--- סוף עמוד 115 ---
בשיטתיות להסתרה ולשכתוב ספרי הנהלת החשבונות של החברה, תוך הטעית רואי החשבון והדירקטוריונים של החברות. כך למשל, טוען פלד, היה שנהב מעורב עוד בשנת 2001 בהעברת כספים ממשב ליגרמן בדרך של ניכיון שיקים, היה מודע להעברת כספים מראשית שנת 2002 מבלי שדיווח על כך, ונתן ידו להוצאת כספים מחברת פויכטונגר תעשיות בדרך של חתימה על שיקים והעברות כספיות. פלד מצביע על כך שהוכח ששנהב הנחה את גזבר החברה ומנהל החשבונות בפויכטונגר תעשיות לשנות ולזייף את ספרי הנהלת החשבונות על מנת להעלים את קדי מרישומי החברה לקראת הכנת הדו"חות הכספיים. כמו כן, היה שנהב מהחשודים העיקריים במהלך החקירה, ולשיטת פלד ניצל את רצון התביעה למצוא ראיות נגד פלד על מנת להציל את עורו-שלו. לאחר ששנהב "סיפק את הסחורה" נגד פלד, כך נטען, נסגר התיק נגדו באופן מפתיע, וזאת לאחר קיום שימוע שנערך בניגוד להנחיות הפרקליטות, לפיהן לא נעשה שימוע לחשוד השותק בחקירה. שנהב ממשיך בתפקידו עד עצם היום הזה, בעוד פלד נשפט והורשע. בנסיבות אלו, בהתחשב בפעולות שנהב וחוסר המהימנות ה"זועק" מהן, טוען פלד כי בית המשפט המחוזי טעה משנתן משקל לעדותו של שנהב וקבע ממצאים על-פיה. לשיטתו, לא היה ניתן להסתפק בקביעה ששנהב כשל בתפקידו וכי לקה ברשלנות חמורה, אלא יש לקבוע כי שנהב היה מעורב באופן אקטיבי בהוצאת הכספים, תוך ניצול האמון שניתן בו על-ידי הדירקטורים, היועצים המשפטיים ורואי החשבון של הקבוצה. גם לעצם עדותו של שנהב טוען פלד כי זו היתה רצופה שקרים ופרכות, וכי הוכח כי נמנע משיתוף פעולה עם רואי החשבון ולא דיווח להם על המצב הכספי של הקבוצה לאשורו. גרסת שנהב לפיה עדכן את פלד בנעשה עוד בחודש פברואר 2002 אינה מתיישבת לטענת פלד עם ההיגיון והשכל הישר, משהוכח כי המשיך לפעול בפעולות ההסתרה גם חודשים רבים לאחר מכן.
283. המדינה מבקשת לדחות את טענותיו של פלד, וסבורה כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות הברורים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. לטענתה בחר פלד בקו מתלהם נגד שנהב על מנת להרחיק את עצמו ממודעות למעשים. ברם, טוענת המדינה, שנהב עמד בעקביות על גרעין גרסתו, וחזר על הדברים באופן קוהרנטי הן בחקירתו ברשות לניירות ערך, הן בעדותו בבית המשפט. המדינה מודה כי אכן קיים פער בין עדותו של שנהב לבין הודעתו בחקירה, בה סיפר כי שוחח בעניין עם פלד רק בחודשים מרץ-אפריל, ואולם לטענתה אין לייחס חשיבות רבה לפער זה. כמו כן, מסכימה המדינה כי שנהב אינו טלית שכולה תכלת, וכי דרך פעולתו לקתה בהתרשלות. גם בית המשפט המחוזי היה ער לכך. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט באותה נשימה כי שנהב היה נתון באופן מוחלט למרותו של יגרמן, כי לא יזם את התהליכים וכי תפקידו הסתכם בביצוע פעולות טכניות בהתאם לנאמר לו. על רקע זה, טוענת המדינה,