--- סוף עמוד 596 ---
לידיעת לופוליאנסקי דבר תרומה זו (שם, עמ' 337-336; 359-358). חברי השופט י' עמית נדרש לעניינים אלה בחוות דעתו בעניינו של צ'רני, ומצא כי אף שבבסיס התרומות ליד שרה עמדו גם מניעים פילנתרופיים, הוכח כי התרומות ליד שרה ניתנו בזיקה לפרויקט ולמעמדו של לופוליאנסקי בעירייה (פסקה 200 לחוות דעתו).
149. עמדנו בפרקים הקודמים על חלק מטענות הערעור של לופוליאנסקי בעניין זה. נזכיר: קבענו כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין דחיית עדותה של שרעבי, שגרסה כי לופוליאנסקי לא ידע על קבלת התרומות ביד שרה (ראו פסקאות 123-117 לעיל). הדברים אמורים ביתר שאת לגבי התרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח, שלגביה הגרסה שלפיה שרעבי טיפלה באופן בלעדי בתרומה ולא דיווחה על קבלתה ללופוליאנסקי – חרף העובדה שלופוליאנסקי נקרא במיוחד להשתתף בסיור – אינה מתיישבת עם השכל הישר. משכך, ובשים לב לסכום התרומה – שהיה גבוה במיוחד בהשוואה לסכומים שתרמו תורמים אחרים ליד שרה – דעתי היא כי בדין נקבע כי לופוליאנסקי ידע בזמן אמת על דבר קבלתה של תרומה זו.
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
150. נותר אפוא לבחון אם היה לופוליאנסקי מודע לקשר בין תרומה זו לבין תפקידו הציבורי בעיריית ירושלים. בעניין זה העלה לופוליאנסקי שורת טענות המבקשות לכפור במודעות זו. נטען, בין היתר, כי במועד התרומה הניח לופוליאנסקי כי צ'רני מכר את פרויקט הולילנד; וכי מכיוון שחברת אלונר (שבהמשך שונה שמה להולילנד פארק) הייתה מי שהגישה את תב"ע ד' אותה תקופה לעירייה, לא היה לו יסוד להניח כי צ'רני קשור בעניינים המטופלים על ידו. לא מצאתי ממש בטענות אלו. ראשית, צ'רני נותר הבעלים של חלק ממתחם הולילנד גם בתקופה זו, ובשנת 2000 הוא החל לקדם תכנית לשינוי הייעוד שלו (תב"ע ו'). שנית, גם חברת הולילנד תיירות (1992) שבבעלות צ'רני חתומה על תב"ע ד' כבעלים של הקרקע (ראו ת/10), ומכאן שאף מההליך הרשמי עצמו ניתן ללמוד על מעורבותו של צ'רני (ויוזכר כי ההסכם בדבר היטל ההשבחה מכוח תב"ע ג' נחתם בסוף שנת 1999). שלישית ואחרון, אין זה סביר כי מרגע שנודע ללופוליאנסקי על עניין עסקת המכר כאמור (בשנת 2000), "הנחת העבודה" שלו הייתה כי אין לצ'רני כל עניין נוסף הקשור בפרויקט. זאת, שכן עסקת המכר כללה מנגנון תשלומים שלפיו מחצית מן התמורה המוסכמת לצ'רני תועבר במועד עתידי שיותנה במכירת דירות על ידי הולילנד פארק. בשל מנגנון תשלומים זה, וכן בשל כך שצ'רני התחייב בעסקת המכר לשאת ב-40% מהוצאות הפיתוח, נציגיו
--- סוף עמוד 597 ---
המשיכו לנהל משא ומתן עם העירייה בעניין כתב ההתחייבות והסכם הפיתוח, שעליהם התחייבו לחתום במסגרת תב"ע ג' (חתימה על ההסכם הפיתוח וכתב ההתחייבות אף הוצגה כתנאי מקדים לאישור תב"עות ה' ו-ו' בעירייה). במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך ייאמר כי גם אם הייתי נכון להניח כי בעת מתן התרומה לא היו עוד צרכים תכנוניים שיזמי הפרויקט ביקשו לקדם בעירייה – וכאמור, איני נכון להניח כך – אין בכך כדי לשנות, שהרי בשוחד אין זה משנה אם ניתן מראש או בדיעבד.
151. נוכח כל אלה, לדעתי היה מקום להחיל את חזקת המודעות לעניין תרומה זו. כאמור לעיל, לופוליאנסקי ידע היטב מיהו צ'רני, וכבר במחצית שנות ה-90 זיהה אותו כבעלים של מתחם הולילנד. לופוליאנסקי ידע כי פרויקט הולילנד, על ענייניו השונים, מצוי על שולחנה של העירייה (אף לאחר אישור תב"ע ג'), וזאת מתוקף התפקידים הבכירים שמילא בתחום התכנון והבנייה בעירייה במועד קבלת התרומה. לכך נוסיף כי סכום התרומה – 1.25 מיליון ש"ח – היה חריג בנוף התרומות ליד שרה; וכי התרומות מצ'רני החלו להתקבל רק עם תחילת העיסוק בפרויקט הולילנד בעירייה. משכך – ואף שקיבלתי את טענת לופוליאנסקי שלפיה הכרותו עם צ'רני לא הייתה אישית וקרובה – סבורני כי הוכח די הצורך כי בעת קבלת התרומה הנדונה ידע לופוליאנסקי כי לצ'רני אינטרסים חיוניים של פרויקט הולילנד שאותם הוא מבקש לקדם בעירייה, כך שהתרומה ניתנת "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
סופו של דבר הוא שהגעתי למסקנה כי לופוליאנסקי היה מודע הן לקבלת התרומה, הן לכך שהתרומה ניתנה ליד שרה, הן לכך שזו ניתנה בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אשר על כן – הוכח היסוד הנפשי בעבירה זו.
(ב) תרומות דכנר לבית הכנסת: תרומה להקמתו, לרכישת ארון הקודש ולרכישת ריהוט
152. בין השנים 2003-2000 תרם דכנר ליד שרה כמה תרומות הקשורות בהקמת בית כנסת בבית יד שרה בירושלים. באותן שנים העביר דכנר 785,000 ש"ח (בתשלומים) עבור בניית בית הכנסת; בחודש יוני 2000 תרם עד המדינה ארון קודש בשווי כ-77 אלף ש"ח ליד שרה; ובמהלך שנת 2001 תרם ריהוט לבית הכנסת בשווי כ-84 אלף ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי לופוליאנסקי היה מודע לקבלת תרומות אלו ביד שרה ולכך שדכנר נתן אותן בתמורה לתמיכתו של הראשון באינטרסים של פרויקט הולילנד (הכרעת הדין, עמ' 347-346; עמ' 360-353). בתוך כך דחה בית המשפט את גרסתו של לופוליאנסקי שלפיה התרומה לא נועדה כולה לבניית בית הכנסת אלא שימשה בעיקרה לצרכי יד שרה השוטפים ואף את הטענה שלפיה היוזמה לתרומה באה מצדו של דכנר,
--- סוף עמוד 598 ---
שביקש להנציח דרכה את בני משפחתו. בית המשפט מצא כי לופוליאנסקי הוא שפנה לדכנר וביקש אותו לתרום. עוד צוין כי לופוליאנסקי השתתף באירוע לכבוד מתן התרומה לבית הכנסת; כי הוא כותב למכתב תודה שנשלח לדכנר משרעבי לאחר תרומת ארון הקודש; כי סיפר בחקירה במשטרה כי ידע על תרומתו של דכנר לרכישת הריהוט לבית הכנסת; כי התייעץ עם הרב אלישיב בשאלות הלכתיות הקשורות הן להקמת בית הכנסת, הן לעניין ארון הקודש; וכי לא הביא תימוכין לגרסתו שלפיה הוא לא טיפל בתרומות אלו. בעניין זה הובהר כי גרסת לופוליאנסקי נשענה על טענה למעורבות של עובדים אחרים ביד שרה בקבלת התרומה: יהודית אינטרקט, שלא זומנה להעיד אף על פי שעל פני הדברים הייתה זמינה לעדות, ואריק חן שלא נשאל על מעורבותו בעניין הטיפול בתרומות. בשל כל האמור נקבע כי לופוליאנסקי ידע על התרומות והיה לו עניין אישי בהן (הכרעת הדין, עמ' 339-337; עמ' 344).
153. לופוליאנסקי טוען בערעורו כי שרעבי הייתה זו שניצחה על התרומות לבית הכנסת, ומעורבותו בטיפול בהן הייתה עקיפה בלבד. לופוליאנסקי אינו כופר בכך שידע על התרומה שנתן דכנר לרכישת ריהוט לבית הכנסת, ברם, לדבריו, הוא לא ידע על זהות תורם שתי התרומות האחרות (התרומה להקמת בית הכנסת והתרומה לרכישת ארון הקודש). לטענתו, זהותו של דכנר נגלתה לפניו רק בשנת 2006, כאשר נקרא להשתתף בטקס הוקרה שנערך לכבודו בהמשך לתרומות אלו. אין בידי לקבל גרסה זו.
154. תחילה ייאמר כי גרסתו של לופוליאנסקי בעניין טיפולה הבלעדי של שרעבי בתרומות לא התקבלה בבית המשפט המחוזי ואף אנו לא ראינו לסטות מכך (ראו פסקה 123 לעיל). אשר לתרומת הריהוט: לופוליאנסקי ציין בדבריו במשטרה כי היה מודע לתרומה זו ולכך שזו התקבלה מדכנר. בערעור שלפנינו אין בפי לופוליאנסקי השגות על קביעת הכרעת הדין שלפיה היה מודע לתרומה זו ולזהות נותנה (ראו ת/570 ש' 242-238; הכרעת הדין, עמ' 344). אשר לתרומת ארון הקודש: בעניין מודעותו של לופוליאנסקי לתרומה זו ולעומד מאחוריה הסתמך בית המשפט המחוזי על העתק ממכתב תודה ששלחה שרעבי לדכנר – שהתקבל גם אצל לופוליאנסקי – ובו נכתב: "תודה מכל לב על תרומתכם המיוחדת, ארון קודש עתיק לבית-הכנסת של יד שרה [...] ובשם מתפללי בית-הכנסת, הנהלת יד שרה ומתנדביה, אנו אומרים לכם תודה רבה מכל לב" (להלן: מכתב התודה. ראו ת/81 מיום 26.12.2001). בערעורו טען לופוליאנסקי כי לא נתן דעתו למכתב התודה, אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם דרך הילוכו. עמדנו על כך שלופוליאנסקי גילה מעורבות אקטיבית בענייני יד שרה, קטנים כגדולים, לרבות בתחום גיוס התרומות: לופוליאנסקי השיב לפניות, העיר הערות על דו"חות הארגון ואף
--- סוף עמוד 599 ---
הגיע לפגישה עם תורמים פוטנציאליים (ראו על פועלו של לופוליאנסקי ביד שרה במקביל לתפקידיו בעירייה פסקאות 108-104 לעיל). לכך יש להוסיף כי לופוליאנסקי פנה לרב אלישיב בשאלה ההלכתית אם ניתן להכניס לבית הכנסת ארון קודש המעוטר בציורי חיות (ראו הכרעת הדין, עמ' 338), ומכאן שהיה מעורב באופן ישיר ובזמן אמת בקבלת התרומה. בנסיבות אלו, הטענה שלפיה לופוליאנסקי לא נתן דעתו לדיווח ששלחה לו שרעבי על תרומת ארון הקודש ולא ידע מי הוא התורם שמאחוריה – אינה משכנעת.
155. גם ביחס לתרומה להקמת בית הכנסת – היא התרומה בסך של 785,000 ש"ח – לא מצאנו לשנות מקביעת בית המשפט המחוזי. לופוליאנסקי טוען כאמור כי גילה את זהות התורם רק בשנת 2006, עת התקיים טקס ההוקרה לתרומה, וזאת אף שידע על דבר קיומה של התרומה לרכישת ריהוט לבית הכנסת ועל זהות תורמה – דכנר. כפי שציינו, לופוליאנסקי היה ער לכך שדכנר תרם ארון קודש ליד שרה, ואף קיבל לידיו מכתב תודה בעניין זה שמוען לדכנר. ממכתב התודה לדכנר (ת/81), שהעתקו הועבר ללופוליאנסקי, עולה בבירור כי ארון הקודש שנתרם על ידי דכנר יועד לבית הכנסת ולשימוש מתפלליו. בנסיבות אלו, הגרסה שלפיה לופוליאנסקי לא ידע שדכנר היה מי שתרם להקמתו של בית הכנסת – מוקשית בעיני; מה גם שגם בעניין זה לופוליאנסקי גילה מעורבות פעילה, עד כדי כך שהטריח עצמו בפנייה לרב אלישיב גם בשאלה הכללית בדבר האפשרות להקים בית כנסת בתוך בניין יד שרה (לעדות לופוליאנסקי בעניין שאלותיו לרב אלישיב ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 6990-6989). הטענה כי חרף כל אלה, ואף שלופוליאנסקי היה ער לשתי התרומות האחרות לבית הכנסת, מודעותו "נעצרה" בזהותו של תורם התרומה הנכבדת ביותר – שהיקפה מאות רבות של אלפי שקלים – אינה הגיונית ויש לדחותה.
מסקנתי היא אפוא כי לופוליאנסקי ידע בזמן אמת על קבלת שלוש התרומות דנן לבית הכנסת מצד דכנר.
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
156. מכאן לשאלה אם ידע לופוליאנסקי מהו המניע העומד מאחורי שלוש התרומות האמורות, כלומר – אם היה מודע לכך שהתרומה ניתנת "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". להשקפתי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. הצטברותן של הנסיבות הקשורות בתרומות בית הכנסת די בהן כדי להקים את חזקת המודעות שלפיה לופוליאנסקי היה מודע לכך שתרומות אלו ניתנו לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". בתמצית נאמר כי
--- סוף עמוד 600 ---
התרומות דנן שהועברו מדכנר ליד שרה הסתכמו בסכום קרוב למיליון ש"ח, סכום שאינו אופייני לתורם אחד (על כך העידה גם שרעבי; ראו פסקה 121 לעיל). בנוסף, כפי שציינו, לופוליאנסקי היה מודע לכך שתרומות אלו נתקבלו אצל יד שרה בזמן אמת; ולכך שדכנר הוא אחד מיזמי פרויקט הולילנד. ועוד, ב"במבט על": מכל שאמרנו עד כה עולה כי בשנת 2000 קיבלה יד שרה, משני תורמים הקשורים קשר הדוק לפרויקט הולילנד, תרומות בשווי כולל של כשני מיליון ש"ח. צירופן של תרומות משמעותיות אלו מצ'רני ומדכנר – שניהם תורמים המזוהים באופן ברור עם פרויקט הולילנד, שניהם החלו להרים תרומותיהם המשמעותיות רק עם תחילת העיסוק בפרויקט בעירייה – תומך גם הוא בהחלת חזקת המודעות ביחס לתרומות דנן.
157. לופוליאנסקי מוחזק, אפוא, כמי שהיה ער לכך שהתרומה ניתנת לו על רקע תפקידו הציבורי. חזקה זו אינה חלוטה, כמובן, ניתן לסתור אותה; אלא שלופוליאנסקי לא הציג טענות או ראיות שהיה בהן לעורר ספק סביר לעניין זה. בנסיבות אלו יש לקבוע כי החזקה לא נסתרה על ידו, והתוצאה היא כי הושלמה הוכחת היסוד הנפשי לעניין עבירות אלו.
(ג) תרומה במסגרת אירוע בבית השגריר
158. ביום 24.6.2003, לאחר שלופוליאנסקי נבחר לראשות עיריית ירושלים, התקיים אירוע גאלה להוקרת תורמי יד שרה בבית שגריר בריטניה בישראל. במסגרת אירוע זה תרם דכנר ליד שרה סך של 88,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי לופוליאנסקי היה מודע לתרומת עד המדינה שניתנה במסגרת אירוע זה וכי תרומה זו הייתה חלק מכספי השוחד שניתנו עבור תמיכתו של לופוליאנסקי בפרויקט הולילנד, על שלביו השונים (הכרעת הדין, עמ' 345).
159. אף שלופוליאנסקי מוסיף לטעון בערעורו כי לא ידע על דבר קבלתה של תרומה זו, מרכז הכובד של טענותיו עניינו במודעותו למניע הפסול שבתרומה, קרי: בשאלת מודעותו לכך שהתרומה ניתנה לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". אקדים ואומר כי לא ראיתי להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה לופוליאנסקי ידע על קבלת התרומה האמורה. דכנר נתן תרומה זו במסגרת אירוע חגיגי לכבוד תורמי העמותה, שנערך ביוזמת לופוליאנסקי ובמעורבותו האישית. בשל הסכום המשמעותי של תרומתו, דכנר נמנה על 12 תורמים שזכו בחנוכייה כאות הוקרה מיוחד לתרומתם.
--- סוף עמוד 601 ---
לופוליאנסקי אף שלח מכתב תודה לדכנר על תרומתו זו (ת/88ב). לופוליאנסקי מציין כי התרומה דנן ניתנה על ידי חברת אמיאור, מבלי שמי מיזמי הולילנד מימן אותה. ברם, גם אם אמנם כך, אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין מודעותו של לופוליאנסקי לכך שמאחורי תרומה זו עמד דכנר (כזכור, בעליה של חברת אמיאור).
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
160. על רקע כל שכבר אמרנו בדבר נסיבות נוספות המסייעות להקים את חזקת המודעות (הנוגעות כאמור להיכרותו של לופוליאנסקי עם דכנר ועם תפקידו ולמודעותו לאינטרסים של פרויקט הולילנד בעירייה), ועל רקע חומר הראיות הנוגע לתרומה דנן, מסקנתי היא כי התקיימו התנאים להחלת חזקת המודעות בעניין התרומה בבית השגריר בכל הקשור לקבלתה של תרומה זו בעד פעולה הקשורה בתפקידו של לופוליאנסקי, וזאת שעה שלופוליאנסקי לא הציג טעמים לסתור חזקה זו. ניתן אפוא לקבוע כי לופוליאנסקי היה מודע הן לקבלת התרומה ביד שרה, הן לכך שגם תרומה זו – כמו התרומות האחרות – ניתנה בשל תפקידו הציבורי.