--- סוף עמוד 58 ---
מן ההגדרה הקבועה בחוק החברות וגם מטעם זה אין ללמוד מן האופן שבו פורש המונח "נושא משרה" בעניין רכטר לענייננו, ויש לפרשו במקרה דנן באופן מצמצם יותר.
153. כמו כן, לטענתו של יגרמן שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתמך בהכרעת דינו על הרטוריקה והמבחנים הנהוגים לצורך סיווגו כנושא משרה דה-פקטו, ובכך נמנע מלהכריע באשר לתפקיד המסוים אותו נשא בחברה. בכך, כך נטען, מתבטאת חולשת הכרעת דינו של בית המשפט, עת סיווג את פעילותו של יגרמן פעם כ"סמנכ"ל הכספים של הקבוצה בכלל, וכל חברה וחברה בפרט" (בפסקה 725 להכרעת הדין), פעם כ"מנהל עסקים ראשי" ופעם כ"דירקטור לאור שליטתו ללא עוררין בדירקטורים השונים" (בפסקה 740 להכרעת הדין). בהקשר זה טוען יגרמן כי נפגע ניהול הגנתו, משלא הפנה לעדים שאלות בנוגע ליכולתו לקבל החלטות בקבוצה. לבסוף נטען כי מספר גורמים פנימיים בפויכטונגר תעשיות העידו כי דרשו הוראה בכתב מגבעוני על-מנת למלא אחר הוראותיו של יגרמן. מכך מבקש יגרמן ללמוד, כך נראה, כי הוא לא היה נושא משרה בקבוצה וכי בעלי התפקידים הפורמאליים לא בהכרח נושלו מתפקידם.
יגרמן כנושא משרה – תגובת המדינה
154. לטענת המדינה כמות הראיות ואיכותן בסוגיה זו לא הותירה במקרה דנן צל של ספק כי יגרמן פעל כנושא משרה בקבוצה, ובשל כך – במילותיו של בית המשפט המחוזי – די היה ב"פרשנות סטנדרטית", כך שהוא לא נדרש להיזקק לפרשנות מרחיבה. לשיטת המדינה, להבחנה בין אופן הגדרת המונח "נושא משרה" בפקודת החברות ובין אופן הגדרתו בחוק החברות, אין כל רבותא. נטען כי לכל היותר עשויה ללמד הבחנה זו על "רוחב הפרישה של הגורמים שייחשבו כנושאי משרה", אך לא על שוני במהות ההגדרה. לטענת המדינה, הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי למונח "נושא משרה" מתיישבת עם חזקת התכלית האובייקטיבית שבבסיס כל דבר חקיקה, לפיה יש להימנע מפירוש המביא להערמה על החוק ולעקיפתו.
155. בנוסף, לטענת המדינה, העמימות בסיווג תפקידו של יגרמן בקבוצה נובעת מפעולותיו המכוונות של יגרמן עצמו, אשר דווקא בשל הדומיננטיות הרבה שלו בקבוצה נמנע מלאחוז בתפקיד פורמאלי. לשיטת המדינה, אין להשלים עם מצב שבו בעלי תפקידים בחברה יתחמקו מאחריותם על-ידי הימנעות מנטילת תארים רשמיים. עוד נטען כי ממילא מרבית התפקידים הרלוונטיים בחברה ציבורית אינם מצליחים
--- סוף עמוד 59 ---
לכסות את רוחב הפונקציות שמילא יגרמן בקבוצה. לטענת המדינה, "מוטת כנפיו" של יגרמן לא הצטמצמה להיבט אחד בחיי הקבוצה, אלא שהוא היה מנהל עסקים ראשי של מכלול פעילותה, תוך הובלת החברות השונות במגוון רמות. ממילא, כך נטען, משהתמקדה פעילותו של יגרמן בתחום הפיננסי, קבע בית המשפט כי יש לראותו, לכל הפחות, כסמנכ"ל הכספים של הקבוצה בכללותה או של כל חברה וחברה בפרט. לבסוף טוענת המדינה כי אף אם ניתן לראות ביתר המערערים כגורמים בעלי אינטרס לגלגול האחריות על כתפיו של יגרמן – והמדינה איננה מקבלת טענה זו – הרי שכל נושאי המשרה הבכירים בחברות המעורבות הצביעו על יגרמן כמי שמימש חלק גדול מהסמכויות המסורות להם, וממילא, כך נטען, לא ניתן להתעלם מן הראיות החפציות הרבות מזמן אמת, המצביעות כולן על היותו של יגרמן נושא משרה בקבוצה.