124. אשר לטענותיו של יגרמן בעניין אי-יכולתו להתגונן כנגד האשמתו ב"ביצוע בצוותא", טוענת המדינה כי ניסיונו של יגרמן לנצל את העובדה שכתב האישום לא נקב בסעיף 29(ב) לחוק העונשין הוא "מאוחר וחסר תום לב". זאת, בשים לב לכך שניסיון זה לא תואם את קו ההגנה שלו. המדינה מצביעה על כך שיגרמן טען טענות רבות במהלך המשפט שלא נגעו אליו במישרין כמבצע יחיד אלא לאחריותם של המערערים האחרים (בין היתר, טענות בעניין השליטה וטענות הנוגעות למועד פירעונה של ההלוואה שניתנה לחברות הפרטיות מבנק הפועלים). בהמשך לכך, המדינה טוענת כי אף ללא אזכור מפורש של סעיף 29(ב) לחוק העונשין, עובדות כתב האישום מתארות בבירור ביצוע בצוותא. המדינה טוענת אפוא כי יגרמן הבין היטב שמיוחס לו ביצוע
--- סוף עמוד 49 ---
בצוותא, וכי הוא התגונן בהתאם במהלך המשפט. מכל מקום, המדינה מדגישה כי בתום פרשת התביעה (וקודם לתחילתה של פרשת ההגנה) הובהר מפורשות ליגרמן כי התביעה רואה בו מבצע בצוותא.
125. המדינה טוענת גם שאין מקום לקבל את טענתו של יגרמן כי להעברת הכספים שנדונה באישומים הראשון והרביעי היה בסיס חוקי במה שכונה המנגנון התשקיפי. לטענת המדינה, נקודת המוצא בבחינתה של סוגיה זו היא כי תשקיף, ככל מסמך אחר בעל תוקף נורמטיבי, יש לפרש על-פי משמעותם הרגילה והמקובלת של המונחים הנזכרים בו. בהקשר זה, המדינה טוענת כי הפרשנות הרגילה והמקובלת של המונח "חברה קשורה" בענייננו היא זו הקבועה בחוק ניירות ערך ובתקנות פרטי התשקיף. המדינה טוענת כי יגרמן לא הצליח להוכיח כי, בניגוד לכך, ההגדרה הקובעת היא דווקא זו המופיעה בגילוי דעת 29. בהמשך לכך, המדינה סבורה שלא ניתן להסיק מעסקאות קודמות שבוצעו את מה שיגרמן מבקש ללמוד באשר למנגנון התשקיפי. לשיטת המדינה, העסקה הקודמת שאליה יגרמן מפנה בערעורו אמנם הייתה עסקת בעלי עניין החוסה תחת המנגנון התשקיפי, אולם במועד עריכתה פויכטונגר השקעות הייתה חלק מקבוצת פויכטונגר תעשיות, ולכן הייתה זכאית לחסות תחת כנפיו של מנגנון זה. המדינה טוענת עוד כי התנהלותו של יגרמן במהלך המשפט מלמדת כי הוא היה מודע לחולשתה של הפרשנות שהוצעה על ידו למנגנון התשקיפי. המדינה מבססת טענתה זו על כך שיגרמן נמנע מלטעון בעניין זה בתגובה לכתב האישום, וכי בהמשך הוא טען שהפרשנות האמורה נתמכה בחוות דעת משפטית, אך במהלך המשפט לא הציג חוות דעת כתובה בעניין.