--- סוף עמוד 649 ---
27. הרחבתי היכן שניתן היה לקצר, שכן מסקנתי כי העברת "עבודות ההיתכנות" לידיו של שטרית היה בה משום שוחד הייתה עומדת בעינה אף לו היה נמצא מתאם מוחלט בין העבודות שנמסרו לשטרית לבין התמורה שהעניק לו דכנר. לשון אחר: גם אם היו עבודות ההיתכנות עבודות אמת – שהתמורה ששולמה בגינן היא תמורת אמת ריאלית – הייתה דעתי כי מסירתן לשטרית דווקא מקימה את עבירת השוחד. זאת, שכן העובדה שדכנר בחר לספק עבודה (אפילו הייתה זו עבודה של ממש) למשרדו של שטרית דווקא, ולא למי ממשרדי האדריכלים האחרים שאיתם עבד, היא כשלעצמה משום טובת הנאה שניתנה לשטרית. המבחן הוא, כרגיל, מבחן הכוונה: אם ניתנה טובת ההנאה "בכוונה לזכות למשוא פנים בעת מילוי התפקיד", ומקבלה "יודע שהיא ניתנה בכוונה כזו" (ע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650, 656 (1988) (להלן: עניין לושי); חוות דעתי בעניין לופוליאנסקי, פסקה 12 ופסקה 16). כפי שעוד יובהר להלן, כוונה זו התקיימה גם התקיימה בענייננו.
28. סיכומו של עניין: דכנר שילם למשרד האדריכלים סך כולל של 883,500 ש"ח. סכום זה הוצג על ידי שטרית כשכר שניתן לו עבור עבודות היתכנות שביצע משרדו בקשר לפרויקטים שונים. עמדנו על כך שלא היה כל מתאם בין התשלומים שהועברו לבין העבודות המצומצמות ביותר שביצע המשרד, כעולה מרישומיו שלו; על כך שעובדי המשרד לא הכירו חלק מהפרויקטים הנטענים; ועל כך ששטרית לא הביא ראיות מספיקות לתמוך בגרסתו כי השכר ששולם על ידי דכנר שולם עבור עבודות אמת. דברים אלה הובילנו למסקנה שלפיה העברות הכספים מדכנר למשרד האדריכלים לא היו בבחינת שכר עבודה. מכאן נפנה לדון ביסוד נוסף של עבירת השוחד – קבלת הכספים "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור.
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
29. לאחר שקבענו כי התקבלה אצל שטרית מתת שניתן להתייחס אליה כאל שוחד, נותרה לבחון כלום ניתנה זו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. להשקפתי, התשובה לכך היא בחיוב. דכנר היה יכול לקבל, ללא תמורה, את השירות שסיפק לו שטרית אצל אדריכלים אחרים. כפי שציינו לעיל, האדריכל רובין העיד כי הוא נהג לערוך עבור דכנר עבודות היתכנות מבלי לחייבו בגינן. כלומר, אף שדכנר היה יכול לחסוך לעצמו תשלום עבור בדיקות היתכנות, הוא בחר להעביר תשלום כאמור – בהיקף ניכר – למשרדו של שטרית, וזאת מבלי שהוא מקבל שירות בהיקף המצדיק – ולו בקירוב – את התמורה שמסר. העברת העבודות למשרדו של שטרית החלה רק לאחר ששטרית החל לכהן כמהנדס עיר; ובשעה שהיה לו – לשטרית – צורך אקוטי בקבלת הכספים
--- סוף עמוד 650 ---
האמורים (ראו עדותו של חלפון: פרוטוקול הדיון, עמ' 2056 ש' 19-8; בעניין הצורך של שטרית בקבלת עבודות מדכנר ראו דבריו שלפיהם העבודות שהתקבלו מעד המדינה היו פרנסה עבורו, "מקור חיים להחזיק את המשרד", כמצוטט בעמ' 372 להכרעת הדין). העובדה שדכנר העביר לשטרית את בדיקות ההיתכנות בתקופה שבה פרויקט הולילנד נזקק לשירותיו, מתוקף תפקידו כמהנדס העיר ירושלים, מסבירה מדוע התנדב לשאת בתשלום "עודף" מסוג זה. נוכח כל אלה – יש לומר כי באישום זה התמלא היסוד "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
הערה לעניין סכומי השוחד
30. בטרם נחתום פרק זה אציין כי בית המשפט ייחס לשטרית, בסכמו את הרשעותיו של שטרית ואגב דיון באישום דנן, קבלת סכום שוחד של 902,833 ש"ח (ראו הכרעת הדין, בעמ' 415; עמ' 672) ולא סך של 883,500 ש"ח. אף ששטרית לא טען לנקודה זו, לא מצאתי על שום מה הוא הורשע בסכום זה – שזכרו לא בא בכתב האישום, גם לא בחלקים אחרים של הכרעת הדין. גם בטיעוני הצדדים לפנינו, לרבות בטיעון המשיבה, נזכר סכום של 883,500 ש"ח. על כן, הרשעתו של שטרית באישום זה, בהעברת שוחד מצד דכנר למשרד האדריכלים שבבעלות שטרית תישאר בעינה, אך סכום השוחד שבגינו הוא יורשע יועמד על 883,500 ש"ח.
(ג) תשלום החוב לבנק הפועלים
31. כפי שהוזכר מעלה, לאחר שהלך לעולמו סמי, אחיו של שטרית, נותר שטרית עם חוב בבנק הפועלים שמקורו בערבות שנתן לחובות חברה שהייתה קשורה באחיו. שטרית חלק עם דכנר את קשייו לשלם את החוב האמור וביקש ממנו לסייע לו. בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס גרסת שטרית עצמו, כי שטרית פנה לדכנר בעניין זה במחצית השנייה של שנת 2004; וכי עד המדינה השיב לו: "אל תדאג, אנחנו נפתור את העניין" (ראו הכרעת הדין, עמ' 401). פניית שטרית לעד המדינה הובילה לסיוע של ממש שהעניק האחרון לשטרית: תחילה, סייע לו דכנר בשכירת שירותיה של חברת שגיא, אשר ערכה חישוב מחדש של ריביות חובו של שטרית לשם משא ומתן מול הבנק על גובה החוב; ובהמשך, לאחר הסכמה שאליה הגיע שטרית עם הבנק לעניין גובה החוב והתשלום החודשי הנדרש לכיסויו, שילם עד המדינה לשטרית בשיק סכום חודשי בסך של כ-11,000 ש"ח, מדי חודש בחודשו ובמשך כשלוש שנים, עד שהצטברו השיקים לסכום כולל של 401,125 ש"ח.
--- סוף עמוד 651 ---
32. בעניין התשלום לחברת שגיא לא התגלעה מחלוקת של ממש הקשורה בהתקיימותו של היסוד העובדתי, ולפיכך אדון באישום זה בהמשך. לעומת זאת, הצדדים נחלקו במישור העובדתי בשאלת אופי הסיוע הכספי שהעניק עד המדינה לשטרית לצורך כיסוי חובו לבנק הפועלים: אם דובר בהלוואה שנתן דכנר לשטרית או שמא במתת שניתנה מצד דכנר ללא ציפייה להשבתה. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת ההלוואה שהשמיע שטרית. נקבע כי לאחר בדיקת הריביות שערכה חברת שגיא, נפגש שטרית – פגישה שתואמה בסיועו של עד המדינה – עם דנקנר, שהבטיח לבחון מה ניתן לעשות עם חובו. בסופו של עניין הגיעו שטרית והבנק להסדר חוב, ולפירעון החוב נקבע לוח סילוקין. בהתאם ללוח זה העביר עד המדינה לשטרית 36 שיקים דחויים, המתוארכים ל-15 לכל חודש, וזאת החל מיום 15.12.2004 ועד ליום 15.11.2007. תמורת כל שיק הייתה כ-11,000 ש"ח. את 6 השיקים הראשונים (מדצמבר 2004 עד למאי 2005) העביר דכנר ישירות לחשבון הבנק של חברת שריג (ראו הסדר החוב עם בנק הפועלים, ת/440; ש' 38-33 לטבלה בת/39(2) המפרטת את כלל השיקים שהעביר דכנר לשטרית). יתר 30 השיקים, מיוני 2005 עד לנובמבר 2007, הופקדו ישירות בחשבון האישי של שטרית. תמורת השיקים האחרונים משך שטרית מדי חודש סכום זהה, והפקידו בחשבון החוב בבנק הפועלים. יוער כי במקרים אחדים סכומו של השיק שמסר דכנר עמד על 11,250 ש"ח, ואילו שטרית משך מחשבונו סך של 11,000 ש"ח לצורך ההפקדה לבנק (ראו ש' 68-63 בת/39(2) כאמור; ת/39 פירוט השיקים שהעביר דכנר לשטרית, שיקים שמספרם ת/39לא-ת/39לו; ות/39(1), פירוט השיקים שהעביר שטרית לחשבון של חברת שריג, שיקים שמספרם 36-31). הסכום הכולל של 36 השיקים האמורים עומד על 401,125 ש"ח, הוא הסכום שבגינו הורשע שטרית בלקיחת שוחד במקרה דנן. בית המשפט מצא כי העברות הכספים כאמור ניתנו לשטרית על ידי דכנר בעד תמיכתו של שטרית, כמהנדס העיר, בפרויקט הולילנד; וכי שטרית היה מודע לכך. יוער כי שטרית העביר 6 שיקים נוספים לפירעון החוב לבנק הפועלים, שאותם לא ניתן לקשור לכספים שהעביר לו דכנר (דברים אלה מתיישבים עם הודעתו במשטרה שלפיה בשלב מסוים דכנר ביקש ממנו שישיב לו שיקים שנתן לו אשר טרם נפרעו עקב מצבו הכלכלי הקשה (של דכנר). שטרית ציין כי מדובר ב-8 שיקים בסך של כ-90,000 ש"ח; ראו ת/576 ש' 136-134; ראו גם ת/39(1), שיקים שמספרם 42-37 שהועברו מחשבונו של שטרית לפירעון החוב, שיקים שלהם לא היה כיסוי ב"שיקים מקבילים" שמסר דכנר).
33. בערעורו חוזר שטרית על טענותיו בהליך קמא וטוען כי שגה בית המשפט עת קבע כי לא דובר בהלוואה. נטען כי הכספים שניתנו לשטרית מדכנר ניתנו לו על רקע יחסי החברות ששררו ביניהם; וכי כספים אלה היו בגדר הלוואה שהעניק לו דכנר –
--- סוף עמוד 652 ---
הלוואה שאותה פרע שטרית בחודש דצמבר 2009, לאחר שהעביר לדכנר סך של 342,125 ש"ח. חיציו של שטרית מופנים בנושא זה, כך נראה, הן להתקיימות היסוד העובדתי שבעבירת לקיחת השוחד, הן ליסוד הנפשי שבה. היינו: שטרית טוען כי הכספים שהעביר לו דכנר לכיסוי החוב בבנק הפועלים היו הלוואה מאדם לחברו ולא ניתנו לו בגין פעולה הקשורה בתפקידו; וכי הוא לא היה מודע, בזמן אמת, לכך שדכנר העביר לו כספים אלה בעד תמיכתו בפרויקט הולילנד, אלא סבר כי דכנר פעל מרגשי חברות גרידא.
שטרית ודכנר: האמנם חברים?
34. ראשית דבר נדרש לטענת שטרית כי מקור הכספים שהעביר לו דכנר – שנועדו לתשלום חובו לבנק הפועלים – ביחסי החברות ששררו בין השניים. שטרית סבור כי הטענה שבינו לבין דכנר התקיימה חברות קרובה נתמכה בראיות ולא היה בסיס לדחייתה. לשם הוכחת טענת החברות מציין שטרית כי בשנת 2008, משנקלע דכנר לקשיים כספיים, ביקש דכנר את סיועו בדרך של מתן הלוואה מצדו על סך 50,000 ש"ח. שטרית הסכים לסייע והעמיד לדכנר הלוואה בהיקף של 35,000 ש"ח. לדבריו, העובדה שדכנר פנה אליו בהמשך בבקשת סיוע – מעידה על טיב מערכת היחסים החברית ששררה בין השניים.
35. טענה זו נדחתה בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי – ובדין נדחתה. אכן, שטרית העיד על כך שבינו לבין דכנר התפתחה מערכת יחסים שכללה "תחושה של קרבה באמת מיוחדת בינו לביני"; "יחס אבהי עמוק עם קרבה אינטימית שבה הוא מספר לי על כל תחלואיו וצרותיו, ואני מספר לו על כל קשיי" (ראו בהתאמה פרוטוקול הדיון, עמ' 7196 ש' 8; עמ' 7159 ש' 13-12). תימוכין מסוים לגרסה זו סיפקה שרון פוחס, מזכירתו של דכנר, בחקירתה במשטרה, שם העידה כי בין שטרית לבין דכנר התקיימה מערכת יחסים חברית שהיא שעמדה ברקע הכספים שהעביר דכנר לשטרית (ת/708, ש' 634-626). עם זאת, במהלך חקירתו במשטרה הציג שטרית תיאור שונה של אופי קשריו עם עד המדינה, שממנו עולה כי דובר במערכת יחסים שנותרה בין כותלי המשרד וסבבה סביב העבודה:
"שאלה: אתה ודכנר לא חברים. הוא יזם, מייצג בעלי קרקע.
תשובה: התפתח סוג של מערכת יחסים חברית. נוצרה קרבה אני דיברתי על הגירושים, הוא על צרותיו. דכנר איש חביב, נעים, אכפת לו.
--- סוף עמוד 653 ---
שאלה: יצאתם יחד לבלות?
תשובה: לא לא לא, לא בילויים, לא חופשות, לא ביקרתי בביתו. לשאלתך, אין בינינו חברות במובן הרגיל, אבל הייתה איזושהי אמפטיה [...]" (ת/576 ש' 206-201; ההדגשות הוספו – ע' פ').
36. גם בבית המשפט אמר שטרית דברים דומים. לשאלת בית המשפט אישר שטרית כי יחסיו עם דכנר היו לאורך הדרך יחסים של שניים העובדים יחד ומשתפים איש את רעהו בעניינים אישיים, וכי הוא ודכנר מעולם לא נפגשו עם חברים משותפים שלא כחלק מפגישות עבודה. שטרית אף הדגיש: "אני מעולם לא טענתי שהיו לנו יחסים שהם יחסים שבהם הולכים לבלות, למסעדות, לא טענתי את זה" (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7201 ש' 27-21 – 7202 ש' 5-1). תיאור זה מתיישב עם דברי עד המדינה, אשר שלל לחלוטין בבית המשפט את הגרסה שלפיה התקיימו יחסי חברות בינו לבין שטרית, ובלשונו: "מעולם זה לא היה ידידות" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4056 ש' 11-10). כדי להוכיח טענתו זו, עמד דכנר על כך שבעת שנקלע למצוקה כלכלית, שטרית לא הציע לו כל עזרה:
"מעולם לא הוצע לי, למרות שהיה ידוע אז יפה מאוד שמצבי קשה ביותר כלכלית, קשה ביותר בריאותית, אף פעם לא שמעתי מה'ידיד' שלי, ה'חבר' שלי, שכל-כך היה 'קרוב' אלי שהוא הרים פעם אחת טלפון ואמר תשמע, אני חייב לך כסף, האם אתה צריך? [...] עכשיו אני כן עובד, אתה לא עובד, לי יש הכנסות, לך אין, בוא תיקח כל חודש ממני 2,000 שקל, 3,000 שקל, 100 שקל, זה נקרא בעיני אם יש ידידות או אין ידידות" (שם, ש' 24-15).
37. בית המשפט המחוזי אימץ דברים אלה של דכנר. בין היתר, נסמך בית המשפט על כך שבבית המשפט אישר שטרית כי לא הכיר את בנותיו של עד המדינה, כמו גם לא את אשתו; ועל עדותה של בתו של עד המדינה, אדית, בבית המשפט, שממנה ניתן היה ללמוד "עד כמה מודעת היא לאנשים שסובבו את אביה", אך לא הייתה מודעת ליחסיו עם שטרית. כך, אדית ציינה כי הכירה את אביגדור קלנר, הלל צ'רני ומאיר רבין, שהיה בשבילה כמו בן משפחה. עם זאת, "הבת לא ציינה את נאשם 7 [אורי שטרית – ע' פ'] כחבר או קרוב לאביה, כמו גם לא נשאלה על-ידי מי מהפרקליטים הנכבדים בנקודה זו" (הכרעת הדין, עמ' 409; ההדגשות במקור – ע' פ'). לצד זאת, בית המשפט המחוזי עמד על כך ששטרית הודה כי הקשר בינו לבין דכנר התרופף לאחר סיום תפקידו כמהנדס עיר, באומרו: "זה רק טבעי" (וראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7257 ש' 19). התרופפות הקשר נלמדה לא רק מדברי שטרית אלא גם מת/837, פירוט נתוני התקשורת בין דכנר לשטרית בין השנים 2010-2003, המתעד קיומן של שיחות טלפון רבות בין
--- סוף עמוד 654 ---
שטרית לבין דכנר במהלך שנות כהונתו כמהנדס עיר – שיחות שפסקו כמעט לחלוטין עם סיום תפקידו בתחילת שנת 2006 (וחודשו רק בשנת 2009, עת פנה דכנר למשטרה והשניים שוחחו על השבת הכספים). נוכח כל אלה בא בית המשפט המחוזי למסקנה כי "כל מערכת הקשרים הייתה מושתתת על היות נאשם 7 מהנדס עיר. משחדל לשמש מהנדס עיר, נפרדו דרכיהם ונתפוגגה אותה חברות 'מיוחדת'" (הכרעת הדין, עמ' 410).