הרקע המוסכם הצריך לעניין
4. העובדות ביחס למרבית ההעברות הכספיות שתוארו מעלה מוסכמות על הצדדים, ואלו הן: אשר להעברה הכספית הראשונה (ליורם שטרית), מוסכם כי בחודש במרץ 2003 נפגשו עד המדינה ויורם שטרית במשרדו של עד המדינה, מבלי שקדמה לכך היכרות קודמת ביניהם. בפגישה זו מסר עד המדינה ליורם שלושה שיקים בסך 130,000 ש"ח (ת/36א-ג). אשר להעברה הכספית השנייה, מוסכם כי מיום 12.4.2003 ועד ליום 31.10.2004 העביר עד המדינה למשרד האדריכלים של שטרית 26 שיקים בסך 883,500 ש"ח, וכי בגין תשלומים אלה הוצאו לדכנר חשבוניות שעליהן נכתב "ייעוץ מקצועי" (ת/44-ת/48). אשר להעברה הכספית השלישית, מוסכם כי במחצית השנייה של שנת 2004 פנה שטרית לעד המדינה וביקש ממנו לסייע לו בהסדרת חוב לבנק הפועלים שנוצר לו בגין ערבותו לחובותיו של חברה הקשורה באחיו סמי, וזאת לצורך משא ומתן של שטרית מול בנק הפועלים על החזר החוב. עד המדינה הסכים לסייע לשטרית בהסדרת החוב, ובחודשים יולי עד ספטמבר 2004 העביר (באמצעות חברה שבבעלותו) סך של 30,780 ש"ח לחברת שגיא (ראו ת/38א-ה). בעבור התשלום
--- סוף עמוד 638 ---
ביצעה חברת שגיא בדיקה מקיפה לחובו של שטרית ומצאה כי חישוב מדויק של הריביות יכול להפחית מן החוב למעלה מ-200,000 ש"ח. ואחרון: מוסכם כי לאחר שהושג הסכם בין שטרית לבין בנק הפועלים על גובה החוב, העביר דכנר לשטרית החל מיום 15.12.2004, מדי חודש בחודשו ובמשך כשלוש שנים רצופות, שיק על סך (ממוצע) של כ-11,000 ש"ח, כך שבסך הכל התקבלו 36 שיקים בסך 401,125 ש"ח שהופנו לתשלום החוב בהתאם ללוח הסילוקין של בנק הפועלים (ת/39א-לו).
5. הנה כי כן, מרבית העובדות – אך לא כולן – אינן נתונות במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, הצדדים אינם רואים עין בעין את נסיבות קבלת חלק מן הכספים. במיוחד נטען כי אצל שטרית לא התקיים היסוד הנפשי הדרוש לעבירת השוחד ביחס לכל אחת מהעברות הכספים, שכן לדברי שטרית בזמן אמת הוא לא היה מודע לכך שהכספים ניתנים לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
עוד חלוקים הצדדים על התגבשותן של העבירות הנוספות: הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד. נפתח את דיוננו בעבירת השוחד. תחילה נעמוד על היסוד העובדתי; שנית על היסוד הנפשי. לאחר זאת נעסוק בעבירות האחרות שבהן הורשע שטרית.
6. טרם שנעשה כן, נדרשת הערה מקדימה לסדר הנוגעת למשקל שיש ליתן לעדות עד המדינה בכל הקשור בשטרית. כידוע, עד המדינה נפטר ביום 1.3.2013, במהלך שמיעת ההוכחות בבית המשפט המחוזי. חלק מן הנאשמים לא מיצו את חקירתו הנגדית ואחרים לא זכו לחוקרו כלל. זהו אינו המצב בעניינו של שטרית: בא כוחו של שטרית, עו"ד מן, חקר את דכנר חקירה נגדית מלאה ולשטרית ניתנה ההזדמנות להפריך ככל יכולתו את גרסתו של דכנר. פועל יוצא מן האמור היא כי את שלא הופרך בחקירה הנגדית יש לשקול, הגם שבזהירות (וראו פסקה 38 לחוות דעתו של חברי השופט ס' ג'ובראן בחלק הכללי), לחובתו של שטרית, והכל כאמור בפסקה 54 לעיל בעניינו של לופוליאנסקי.
אדגיש שוב כי האמור הוא בבחינת למעלה מן הצורך, באשר גם בעניינו של שטרית התגבשו די והותר ראיות המקימות מסקנה מרשיעה, אף מבלי ליתן משקל של ממש לעדותו של דכנר.
--- סוף עמוד 639 ---
דיון והכרעה
עבירות השוחד
היסוד העובדתי
7. על היסוד העובדתי הדרוש לעבירת השוחד עמדנו קודם לכן, ואין צריך לחזור. נפנה אפוא מיד לבחינת התקיימותו בעניינו של שטרית. שטרית אינו חולק על כך ששימש, בתקופה הרלוונטית, עובד ציבור (הוא הרכיב הראשון של היסוד העובדתי), אך ביחס לחלק מהעברות הכספים הוא מעלה טענות הנוגעות לשאלת מהות המתת שהועברה; וכלום ניתנה זו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". ננתח אפוא את טענותיו בנתון לכך.
(א) תשלום ליורם שטרית
8. בחודש מרץ 2003 נפגשו דכנר ויורם שטרית, אחיו של שטרית, במשרדו של דכנר. בין דכנר לבין יורם לא הייתה היכרות קודמת. בפגישה זו מסר דכנר ליורם שלושה שיקים בסך 130,000 ש"ח (ת/36א-ג). על דבר קבלת השיקים אצל יורם לא הייתה מחלוקת. עם זאת, המשיבה ושטרית נחלקו בבית המשפט המחוזי בשאלה מיהו שקישר בין יורם לבין דכנר כמו גם בשאלה אם ידע שטרית על הפגישה שנערכה בין דכנר לבין יורם ועל קבלת הכספים אצל יורם. גרסת שטרית הייתה כי "הוכה בתדהמה" כשנודע לו על הקשר בין השניים; ואילו גרסת המשיבה הייתה כי שטרית הוא שחיבר ביניהם. מבין שתי גרסאות אלו אימץ בית המשפט המחוזי את גרסת המשיבה. נקבע כי העברת הכספים מעד המדינה ליורם בוצעה בתיאום עם שטרית עצמו, ועל כן יש לראות בה משום שוחד (אחד מתוך שרשרת תשלומים שהעביר עד המדינה לשטרית), וזאת משום שבדבריו לא הציג שטרית כל הסבר מניח את הדעת להעברת הכספים, מצד דכנר. עדותו של דכנר – שלפיה הקשר בינו לבין יורם נוצר באמצעות אחיו, אורי – היא היחידה המסבירה את התשתית העובדתית שבבסיס העברה זו.
9. בערעורו טוען שטרית כי הרשעתו בלקיחת שוחד בשל העברת הכספים לאחיו יורם מבוססת על עדותו היחידה של עד המדינה, עדות שהייתה הראייה היחידה שהצביעה ישירות על כך שהוא היה זה שביקש מדכנר להעביר לאחיו את הסכום
--- סוף עמוד 640 ---
האמור וידעה שינויים במהלך הזמן. לפי שטרית, בית המשפט המחוזי הבהיר בהכרעת הדין כי על עדות דכנר לא ניתן להסתמך מקום שבו לא עמדו לצדה חיזוקים ראייתיים משמעותיים – אך במקרה זה, לא היו חיזוקים מעין אלה בנמצא באשר לשאלה מי היה הגורם המקשר בין דכנר לבין יורם פרט לעדותו של האחרון. לעמדת שטרית, לא היה ניתן להיעזר בעדות זו מן הטעם שיורם לא מסר בשום שלב כי אחיו הוא שקישר בינו לבין דכנר.
10. המשיבה סבורה כי אף שהדבר לא נדרש, קיימות ראיות מספיקות לחיזוק עדותו של עד המדינה: השיקים שהעביר דכנר ליורם, והוגשו לבית המשפט המחוזי; פלט מחקרי תקשורת המצביע על שיחה אחת בודדה שנוהלה בין דכנר לבין יורם בסמוך למועד העברת השיקים; ועדותו של יורם המאשרת הלכה למעשה את סיפורו של דכנר על אודות פגישתם. משכך, טענת המשיבה היא כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את גרסתו של שטרית.
11. לאחר עיון בחומר הראיות, באתי גם אני למסקנה שלפיה בדין הורשע שטרית באישום זה. תחילה לעדות דכנר. דכנר מסר בבית המשפט כי נתן ליורם שלושה שיקים בסך כולל של 130,000 ש"ח לבקשת אחיו, אורי. לדברי דכנר, בינו לבין יורם התקיימה פגישה אחת בלבד, במשרדו (של דכנר) ברחוב החשמונאים בתל אביב. במהלך פגישה זו נטל ממנו יורם את השיקים. דכנר תיאר את ההתרחשות באופן ברור ותמציתי:
"[...] זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שפגשתי את יורם שטרית. אני לא ידעתי בכלל כמה אחים הם, מי המשפחה, מי לא המשפחה, בסך הכל נאמר לי על-ידי אורי שטרית שאח שלו יבוא לקחת את השיקים, הוא בא ואמר אני יורם שטרית אחיו של אורי, בא, לקח את השיקים, אמר שלום והלך [...]" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4048 ש' 17-14).
12. יורם שטרית אישר בבית המשפט המחוזי כי פגש את דכנר פעם אחת במשרדו של האחרון; וכי בפגישה זו העביר דכנר לרשותו שלושה שיקים. עוד אישר יורם כי לא הכיר את עד המדינה קודם לכן, ולמעשה לא ידע עליו דבר (ראו הכרעת הדין, עמ' 367; ראו גם ת/670, שממנו עולה כי דכנר ויורם שוחחו ביניהם במועד אחד בלבד). יורם נשאל בבית המשפט איך הסביר דכנר את העובדה שמסר לו 130,000 ש"ח. על כך השיב:
--- סוף עמוד 641 ---
"הוא הסביר את זה שהחבר המשותף שלנו, שהתקשר אלי, הוא חבר טוב שלו והוא מעוניין לעזור לי, כי אני בלחץ כספי כתוצאה מהלחץ של האוברדרפט והערבויות שהייתי בהן וזה היה ההסבר שלו" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4447 ש' 20-18).
כשנשאל יורם על ידי בית המשפט מיהו אותו "חבר משותף", השיב: "אני עד היום לא יודע מי זה היה" (שם, ש' 26-25). בא כוח המשיבה הטיח ביורם כי הטענה שלפיה ישנו "חבר המשותף", "מיסטר X", שביקש מדכנר להעביר לו 130,000 ש"ח – היא "תסריט לסרט". על כך אמר יורם: "גם אמרתי בחקירתי שזה נשמע מצב הזוי אבל זה היה בדיוק המצב שתיאר האיש" (שם, עמ' 4447 ש' 32-31 – עמ' 4448 ש' 1). בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת אורי שטרית שלפיה לא הוא היה אותו "מיסטר X" שקישר בין יורם לבין דכנר אינה מתקבלת על הדעת, שכן עד המדינה לא הכיר את יורם ולא פגש אותו מעולם – וחרף כך בא יורם למשרדו, נטל 130,000 ש"ח והמשיך בדרכו. נקבע כי ביסוד העברת הכספים מדכנר ליורם עמד רצונו של דכנר להעביר כסף לשטרית בשל תפקידיו של זה בעירייה (הכרעת הדין, עמ' 369-368).
13. לא מצאתי כי שטרית הצביע בערעורו על טעם טוב להתערב במסקנה זו של בית המשפט המחוזי. אכן, צודק שטרית באומרו כי לא הובאה ראיה ישירה לכך שהוא שקישר בין דכנר לבין אחיו יורם, ובמובן זה עדותו של דכנר אמנם נותרה עדות יחידה. אלא שכפי שמציינת המשיבה, חלקים נרחבים בעדותו של דכנר נתמכו בחיזוקים שונים, כאמור לעיל. ממילא, אף בלא להישען על עדותו של דכנר, דעתי היא כי מאוסף הראיות הנסיבתיות עולה מסקנה אחת שלפיה אורי שטרית הוא שחיבר בין דכנר לבין אחיו יורם. כידוע, הסקת מסקנות על יסוד מערכת ראיות נסיבתיות מושתתת על ההיגיון הבריא, ניסיון החיים והשכל הישר. "כאשר הרכבתן של הראיות הנסיבתיות מובילה ליצירת פאזל שלם, ממנו מצטיירת מסקנה מפלילה, עובר הנטל לכתפי הנאשם, להציע תרחיש חלופי לאותן ראיות ולעורר ספק סביר באשמתו" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 23 (28.5.2007)).
14. מארג הראיות שעמד מול בית המשפט המחוזי היה זה: בחודש מרץ 2003 מסר דכנר ליורם שטרית שלושה שיקים בסך כולל של 130,000 ש"ח; עד המדינה ויורם לא הכירו האחד את השני פרט לאותה פגישה בודדת, ושניהם היו מקורבים לאדם אחד – אורי שטרית; יורם ואורי שטרית היו קרובים זה לזה, ואורי אף ביקש מיורם לסייע לו לאחר מות אחיהם סמי (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7262 ש' 20-15); חודשים ספורים לפני הפגישה בין דכנר לבין יורם במשרדו של דכנר הציע דכנר לסייע לשטרית
--- סוף עמוד 642 ---
במצוקתו הכלכלית; ושטרית קיבל מדכנר שוחד במקרים נוספים לאחר העברת הכספים ליורם, כפי שעוד יפורט להלן. צירופן יחד של כל הראיות הללו "אינו יכול – מבחינה הגיונית – להיות תמים ומקרי" (ע"פ 351/80 חולי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 477, 484 (1981)), והמסקנה המתבקשת מכל אלו – מסקנה הנראית כמעט ברורה מאליה – היא כי אורי שטרית היה החוט המקשר בין דכנר לבין אחיו יורם. למול המסקנה המתבקשת העולה ממסכת ראייתית זו, היה על שטרית להציג תרחיש חלופי שהוא בגדר "היפותזה סבירה" (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980)). היפותזה כזו לא הוצגה. בדין נקבע אפוא כי שטרית הוא "מיסטר X" – מי שקישר בין דכנר לבין אחיו יורם. נזכיר בנקודה זו כי אין זה משנה אם בהמשך מצאו הכספים את דרכם לאורי שטרית אם לאו, שהרי כידוע בשוחד אין נפקא מינה "אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח" או "אם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר" (סעיף 293(5) לחוק העונשין).
15. מכאן לשאלת התשלום "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של שטרית. האם היה לדכנר טעם טוב להעביר כספים ליורם שטרית, שלא על רקע פעולותיו של אחיו אורי כמהנדס העיר ירושלים? התשובה לשאלה זו שלילית. כפי שכבר צוין, דכנר לא הכיר את יורם שטרית עובר להעברת הכספים, וברי שלא הייתה לו כל סיבה נראית לעין לתרום לו, כך סתם, סכומים ניכרים. והרי איזה טעם שבהגיון יש לכך שאדם יחליט לפתע לפנות לאדם זר, שאינו מכיר, ולהעניק לו סכומי כסף משמעותיים? אין זה אלא שדכנר ביקש את קרבתו ואהדתו של שטרית, שהיה יכול להשיא לו תועלת רבה בתפקידו הבכיר בעיריית ירושלים. בנתון לקביעתנו שלעיל, באתי למסקנה כי דכנר שילם את ששילם ליורם שטרית "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של אחיו, אורי – שעמד בצמתים מרכזיים של קבלת החלטות ביחס לפרויקט הולילנד. סיכומו של עניין הוא כי התקיים היסוד העובדתי הדרוש להכרעה באישום זה.
(ב) תשלום לשטרית דרך משרד האדריכלים
16. עמדנו קודם לכן על כך ששטרית ניהל משרד אדריכלים בתל אביב, במקביל לעבודתו כמהנדס העיר ירושלים. אין מחלוקת בין הצדדים כי מיום 12.4.2003 החל שטרית לקבל למשרדו תשלומים בתמורה לעבודות שונות שנמסרו לו מאת עד המדינה בסך כולל של 883,500 ש"ח (התשלומים הועברו על ידי חברת אמיאור וחברת ש.א.ד השקעות שבבעלות דכנר; ת/49א-כו – המחאות חתומות של דכנר לפקודת "אורי שטרית אדריכלים"). על החשבוניות שהוצאו תמורת קבלת הכספים מעד המדינה נכתב: "ייעוץ מקצועי" (ת/44-ת/48 ות/52).
--- סוף עמוד 643 ---
17. העבודות שמסר דכנר, שנקראו בפי הצדדים "בדיקות היתכנות" או "עבודות היתכנות" לבחינת האפשרות להוציא לפועל פרויקטים עתידיים היו במרבית המקרים, כך לפי קביעת בית המשפט המחוזי, עבודות פיקטיביות – שנועדו לאפשר הזרמת כספי שוחד לשטרית בכסות ובאצטלה של שירות ייעוץ אדריכלי. בית המשפט המחוזי עמד על כך שאין חולק כי בין העבודות שמסר דכנר למשרד האדריכלים היו גם עבודות אמת, שלגביהן בוצעו פעולות שונות מצד עובדי המשרד, כולל קיום פגישות ("פרויקט דיזינגוף" ו"פרויקט הרצליה"); כמו גם על כך שבמסגרת העבודות הפיקטיביות בוצעו פעולות מסוימות. יחד עם זאת, בית המשפט מצא כי לא הייתה כל פרופורציה בין השירות שהעניק שטרית לדכנר – העבודה שהושקעה או שהייתה צריכה להיות מושקעת – לבין הסכומים שהעביר עד המדינה למשרד האדריכלים.