לופוליאנסקי, חרף ניסיונו להרחיק את עצמו מפעילות יד שרה בתקופה הרלוונטית, המשיך להיות מעורב בענייניה גם לאחר שמונה לתפקידים בכירים בעירייה. נוכח היקף התרומות המשמעותי שהרימו צ'רני ודכנר; הכרותו של לופוליאנסקי עמם כדמויות מרכזיות בפרויקט הולילנד; והעובדה שצרכיו של פרויקט הולילנד נדונו בעירייה במשך כל תקופת מתן התרומות, הגענו למסקנה כי לופוליאנסקי ידע על קבלת התרומות ביד שרה ולכך שאלו ניתנו לעמותה בעד פעולה הקשורה בתפקידיו השונים בעיריית ירושלים. מלבד תרומות אלו קבענו כי לופוליאנסקי קיבל שוחד נוסף בדרך של העברת תרומה מדכנר לישיבה שניהל בנו. מצאנו כי לופוליאנסקי היה מי שקישר בין דכנר לבין הישיבה וכי תרומה זו – בדומה לתרומות ליד שרה – הייתה שוחד ששולם לו בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד.
--- סוף עמוד 608 ---
173. פרשת השוחד על כל רכיביה הוכחה אפוא – וכיעורה רב. מיליוני שקלים זרמו מבעלי אינטרסים ליד שרה. עשרות אלפים לישיבת בנו של לופוליאנסקי. אדם רב מעלות וזכויות עירב את מפעל חייו הנעלה במסכת שחיתות שלטונית. משך שנים ארוכות, ותוך שהוא ממלא את התפקידים הבכירים ביותר שניתן למלא בשלטון המקומי, מי שכתרים רבים נקשרו לראשו לא בחל בקבלת שוחד. הרשעתו בדין של לופוליאנסקי, איש שמעשיו משך שנים אמרו צדיקות ממש, בשורה של עבירות שוחד, קשה לא רק לאיש עצמו. היא קשה לחברה כולה. ידעו אפוא נבחרי הציבור כולם – ידעו ויישמרו.
משלא נמצאה לנו עילה להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, נותר לדון בשאלת העונש.
הערעור על גזר הדין
174. הערעור שלפנינו מופנה גם לחומרת העונש. כזכור, בית המשפט המחוזי גזר על לופוליאנסקי 6 שנות מאסר בפועל; שנת מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; וקנס כספי בסך 500,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תמורתו, לתשלום ב-10 תשלומים.
175. בית המשפט המחוזי מצא כי במעשיו של לופוליאנסקי יש כדי לקעקע את אמון הציבור במנהיגיו ואת ביטחונו בטוהר שיקוליהם. לצורך שרטוט מתחם הענישה ההולם קבע בית המשפט כי מעשיו של לופוליאנסקי התכנסו לשלושה אירועים שונים: באירוע הראשון כלל בית המשפט שלוש מעבירות קבלת השוחד דרך תרומות ליד שרה והן: קבלת 1.25 מיליון ש"ח מצ'רני; קבלת 88 אלף ש"ח מעד המדינה באירוע בבית השגריר; וקבלת 255 אלף ש"ח מעד המדינה לרכישת כסאות גלגלים. בית המשפט מצא כי תרומות אלו נועדו למטרות הנעלות של יד שרה והעמיד את מתחם הענישה על 5 עד 7 שנות מאסר בפועל. האירוע השני הוא התרומה לישיבה בניהול בנו של לופוליאנסקי ולגביו נקבע מתחם ענישה העומד על שנה עד 3 שנות מאסר בפועל. במסגרת האירוע השלישי כלל בית המשפט את שלוש עבירות קבלת השוחד שהקימו תרומות שהעביר עד המדינה ליד שרה עבור בית הכנסת. ביחס לאירוע זה צוין כי מדובר בתרומות שלא
--- סוף עמוד 609 ---
נועדו להגשים את מטרות יד שרה ומתחם הענישה הועמד על 4 עד 7 שנות מאסר בפועל.
176. בכל הקשור בנסיבות העבירה שקל בית המשפט את תפקידיו השונים של לופוליאנסקי בעיריית ירושלים – "תפקידים רמים ונכבדים בצמתים מרכזיים של אישור וקידום פרויקט הולילנד בעיריית ירושלים"; את העובדה שלופוליאנסקי לא נטל כספי שוחד לכיסו; את העובדה שלופוליאנסקי ביצע את העבירות לטובת יד שרה – ארגון שמטרותיו נעלות; ואת העובדה שלא הוכחו בבית המשפט הנזק שנגרם לציבור או מידת סטייתו של לופוליאנסקי מן השורה בביצוע תפקידיו הציבוריים. במישור הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הובאו בחשבון עובדת הקמת יד שרה בידי לופוליאנסקי; זכייתו בפרס ישראל בשל הקמת העמותה; חוות הדעת הרפואיות בעניינו; ועדויותיהם של עדי אופי שונים שהעידו לטובתו.
177. במסגרת גזירת עונשו של לופוליאנסקי הרחיב בית המשפט בדברים על מצבו הרפואי הקשה של לופוליאנסקי (ואומר כבר עתה כי מטעמי צנעת הפרט, אין בכוונתי לעמוד על כל פרטי מחלתו). מצב זה חייב, לשיטת בית המשפט המחוזי, חמלה, "נוכח המורכבות והמיוחדות של עניינו" (גזר הדין בעניינו של לופוליאנסקי, עמ' 8). לעיונו של בית המשפט המחוזי הוגשה חוות דעת מאת פרופ' דינה בן-יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי בבית החולים האוניברסיטאי הדסה, שממנה עולה כי תקופת כליאתו של לופוליאנסקי תביא לחשיפתו לזיהומים רבים, ושיש בה להחמיר את מצבו ולקצר באופן ממשי את תוחלת חייו. למול זאת עמד בית המשפט על כך שבסיומה של בדיקה הגיעו גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר (שב"ס) לכלל מסקנה כי לופוליאנסקי יכול לשהות בבית סוהר בתנאים סניטאריים מתאימים, שם יזכה לטיפול הולם למצבו הרפואי. צוין כי קצין הרפואה הראשי של שב"ס קבע בחוות דעת מיום 9.6.2014 כי שב"ס ערוך לטפל בחולים המצויים במצב רפואי דומה לזה של לופוליאנסקי בכלל, ובו עצמו בפרט. בסופו של עניין מצא בית המשפט המחוזי כי משהמדינה סבורה כי בכוחה לאפשר ללופוליאנסקי לשהות בין כותלי בית הסוהר בתנאי שהייה המותאמים למצבו הרפואי מבלי לסכן את חייו, המצב הרפואי הקשה אינו מונע השתת עונש מאסר בפועל.
178. על רקע זה בא בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה שלפיה "אין מנוס אלא לפסוק העונש הראוי ל[לופוליאנסקי] על פי מתחמי ענישה לאירועים השונים". צוין בהקשר זה כי ישנו קושי בכך שתיקון 113 לחוק העונשין לא מתיר חריגה ממתחם
--- סוף עמוד 610 ---
העונש ההולם מטעמים נוספים לבד משיקולי השיקום וההגנה על הציבור, מצב דברים אשר לפי בית המשפט המחוזי "עלול להוביל לתוצאות העומדות בניגוד לשורת המשפט והצדק, ולא פחות חשוב, לחוש הצדק הטבעי, המפעם בלב האדם" (גזר הדין העיקרי, עמ' 9). עוד צוין כי "על המדינה לשוות לנגד עיניה כל העת סע' 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר). על-פי סע' 7 הנ"ל, הוועדה רשאית בכל עת לשחרר על תנאי אסיר ממאסרו לאחר ששקלה חוות-דעת של רופא בהתקיים התנאים המפורטים שם, תנאים שרלוונטיים במצבו הרפואי של [לופוליאנסקי]" (ההדגשות במקור – ע' פ'). לבסוף הושתו על לופוליאנסקי העונשים המפורטים ברישה לדיון זה.
179. לופוליאנסקי טוען בערעורו כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שבהן הורשע, בנסיבותיהן הספציפיות, נע בין עונש מאסר לנשיאה בעבודות שירות לבין שנתיים מאסר בפועל. לדברי לופוליאנסקי, גזר הדין אינו מבחין בין קבלתן של תרומות ליד שרה לבין קבלת "שוחד לכיס"; הוא לוקה בכך שמצא סימטריה בין קבלת התרומות ביד שרה לבין כבודו ומעמדו של לופוליאנסקי; אין בו די התחשבות בשיקולים לקולה; והוא נסמך על הנחות שגויות ביחס לתחום הסמכות ושיקול הדעת של בית המשפט בבואו לגזור את הדין. עוד נטען נגד הטלת רכיב הקנס. לופוליאנסקי סבור כי הטלת הקנס במקרה זה שגויה נוכח כך שהוא לא נטל שלמונים לכיסו; ובשל העדר יכולת כלכלית מצדו לשלם את הקנס, יכולת המושפעת גם ממצבו הרפואי. בדיון לפנינו מיקד בא כוחו של לופוליאנסקי את טענותיו במצבו הרפואי של האחרון. נטען כי האבחון הרפואי עצמו – קרי: המחלה שממנה סובל לופוליאנסקי; התפתחותה לפרטיה; הסימפטומים הנלווים לה; ההשלכות התפקודיות הנודעות לה; והסיכון הנשקף ממנה – כל אלה אינם שנויים במחלוקת. על כן, נטען כי במצבו לופוליאנסקי אינו כשיר לשהות בתנאי מאסר ולא ראוי להורות כן.
180. המשיבה עמדה בטיעוניה על כך שאמנם הכספים ניתנו ברובם ליד שרה, אך מטרתם הייתה להשפיע על לופוליאנסקי – ובשל כך מדובר בשוחד לכל דבר ועניין. עוד הדגישה המשיבה כי חלק מהכספים לא הופנו למטרות הנעלות של יד שרה אלא שימשו להקמת בית כנסת ולרכישת ארון קודש; ותרומה אחת אף ניתנה לישיבת הבן – ולא שימשה כלל ועיקר לקידום אינטרסים ציבוריים. הוטעם עוד כי בעניינו של לופוליאנסקי התקבל סכום השוחד הגבוה ביותר בפרשה. אשר למחלתו של לופוליאנסקי נטען כי לפי תיקון 113 לחוק העונשין, אין לחרוג ממתחם הענישה מחמת שיקולים רפואיים. המשיבה ציינה כי לפי עמדת שב"ס קיימת אפשרות להעניק טיפולים מתאימים ללופוליאנסקי; וכי מצב רפואי אינו יכול להוות מחסום מפני ענישה ההולמת
--- סוף עמוד 611 ---
את העבירות שבוצעו. עם זאת, המשיבה הייתה נכונה ל"הקלה מסוימת" בענישה, קרי: לכך שיושת על לופוליאנסקי עונש קל יותר בתוך מתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון הסכימה המשיבה כי יושת על לופוליאנסקי עונש של 4 שנות מאסר, תחת עונש של 6 שנות מאסר שהושת עליו בבית המשפט המחוזי.
חלוקה לאירועים
181. בית המשפט המחוזי גזר כאמור את עונשו של לופוליאנסקי בחלוקה לשלושה אירועים, שלכל אחד מהם נקבע מתחם ענישה שונה. להשקפתי, נכון לסווג את הפרשה שלפנינו כאירוע אחד בלבד, הכולל את כל עבירות קבלת השוחד בגין התרומות ליד שרה ובגין התרומה לישיבה. בעניין גן העיר דן בית משפט זה בדרך להכריע בשאלה אם מסכת התרחשויות מקימה "אירוע" או כמה אירועים לפי סעיף 40יג לחוק העונשין. קבענו שם כי במקרה שבו בין העבירות קיים קשר ענייני הדוק, כך שהן היו חלק מאותה תכנית עבריינית או לחילופין כאשר הייתה ביניהן סמיכות זמנים, הן תיחשבנה לאירוע אחד (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (29.10.2014) (להלן: עניין גן העיר)). לדעתי יישומו הנכון של מבחן זה הוא כי יש לראות בעבירות שבהן הורשע לופוליאנסקי משום אירוע אחד. לופוליאנסקי הורשע בלקיחת שוחד מדכנר ומצ'רני בעבור תמיכתו באינטרסים השונים של הפרויקט אשר נדונו בעיריית ירושלים. תמיכתו נקנתה פעם בדרך של קבלת תרומות ליד שרה, פעם בדרך של תרומה לישיבה שבניהול בנו. אכן – אין תרומה שמשמשת להגשמת מטרותיה הראויות של יד שרה כתרומה לישיבה שמנהל בנו של עובד הציבור. ברם המשותף לכל התרומות הוא כי כולן ניתנו כחלק מהניסיון לגייס את לופוליאנסקי לטובת הפרויקט באמצעות השוחד. העובדה שעבירות השוחד שנדונו בפרשה זו התפרשו על פני תקופה של 7 שנים אינה שומטת את הקרקע תחת האפשרות לקבוע כי הן מהוות אירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם (ראו שם, פסקה 2 לחוות דעתי; ראו גם פסקה 104 להלן בעניינו של שטרית, לעניין סיווג העבירות השונות לכמה "מעשים" המרכיבים אירוע אחד והענישה המרבית בגינם). יחד עם זאת, וכפי שכבר ציינתי בפרשה אחרת "סיווג שגוי כשלעצמו אינו מצדיק בהכרח התערבות של ערכאת הערעור בעונש שנגזר, מקום שהעונש שהושת על נאשם בערכאה הדיונית אינו חורג ממתחם העונש ההולם" (ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (29.12.2014)). בענייננו, לא החלוקה השונה לאירועים שאנו מציעים כאן היא שמצדיקה את שינוי העונש שהשית בית המשפט המחוזי על לופוליאנסקי בערכאתנו. ההקלה בעונש מתבקשת במקרה זה מטעמים אחרים, שעליהם נעמוד כעת.
--- סוף עמוד 612 ---
182. מכאן לגופו של עניין. כפי שיפורט להלן, סבורני כי מתחמי הענישה שנקבעו בעניינו של לופוליאנסקי אינם מתחשבים די הצורך בנסיבות ביצוע העבירה המיוחדות (לחשיבות קביעת מתחם עונש הולם קונקרטי שיתאים לנסיבות ביצוע העבירה וחומרתה, ראו ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (18.7.2013); ע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.4.2013)). אפרט.
מתחם העונש ההולם
183. מהו מתחם העונש ההולם במצב שבו עובד הציבור מקבל מתת עבור פעולה הקשורה בתפקידו, אך אותה מתת אינה מיועדת ל"כיסו האישי" של עובד הציבור אלא מועברת – בעיקרה – לפעולות המיטיבות עם הציבור? זאת השאלה שלפתחנו. כמצוות תיקון 113, עלינו להכריע בשאלה זו בשים לב לערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, למידת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנהוגה ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40ג(א) לחוק העונשין).
184. על הערך המוגן שנפגע כתוצאה מביצוע עבירות שוחד דומה שלא צריך להכביר מילים:
"הערך המוגן המובנה בעבירות השוחד נועד להבטיח את עצם פעולתו התקינה של המינהל הציבורי, אשר בלעדיו לא יתכנו חיי חברה תקינים. בד בבד, נועדו עבירות השוחד להגן על מעמדו של המינהל הציבורי בעיני הציבור, ועל האמון שהציבור רוחש לו [...] עבירות שוחד, המשקפות שחיתות שלטונית, מתאפיינות בחומרה מיוחדת. עניינן בהפרה עמוקה של היסודות הבסיסיים עליהם נשען המינהל הציבורי בפעולתו. יסודות אלה מושתתים על קיום חובה לפעול בכל מצב מתוך ראיית האינטרס הציבורי וטובת האזרחים, ולהימנע משימוש פסול בהענקת טובות הנאה כאמצעי לרכישת כוח שלטוני. עבירות השחיתות השלטונית מביאות עימן נזק רב ליסודות השלטון, ומערערות את אמון הציבור בנבחריו. הן מקעקעות את אמון האזרח במנהיגיו, ואת בטחונו בטוהר שיקוליהם. עבירות השוחד והשחיתות פוגעות פגיעה רחבת היקף ביחסי השלטון והאזרח, ובמבנה החברתי כולו" (ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 87 (10.2.2010)).
185. שאלת מדיניות הענישה מקום שבו עובד הציבור מקבל שוחד, אך השוחד לא מגיע לכיסו אלא מופנה ברובו לעמותה העוסקת בפעילות ציבורית לא התבררה תכופות
--- סוף עמוד 613 ---
בבתי המשפט. בעניין אלגריסי הורשע ראש עיר בלקיחת שוחד בסך של 190,000 ש"ח על רקע תרומות לאגודות ספורט שנתרמו לבקשתו, ונגזרו עליו בבית המשפט המחוזי 6 חודשי מאסר על תנאי (ראו 40421/01 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' אלגריסי [פורסם בנבו] (12.7.2004) (להלן: עניין אלגריסי מחוזי)). הערעור לבית משפט זה כוון אך להכרעת הדין, והעונש שהושת על הנאשם נותר על כנו. בעניין עמית הורשע ראש עיר בלקיחת שוחד בסך 5,000 דולר בדרך של תרומה למקומון העירוני, ונגזרו עליו בבית המשפט המחוזי 9 חודשי מאסר על תנאי. גם במקרה זה הערעור לבית משפט זה כוון אך להכרעת הדין (יוער עם זאת כי באותה פרשה נקבע כי לראש העיר היה עניין אישי בהפצת המקומון, שמקורו ברצון לשפר את תדמיתו. ראו עניין עמית, פסקה 3(ג)(1)). על רקע מיעוט המקרים הדומים לענייננו אין זה קל אפוא "לחלץ" כלל ברור ביחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה.