חוקר 2: שמדבר על שוחד
צ'רני: שמדבר על שוחד ושאני לכאורה נענה לו
חוקר 2: ואני נענה לו, לא לכאורה, אני נענה לו
--- סוף עמוד 160 ---
צ'רני: שאני נענה לו, הופך את מעורבותי בפרויקט
חוקר 2: לפלילית
צ'רני: עזוב רגע פלילית, לבלתי אפשרית.
חוקר 1: מה זה לבלתי אפשרית? אני לא מבין מה זה אומר?
צ'רני: בלתי אפשרית זה אומר שאני לא עובד כך.
[..]
צ'רני: אני לא עובד בצורה של מתן שוחד.
[...]
חוקר 2: במקרה הזה, במקרה הזה הוא מתכוון שילמת שוחד?
צ'רני: במקרה הזה העברתי כסף לשמואל.
חוקר 2: בשביל שישלם שוחד?
צ'רני: שלדבריו נועד [כאן קוטע אותו החוקר ואומר "רגע רגע רק שנייה אני כותב..."].
[...]
חוקר 1: אני אומר לך ותענה לי בבקשה לעניין, שקשה לך להודות שאתה משלם שוחד וקשה לך להודות שייתכן וסטית מכללי ההתנהגות או הנורמות המוסריות עליהם גדלת בעצתו של דכנר, אבל זה מה שעשית, אתה שילמת שוחד.
צ'רני: במקרה הזה ניתן להבין בכך, אני לא מודה אלא אני פשוט אומר בקול ברור שניתן להבין את זה בצורה כזאת. לגבי מקרים אחרים או קודמים שדיברנו עליהם בעבר אני מכחיש כל דבר בעניין" (שם, עמ' 44-42).
חשוב לומר שלאורך חקירתו, חרף הפצרותיהם החוזרות והנשנות של החוקרים, צ'רני נמנע מלהודות כי העביר את הכספים לדכנר כדי שישלם שוחד, אלא הקפיד לומר כי כך ניתן להבין מהתכתובות. צ'רני גם חזר וביקש שלא להוסיף בעניין זה. לדבריו: "יש פה מצב לא נוח. אני מעדיף לא להרחיב עליו את הדיבור בשלב זה... אני אומר שפרט למקרה שמוצג פה, וגם לגביו אני לא מודה כלום, אלא אני מודה אם אתה רוצה בעובדות, סליחה לא בעובדות אלא מודה בניירת ולא בעובדות" (עמ' 47-46 לתמליל).
119. בהמשך התייחסו החוקרים שוב לתשובתו של צ'רני לדכנר (ת/143), בה כתב "זהו-זה משום שאחרת זה הופך לבלתי אפשרי":
"חוקר 1: [...] אתה אומר לו בפירוש זאת לא הפעם הראשונה שאתה מודע לזה, זה לחלוטין לא הפעם הראשונה שאתה מודע לזה שהוא משלם תשלומים כאלה... אתה פשוט אומר I've had enough. נמאס לי לשלם כסף. יכול להיות שדברים לא זזו כמו שדכנר
--- סוף עמוד 161 ---
הבטיח לך, אבל אתה אומר בפירוש נמאס לי לשלם ולצאת פה פראייר.
צ'רני: זאת פרשנות שאני לא מקבל. אלא אני בא ואומר שמה שבלתי אפשרי זה שהוא כותב לי לכאורה תשלומי שוחד, כי זה לא היה קודם.
חוקר 1: מה זה בלתי אפשרי אבל? למה זה בלתי אפשרי?
צ'רני: כי הוא יודע שאני לא עובד בשוחד.
[...]