--- סוף עמוד 96 ---
שליטה לפרשנות מרחיבה באופן יחסי, כאשר מרבית בתי המשפט נוטים כיום להסתפק בהוכחתה של יכולת השליטה בכוח, להבדיל משימוש בה בפועל במקרה מסויים.
סוגיית השליטה – אופן בחינתה של שליטה בשרשור חברות
237. כזכור, בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדין כי אין מחלוקת על כך שמיאב ובסט בית נמצאות בשליטת גבעוני והבי, וכי הן שולטות במשב. בהתאם לאינדיקציות שונות, הוסיף וקבע בית המשפט כי משב שולטת בתורה בפויכטונגר תעשיות. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי את המסקנה כי הבי וגבעוני הם בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות ובחברות הבנות שלה. טרם שנעמיק בטענות המערערים בעניין מסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בענייננו, נדון בטענתם בדבר המתודה בה נקט בית המשפט, כאשר בא לבחון את קיומה של שליטה במערכת פירמידאלית (שרשור חברות).
238. שתי שיטות מוכרות לבחינת השליטה במבנה אחזקות פירמידאלי – שיטת המכפלות, ושיטת איתור בעל השליטה. על-פי שיטת המכפלות, יש לאתר את שיעור ההחזקה היחסי של בעל המניות בחברה ולהכפילו בשיעור האחזקה של החברה בחברה שמתחתיה, עד לחוליה האחרונה שאת השליטה בה אנו מבקשים לבחון. תוצאת המכפלה תגדיר את שיעור ההחזקה בעקיפין של אותם בעלי מניות בתאגיד הנבחן. לעומת זאת, על-פי שיטת איתור בעל השליטה, לבעל השליטה בחברת האם תיוחס החזקת אמצעי שליטה הזהה בשיעורה להחזקת אמצעי השליטה שמחזיקה חברת האם בחברת הבת (עניין חדשות ישראל, בעמ' 123-122; ימין ווסרמן, בעמ' 480-479).
239. נמחיש את הדברים באמצעות דוגמה מספרית: נניח כי ראובן מחזיק במישרין ב-50% ממניות חברה א', וחברה א' מחזיקה ב-40% ממניות חברה ב'.
ראובן
50%
--- סוף עמוד 97 ---
40%
חברה ב'
240. על-פי שיטת המכפלות, שיעור אחזקתו של ראובן בחברה ב' יהיה 20% (0.5 * 0.4 = 0.2). לעומת זאת, לפי שיטת איתור בעל השליטה ראובן יחשב כמי שמחזיק ב-40% גם בחברה ב', כשווי אחזקתה של חברה א' בחברה ב'. השוני בין השיטות יביא אפוא להבדל משפטי משמעותי ביחס לשאלה האם ראובן יחשב כבעל שליטה בחברה ב', בהתאם לסעיף 268 לחוק החברות (בהנחה שלא קיים בחברה זו אדם אחר המחזיק בלמעלה ממחצית מזכויות ההצבעה).
241. בעניין חדשות ישראל העדיף בית משפט זה את שיטת המכפלות לשם בחינת עמידת תאגיד בדרישת "ישראליות" (שיעור אחזקה מינימאלי של אזרחי ותושבי ישראל) במכרז למתן רישיון למשדר ערוץ טלוויזיה יעודי לשידורי חדשות, בהתאם לחוק הבזק, התשמ"ב-1982. באותה פרשה, הבהיר בית המשפט כי המחלוקת בדבר שיטת החישוב אינה מחלוקת טכנית, אלא כל אחת מהשיטות משקפת גישה אחרת לבחינת טיב, זהות ושיעור האחזקות באמצעי השליטה. באותה מידה שמושג השליטה עצמו הוא מושג גמיש הכפוף לפרשנות תכליתית בהתאם להקשר הנורמטיבי בו מדובר, קבע בית המשפט כי גם הבחירה בין שיטות החישוב תיגזר מהרקע הנורמטיבי והחקיקתי שבבסיס הדברים, בהתחשב בתכליות החוק ומטרותיו (שם, בעמ' 124). בהתאם לכך, ובהתחשב בגישה המחמירה והקפדנית לאיתור הגורמים הישראליים במבקשי הרישיון, קבע בית המשפט כי כוונת המחוקק באותו חוק היא "שלא להסתפק בבחינה כוללת וגורפת של גורמי השליטה, אלא לרדת באזמל עדין וחד לחקר זהות המחזיקים האמיתיים באמצעי שליטה מגוונים לסוגיהם" (שם). לפיכך, קבע בית המשפט כי שיטת איתור המכפלות היא השיטה המתאימה בנסיבות העניין, מאחר ששיטה זו מתחקה באופן פרטני ומדויק אחר מצב האחזקות האמיתי באמצעי השליטה, ומאפשרת לאתר כל מוקד השפעה אפשרי. לעומת זאת, ביחס לשיטת איתור בעל שליטה, קבע בית המשפט כי: