120. תגובת המדינה לערעורו של יגרמן בעניין השליטה – המדינה מדגישה כי שיעור האחזקות של משב בפויכטונגר תעשיות (שעמד, כזכור, על 24.99% מזכויות ההצבעה) נבע מפיצול מכוון של רכישת המניות על-ידי משב מבעלי המניות הקודמים של פויכטונגר תעשיות. המדינה מוסיפה שהענקת אחזקה בהיקף של יותר מ-24.99% למשב הובטחה למעשה על-ידי אותה אופציית "פוט" שניתנה למוכרים (ראו לעיל בפסקה 8(ג)), ובמסגרתה היה בכוחם לחייב את משב לרכוש מהם את יתרת המניות. בעניין זה, המדינה טוענת ששני הצדדים היו מעוניינים בהשלמת העסקה, ומצביעה על כך שמשב הפקידה בנאמנות ערבות בנקאית שגובהה תאם את סכום התמורה שהייתה עתידה להשתלם עבור יתרת המניות. עוד מוסיפה המדינה בעניין זה כי עם השלמת חלקה הראשון של העסקה התפטרו חברי הדירקטוריון של פויכטונגר תעשיות ובמקומם מונו מי ששימשו גם כחברי הדירקטוריון של משב. בכך, לטענתה, משב קיבלה דה-פקטו אמצעי מרכזי להתוויית מדיניות פויכטונגר תעשיות, ולכן יש לראותה כבעלת שליטה באחרונה.
--- סוף עמוד 48 ---
121. המדינה סבורה עוד כי טענתו של יגרמן לפיה לפני מכירת המניות למשב ההתייחסות אל פויכטונגר תעשיות הייתה כאל חברה ללא בעל שליטה (וראו לעיל בפסקה 71) היא טענה "מניפולטיבית". בעניין זה, המדינה טוענת שההחזקה המצטברת של המוכרים (בשיעור של 40% מהמניות של פויכטונגר תעשיות) נוצרה "אד-הוק" לצורך המכירה למשב, וכי לעזי פויכטונגר, בעל המניות העיקרי מבין המוכרים, היו רק 17% מהמניות.
122. המדינה טוענת עוד כי בעניין השליטה יגרמן אינו יכול להסתמך על חוות דעתו של עו"ד הייק ועל עמדת הרשות לניירות ערך. אשר לחוות דעתו של עו"ד הייק, המדינה טוענת כי לא ניתן לקבוע על בסיסן ממצאים חד-משמעיים (ומצביעה, בהקשר זה גם על העובדה שהעסקאות המתוארות ב"חוות דעת" אלה נבחנו תוך התייחסות ל"הנחת שליטה"). מכל מקום, לטענת המדינה, דבריו של עו"ד הייק בחוות דעת נוספת שכתב ביום 5.6.2002 עולים לטענתה בקנה אחד עם הטענה כי משב רכשה שליטה בפויכטונגר תעשיות. אשר להסתמכות הנטענת על עמדת הרשות לניירות ערך, המדינה מציינת כי בבסיס טענה זו עומדת טיוטת תשקיף שערך עו"ד הייק, אלא שהניסוח אשר בו בחר עו"ד הייק בטיוטת התשקיף היה זהיר ולא שיקף עמדה נחרצת.
123. המדינה טוענת שאין ממש בטענות של יגרמן כי לא ניתן לייחס לו ולשאר המערערים ביצוע בצוותא של העבירות בפרשה זו, ובעיקר של העבירות באישום הראשון. בעניין זה, המדינה טוענת כי לעתים די בכך שכל אחד מהמערערים ביצע חלק מהיסודות העובדתיים של העבירה, ואפילו חלק קטן ביחס לאחרים, כדי לבסס אחריות שלהם מכוח דיני השותפות. המדינה מוסיפה וטוענת כי בענייננו כל אחד מהמערערים היה מעורב בביצוע העבירות, גם אם הדברים נעשו בהנהגתו של יגרמן.