--- סוף עמוד 751 ---
ענייניה של חברת "הזרע". כספו ותשומת ליבו של עד המדינה לא ניתנו לזקן בחינם. עד המדינה פעל במטרה לקבל ממנה תמורה ומאמציו אכן נשאו פרי (ראו עמ' 521-515 להכרעת הדין). ושוב, אנו חוזים באותו דפוס פעולה של עד המדינה אשר אינו בוחל בשום אמצעי להשגת יעדיו ומפזר מתנות, כספים, תרומות ואפילו תשומת לב, אך אף לא אחת מן התשורות הללו ניתנת בחינם. לכל השקעת משאבים מצדו – קיימת כתובת ברורה – איש ציבור המסוגל מתוקף תפקידו לסייע לו בקידום האינטרסים הכלכליים שלו. סבורני, שדברים אלה מחזקים את התרשמותו וקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין ולא הוצג תרחיש אפשרי במסגרתו יעביר עד המדינה ליוסי אולמרט כספים "בסכום משמעותי", מבלי שהדבר ייודע לאהוד אולמרט ומבלי שתצמח לעד המדינה מכך טובה ממשית או אינטרס משמעותי.
139. הדוגמאות שהובאו כאמור לעיל, שופכות אור על אישיותו ודרכי פעולתו של עד המדינה באופן שממחיש כי לשיטתו "אין ארוחות חינם". גישה זו מאפיינת את יחסיו של עד המדינה עם שאר דמויות המפתח בערעור שלפנינו. כעת אעמוד על מערכת היחסים בין עד המדינה לבין אהוד אולמרט במטרה לבחון האם על סמך יחסיהם, תיתכן האפשרות כי עד המדינה העביר סכום משמעותי לאחיו של אולמרט, מבלי שאולמרט היה מודע לכך.
מודעותו של אולמרט לתרומות מעד המדינה
140. בית משפט קמא עמד על מערכת היחסים האישית, ששררה בין עד המדינה לבין אולמרט, למרות שאולמרט ניסה לטשטשה. אולמרט טען, כי מערכת היחסים עם עד המדינה לא היתה שונה מיזמים אחרים. הוא תיאר את עד המדינה כ"מאכער" המסתובב בקומה השישית בבניין העירייה וייתכן כי שם "נתקל" בו, אולם לטענתו לא קיים פגישות עם עד המדינה ובוודאי שלא היה מקורב אליו (ת/593 עמ' 78 תמליל הודעת אולמרט מיום 30.5.2010). אולמרט הגדיל וטען, כי היה זהיר עם עד המדינה, אשר לא עורר בו אמון ותיאר אותו כ"קמצן", "לא מאוזן" ו"לא צלול". עוד אמר אולמרט על עד המדינה: "התנהלות של יהודי הלבוש בחליפת שלושה חלקים, המסתובב עם מקל הליכה בין הלשכות"; כי עד המדינה היה "פעלתן יהודי הנכנס לעצמות"; כי היה שולח מכתבים המלווים באיומים כי היה "טרדן" ו"נודניק" (עמ' 7537 ש' 12 ואילך לפרוטוקול). למרות תיאוריו אלה של אולמרט על עד המדינה, קבע בית משפט קמא, כי קיימות ראיות הסותרות את גרסתו זו של אולמרט, המלמדות על מערכת יחסים אישית בין השניים. כך למשל: עד המדינה הוזמן לארוחת ערב במלון מצודת דוד, שהתקיימה בראשותו של אולמרט, בדצמבר 2001, לכבוד מושל וראש העיר ניו יורק
--- סוף עמוד 752 ---
(ת/842); עד המדינה הוזמן לאירוע דומה ונוסף באותו שבוע, ארוחת ערב לה רשימת מוזמנים מצומצמת (ת/842א); עד המדינה הוזמן לאירוע התרמה, קונצרט חגיגי, שהתקיים במרכז דוידסון סמוך לכותל, ביום 22.9.2002 לטובת הקרן החדשה לירושלים, שאולמרט כיהן כנשיא שלה. עד המדינה רכש 10 כרטיסים בשווי 1,200 דולר. מעדות שולה זקן עולה, כי תרומתו זו של עד המדינה ניתנה לבקשת זקן ואולמרט (עמ' 439 להכרעת הדין); עד המדינה הוזמן לחתונת בנו של אולמרט, בסוף 2002 (ת/844, ת/844א) והיה בין רשימת המוזמנים המצומצמת, שכללה 350 איש בלבד; עד המדינה נהג לשלוח לאולמרט, מדי שנה, בחגים, תשורות שונות באמצעות שולה זקן: זרי פרחים ושוקולדים. נוהג זה של קבלת תשורות מעד המדינה החל עם תחילת היכרותם (1994) ונמשך כאשר אולמרט כיהן כראש הממשלה (ת/592 עמ' 10 תמליל הודעת אולמרט מיום 25.5.2010; ת/594 עמ' 97-95 תמליל הודעת אולמרט מיום 11.7.2010); ביום 17.9.2010 שלח אולמרט לעד המדינה מכתב תודה בעקבות ברכה ששלח לו לראש השנה, בו רשם אולמרט בכתב ידו: "שמואל – כתמיד, ריגשת אותי מאוד. מקווה שהכל בסדר במשפחה. שלך. אהוד" (ת/359).
141. שולה זקן העידה, כי השניים היו מתחבקים כאשר התראו (ת/598 ש' 134-133). במסגרת פעולותיה של שולה זקן, היא בין היתר גם פנתה מעת לעת לעד המדינה בשמו של אולמרט ובעבורו וביקשה כספים למימון בחירות, הן במסגרת התקרה הקבועה בחוק והן מעבר לה. שולה זקן ציינה בחקירותיה במשטרה, כי עד המדינה סייע לאולמרט במערכת הבחירות. וכלשונה: "אנחנו בכל מערכת בחירות גייסנו כספים, אם גייסנו כספים, סביר להניח, שגם פנינו אליו..." (ת/596 ש' 56-55). וכן:
"ש. האם קיבלת משמואל דכנר דבר מה עבור אהוד אולמרט? כסף או שווה כסף, פרט לבחירות, אליהן התייחסת?
ת. אם הייתי צריכה לגייס עבור מערכת בחירות של אהוד אולמרט, ורק אהוד אולמרט, אז סביר להניח, ואני מאמינה, שפניתי לדכנר לבקש ממנו עזרה.
ש. על איזה סכומי כסף את מדברת?
ת. מאיפה אני יודעת? אני לא זוכרת. לשאלתך, כמה בערך, אני משיבה, שאין לי מושג" (ת/596 ש' 83-72).
זקן חזרה וציינה בהודעותיה במשטרה, כי עד המדינה סייע להם (ת/596 ש' 42-45 הודעת שולה זקן מיום 26.4.2010), הגם שלא זכרה סכומים, ידעה זקן לספר כי
--- סוף עמוד 753 ---
מדובר ביותר מפעם אחת. בהמשך חקירתה ציינה, כי כשפנתה לעד המדינה – היה זה מיד מוציא פנקס שיקים ומוסר לה שיקים שלו (ת/596 ש' 45-42 הודעת שולה זקן מיום 26.4.2010; ת/602 ש' 724-719 הודעת שולה זקן מיום 2.5.2010; ת/597 ש' 134-132 הודעת שולה זקן מיום 26.4.2010). היא מעולם לא נקבה בסכום, ועד המדינה היה מחליט כמה ברצונו לתרום. בהמשך חקירותיה, ציינה זקן, כי "יכול להיות" שעד המדינה תרם 1.5-1.2 מיליון ש"ח לכיסוי גירעונות מערכת הבחירות וכי את הכספים העבירה לאורי מסר.
בית משפט קמא קבע, על בסיס דברי זקן בחקירתה – אותם העדיף על פני עדותה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות – כי עד המדינה העביר בשנים 1999-1994 כ- 1.5-1.2 מיליון ש"ח למימון בחירות וכיסוי גירעונות הבחירות של אולמרט. משהוכח שאולמרט נהג להודות אישית לתורמיו, גם כשמדובר בתרומות צנועות, קבע בית המשפט כממצא, כי אולמרט היה מעורב בגיוס התרומות וידע על זהות התורמים, ביניהם גם עד המדינה, לו אף הודה אישית במפגשים ביניהם.
142. לכך יש להוסיף, כי בחקירתה של זקן במשטרה היא אישרה, כי ביקשה מעד המדינה כספים לכיסוי הגירעונות אף מעבר לתקרת המגבלה הקבועה בחוק (ת/598א עמ' 84 ש' 30 עד עמ' 85 ש' 28 תמליל הודעת שולה זקן מיום 27.4.2010; ת/598 ש' 624-628 הודעת שולה זקן מיום 27.4.2010). זקן אישרה, שדיווחה לאולמרט אודות תורמים שהתרימה ועד המדינה בכלל זה (ת/603א עמ' 32 ש' 17-12, עמ' 36 ש' 37 עד עמ' 37 ש' 18; ש' 33-31 תמליל הודעת שולה זקן מיום 4.7.2010).
143. לכך יש להוסיף, כי קיימות ראיות נוספות המצביעות על מודעותו של אולמרט לתרומות מעד המדינה, במספר הזדמנויות, תוך עקיפת מגבלת החוק בדבר גובה התרומה. כך מעידים מוצגים נ/396, נ/375 ו-נ/451. בשל חשיבותם, אביא אותם להלן:
מוצג נ/396 (עמ' 48 ואילך) – סדרת שיקים וקבלות ששימשה את העמותה של אולמרט למימון מערכת בחירות 1993, ממנה עולה, כי בנוסף לתרומה בסך 5,000 ש"ח שתרם עד המדינה, באוגוסט 1995, תרמו ארבעה מכריו וקרוביו של עד המדינה, באותו מועד ממש, סך של 5,000 ש"ח כל אחד. בעניין זה קבע בית משפט קמא, כי "עד המדינה העביר מס' שיקים על-סך 5,000 ש"ח כל שיק, שנמשכו על ידי הקרובים לו, לידי נאשמת 9, שהנפיקה קבלות בהתאם" וכי "עד המדינה מסר שיקים של אנשים
--- סוף עמוד 754 ---
קרובים לו, שילם עבורם, כחלק מתשלומי השוחד, שהעביר אותם ימים לנאשמים 8 ו-9".
מוצג נ/375 – כרטסת ממוינת של עמותה לטובת גיוס תרומות לאולמרט, ממנה עולה, כי בתו, שני חתניו ועובד של עד המדינה תרמו כל אחד 5,000 ש"ח, באותו מועד (ביום 18.12.2000), לטובת כיסוי גירעונות עבור מערכת הבחירות לראשות העיר שהתקיימה בשנת 1998. עוד עולה מחומר הראיות, כי בסוף 2001 מתועדת תרומה נוספת של עד המדינה במוצג נ/376 (אסמכתא 666 ביום 24.12.2000). עם זאת, אולמרט בעדותו טען, כי לא ידע שעד המדינה מימן את אותן תרומות ולא ידע שמדובר במקורבים לעד המדינה. ביחס לתרומות אלה חומר הראיות הוביל את בית משפט קמא לקבוע, כי במהלך המשפט הוחוור, כי יש ממש בעדות עד המדינה בבית המשפט, שאסף את השיקים מאנשים הקרובים אליו, במקביל החזיר להם במזומן את סכום השיקים והעביר לשולה זקן את השיקים (עמ' 455 להכרעת הדין).
מוצג נ/451 – דו"ח תרומות והוצאות של אולמרט למערכת הבחירות המקדימות בליכוד, בדצמבר 2002. על דו"ח זה חתם אולמרט. אף ברשימה זו (בה מפורטות 17 תרומות), לצד תרומה של עד המדינה בסך 8,898 ש"ח, מנויים שני עובדיו. ממסמך זה עולה, כי 20% מהתורמים קשורים הדוקות לעד המדינה.
צא וראה, כי בראיות אלה יש כדי ללמד על שיטתיות העברת תרומות מעד המדינה, תוך עקיפה של מגבלת החוק.
טענת אולמרט – לפיה לא ידע כלל מיהם התורמים המנויים ברשימה זו ואינו יודע דבר אודות קשריהם לעד המדינה – נדחתה על ידי בית משפט קמא בקבעו, כי מדובר בטענות קשות לעיכול, בשים לב לאישיותו ולכך שנהג להודות אישית לתורמיו, על פי דבריו שלו (עמ' 457-456 להכרעת הדין).
144. קביעות אלה מבוססות על חומר הראיות המונח לפנינו, הן מהמוצגים והן מאמירותיו של אולמרט עצמו, ולא נותר לי אלא לקבלן ולאמצן.
145. ואם בזאת לא סגי, על מערכת היחסים בין אולמרט לבין עד המדינה ניתן אף ללמוד מאירועים שהתיישנו. אין חולק, כי אולמרט לא הואשם וממילא לא הורשע בגין קבלת תרומות בסך מאות אלפי שקלים מעד המדינה, באמצעות שולה זקן, בתקופה
--- סוף עמוד 755 ---
שהתיישנה. עם זאת, לא ניתן לקבל טענתו של אולמרט, לפיה אין לקבוע ממצאים לחובתו על בסיס אירועים שהתיישנו – בהם לא הואשם.
טענה זו איננה נכונה.
ההתיישנות היא מחסום דיוני. העובדה, כי אולמרט לא הואשם ולא הורשע בגין המעשים שהתיישנו, אינה מאיינת אירועים אלה. חשיבותם היא בהבנת מערכת היחסים ששררה בין אולמרט וזקן לבין עד המדינה. ממצאים אלה שופכים אור על הבנת המעשים והם משתלבים ומחזקים את מארג הראיות שמונח בפני בית המשפט. יפים לעניין זה דברים שנקבעו בע"פ 4378/03 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.7.2003):
"...להוכחת המעשים המוקדמים (שהתיישנו) נודעת, ככלל, חשיבות ראייתית לביסוס אשמת הנאשם במעשים המאוחרים (שטרם התיישנו) ואשר עליהם – ורק עליהם – נדרש הוא ליתן את הדין".
בפסיקתו של בית משפט זה השתרשה ההלכה כי ניתן להתיר עדות שיטה ועדות בדבר מעשים דומים, גם כאשר התיישנו המעשים עליהם נסבה עדות זו. בע"פ 9657/05 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.11.2008) מנה השופט א' לוי את ארבעת הטעמים המרכזיים העומדים בבסיס מוסד ההתיישנות בדין הפלילי, והבהיר מדוע הם אינם חלים כאשר מדובר בעדות שיטה או עדות בדבר מעשים דומים: הטעם הראשון עניינו במחילה ושכחה, וההנחה כי חלוף הזמן מעמעם את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין. טעם זה אינו רלוונטי ביחס לעדות שיטה או לעדות בדבר מעשים דומים, שכן מטרתן של עדויות מסוג זה אינה להעניש את העבריין על המעשים שנזכרים בעדות, אלא לחזק עדות אחרת על מעשים שלא התיישנו. הטעם השני עוסק באינטרס של העבריין לסיום מהיר של ההליכים המעמידים בפניו קשיים, כגון מתח ואימת הדין, סטיגמה חברתית, שיבוש אורחות החיים והקצאת משאבים לניהול הגנתו. גם טעם זה אינו רלוונטי לענייננו, שכן ממילא מתנהל כנגד הנאשם משפט בשל מעשים שלא התיישנו. הטעם השלישי העומד בבסיס מוסד ההתיישנות הפלילי עניינו בצורך בבירור האמת. קיים חשש כי חלוף הזמן יגרום לאובדן ראיות ולעמעום זיכרונם של העדים. השופט לוי הזכיר כי אין צורך להוכיח עדות מעין זו ברמה הנדרשת בפלילים. הוא סבר כי אכן יש בכך כדי להפחית ממשקלה של העדות, לצד החשש לעמעום זכרונו של העד בשל חלוף הזמן, אך מאחר שעדות זו באה רק לסייע או לחזק עדות עיקרית שעניינה במעשים שלא התיישנו, סבר השופט א' לוי כי עדות זו דווקא עשויה לחזק את
--- סוף עמוד 756 ---
האינטרס של גילוי האמת ולא לפגוע בו. לבסוף, הטעם הרביעי הינו שיקול תועלתני הממריץ את הרשויות לסיים במהירות את הטיפול בעבירות. מובן כי טעם זה אינו רלוונטי לעניין עדויות שיטה ועדויות בדבר מעשים דומים. כמו כן השופט א' רובינשטיין הביע עמדתו בנושא בפרשה אחרת, שם קבע:
"העובדה שהתיישנו הדברים לצורך דין פלילי אינה מוציאה אותם מכלל אמת, אם ניתן בהם אמון, אך כמובן על בית המשפט להזהיר עצמו באשר לכך, כדי שלא יגרם עוול במישור המשפטי לנאשם (כגון שיוחמר עמו בדין בשל המעשה שהתיישן)" (ע"פ 3648/04 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ה(5) (15.9.2005)).
בעניין קצב המשיך בית משפט זה את הקו המאפשר עדות שיטה ועדות בדבר מעשים דומים, גם כאשר המעשים נושא עדות זו, התיישנו. יפים לעניין זה דברים שכתבה השופטת ע' ארבל בפסק הדין על סוגיה זו:
"אכן, בהצטרפם של ארבעת הטעמים שנמנו לעיל למוסד ההתיישנות בפלילים, ובאיזונם עם מטרות המשפט הפלילי, ראה המחוקק לקבוע תקופות התיישנות לעבירות על פי חומרתן (ראו סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי). עם זאת, כאשר הנאשם עומד לדין בגין מעשים שלא התיישנו, וכאשר נדרשת עדות שיטה או עדות בדבר מעשים דומים לחיזוק הראיות הקיימות, איני רואה מניעה לשמוע עדות זו ולהחליט על משקלה בהתאם לשיקולים שהוזכרו" (שם, פסקה 338).
146. לפיכך, מראיות אלה הגעתי לכלל למסקנה, כי רב המרחק בין תיאוריו של אולמרט לבין התנהגותו וכי יחסו של אולמרט לעד המדינה לא היה דומה ליחסו לשאר היזמים בירושלים.