נ/568 כל תדפיסי חשבונות הבנק שבבעלות ובשליטת עד המדינה
89. נ/568 הינה ראייה המאגדת את תדפיסי כלל חשבונות הבנק שבבעלות ו/או בשליטת עד המדינה בין חודש אוקטובר 2002 לבין חודש דצמבר 2003. בראייה זו תועדו כל תנועות הכספים והשיקים שנתן עד המדינה בתקופה הרלוואנטית, בכל
--- סוף עמוד 734 ---
החשבונות שהיתה לו זיקה אליהם. עד המדינה טען, כי העביר ליוסי אולמרט תשלום באמצעות שיקים, במספר מוגדר, בסכום מסוים. ואולם, הגם שהמדינה הביאה כראיות במשפט שיקים של עד המדינה בעניינם של נאשמים אחרים מאותה תקופה (כך למשל ת/34 שיקים שהעביר עד המדינה לשולה זקן ביום 5.1.2003 וביום 16.1.2003 שחובר עם ת/34ב, תדפיס חשבון הבנק של שולה זקן בו תועדו הפקדות שיקים נוספים מאותה סדרה מ- 12.12.2002 ו-25.12.2002; ת/49 שיקים שהעביר עד המדינה לנאשם 7 בין היתר ב- 12.4.2003, 2.5.2003, 2.6.2003, 2.7.2003, 15.8.2003; כמו ת/85 שיקים שהעביר עד המדינה ליד שרה ב- 16.1.2003, 16.2.2003, 16.3.2003; וכמו ת/813 שיקים מעד המדינה לפנחס רבין וחסדים פיננסיים וקפלן מ- 28.1.2003, 28.2.2003, 31.3.2003, 30.4.2003), במקרה של העברת הכספים ליוסי אולמרט, המדינה לא הציגה כל רישום בנקאי ו/או תיעוד אחר, המעיד על העברת הכספים ליוסי. אין ספק, כי תיעוד שכזה, היה בו כדי לחסוך מההתדיינות בנושא במשפט והוא היה תומך בגרסת עד המדינה בדבר העברת כספים ליוסי אולמרט. ברם, לא נמצא כל רישום בנקאי או תיעוד אחר להעברת הכספים מעד המדינה ליוסי אולמרט.
עם זאת ולמרות זאת, לא אוכל לקבל את עמדת ההגנה, לפיה נ/568 מהווה אפוא ממצא שלילי, המפריך את עדות עד המדינה בעניין העומד בלב ליבה של ההרשעה – העברת שיקים ליוסי אולמרט בסכום של 500,000 ש"ח החל מאוקטובר 2002 ואילך. שכן, כאמור, יוסי אולמרט הודה בחקירתו במשטרה כי קיבל כספים מעד המדינה. כספים בסכום משמעותי. דבריו אלה נאמרו למרות רצונו להגן מפני פגיעה באחיו. למרות הכל הוא הודה. מספר פעמים בחקירתו הוא הודה שקיבל את הכספים מעד המדינה. הודאתו זו של יוסי בקבלת הכספים גוברת על העדר רישום בנקאי או כל תיעוד אחר להעברת הכספים מעד המדינה ליוסי אולמרט וניתן לראות בהודאתו של יוסי בקבלת הכספים כתחליף לממצא שלילי בתיעוד הבנקאי. לו יוסי אולמרט לא היה מודה בקבלת הכספים מעד המדינה, ייתכן והממצא השלילי בתיעוד הבנקאי היה עומד כראיה בפני עצמה, שאז לא ניתן היה להתעלם ממנו. ברם, בנסיבות אלה, בהן קיימת הודאתו של יוסי אולמרט עצמו בקבלת הכספים, לא אוכל לומר, כי בשל העובדה שלא נמצאו שיקים המבססים את עדותו של עד המדינה, יוסי אולמרט לא קיבל כספים. למסקנה זו אין הגיון והיא נוגדת את השכל הישר.
90. ושוב, אני סבור, כי לו ראיה נ/568 והצהרת בא כוח המאשימה כי לא זוהו שיקים שנמסרו על ידי עד המדינה ליוסי אולמרט – היו ראיות העומדות בפני עצמן, ללא הודאתו של יוסי אולמרט בחקירתו במשטרה, כי אז ייתכן כי הן היו מהוות חלק חסר בפאזל הכללי ומשפיעות על שורשם של דברים בנוגע למסקנה בדבר העברת כסף
--- סוף עמוד 735 ---
ליוסי אולמרט. בוודאי הצטברות שתיהן יחדיו. ברם, לא כך המצב בענייננו. שכן, יוסי אולמרט הודה בחקירתו במשטרה בקבלת הכספים מעד המדינה.
91. ככל שהסכמה דיונית בין הצדדים לא באמת הושגה ולא היתה קיימת, אף לגופו של עניין, אני סבור, כי בנסיבות הקיימות לא ניתן לקבוע, כי אי זיהוי השיקים והתיעוד הבנקאי מהווים "ממצא שלילי", שכן יוסי הודה בקבלת הכספים בשיקים מעד המדינה והודאתו זו גוברת על היעלמותם של השיקים. לכך יש להוסיף, כי יוסי טען בחקירתו שאינו זוכר למי העביר או לאן הפקיד את השיקים שקיבל מעד המדינה והבהיר כי כל השיקים הועברו לידי נושים שונים וכי באותה תקופה פעל בשיטה של "גלגול" חובות. לכן, ככל שלא נותרה "טביעת אצבע" בדמות היסב או רישום שמו כמי ש"אחראי" על השיק אזי לא ניתן לזהות בדיעבד כל קשר של יוסי לשיקים שקיבל לידיו (ת/736א עמ' 211-210, עמ' 227-224). כמו כן, גם העובדה, כי השיקים ניתנו ליוסי אולמרט בשתי הזדמנויות שונות (במשרדו של עד המדינה (כפי שתיאר אברהם נתן בהודעותיו) ובבית קפה (גרסת יוסי אולמרט בחקירתו), מצביעה על כך שאין מדובר בהכרח בסדרת שיקים אחת.
92. על פי הוראות המפקח על הבנקים שהוצאו מכוח פקודת הבנקאות (סעיף 4(א) להוראות שכותרתן "שמירת מסמכים" מתוך קובץ "ניהול בנקאי תקין" שהוציא המפקח על הבנקים בשנת 2006 מכוח סמכותו לפי סעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות, 1941), תאגיד בנקאי אינו מחויב לשמור מסמכים המתעדים פעולה בנקאית לתקופה של למעלה משבע שנים. בהתאם לכך, היו מחויבים הבנקים לשמור, במועד הוצאת הצווים, שיקים מחודש פברואר 2003 ואילך, לכל הפחות. בפועל, לגבי חלק מהחשבונות נתקבלו מהבנקים שיקים החל מחודש ינואר 2003, בשניים מחשבונותיו בבנק דיסקונט נתקבלו רק שיקים שהופקדו החל מחודש אפריל 2003 ומאחד מחשבונותיו בבנק הפועלים נתקבלו שיקים רק החל מסוף אוגוסט 2003.
משמע, במהלך החקירה לא נמצאו, מסיבות אובייקטיביות, השיקים שהופקדו בחלק משמעותי של התקופה. אף לגבי התקופה שבה אמור היה להישמר התיעוד הבנקאי, לא כל השיקים שאמורים היו להימצא, אכן נמצאו בפועל. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי מדובר בממצא שלילי, אלא מדובר בממצא שיש לבוחנו על רקע יתר הראיות שהובאו בנושא.
--- סוף עמוד 736 ---
93. אשר על כן, מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי עד המדינה אכן העביר ליוסי אולמרט כספים בסכום משמעותי, הגם שלא ידוע הסכום המדויק. בכך התקיים היסוד העובדתי של העבירה.
כעת אבחן את היסוד הנפשי של העבירה.
מודעותו של אולמרט להעברת כספים בסכום משמעותי מעד המדינה ליוסי
94. כעת, עת הגענו לבחינת היסוד הנפשי, השאלה המרכזית הנשאלת היא האם אולמרט ידע על העברת הכספים מעד המדינה ליוסי?
בית המשפט המחוזי קבע, כי אולמרט הוא שביקש מעד המדינה להעביר 500,000 ש"ח לאחיו יוסי.
עיקר טענת באי כוחו של אולמרט הוא, כי אפשר שאכן הועברו כספים מידי עד המדינה ליוסי אולמרט, אך הדבר לא נעשה לבקשת או בידיעת אולמרט. לטענתם, טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ללא ניתוח של ממש, ובניגוד לכל הראיות שהובאו, שהיה בהן כדי להצביע על אפשרות זו כאפשרות ממשית וסבירה.
עוד טוענים באי כוחו של אולמרט, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס כלל משקל להיעדר החקירה הנגדית של עד המדינה על ידי באי כוחו של אולמרט ביחס ל-נ/568 (תדפיסי כלל חשבונות הבנק שבבעלות ו/או בשליטת עד המדינה בין חודש אוקטובר 2002 לבין חודש דצמבר 2003, בהם תועדו כל תנועות הכספים והשיקים שנתן עד המדינה בכל החשבונות שהיתה לו זיקה אליהם); הממצא השלילי העולה מ-נ/568; ביחס להצהרת בא כוח המדינה וביחס ל-ת/30 שהתחזה להיות לכאורה מסמך בקשה שנכתב על ידי אולמרט לעד המדינה בו ביקש ממנו אולמרט להעביר סכום של 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט, אולם הוכח שמסמך זה זויף. לטענת באי כוחו של אולמרט, היה על בית המשפט המחוזי לזקוף את העדר החקירה הנגדית של עד המדינה לחובת המדינה ולטובת אולמרט.
טענתם של באי כוחו של אולמרט הינה כי שגה בית המשפט המחוזי בהתבססו על עדות עד המדינה ובכך שמבנה הכרעת הדין בכלל ובאישום זה בפרט, קיבע את עדות עד המדינה כעמוד תווך וכראייה מעצבת ומייצבת. לטענתם, המסקנה המרשיעה
--- סוף עמוד 737 ---
של בית משפט קמא לא עמדה ולא יכולה היתה לעמוד ללא התבססות על עדות עד המדינה והדברים ניכרים מתוך נימוקי בית משפט קמא בהכרעת הדין.
95. בטרם אבחן טענות אלה, אתייחס לעובדה, שלא התקיימה חקירה נגדית של עד המדינה על ידי באי כוחו של אולמרט וההשפעה שיש לכך על ההגנה.
העדר חקירה נגדית של עד המדינה על ידי באי כוחו של אולמרט והמשקל שיש ליתן לעדותו
96. העד היחיד שהעיד בפני בית משפט קמא, כי אולמרט הוא שביקש את העברת הסכום של 500,000 ש"ח לאחיו יוסי, היה עד המדינה בחקירתו הראשית.
97. שאלה מקדמית ביחס לערעורו של אולמרט היא מהו המשקל הראוי, אם בכלל, שיש להעניק לעדותו של עד המדינה בענייננו. בראשית חוות הדעת, עמדתי בהרחבה על הקושי הטמון בהסתמכות על עדותו של עד המדינה בכלל, ועל הקושי בהסתמכות על עדותו בעניינם של המערערים אשר לא הספיקו לחוקרו בחקירה נגדית, בפרט.
98. כמו כן עמדתי בראשית חוות הדעת על דמותו ואישיותו של עד המדינה. ציינתי, כפי שגם קבע בית משפט קמא, כי עד המדינה פעל לאורך שנים בנכלוליות במגעיו עם מוסדות ציבור ורשויות חוק ושלטון ובשנותיו האחרונות לא נרתע מלשקר, לזייף ולהונות לשם השגת מטרותיו. עד המדינה העיד על עצמו, פעמים רבות, כי הוא עבריין אשר רימה לא אחת את רשויות המס. במהלך עדותו בבית משפט קמא נתפס עד המדינה בסתירות שונות ואי דיוקים בהודעותיו במשטרה. נקבע, כי הוא זייף מספר מסמכים ומוצגים במטרה לנסות לשכנע בטענותיו. בית משפט קמא קבע, כי בכמה מקרים בהם הכחיש עד המדינה כי זייף מסמך כלשהו או כי שיקר לגבי דבר מה, עדותו בבית המשפט לא הותירה מקום לספק כי אכן זייף מסמך או שיקר, באותה הסוגיה, וכי הכחשותיו שקריות אף הן. לבסוף קבע בית משפט קמא, כי עדותו מצריכה חיזוק משמעותי, אולם אין מדובר בעדות בלתי קבילה או עדות שמשקלה שואף לאפס, אלא בעדות שבכוחה לגבש ממצאים במשפט כאשר היא נתמכת בראיות נוספות.
99. זאת ועוד, קביעתו של בית משפט קמא ביחס למשקל עדות עד המדינה לגבי המערערים: אהוד אולמרט, דני דנקנר ואליעזר שמחיוף – אשר לא הספיקו לחקור את עד המדינה בחקירה נגדית – מקלה עם מערערים אלה אף יותר. לגביהם קבע בית משפט קמא את הדברים הבאים:
--- סוף עמוד 738 ---
"אין בכוחה של עדות עד המדינה לגבי הנאשמים הנ"ל, לגבש לבנה בחומת הרשעת מי מהנאשמים הנ"ל. עדות עד המדינה תשמש, בעניין הנאשמים הנ"ל, להארת התמונה העובדתית שהוכחה, ולהסרת מיני כתמים..." (עמ' 30 להכרעת הדין).
" ...הנני לקבוע כי עדות עד המדינה, גם שעובתה בבית-המשפט ונתחזקה בראיות אובייקטיביות, הרי בעניינם של נאשמים 8, 9, 10, 11, 12 ו-13, אין בכוחה לשמש אבן בפסיפס אבני ראיות המאשימה. עם זאת, יש בעדות עד המדינה כדי להסיר 'אבק טענות', שביקשו הנאשמים לכסות בהם האירועים. יש בכוחה של עדות עד המדינה להבריק ולהאיר הפסיפס העובדתי הנסיבתי המושלם, שנבנה בבית-המשפט" (עמ' 494 להכרעת הדין) [ההדגשה הוספה – ס.ג'.].
100. מסקנת בית המשפט המחוזי – לפיה אולמרט הוא שביקש מעד המדינה להעביר 500,000 ש"ח לאחיו, יוסי אולמרט – הושתתה בעיקרה על עדות עד המדינה ועל המסקנה הלוגית, כי "הקשר היחיד בין יוסי אולמרט לעד המדינה הינו אחד ויחיד – הנאשם 8" (פסקה 273 להכרעת הדין).
ברם, הלכה למעשה עולה, כי בית משפט קמא הסיק מסקנה זו אך ורק לאור עדותו של עד המדינה. שכן, ללא עדות עד המדינה, לא יכולה היתה לנבוע מסקנה זו. ואסביר. עד המדינה בחקירתו הראשית העיד, כי אולמרט ביקש ממנו העברת סכום זה לאחיו. בית משפט קמא הסתמך על עדות עד המדינה בכך שלטענתו סיפר את הדברים בחופשיות לאחרים. וכך קבע בית משפט קמא:
"עד המדינה לא העביר הכסף לאחיו של נאשם 8 בדיסקרטיות, ובטח לא ראה בכך 'סוד כמוס', שכן הוכח בבית המשפט כי עד המדינה סיפר זאת בחופשיות וללא מורא לאברהם נתן, כמו גם לנאשמת 9. האם ימנע מידע זה דווקא מנאשם 8?! התשובה בגוף השאלה" (פסקה 276 להכרעת הדין).
101. אלא, שקביעתו זו של בית משפט קמא מסתמכת על עדותו של עד המדינה ותו לא. שכן, עד המדינה הוא שסיפר על הדברים לאברהם נתן ולנאשמת 9, שולה זקן (פסקה 269 להכרעת הדין). ואולם, אברהם נתן בחקירתו במשטרה שלל את טענת עד המדינה בעניין זה (ת/672 ש' 151-139). שולה זקן לא זכרה אירוע כזה ולא אישרה שהתקיים. היא רק אישרה כי התגובה שייחס לה עד המדינה היא "סבירה" (ת/600 עמ' 102-87). גם בבית המשפט שללה זקן את הדברים ואמרה "לא היה ולא נברא"
--- סוף עמוד 739 ---
והסבירה כי במשטרה השיבה גם יכול להיות וגם "יכול להיות שלא הכל יכול להיות" (עמ' 8154-8153 לפרוטוקול).
102. בית משפט קמא הסיק מסקנתו זו גם כשקבע, כי עד המדינה עבד בשליחותו של נאשם 1, הלל צ'רני, ודווח לו על כך. אלא מאי? קביעה זו של בית משפט קמא נשענת על עדותו של עד המדינה בלבד. קביעת בית משפט קמא לפיה צ'רני לא דרש לעדכן את אולמרט, אין לה בסיס בראיות למעט בעדותו של עד המדינה, שכן צ'רני הכחיש את הדברים בעדותו בבית המשפט (עמ' 5729 ש' 27 – עמ' 5731 ש' 12 לפרוטוקול).
103. לכך יש להוסיף, כי הראיה שהציג עד המדינה כדי לתמוך בטענתו, לפיה אולמרט ביקש ממנו לשלם לאחיו יוסי 500,000 ש"ח – ת /30 – התבררה בבית משפט קמא כמסמך מזויף. בית משפט קמא קבע, כי גם המדינה אינה סבורה כי מדובר במסמך אותנטי וכי יש במסמך זה כדי לפגוע באמינותו של עד המדינה. למסמך ת/30 אתייחס בהמשך.
104. מכל אלה עולה, כי קביעת בית משפט קמא בדבר הבקשה להעברת כסף ליוסי יכולה היתה למצוא עיגון עובדתי אך ורק בעדותו של עד המדינה. ואולם, על פי קביעת בית משפט קמא עצמו, עדות עד המדינה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה ואינה יכולה לגבש "לבנה בחומת ההרשעה".