216. לקביעה כי פלוני הוא בעל שליטה השלכות מעשיות נרחבות, שלא לומר דרמטיות, על החובות המוטלות עליו במישור דיני החברות, דיני ניירות ערך, דיני המס, דיני ההגבלים העסקיים, עקרונות החשבונאות ועוד כהנה וכהנה (גרוס, בעמ' 1). כאמור, ההגדרה המשפטית המדויקת של שליטה איננה פשוטה, ויש להיזהר מכוללניות יתר מחד גיסא, ומהתעלמות משליטה בפועל מאידך גיסא (הדס אהרוני-ברק עסקאות עם בעלי שליטה 27 (2014) (להלן: אהרוני-ברק)). מונח זה מופיע בחוקים רבים, תקנות וצווים אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו, על תכליתו ומטרותיו. לעיתים משמעות המונח משתנה גם בין סעיפים שונים באותו חוק עצמו (אירית חביב-סגל דיני חברות 647-649 (2007) (להלן: חביב-סגל)). על יסוד האמור, קבעה הפסיקה כי למושג זה משמעויות שונות בהקשרים שונים (ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 283, 287 (1984) (להלן: עניין קוסוי); ראו גם גנאל, בעמ' 54-49; מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 617-616 (2006) (להלן: ימין ווסרמן); לאה פסרמן-יוזפוב דיני ניירות ערך – חובת הגילוי 491 (2009) (להלן: פסרמן-יוזפוב)). כך נאמר באחת מהפרשות המרכזיות בהן עסק בית משפט זה בסוגיה דנן:
"מושג השליטה הוא סבוך ונלוות לו משמעויות שונות בהקשרים שונים (ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 283 (1984), בעמ' 286-287). הוא עשוי ללבוש צורה ולפשוט בהתאם להקשר הדברים ולתכלית שלשמה הוא נבחן. עניינו עשוי להיות אחד לצורך בחינת חובות אמון בחברה (ראה פרשת קוסוי, שם) ואחר לצורך הסדרת המסחר בניירות ערך להגנה על ציבור המשקיעים. הוא עשוי להיות שונה לצורך רישוי בנקים ובהקשר של איתור עיסקאות עם
--- סוף עמוד 87 ---
בעלי עניין (ע"א 1186/93 מדינת ישראל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מח(5) 353). מהותן של הגדרות השליטה בתאגיד נגזרות אפוא מהצורך המיוחד ומההקשר שלשמן הובאו (L.Loss, J Seligman, Securities Regulation (New York, 3rd ed., Vol IV, 2000) at 1695) (עניין חדשות ישראל, בעמ' 114).
217. הצורך לבודד ולזהות את בעל השליטה נובע מעיקרון בסיסי בדיני החברות, והוא ההפרדה בין הבעלות לבין השליטה בחברה. בעוד שבאופן רגיל מאופיינת בעלות משפטית בנכס הן בזכות (ובסיכון) להפקת רווחים, וכן שליטה בנכס וניהולו, הרי שבידי בעלי המניות בחברה נותר רק מאפיין הבעלות הראשון, ואילו את תפקיד הניהול הם מעבירים, באמצעות האסיפה הכללית, לגופים מקצועיים שאלו הם תפקידיהם – הדירקטוריון והנהלת החברה (גנאל, בעמ' 39; אהרוני-ברק, בעמ' 11; חביב-סגל, בעמ' 169-167; גרוס, בעמ' 6). הפרדה מעשית זו יוצרת למעשה נכס חדש ומובחן, והוא השליטה בחברה (שטרן, בעמ' 33). לנכס זה קיים ערך כלכלי ברור, הנמדד באופן אמפירי באמצעות "פרמיית השליטה" – המחיר העודף אותו יהיה מוכן לשלם עבור קבלת השליטה בחברה, מעבר למחיר הרגיל של מניות החברה (שטרן, בעמ' 41-39). פרמייה זו מייצגת את התועלת הפרטית שבה זוכה בעל השליטה מעצם השליטה בחברה, הכוללת תועלות כספיות ושאינן כספיות (אהרוני-ברק, בעמ' 21-18).