(ד) תרומה לרכישת כסאות גלגלים בשנת 2006
161. במחצית שנת 2006 פנה לופוליאנסקי לדכנר בבקשה שירים תרומה ליד שרה לשם רכישת כסאות גלגלים. דכנר נענה לבקשה זו ותרם ליד שרה סך של 255,000 ש"ח שהופנה לרכישת 350 כסאות גלגלים. על כך אין מחלוקת (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7125 ש' 21-13; עמ' 51 להודעת הערעור של לופוליאנסקי). בית המשפט המחוזי מצא כי לופוליאנסקי ידע כי תרומה זו ניתנה לו בשל תפקידו הציבורי ולמען פרויקט הולילנד (הכרעת הדין, עמ' 346).
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
162. בערעורו מבקש לופוליאנסקי להראות כי התרומה לרכישת כסאות הגלגלים, שאכן גויסה על ידו באופן ישיר, היא בבחינת חריג המעיד על הכלל. לטענתו, הנסיבות סביב מתן תרומה זו מיוחדות: התרומה גויסה במסגרת אירוע חגיגי לציון 30 שנות פעילות יד שרה, אירוע שלופוליאנסקי יזם ולקח חלק פעיל בארגונו; בשלב זה לא הייתה ללופוליאנסקי מעורבות בעניינים תכנוניים הקשורים בפרויקט הולילנד;
--- סוף עמוד 602 ---
והתרומה ניתנה מכיסו הפרטי של דכנר (פרוטוקול הדיון, עמ' 3823-3819). כל אלה, כך לופוליאנסקי, מצביעים על כך שלא היה מודע לקשר בין התרומה לבין תפקידו הציבורי בעירייה אותה עת.
163. דין טענות אלו להידחות. לופוליאנסקי כיהן בתקופה הרלוונטית כראש עיריית ירושלים וכיושב ראש הוועדה המקומית – תפקידים רבי השפעה וכוח בכל הקשור בתכנון עיר. באותה תקופה המשיך קידום הפרויקט: בשנת 2006 אושר הסכם היטל ההשבחה בגין תב"ע ו'; אושרה פתיחתו של כביש הטבעת; וכן אושרה תב"ע ה' למתן תוקף על ידי הוועדה המקומית. אין באמור כדי להעיד על כך שהתרומה דנן ניתנה בגין אי אלה צעדים תכנוניים, אך די בכך כדי לדחות את טענות לופוליאנסקי שלפיהן בשלב זה לא הייתה לו כל מעורבות תכנונית בפרויקט הולילנד. אף טענת לופוליאנסקי כי דכנר נשא בנטל המימון של התרומה דנן לבדו אינה מסייעת להוכחת טענת לופוליאנסקי שלפיה לא היה ער לכך שדכנר תורם בעד פעולה הקשורה בתפקידו, שהרי דכנר, כפי ששנינו, הוא נציגו של פרויקט הולילנד – וכך היה ידוע היטב ללופוליאנסקי.
164. יש להדגיש: לתרומה זו קדמה בקשה מצד לופוליאנסקי. משמעות הדבר ברורה: בעת שפרויקט הולילנד טרם הוסר לחלוטין משולחנה של העירייה, שעה שדכנר פועל כנציג פרויקט הולילנד ולופוליאנסקי מכהן כראש העיר – שעה זו ממש מבקש ממנו ראש העיר לופוליאנסקי לתרום לעמותה היקרה ללבו. על רקע כל שכבר אמרנו – ברי כי התקיים אצל לופוליאנסקי היסוד הנפשי הדרוש ביחס לתרומה זו.
(ה) תרומה לישיבת "תפילת רבים נחלת יאיר"
165. בצד התרומות שנתרמו ליד שרה, תרם עד המדינה בשנת 2007 לישיבת "תפילת רבים נחלת יאיר", שמנהלה הוא בנו של לופוליאנסקי – יצחק, סכום של 30,000 ש"ח (יוער כי לפי קביעת בית המשפט המחוזי, עד המדינה ביקש בתחילה להעביר לישיבה סכום גבוה מזה שהועבר בפועל – סך של 40,000 ש"ח). גם דבר קבלתה של תרומה זו אינו במחלוקת בין הצדדים. כך גם אין מחלוקת כי עד המדינה לא הכיר את יצחק וכי מעולם לא היה לו קשר עמו. בית המשפט המחוזי מצא כי לעד המדינה לא היה כל מניע להעביר עשרות אלפי שקלים ליצחק, לבד מזהותו של אביו; ודחה את טענת לופוליאנסקי, שלא נתמכה בתשתית עובדתית מספקת, שלפיה בין יצחק לבין עד המדינה קישר אדם שלישי (הכרעת הדין, עמ' 341-339). אשר למודעותו של
--- סוף עמוד 603 ---
לופוליאנסקי לקבלת תרומה זו בישיבת הבן קבע בית המשפט כי דבריו במשטרה מעידים על כך שיצחק סיפר לו כי הישיבה זכתה לתרומה מצד דכנר, תרומה שהייתה חריגה בהיקפה; כי לופוליאנסקי עודכן על ידי בנו בעניינים שוליים יותר בכל הקשור לתרומה זו; וכי מצבו הכלכלי הקשה של עד המדינה באותה תקופה מעיד על כך שלתרומה זו קדמה בקשה מצד לופוליאנסקי. לכך הוסיף בית המשפט כי לופוליאנסקי לא זימן לעדות את יצחק או את ישראל ברדה (להלן: ברדה), גיסו של רבין, עדים שלשיטת לופוליאנסקי, כפי שיוסבר מיד, יכלו לתמוך בגרסתו שלפיה אדם שלישי הוא שקישר בין דכנר לבין הישיבה.
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
166. לופוליאנסקי טוען כי בית המשפט שגה עת קשר בינו לבין התרומה דנן. בערעורו עומד לופוליאנסקי על ההסבר הראשוני שסיפק עד המדינה לתרומתו זו – שלפיו לופוליאנסקי ביקש ממנו להרים את התרומה בתמורה לסיוע בהליך משמעתי שנערך לראש האגף לשיפור פני העיר, דוד אמסלם (מי שהיה קשור, כביכול, לרבין, איש אמונו של דכנר), הסבר שהופרך במהלך המשפט שכן הוכח כי ההליך המשמעתי התקיים בשנת 2003, עוד בטרם הוקמה הישיבה. לטענת לופוליאנסקי, לא הוכח כי דכנר תרם לישיבה במטרה לשחדו בקשר לפרויקט הולילנד, וקל וחומר לא הוכח כי היה מודע לכוונה זו. טענה זו נתמכת – לשיטת לופוליאנסקי – גם בבחינת הגרסאות השונות שנתן דכנר בדבר מקור המימון של התרומה דנן, גרסאות שהופרכו. לפנינו שב לופוליאנסקי להיאחז בהסבר החלופי שהציע. לפי הסבר זה, אדם אחר הוא שקישר בין דכנר לבין הישיבה. אדם זה הוא על פי הנטען ברדה. ברדה הוא גיסו של רבין, ולטענת לופוליאנסקי הוא שקישר בין דכנר לבין יצחק על רקע לימודי בנו בישיבת הבן של לופוליאנסקי. העובדה שלא זימן עדים לתמיכה בהסבר זה אינה, לשיטתו, טעם מספק לדחייתו. לבסוף נטען כי יש לתת משקל לכך שלא הוכח קיומו של עניין מסוים של פרויקט הולילנד שהיה נתון לטיפולה של העירייה אותה תקופה.
167. המשיבה, מצדה, תוקעת יתדותיה במסקנות בית המשפט המחוזי, המבוססות על שורת ראיות נסיבתיות המחזקות את גרסת עד המדינה, שלפיה התרומה ניתנה בעקבות בקשה של לופוליאנסקי ובתמורה לתמיכתו בפרויקט הולילנד: העדר קשר מוקדם בין עד המדינה לבין יצחק, ושלילת כל הסבר חלופי ליצירתו; העדר מניע אחר מצד עד המדינה לתרום לישיבה קטנה ולא מוכרת; היקפה של התרומה, הגבוהה עשרות מונים מהמקובל; שיחה בין יצחק לבין אביו על התרומה, שבמסגרתה עודכן לופוליאנסקי על ביטול חלק מההמחאות שמסר דכנר, שעל אודותיה העיד לופוליאנסקי
--- סוף עמוד 604 ---
במשטרה; והעובדה שהתרומה ניתנה בתקופה של מצוקה כלכלית ואישית של עד המדינה.
168. גם ביחס לתרומה זו לא ראיתי לשנות ממסקנות בית המשפט המחוזי. כבר עמדנו על כך שהמניע העיקרי של דכנר הן בתרומותיו ליד שרה הן בתרומה לישיבה היה רצונו לגייס את לופוליאנסקי לטובת פרויקט הולילנד. ההסבר הפרטני שנתן דכנר להעברת כספים זו (סיוע בהליך השימוע) אכן הופרך במסגרת חקירתו הנגדית, אך אין בכך כדי לסתור את הטענה שדכנר תרם לישיבה במענה לבקשתו של לופוליאנסקי או את הטענה כי התרומה הייתה קשורה לפרויקט הולילנד. ישיבת נחלת יאיר הוקמה בשנת 2006 על ידי יצחק לופוליאנסקי לזכר בנו יאיר ז"ל, ומטרתה חינוך נוער חרדי ש"נחלש". נכון למועד מתן התרומה, מדובר היה בישיבה קטנה ולא מוכרת. בחודש אפריל 2007 העביר דכנר לישיבה סך של 40,000 ש"ח שמתוכם נתקבל בפועל סכום של 30,000 ש"ח. לופוליאנסקי אישר בחקירתו במשטרה כי דכנר העביר תרומה לישיבת בנו, ואף עמד על פרטים לא מעטים המתיישבים עם האופן שבו תיאר דכנר את האירוע:
"שאלה: אנו אומרים לך כי במהלך פגישותיך עם שמואל דכנר בענין קידום פרויקט הולילנד, אתה ביקשת מדכנר כסף עבור הכולל של הבן שלך. תגובתך.
תשובה: לא ביקשתי ממנו.
שאלה: כמה כסף קיבל בנך מדכנר עבור הכולל שלו או שהוא מנהל?
תשובה: אין לו כולל, יש לו את הישיבה. אין לי מושג כמה הוא קיבל.
שאלה: אבל הוא קיבל כסף מדכנר.
תשובה: לפי מיטב זכרוני, מישהו קישר אותו לדכנר. הוא [ככל הנראה הכוונה ליצחק – ע' פ'] אמר לי אפילו את השם אני לא זוכר והוא נתן לו תרומה רגילה קטנה.
שאלה: מה זו תרומה רגילה קטנה?
תשובה: רגילה קטנה אני יודע 3000 ש"ח, 5000 ש"ח. לא סדרי גודל גדולים.
שאלה: מי זה הבן שלך שקיבל כסף מדכנר?
תשובה: יצחק.
--- סוף עמוד 605 ---
[...]
שאלה: מתי זה היה?
תשובה: לא זוכר בשנים האחרונות.
"שאלה: מי קישר אותו לדכנר?
תשובה: הוא סיפר לי, יצחק סיפר לי שאחד התלמידים בזמנו קישר בינ[י]הם.
שאלה: באיזה אופן התקבל הכסף?
תשובה: אין לי מושג, אני חושב שהוא לפי מה שאני זוכר נתן לו איזה שיק.
שאלה: לפקודת מי היה השיק?
תשובה: אני לא ראיתי, אני מניח שלפקודת הישיבה.
שאלה: אנו אומרים לך כי בנך יצחק, קיבל מדכנר 100000 ש"ח. מה תגובתך.
תשובה: משונה. אני לא הייתי, אני לא ראיתי. שמעתי מהבן שלי ואני מאמין לו. שאלתי אותו בהזדמנות והוא אמר לי שהוא קיבל תרומה סבירה וקטנה, הוא ציפה להרבה יותר אבל הוא קיבל תרומה סבירה. אני לא יודע להגיד 3000 ש"ח או 5000 ש"ח אולי הוא קיבל שניים שלושה שיקים אבל הוא אמר לו שיפקיד רק שיק אחד. הוא ביטל שניים" ((ת/570, ש' 397-370; ההדגשות הוספו – ע' פ').
ובהמשך:
"שאלה: מי העביר לבן שלך את הכסף? איך הוא קיבל את הכסף?
תשובה: אני חושב שהוא נסע אליו, לפי מה שסופר לי על ידו" (שם, ש' 410-409; ההדגשות הוספו – ע' פ').
הנה כי כן, בחקירתו ידע לופוליאנסקי לומר כי בנו סיפר לו על קבלת התרומה מדכנר לישיבה; על כך שהתרומה ניתנה בכמה המחאות; על כך שחלק מההמחאות בוטלו; ועל כך שיצחק נסע לדכנר כדי לאסוף את התרומה. גם דכנר העיד כי התרומה הועברה בכמה המחאות; וכי יצחק הגיע למשרדו בתל אביב כדי לאסוף אותן (פרוטוקול הדיון, עמ' 207). לכך יש להוסיף את דבריה של פוחס, מזכירתו של דכנר, במשטרה, שלפיהם בנו של לופוליאנסקי הגיע למשרדו של דכנר, ושם היא מסרה לו מעטפה סגורה מדכנר שתכולתה תרומה כספית (ראו ת/708, ש' 97-94; ת/710א, ש'
--- סוף עמוד 606 ---
377-370). לופוליאנסקי לא ידע לומר בחקירתו מתי סיפר לו בנו על התרומה (בעדותו בבית המשפט העריך שיצחק סיפר לו על דבר התרומה בין השנים 2010-2008. ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7129-7128), ובכל מקרה התעקש כי לא ידע על התרומה בזמן אמת.
169. סבורני כי לא קמה עילה להתערב בממצאים שקבע בית המשפט המחוזי לעניין התרומה לישיבה. כזכור, בית המשפט ביכר את גרסתו של דכנר אשר לנסיבות מתן התרומה לישיבה על פני זו של לופוליאנסקי. להשקפתי, מסקנה זו נתמכת בסכום התרומה – שאינו שגרתי ביחס לגוף הנתרם, כעולה מדבריו של לופוליאנסקי בחקירה (שתיאר תרומה "סבירה" ו"רגילה" כתרומה בסך 5,000-3,000 ש"ח, בעוד שבענייננו נתרמו כאמור 30,000 ש"ח), סכום שנתרם בתקופה שבה היה נתון דכנר במצב כלכלי קשה; ובכך שהקשר הישיר, הטבעי והברור בין דכנר לבין הישיבה הוא לופוליאנסקי.
170. האמנם אפשר כי אדם שלישי הוא שקישר בין דכנר לבין יצחק לופוליאנסקי? נכון הדבר כי נטל ההוכחה במשפט פלילי מוטל על המאשימה. ברם, על התרחיש החלופי שמספק נאשם בפלילים להיות מבוסס וסביר דיו (ראו למשל ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (1.12.2004)). התרחיש שסיפק לופוליאנסקי אינו עומד בדרישה זו. לופוליאנסקי לא הביא לעדות את יצחק כדי שיתאר כיצד נוצר הקשר בינו לבין דכנר; ואף לא את ברדה, גיסו של רבין, שלפי הטענה בנו למד בישיבה וכך נוצר הקשר בין השניים. לכך אוסיף כי האפשרות שברדה הוא "האדם השלישי" שקישר בין דכנר לבין יצחק הועלתה על ידי רבין בעדותו בבית המשפט (פרוטוקול הדיון, עמ' 6755-6754), אך עדותו של רבין נמצאה לא מהימנה על ידי בית המשפט המחוזי (הכרעת הדין, עמ' 304); וכי ממילא, אפשרות זו לא הועלתה על ידי לופוליאנסקי עצמו עובר לעדותו של רבין. כמו כן, לופוליאנסקי לא הצביע על כל מניעה שהייתה לזמן לעדות את ברדה ויצחק, שהיו יכולים לכאורה לתמוך בגרסתו – ובית המשפט המחוזי זקף אפוא בצדק מחדל זה לחובתו. הקביעה שלפיה לופוליאנסקי היה זה שקישר בין דכנר לבין הישיבה עומדת אפוא בעינה. ברם, בהעדר ראיות נוספות לעניין זה (לבד מעדותו של דכנר, שבעניין זה לא הייתה עקבית), לא ראיתי לקבוע כי לופוליאנסקי הוא שביקש מדכנר לתרום לישיבה באופן מפורש.
171. אלו הן אפוא נסיבות תרומת דכנר לישיבת יצחק לופוליאנסקי: לא הוכח כל קשר בין הישיבה לדכנר לבד מלופוליאנסקי האב; התרומה שנתן דכנר הייתה חריגה ביחס לגוף הנתרם; התורם היה במצב כלכלי קשה; לופוליאנסקי כיהן כראש העיר
--- סוף עמוד 607 ---
וכיו"ר הוועדה המקומית; והטיפול בפרויקט הולילנד לא הושלם אותה עת, בניגוד לטענת לופוליאנסקי (ראו לעניין זה נ/163, טבלה שמציגה היתרים שניתנו לפרויקט הולילנד ואת תאריך הוצאתם). לכך יש להוסיף את מערכת היחסים הארוכה בין דכנר לבין לופוליאנסקי, אשר במסגרתה כבר עמדנו על העברות שוחד רבות. הצטברות נסיבות אלו מובילה למסקנה כי לופוליאנסקי ידע על קבלת התרומה בישיבת הבן, וכן על כך שידע כי התרומה לישיבה ניתנה אך נוכח תפקידו הציבורי בעיריית ירושלים.
הכרעת הדין – סוף דבר
172. מצאנו כי לופוליאנסקי קיבל שוחד מפרויקט הולילנד בדרך של תרומות ליד שרה ולישיבת בנו בסכום מצטבר שעלה על שני מיליון ש"ח. צ'רני העביר ליד שרה תרומה משמעותית בסך של 1.25 מיליון ש"ח בסוף שנת 2000, ודכנר תרם לעמותה תרומות בחמש הזדמנויות בין השנים 2006-2000: שלוש תרומות קשורות בבית כנסת שהוקם בסניף יד שרה בירושלים (סכום של 785,000 ש"ח להקמת בית הכנסת; 84,300 ש"ח לרכישת ריהוט ליושביו; וארון קודש בשווי של 77,057 ש"ח לשימוש בית הכנסת); תרומה נוספת בסך של 88,000 ש"ח נתרמה במסגרת אירוע הוקרה לתורמי העמותה; ותרומה אחרונה בסכום של 255,000 ש"ח לרכישת כסאות גלגלים. קבענו כי צ'רני ודכנר תרמו סכומים נכבדים ביותר ליד שרה כדי לגייס את לופוליאנסקי לטובת פרויקט הולילנד. נמצא כי בניגוד לטענותיו, מטרה זו הייתה הראשונה והמרכזית עבור שניים אלה, וזאת אף שאפשר להכיר בכך שגם יתרונות אחרים היו גלומים בהן.