לא שימש מלכתחילה להחזר ההלוואות. בהמשך לכך, המדינה טוענת שלא ניתן היה להסתמך על הרווח הגלום בפרויקטים שמיאב הייתה צד להם, כיוון שהתממשותו של רווח זה לא הייתה תלויה אך במיאב או במערערים. באופן כללי, המדינה טוענת כי אין מקום להכשיר משיכות כספים אסורות באמצעות הסברים בדיעבד. אדרבה, לטענת המדינה, החתירה לספק הגנה מיטבית לאינטרס הרכושי של בעלי המניות מחייבת לנקוט אמת מידה דווקנית בכל הנוגע ליצירת סיכון לאי השבת הכספים שניטלו ללא אישור.
117. המדינה טוענת עוד שיש לדחות את טענותיו של יגרמן באשר לסכום הכולל שלגביו נקבע כי בוצעה גניבה. היא טוענת שלעניין גובה הגניבה אין משמעות לסכום החסר בכל רגע נתון בקופות החברה, אלא לסכום החסר המצטבר. כמו כן, היא טוענת שאין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי יגרמן נטל לכיסו סכום של
--- סוף עמוד 47 ---
725,000 שקל, שלא הוחזרו למי מהחברות הרלוונטיות. המדינה מדגישה כי הסכמתה לכך ש-800,000 שקל הוחזרו על-ידי יגרמן נגעה לסכום אחר, שאינו הסכום השנוי במחלוקת. יתרה מכך, לטענתה סוגיה זו היא בבחינת מעבר לנדרש, כיוון שמכל מקום יגרמן הורשע בגניבה כמבצע בצוותא.
118. תגובת המדינה לערעורו של יגרמן כנגד סיווגו כנושא משרה – המדינה מציינת שהיעדרה של הגדרה פורמאלית לתפקידו של יגרמן בקבוצה נובע ממעשיו של יגרמן עצמו, שנמנע מלהחזיק בתפקיד בכיר במכוון על מנת ליהנות מחופש פעולה בהתנהלותו. לשיטת המדינה, קבלת הטענה שהכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה לוקה בעמימות תיצור מצב שבו חוטא יוצא נשכר, בשים לב לכך שיגרמן עצמו הוא שגרם לעמימות זו בנוגע לתפקידיו בקבוצה. בנוסף לכך, המדינה טוענת שהימנעותו של בית המשפט המחוזי מלהגדיר תפקיד קונקרטי שאותו מילא יגרמן נובעת גם מכך שמרבית התפקידים הרלוונטיים בחברה אינם מכסים את רוחב הפונקציות שמילא, אשר חרגו מעל ומעבר להיקף התפקיד המקובל של נושא משרה בתאגיד.
119. בנוסף לכך, המדינה טוענת כי יש לדחות את טענתו של יגרמן בעניין הסתמכותו על חוות דעת של עו"ד הייק באשר לאי-היותו נושא משרה. ראשית, כך נטען, חוות הדעת התקבלה מעו"ד הייק בינואר 2002, זמן רב לאחר שהחל יגרמן לפעול בחלק מהחברות הציבוריות; שנית, עו"ד הייק לא קבע בחוות הדעת מסמרות בנוגע למעמדו של יגרמן, והותיר למעשה את ההכרעה בעניין בידי פויכטונגר תעשיות.