196. כפי שעולה מדברים אלה, לצורך סיווגו של מי שאיננו מחזיק במשרה פורמאלית כ"נושא משרה", אין כל טעם להיזקק למבחנים נפרדים לדרגי הניהול השונים בחברה, דרג הדירקטוריון מזה ודרג הניהול הבכיר מזה.
--- סוף עמוד 77 ---
197. ניתן להפנות גם לענייןShafron v. Australian Securities and Investments Commission [2012] HCA 18 (להלן: עניין Shafron) שם נדון עניינו של מי שהיה מזכיר החברה וייעץ לענייניה בסוגיות החורגות מתפקידו כמזכיר. במקרה זה נדונה השאלה האם יש לראותו כ"נושא משרה" בחברה לצורך העניינים שבהם שימש כיועץ לחברה. יצוין כי בעניין זה נטש בית המשפט האוסטרלי את הנסיון המוקשה להבחין האם שימש אותו אדם כ-"de facto director" או כ-"de facto officer". זאת, בהתאם למגמה הניכרת בעת האחרונה לטשטש את ההבחנות המקובלות – המטושטשות ממילא – בין המבחנים המשמשים לסיווגו של פלוני כ- de facto officer, de facto director או shadow director, הגם שאיננו מחזיק בתפקיד פורמאלי בחברה.
198. על כך ניתן להוסיף כי המבחנים הנהוגים לצורך סיווגו של פלוני כדירקטור צללים, דירקטור דה-פקטו או נושא משרה דה-פקטו (ולאלו אף ניתן להוסיף "נושא משרה של צללים" – "shadow officer") עשויים להשתנות לעתים בהתאם להקשר. כך למשל, מונח זה מוכר גם בהקשר של דיני פשיטת רגל (ראו בהקשר זה סעיף 212 לחוק פשיטת הרגל האנגלי משנת 1986 – Insolvency Act 1986, שנדון בעניין Revenue and Customs Commissioners v. Holland [2010] 1 WLR2793).
199. לא למותר לציין כי בסוגיה דנן, הנוגעת להיקף אחריותם של מי שאינם בעלי תפקיד פורמאלי בחברה, קיימים הבדלים בין שיטות המשפט השונות, הנובעים בעיקר מן ההבדלים בנוסח הוראות החוק (להרחבה ראו: INTERNATIONAL LIABILITY OF CORPORATE DIRECTORS (Dennis Campbell & Christian Campbell eds., 1994)). עם זאת, הפסיקה האוסטרלית שהובאה לעיל רלוונטית במיוחד לענייננו משני טעמים: האחד הוא כי בדומה לדין הישראלי, החקיקה האוסטרלית כורכת יחדיו את חובותיהם של הדירקטורים ונושאי המשרה בחברה; השני הוא כי חרף הבדלים מסוימים בין הדין האנגלי ובין הדין האוסטרלי, הולכים בתי המשפט האוסטרלים בסוגיה דנן עקב בצד אגודל אחר פסיקות בתי המשפט האנגליים (ראו: עמיר ליכט דיני אמונאות – חובות האמון בתאגיד ובדין הכללי 147, ה"ש 476 (2013) (להלן: ליכט)).
200. מבלי להידרש לדיון במונחים דירקטור צללים ודירקטור דה-פקטו, די בכך שנציין כי גם בדין הישראלי ניכרת מגמה שיש בה משום האחדה בין החובות המוטלות על דירקטורים ובין החובות המוטלות על נושאי משרה אחרים בחברה. זאת, הן באמצעות פסיקת בית משפט זה (ראו למשל את הדברים שהובאו לעיל מעניין הורוביץ, בפסקה 191) והן בדרך של תיקון לשון החקיקה הרלוונטית. כך למשל, בחוק לתיקון