124. בנסיבות בהן גם אברהם נתן שולל את האפשרות שביקש מעד המדינה להעביר כספים ליוסי וגם יוסי שולל את האפשרות שאברהם נתן הוא שביקש מעד המדינה להעביר אליו כספים, יש לשלול תרחיש זה מכל וכל והוא נשלל ונדחה בזאת.
תרחיש 2: האפשרות שיוסי אולמרט הוא שביקש מעד המדינה להעביר לו כספים
125. אולמרט מעלה את האפשרות, לפיה אחיו יוסי אולמרט פנה ישירות לעד המדינה, אותו אינו מכיר, בבקשת סיוע, ללא ידיעתו וללא מעורבותו של אולמרט.
126. יוסי אולמרט טען, כי לא הוא זה שפנה לעד המדינה (ת/736א עמ' 201 ש' 17-14). וכלשונו:
"Q. And you're saying that… Nathan was the one that connected you with Dechner, so Dechner will help you out with your financial problems…?
A. …I believe to the best of my memory, that Nathan was connected to this, because I didn't
--- סוף עמוד 746 ---
have any connection with Mr. Dechner. I never met him, never knew how to get hold of him".
127. קשר קודם בין יוסי אולמרט לעד המדינה – יוסי אולמרט סיפר, כי הוא זוכר, שכבר בשנת 1996 עד המדינה תרם לו סכום כסף כלשהו. ייתכן שהייתה הכרות בין השניים למן שנה זו (ת/736א עמ' 189 ש' 2-1, 15-14; עמ' 203 ש' 19-16). לטענת אולמרט, עובדה זו מחזקת את האפשרות שיוסי אולמרט פנה ביוזמתו לעד המדינה בשנת 2002 וכי אולמרט עצמו לא היה מעורב או מודע להעברת הכספים מעד המדינה לאחיו יוסי. האומנם?
בחקירתו במשטרה נשאל יוסי האם בשנת 1996, עת עד המדינה תרם לו כספים, האם עד המדינה אמר לו שאהוד אולמרט ביקש לסייע לו מבחינה כספית? על כך השיב יוסי: "ככל שאני זוכר כן. זו הייתה פגישה קצרה מאוד. אני אפילו לא זוכר איפה זה היה. אני מאמין שזה היה בקפה "הבימה" בתל אביב" (ת/736א עמ' 189 ש' 20-16).
128. מדבריו אלה של יוסי עולה, כי עד המדינה לא הכיר את יוסי אולמרט ויוסי אולמרט לא הכיר את עד המדינה קודם לקבלת הכסף בשנת 2002, שכן מי שתיווך בין השניים בשנת 1996 היה – אהוד אולמרט.
129. יוסי אולמרט העיד בבית המשפט, כי אילו היה מקבל כסף מעד המדינה הוא היה פונה בעניין לאחיו אהוד. וכלשונו: "...לא קיבלתי כסף ממר דכנר, שהרי אמרתי שלו הייתי מקבל כסף ממנו, הייתי פונה לאחי ושואל אותו, אבל היות ולא פניתי ולא שאלתי, אז לא קיבלתי" (עמ' 5523 ש' 27-21 לפרוטוקול). אלא מאי? שהוכח כאמור (בדיון בעניין היסוד העובדתי) כי יוסי אולמרט אכן קיבל כספים מעד המדינה. משכך, בנסיבות אלה, ניתן גם לומר, בעקבות דבריו, כי יש להקיש שהוא גם יידע בדבר קבלת הכספים מעד המדינה את אחיו אהוד אולמרט. כלומר, הצהרתו של יוסי אולמרט בבית משפט קמא, לפיה לו היה מקבל כסף מעד המדינה, היה מספר על כך לאחיו אולמרט, עת הוכח שיוסי קיבל כספים מעד המדינה, משמשת חיזוק לכך שיוסי דיבר וסיפר על כך לאחיו אולמרט.
130. זאת ועוד, האפשרות שמעלה אולמרט – לפיה יוסי הוא שפנה ביוזמתו ישירות לעד המדינה בבקשת סיוע (כשם שפנה לחברים ומכרים אחרים), ללא ידיעתו ומעורבותו של אולמרט – לא הוצגה ליוסי בחקירה נגדית ולכן אפשרות זו נותרה תיאורטית בלבד וללא כל הוכחה.
--- סוף עמוד 747 ---
131. ולשימת לב, אין בפנייה יזומה של יוסי לעד המדינה בבקשת סיוע כספי, ללא ידיעת אולמרט, כדי לגלות כל עבירה כלפי יוסי או כלפי אולמרט. משכך, על שום מה יסתיר זאת יוסי מפניו של אולמרט? לכך יש להוסיף, כי לו היה ממש באפשרות זו, יוסי היה מספר על כך בהזדמנות הראשונה שלו בחקירה ובהמשך בעדות, שכן בכך יכול היה להפריך, באחת, את החשדות כנגד אחיו אולמרט.
132. אולמרט טוען, כי יוסי נמנע מלשתף אותו בבקשה ובקבלת הכספים מעד המדינה. ברם, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמירות של יוסי בחקירה ובעדות, לפיהן בינו לבין אולמרט שררו יחסים חמים אכפתיים וכי הוא ואחיו פעלו, לאורך השנים, במטרה לגונן ולשמור על אולמרט ועל שמו הטוב מכל משמר. יוסי הוסיף בחקירתו במשטרה (ת/736א עמ' 254 ש' 22-4 הודעת יוסי אולמרט מיום 1.7.2010) ובעדותו, כי הוא ואחיו ידעו, כי לאולמרט צפויה קריירה פוליטית מזהירה, ומשכך הם פעלו לאורך השנים במטרה לגונן ולשמור על אולמרט ועל שמו הטוב. ולדבריו: "תמיד היה בעדיפות שרצינו לעזור לו ולשמור עליו" (עמ' 5402 ש' 26-25 לפרוטוקול) וכן "תמיד הערכתי את אהוד, תמיד רציתי בהצלחתו, תמיד דאגתי לו, אני חושב שזה ביטוי ליחסי משפחה טובים... הערכתי אותו ותמיד רציתי בהצלחתו" (עמ' 5501 ש' 23-19 לפרוטוקול; ת/736א עמ' 254 ש' 21-4 – הודעת יוסי אולמרט מיום 1.7.2010). על כך הוסיף יוסי, כי במשפחת אולמרט: "Everything goes to the big guy".
133. אם כן, הייתכן שיוסי אולמרט ביקש מעד המדינה להעביר לו כספים מבלי שאולמרט ידע על כך?
134. והנה, יוסי אולמרט עצמו גרס כי אילו היה מקבל כסף מעד המדינה, הוא היה פונה אל אולמרט ושואל אותו, ומשלא קיבל כספים, אז לא פנה לאולמרט ולא שאל אותו. ברם, כפי שהוכח לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יוסי כן קיבל כספים "בסכום משמעותי" מעד המדינה ולכן לשיטתו הוא, אם קיבל כספים, אז סיפר גם סיפר לאחיו אולמרט על דבר קבלתם.
135. צא ולמד, כי האפשרות לפיה יוסי פנה ביוזמתו לעד המדינה, מבלי שהכירו, בבקשת סיוע כספי, וללא ידיעת אולמרט – לא לפני בקשת הסיוע, לא תוך כדי בקשת הסיוע ולא לאחר קבלת הסיוע – אינה עולה בקנה אחד עם כל המתואר לעיל ולפיכך היא נשללת ונדחית בזאת.
--- סוף עמוד 748 ---
תרחיש 3: האפשרות שעד המדינה החליט מיוזמתו ועל דעת עצמו להעביר ליוסי אולמרט כספים מבלי שאולמרט ידע על כך
136. אפשרות נוספת שהעלתה ההגנה היא, כי לעד המדינה נודע על מצוקתו של יוסי מאברהם נתן והוא ניצל פיסת מידע זו בכך שנתן מיוזמתו מאות אלפי שקלים ליוסי בבחינת "שלח לחמך". חלופה זו נבחנה לפני ולפנים על ידי בית משפט קמא ונדחתה מכל וכל כ"סברת כרס" בלתי אמינה ובלתי משכנעת לאחר ניתוח של חומר הראיות. בין היתר קבע בית משפט קמא, כי לעד המדינה היה מניע חזק מאין כמותו לעדכן את אולמרט על העברת הכסף לאחיו יוסי. עד המדינה לא הטמין "סוד כמוס" זה בתוכי תוכו ונמנע מלהשתמש בו, כאשר מוסכם כי זה נתן את הכסף לא מטעמי "צדיקות" אלא אך ורק מתוך רצון להניע את אולמרט לשאת פנים ולסייע במסגרת תפקידיו הציבוריים בקידום פרויקט הולילנד (עמ' 476-475; עמ' 468; עמ' 485-484 להכרעת הדין).
מניעיו האינטרסנטיים של עד המדינה ויחסי "תן-קח" בין אולמרט לבין עד המדינה
137. עיקר טענת אולמרט בעניין זה הוא, כי מעולם לא ביקש מעד המדינה להעביר סכום של חצי מיליון ש"ח לאחיו, יוסי אולמרט. כאמור, מוכן אני להניח לעת הזו, כי גרסת עד המדינה איננה נכונה והיוזמה להעברת הכסף לא הגיעה מכיוונו של אולמרט אלא הייתה בקשה ישירה של אחיו מעד המדינה או יוזמה עצמאית מצדו של עד המדינה. כלום ייתכן שבאחת מן האפשרויות הללו, "סכום משמעותי" של כסף עבר במתנה, מעד המדינה אל יוסי אולמרט, מבלי שהדבר ייודע לאהוד אולמרט? על שאלה זו אבקש להשיב בחלק זה.
עד המדינה העיד לאורך חודשים ארוכים בבית המשפט המחוזי. הוא החל את עדותו בבית-המשפט ביום 1.7.2012 והעיד בסך הכל ברציפות, כארבעה ימים בשבוע עד ליום 28.2.2013. במהלך השעות הרבות בהן העיד יכול היה בית המשפט המחוזי לאמוד מקרוב את אופיו, תכונותיו, תפיסת עולמו הערכית ושיטות הפעולה שאפיינו אותו במהלך האירועים, מושא ערעור זה. בית משפט קמא, בהתרשמותו הבלתי אמצעית קבע, כי מעשיו של עד המדינה הודרכו דרך קבע בידי רצונו להטיב עם המיזמים העסקיים עליהם היה אמון. מאחורי כל פעולה שביצע עד המדינה עמד רצונו לשחד אנשי ציבור ומקורבים להם, אשר יוכלו לסייע לו בדרך זו או אחרת לממש את האינטרסים הכלכליים שלו. עד המדינה היה אינטרסנט אשר בכל צעד ושעל שלו ניכר, כי פעל מתוך טובתו האישית ובוודאי שלא מתוך מניעים אלטרואיסטים. אמנם עד
--- סוף עמוד 749 ---
המדינה השקיע ממיטב זמנו ומרצו כדי להוביל להרשעתם של שורת אנשי ציבור בעבירות שוחד אך בל נטעה. עד המדינה לא פעל כפי שפעל מתוך חוש צדק מפותח או מתוך רצון להוציא את האמת לאור. בית המשפט המחוזי התייחס למניעים שהובילו את עד המדינה לחשוף את הפרשה מושא ערעור זה:
"עד המדינה פנה למשטרה לא מפני נקיפת לב ופעימת הרוח, גם לא מטעמי היטהרות הנפש. עד המדינה החליט לעשות מעשה, לעלות לדוכן העדים, להניע לשונו ולגלות שחיתות שהרקיבה מוסדות ציבור ושלטון לאחר שבחן מכלול השיקולים הרלוונטיים עבורו ולטובתו והגיע למסקנה כי עריכת הסכם עם המדינה עדיפה וטובה לו מהאפשרויות האחרות הקיימות בעניינו.
עד המדינה גמר אומר לחשוף המעללים שביצע יחד עם הנאשמים ורבים אחרים על מנת שיוכל לתבוע בבית משפט כספים שלדידו, מגיעים לו, במקביל לבוא חשבון עם האיש, שלדידו הפר הבנות והסכמים עמו. בעיניים כלות ופקוחות, חתם על הסכם עד מדינה במסגרתו התחייב לומר בעדותו בבית-משפט את האמת כולה בשלמותה ולספר את הקורות אותו יחד עם הנאשמים, שחלקם היו, מי יותר ומי פחות, ידידים קרובים לו" (עמ' 14 להכרעת הדין).
הסיפא בדבריו של בית המשפט המחוזי מציינת עובדה שאף היא לא נעלמה מעיניי. במסגרת עדותו של עד המדינה הוא הפליל למעשה אנשים רבים אשר היו קרובים אליו וביניהם אף את המערער בע"פ 4456/14, אביגדור קלנר, אשר היה חברו הקרוב. כך העיד עד המדינה לגבי טיב הקשר ביניהם: "...אביגדור היה החבר היחיד שלי עד לאחרונה בטוב וברע. הוא תמיד היה על-ידי בתקופות הכי קשות בחיי" (עמ' 59 ש' 21-19 לפרוטוקול). אף על פי כן עד המדינה העדיף את טובתו האישית, הפנה עורף לחברו ותרם תרומה מכרעת להרשעתו של קלנר (ראו למשל עמ' 2475 ש' 9-5 ועמ' 2479 ש' 19-13 לפרוטוקול). הדברים מובאים כדי לאמוד את דרכי החשיבה וההתנהגות של עד המדינה במטרה לקבוע האם ייתכן שהעביר סכום של חצי מיליון ש"ח מבלי לדווח על כך מלכתחילה או בדיעבד לאהוד אולמרט. מן הדברים העולים עד כה ביחס לעד המדינה מצטיירת תמונה של אדם אשר יעשה הכול כדי לרדוף ולהשיג את מטרותיו. אדם נטול עכבות מוסריות ובוודאי לא אדם שישחית את כספו לריק מבלי לצפות לתמורה.
"תרומותיו" של עד המדינה לארגון "יד שרה" הן דוגמא שממחישה באופן חד וברור את היותו של עד המדינה אינטרסנט, אשר מאחורי כל מעשה שביצע עמדה מטרה ברורה הקשורה בקידום יעדיו הכלכליים. בית משפט קמא קבע כי התרומות
--- סוף עמוד 750 ---
שהעביר עד המדינה ל"יד שרה" היוו למעשה תשלום שוחד למערער בע"פ 5669/14, אורי לופליאנסקי. אזכיר, כי עדותו של עד המדינה בעניין לופליאנסקי, עמדה בחקירה נגדית צולבת אשר לא היה בכוחה לקעקע את גרסת עד המדינה, שנתמכה גם בראיות חיצוניות ובעדויות נוספות. אירוע שוחד זה מלמדנו כי תרומותיו של עד המדינה ל"יד שרה" לא נבעו ממניעים אלטרואיסטיים דווקא, קל וחומר באירועים בהם הוא הוציא מכיסו "סכומים משמעותיים". מילותיו של בית המשפט המחוזי ממחישות היטב את הלך רוחו של עד המדינה בהקשר זה:
"אין טוען כי עד המדינה פעל מטעמי צדיקות. עד המדינה פעל משיקולים חדים וקרים. עד המדינה העיד בצורה רהוטה וברורה כי העביר את הכספים לנאשם 6 [אורי לופליאנסקי] באמצעות 'יד שרה' על-מנת לכבוש 'יעד' בשרשרת היעדים האמורים היו להביא לניצחונו ב'מערכה', דהיינו הקמת פרויקט הולילנד בדרך שתביא רווחים מקסימליים לו וליזמי הפרויקט. עד המדינה רימה את מס הכנסה לאורך כל הדרך, ויכול לאורך כל חייו. עד המדינה פעל מתוך מניעים אישיים קרים וצרים למימוש משימתו, מקסום ההכנסות והרווחים שלו ושל היזמים. ניתן להסכים עם ההגנה, שעד המדינה פעל משיקולים אישיים פסולים בתכלית לקידום הפרויקט. ניתן להסכים עם ההגנה, שעד המדינה פעל כתחבולן מיומן ששילם דמים על-מנת לזכות בדמים רבים הרבה יותר. מצב דברים זה אינו תומך דווקא בעמדת ההגנה. העובדה כי עד המדינה הזרים לאורך השנים – לאחר 'יציאת' פרויקט הולילנד לדרך – מאות רבות של אלפי ש"ח מלמדת כי אינטרס רב עוצמה הניע את עד המדינה להזרים כספים אלה. עד המדינה לא התיימר מעולם בפני מאן דהוא להיות בבחינת 'השומרוני הטוב' נהפוך הוא. על-פי שיטת ההגנה מדובר באדם נכלולי שקידם ענייניו ב'דרך לא דרך' על-מנת למלא כיסיו בכספים רבים" (עמ' 333-332 להכרעת הדין).
138. מערכת יחסיו של עד המדינה עם שולה זקן חושפת אף היא טפח בשיטות הפעולה שלו ובאופן בו חתר למימוש מטרותיו. עד המדינה, בחושיו המחודדים, זיהה את שולה זקן כאשת סודו ויד ימינו של אהוד אולמרט אשר לה תפקיד מפתח בלשכתו. הוא השקיע מאמצים עצומים להתקרב לשולה זקן. מאמציו כללו מתן תשומת לב אישית (ראו למשל עמ' 7787 ש' 18-12 לפרוטוקול), הרעפת מתנות וכספים שהעביר לרשותה (ראו למשל ת/597 ש' 153-150) מסירת כספים לטובת מימון בחירות, בהן התמודד אולמרט וכיסוי גירעונות שנוצרו בעקבותיהם (ראו למשל עמ' 8149 ש' 30 עד עמ' 8150 ש' 6 לפרוטוקול). ניתן לראות, כי עד המדינה פעל במספר רב של מישורים, כספיים ובינאישיים כאחד והכל למען מטרה זהה – קידום פרויקט "הולילנד" וקידום