--- סוף עמוד 114 ---
כתב אישום, ואין בנוסח של ההודעה שנמסרה לשנהב על-ידי הפרקליטות כדי להצביע על זיקה שכזו, הן באופן אובייקטיבי, הן כאמונה סובייקטיבית מצִדו של שנהב. בית המשפט ציין כי מכל מקום אין מדובר בעדות בעלת חשיבות רבה לגורל המערערים, במיוחד כאשר לצדה עומדות עדויות נוספות, ובראשן עדויות המערערים עצמם.
280. אשר להליך ה'ריענון' שעבר שנהב, הפנה בית המשפט לכך שהליך זה משרת, באופן עקרוני, תכלית חשובה ומשמעותית למהלך תקין של המשפט, כל עוד הוא נשאר בגדר ריענון זכרונו של העד גרידא, ולא חורג מהגבולות והכללים שנקבעו לו בהלכה הפסוקה ובהנחיות הפרקליטות. בנסיבות דנן, קבע בית המשפט, אכן הוצגו לשנהב גרסאות של עדים אחרים הסותרים את עדותו, ובכך יש טעם לפגם ומתן יתרון עודף לתביעה על פני ההגנה. אשר לשאלות ה"מדריכות" שנשאל שנהב ולהפנייתו למוצגים "בעייתיים", סבר בית המשפט כי פעולות אלה נותרו בגדר שיקול דעתו המקצועי של הפרקליט ולא חרגו ממנו, בהתחשב בהיקפו העצום של התיק ומשך הזמן שבו נמשך, ומנגד בחשיבותם המועטה יחסית של נושאי השאלות שבמחלוקת. מכל מקום נקבע כי גם אם היה פגם בהתנהלות האמורה, הדבר לא ירד לשורש אמינותו של העד ובאי-כוח המערערים לא הציגו תוצאות ממשיות אשר הקשו על עבודתם, בשים לב לתרשומות שנמסרו להם על-ידי הפרקליטים.
281. לעניין מהימנותו של שנהב עצמו, ציין בית המשפט כי זה העיד לפניו במשך ימים ארוכים וכי התרשמותו ממנו הייתה ישירה. אכן, קבע בית המשפט, אין מחלוקת כי שנהב לא דייק בחלק מהדברים שעליהם העיד וכי ניסה במקרים מסוימים להפחית מחלקו בכשלים הניהוליים. עם זאת, כך נקבע, בשום שלב לא איבד שנהב את גרעין גרסתו, כפי שבאה לידי ביטוי בחקירותיו הראשונות וכפי שנתמך ביתר הראיות שהוצגו על-ידי המדינה. על אף שהפגמים בהתנהלות הפרקליטות לא נעלמו מעיני בית המשפט, כך צוין, הרושם הכללי מהעדות לא השתנה, ופגמים אלו נגעו רק לנקודות שוליות. במסגרת הדיון הספציפי באישומים השונים ציין בית המשפט כי נתן אמון בעדותו של שנהב באופן כללי, ודאי במקום בו היא השתלבה במארג העדויות השונות (ראו למשל פסקאות 1469 ו-1471 להכרעת הדין).
282. היחיד מבין המערערים אשר יוצא חוצץ נגד קביעות בית המשפט המחוזי בעניין עדותו של שנהב הוא פלד, שהעדות האמורה שמשה כמסד עליו התבססה הרשעתו באישום השלישי. לטענת פלד, בית המשפט המחוזי טעה "טעות מהותית וקיצונית" בדרך התייחסותו לעדות שנהב, אמינותה ומשמעותה. לדבריו, לא נותר מקום לספק כי שנהב שיקר בעדותו במצח נחושה, חִפּה על מעשי גניבה ומרמה, ופעל