"השוו [את הגדרת המונח "נושא משרה" בפקודת החברות] להגדרה המצויה כיום בסעיף 1 לח"ח [חוק החברות], הגדרה שהיא רחבה יותר וכוללת: דירקטור, מנהל ככלי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי" (יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי 327, ה"ש 23 (2010)).
187. לפיכך, אנו סבורים כי הפרשנות הלשונית שנתן בית המשפט המחוזי לסיפא של הגדרת המונח "נושא משרה" בסעיף 1 לחוק החברות, אינה פרשנות מרחיבה יתר על המידה כפי שנטען, ולא מצאנו כי שגה בית המשפט כאשר נסמך בפרשנותו על פסק דינו של בית משפט זה בעניין רכטר, הגם שעניין זה נדון במסגרת הדין האזרחי והגם שבעניין רכטר נדונה פרשנות המונח "נושא משרה" בהתאם לסעיף 1 לפקודת החברות.
תכלית "לוכדת" למונח נושא משרה
188. כמו כן, אנו סבורים כי אופן פרשנות זה, המעניק משקל מיוחד לבחינת מהות תפקידו של פלוני ואיננו מסתפק אך בתואר משרתו, עולה בקנה אחד עם תכליות חוק החברות ואין בו כדי להוות פרשנות מרחיבה של הדין הפלילי. במבוא לדברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432 הוקדש חלק מיוחד לעניין אופן פרשנות המונחים וההוראות בחוק ודברים אלו יפים במיוחד לענייננו:
--- סוף עמוד 74 ---
"ההצעה אינה כוללת דיני פרשנות מיוחדים לחוק החברות. חוק זה יפורש על-פי אותן אמות מידה על-פיהן מתפרשים דברי חקיקה בישראל. פרשנות זו היא תכליתית באופיה. יש ליתן ללשון הטקסט אותה משמעות אשר מגשימה, בגבולות המובן הלשוני של הטקסט, את התכלית העומדת בבסיסו. על תכלית זו ניתן לעמוד מטיבם של ההסדרים הקבועים בטקסט, מההיסטוריה שלו ומהצרכים המודרניים, כפי מצבם מעת לעת. הגישה הפרשנית מן הראוי לה שתהא מתוך מבט רחב, ותשקף תפיסה מהותית ולא טכנית. כך, למשל, אין להסיק מכל הסדר חיובי שניתן לסוגיות מסוימות כי קיים הסדר שלילי לגבי סוגיות אחרות... בקביעת התכלית העומדת ביסוד ההסדר החקיקתי יש להתחשב בכך כי שאיפתו של החוק היא ליתן פתרון ראוי לדיני החברות בישראל (ולא ליצור חסר מכוון), כי פתרון זה מבוסס על חופש הרצון של הפרט, תוך מתן הגנה ראויה לנושים, בעלי מניות ואחרים הזקוקים לה בנסיבות מתאימות" (הצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432, בעמ' 8. ראו במקור: דו"ח ועדת ברק, בעמ' 13-12).
189. אנו סבורים כי לשון ההגדרה של "נושא משרה" בסעיף 1 לחוק החברות ברורה ותכליתה עולה ממנה באופן שאינו משתמע לשני פנים. מלשון ההגדרה עולה כי שאיפתו של המחוקק בעניין זה היתה לסווג באופן מהותי את נושאי המשרה בחברה, על-פי בחינת התפקיד – הפונקציה – אותו ממלא פלוני בחברה. זאת, על-ידי קביעת מספר משרות בכירות במיוחד ברישא להגדרה, לגביהן עצם ההחזקה בתואר המשרה מלמדת על הפונקציה אותה ממלא פלוני בחברה, ותוך הימנעות מהיזקקות להגדרות שאינן גמישות דיין בנוגע למי שהלכה למעשה ממלא תפקידים בכירים דומים בחברה.