--- סוף עמוד 91 ---
פעולה בהם הוא קשור עם בעלי מניות אחרים לשם יצירת קבוצת שליטה (כפי שמשתמע מההגדרות בדבר "החזקה", "רכישה" ו"החזקתם או רכישתם של ניירות ערך ביחד עם אחרים"), יכולתו למנוע קבלת החלטות בנושאים מהותיים, מידת פיזור מניות התאגיד וכיוצא באלה (ימין ווסרמן, בעמ' 619-618; פסרמן-יוזפוב, בעמ' 491).
224. בנוסף למבחן המהותי-איכותי, קובע חוק ניירות ערך גם חזקה כמותית-טכנית ביחס לקיומה של שליטה, במצב בו אדם מחזיק ביותר ממחצית מאמצעי השליטה (כהגדרתם בחוק). בחוק החברות, לעומת זאת, קבע המחוקק חזקה כמותית מחמירה יותר לצורך הפרק הדן בעסקאות עם בעלי עניין, וזאת לשם מתן הגנה נוספת על בעלי מניות בחברה ציבורית מפני עסקאות שבהן קיים לבעל השליטה עניין אישי. סעיף 268 לחוק החברות קובע בעניין זה כך:
"בפרק זה, 'בעל שליטה' – בעל השליטה כמשמעותה בסעיף 1, לרבות מי שמחזיק בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה אם אין אדם אחר המחזיק בלמעלה מחמישים אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה; לענין החזקה, יראו שניים או יותר, המחזיקים בזכויות הצבעה בחברה ואשר לכל אחד מהם יש ענין אישי באישור אותה עסקה המובאת לאישור החברה, כמחזיקים יחד".
225. מכל מקום, בשני החוקים המבחן הכמותי הוא מבחן עזר בלבד, אשר קובע חזקה המטילה את נטל השכנוע על כתפי זה הטוען נגד התקיימותה במצב הדברים הספציפי. חזקה זו ניתנת לסתירה מחד גיסא, ואין היא ממצה את טווח האפשרויות לקיומה של שליטה, מאידך גיסא. ייתכנו מצבים שבהם פלוני הוא בעל שליטה בתאגיד, גם אם אינו מחזיק בזכויות הצבעה כלל ועיקר. בנסיבות מסויימות, אמצעי השליטה בחברה ספציפית עשוי להיות שונה בתכלית – כך למשל, בחברות בהן מרכז הכובד של קבלת ההחלטות מועבר מהאסיפה הכללית לגוף אחר, כגון הנהלת החברה, אסיפת נושים וכיוצא באלה, אמצעי השליטה הרלבנטי לא יהא עוד זכות ההצבעה הצמודה למניה, אלא הזכות שעל-פיה נמדדים יחסי הכוחות בגוף המקבל את ההחלטות. במצבים בהם פיזור המניות בחברה רב במיוחד באופן שאף גוף לא יצליח לגייס רוב מספק לקבלת החלטה כרצונו, יתכן שהשליטה המעשית בחברה תעבור לידי ההנהלה (שטרן, 39). לאור זאת, הגדירה הפסיקה את המבחן לקיומה של שליטה כ"מבחן פונקציונלי-איכותי גמיש" (ע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 542 (1997); עניין הורוביץ, בפסקה 253; עניין רייכרט, בפסקה 15; כהן, בעמ' 310-308; גרוס, בעמ' 8-7). יתרה מזאת, גם