47. בהקשר זה אבקש להעיר באשר לבעייתיות מסוימת העולה מהכרעת הדין. בית המשפט קמא קבע כי הוכחה העברת כספים מטלנסקי ליוסי לבקשת אולמרט. כאמור, העברה זו הייתה בנובמבר 2004, וממנה ביקש בית המשפט קמא להסיק כי "כטלנסקי כן דכנר" (ראו פסקאות 285-283 להכרעת הדין). ואולם, קביעה זו אינה יכולה להתיישב עם קביעתו בפסקה 282 להכרעת הדין. שם קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את גרסת אולמרט, לפיה אילו ידע את עומק קשייו הכלכליים של אחיו יוסי כבר בשנת 2002, היה מסייע בידו לפתור את בעיותיו בעזרת חבריו מארצות הברית, בעלי ממון שהיו נענים לבקשתו בחפץ לב. בית המשפט קמא דחה גרסה זו, מן הטעם כי "בשנת 2004, גם אליבא דגרסתו [של אולמרט] בבית המשפט, [אולמרט] היה מודע לתהום אליה נפל אחיו, תהום של מיליוני שקלים, חובות לאנשי שוק אפור, "מלווים בריבית קצוצה שדופקים בלילה על הבית" (עמ' 7632 ש' 14), וגם אז [אולמרט] לא פנה לאותם חברים בעלי ממון לסייע לאחיו בדרך לגיטימית!" (ההדגשה במקור). ואולם, בית המשפט המחוזי הרי קבע כי אולמרט כן ביקש מטלנסקי שיסייע לאחיו, והדבר היה בנובמבר 2004 – לאחר שאולמרט נחשף לעומק הבור הכלכלי שבו היה יוסי שרוי. המסקנה היא, בכל הכבוד, כי קביעותיו של בית המשפט קמא מעוררות קושי בנקודה זו.
קושי זה בכוחו לחדד כי טלנסקי היה שונה בנוף של חברי אולמרט בארצות הברית. האחרון פנה רק לטלנסקי, דבר שמעיד על יחסו המיוחד של אולמרט לטלנסקי. נתון זה, בתורו, מחזק את הטענה שאין להסיק מפניית אולמרט לטלנסקי כי היה פונה גם לדכנר. הוא אשר אמרנו – קשר הידידות והקרבה בין טלנסקי ואולמרט שונה מהקשר המקצועי והקונקרטי בין דכנר לאולמרט.
--- סוף עמוד 875 ---
לא ניתן לזקוף את שקריו של אולמרט בעניין טלנסקי לחובתו בעניין דכנר
48. בהינתן כי טלנסקי העביר 30,000 דולר לחשבונו של יוסי לבקשת אולמרט – הכחשתו של האחרון את העניין היא שקרית. חברי מבקש לראות בשקריו של אולמרט בעניין טלנסקי כחיזוק לגרסת המאשימה בעניין דכנר, דהיינו לתרחיש המפליל. אכן, שקריו של נאשם יכולים לשמש, לכל היותר, חיזוק לגרסת התביעה ואין בכוחם להעמיד בסיס עצמאי להרשעה (ע"פ 409/89 מדינת ישראל נ' רוימי, פ"ד מד(3) 465, 468-469 (1990). להלן: עניין רוימי). הסבר שקרי "אין הוא יכול למלא חלל הקיים במערכת התביעה מבחינת כמות ההוכחות – 'היש' הדרוש להרשעה" (ע"פ 426/67 בארי ו-בכר נ' מדינת ישראל, פ"ד כב(1) 477, 483 (1968). ראו גם ע"פ 95/50 אריכא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ה 1200, 1207 (1951)).
כזביו של נאשם יש לבחון בקפידה. כך בכלל, וכך ביתר שאת מקום שבו אין תשתית ראייתית מספקת הקושרת אותו לזירת העבירה. בנוסף, לא תמיד הנאשם משקר כי ביצע את העבירה, ותיתכנה סיבות שונות לאי אמירת אמת על ידו. "על-כן מן הנכון, שבית המשפט יחזור וישקול בזהירות, לאור מכלול הנתונים והטענות שבפניו, שמא השקר, אף כי הוא גלוי, נובע מעילה שאין זיקה בינה לבין האשמה המסוימת בה דן בית המשפט" (עניין נגר, בעמ' 142). סיבה לשקר יכולה להיות, למשל, הרצון להגן על קרוב משפחה או הימנעות מהפללה עצמית בעבירה אחרת. בכל מקרה, תהא אשר תהא הסיבה שבגינה שיקר אולמרט בעניין טלנסקי, לא נטען ואף לא הוכח כי היא נוגעת לעבירה המיוחסת לו באישום דנא (ראו והשוו עניין נגר, שם). לכן אינני סבור כי ניתן לראות בשקריו של אולמרט בעניין טלנסקי תימוכין ממשיים לתרחיש לפיו העברת הכספים מדכנר ליוסי נעשתה לבקשת אולמרט.
מסקנתי מכל האמור היא כי העברת הכספים מטלנסקי ליוסי מהווה חיזוק שאינו ממשי לאשמתו של אולמרט באישום כאן.
(ג) מערכת היחסים של "תן וקח" בין אולמרט לדכנר
49. חברי, השופט ג'ובראן, קיבל את קביעותיו של בית המשפט קמא, לפיהן דכנר סייע לאולמרט בשנות ה-90 על ידי העברת תרומות בסך של כ-1.5 מיליון ש"ח לכיסוי גרעונות מערכות הבחירות, באמצעות שולה זקן ובידיעתו של אולמרט (פסקאות 144-140 לחוות דעתו). אמנם, אירועים אלה התיישנו, ואולם חברי הסתייע בהם – כפי
--- סוף עמוד 876 ---
שעשה בית המשפט המחוזי – להבנת מערכת היחסים ששררה בין אולמרט ודכנר גם בתקופה שלאחר מכן. תרומות העבר של דכנר למימון גרעונות הבחירות של אולמרט לימדו את חברי כי הקשר בין אולמרט לדכנר היה קשר ארוך שנים, שהתבסס על יחסי "קח ותן" (פסקה 146). אולמרט קידם את פרויקט הולילנד תוך חריגה מסדרי מנהל תקין, ואילו דכנר מצידו שלשל כספים לכיסו של אולמרט – דרך זקן – בתמורה. עוד הוסיף חברי כי קשר זה, לצד אופיו ודפוסי פעולתו של דכנר, מבסס היטב את ידיעתו של אולמרט על העברת סכום משמעותי מדכנר ליוסי – בין מראש ובין בדיעבד. על אופיו ודפוסי פעולתו של דכנר הרחבנו לעיל. בשלב זה אתמקד בשאלה האם הקשר בין אולמרט לדכנר שתיאר חברי יכול לסייע לנו בהכרעה באישום כאן, כיצד ובאיזו מידה.
ודוק, גם הפעם אין בכוונתי לפסוק בשאלה האם דכנר העביר לאולמרט תרומות בסך של כ-1.5 מיליון ש"ח, בין השנים 1999-1994, כתשלומי שוחד עבור קידום פרויקט הולילנד. הדבר אינו נדרש, שכן מוכן אני להניח לצורך הדיון כי כך הם פני הדברים. בנוסף, על רקע עמדתי באישום השני, המשותפת לזו של השופט ג'ובראן, הרי שממילא אינני שולל, גם כנתון בעובדה, תרחיש "תן וקח" בין אולמרט לדכנר. כזכור, באישום זה באתי אף אני למסקנה כי אולמרט ידע על כך שדכנר העביר לו, באמצעות זקן, 100,000 ש"ח כאשר 60,000 ש"ח מתוכם הועברו על ידה לקופת הבחירות של אולמרט לצורך מימונן. בכך עבר אולמרט עבירה של לקיחת שוחד. במילים אחרות, השאלה היא האם ניתן ללמוד ממערכת היחסים של "תן וקח" שביססו אולמרט ודכנר – בין בעבר הרחוק יותר ובין בתקופה מושא האישום השני – על הכספים שהעביר דכנר ליוסי, מושא האישום הראשון. לדעתי התשובה בשלילה.
50. השופט ג'ובראן התייחס לפסיקתו של בית משפט זה, לפיה ניתן להתיר עדות שיטה ועדות בדבר מעשים דומים גם כאשר התיישנו המעשים עליהם נסבה עדות זו, ואף הביא את הטעמים שביסוד ההלכה (פסקה 145 לחוות דעתו). על כך אינני חולק. יחד עם זאת, אינני סבור כי ניתן לראות בסיוע הכספי שהעביר דכנר לאולמרט בין השנים 1999-1994, ואף לא ב-60,000 ש"ח שהעביר דכנר לאולמרט – מושא האישום השני, שלדעתי הוכחו – כ"עדות שיטה" (על ההבדל בין עדות שיטה שמטרתה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, לבין עדות בדבר מעשים דומים שמטרתה להוכיח כוונה פלילית ראו, למשל, ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 333 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (10.11.2011)).
הטעם בדבר הוא כי קיים שוני מהותי בין ההעברות – הן לנוכח תכליתן, והן לנוכח המתכונת שבה בוצעו. לעניין התכלית, לא ניתן ללמוד ולהשליך מהעברות
--- סוף עמוד 877 ---
כספים למימון גרעונות בחירות על העברת הכספים מדכנר ליוסי שנעשתה במישור אישי ושונה לחלוטין. יתר על כן, בעוד שמאפייני העברות הכספים למימון גרעונות בבחירות דרך לשכתו של אולמרט משותפים לאישום השני ולכספים שהועברו ללשכתו בתקופות שהתיישנו – צורת העברת הכספים ליוסי היא בעלת מאפיינים שונים.
נבהיר את הנקודה. הכספים שהועברו ליוסי ניתנו לו על ידי דכנר במישרין, ועל בסיס צורך אישי. לעומת זאת, הכספים שהועברו למימון גרעונות בחירות עברו דרך לשכתו של אולמרט ולצורך מקצועי. במענה לשאלה מה הייתה שיטת הפעולה באמצעותה הועבר סכום של כ-1.5 מיליון ש"ח לאולמרט לצורך כיסוי גרעונות בין השנים 1999-1994, השיב דכנר כך: הוא (דכנר) קיבל כספים מצ'רני שכביכול נרשמו בספרים כהלוואה אישית עבורו. לרוב הפקיד דכנר את השיקים שקיבל בחשבונותיו האישיים, והעביר שיקים אישיים שלו – פתוחים – לכיסוי הגרעונות. את השיקים העביר לזקן (עמ' 96-95 לפרוטוקול, וכן בעמ' 2222 ש' 23-17). דרך אגב, גם הכספים מושא האישום השני הועברו מדכנר לזקן באמצעות שיקים. דכנר אף הצביע בעדותו על הייחוד של התשלום ליוסי, גם לשיטתו: הוא העיד כי ככלל אולמרט והוא לא שוחחו בענייני כספים והגורם המקשר בנושאים אלה היה זקן (עמ' 116 לפרוטוקול, ש' 8-5. יצוין כי הדברים מתיישבים עם דברי אולמרט בחקירתו הנגדית – עמ' 7589 לפרוטוקול, ש' 31-30).
במילים אחרות, הכספים שהעביר דכנר עבור אולמרט למימון גרעונות בחירות ניתנו בצורה מסוימת ולמטרה מוגדרת. "שיטת הפעולה" בפועל הייתה בקשה של זקן, היענות של דכנר, העברת הסכומים לזקן באמצעות שיקים והבאת הדבר לידיעת אולמרט על ידי זקן. הכספים שהעביר דכנר ליוסי ניתנו בצורה שונה לחלוטין – תשלום ישיר לנהנה יוסי, ולתכלית אחרת – אישית מובהקת, כאשר זקן לא הייתה מעורבת בכך כלל (עמ' 8154 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 8155 ש' 7).
51. מעבר לשיטת הפעולה שאפיינה את העברות הכספים למימון מערכות הבחירות, נזכיר שוב את הרקע להן. מערכת היחסים בין אולמרט לדכנר היא, בראש ובראשונה, עסקית, מקצועית וקונקרטית. אין מדובר בקשר חברי (ואינני סבור כי הזמנת דכנר לאירועים מסוימים של אולמרט משנה לעניין זה). אולמרט עמד בשעתו בראש עיריית ירושלים, ודכנר היה נציגו האקטיבי, "הפנים" של יזם פרויקט עצום-מימדים בעיר. האחד פעל לקידום הפרויקט, והשני העביר כספים כנגד. היחסים של "יד לוחצת יד" שהיו בין אולמרט לדכנר הגבילו עצמם למערכת היחסים המקצועית ששררה ביניהם, ואין סיבה להניח – ודאי שהדבר לא הוכח – כי הצדדים יפעלו תוך חריגה ממנה.
--- סוף עמוד 878 ---
לא למותר להביא את דברי אולמרט בהקשר זה:
"... לא הייתי מעלה בדעתי לפנות לאדם שמגיע יום יום לעירייה כדי לקבל החלטות שאני אחראי עליהן ועניינים בעלי משמעות שיש להם ערך כספי לא מבוטל, שאני אבקש ממנו שייתן מתנה לאח שלי. אמרתי כבר, בלי שום קשר מה היו יחסיי עם אח שלי, בלי שום קשר מה אני כעסתי או לא כעסתי, בלי שום קשר לשום דבר, אבל אני אלך לבקש ממישהו שוחד כדי לעזור לבן משפחה שלי?" (עמ' 7457 לפרוטוקול ש' 32 עד עמ' 7458 ש' 4).
לא ניתן, אפוא, להסיק מהעברות כספים אחרות – מדכנר לאולמרט, באמצעות זקן ולמימון מערכות בחירות – על העברת הכספים מושא ערעורנו, מדכנר ליוסי לחילוצו ממצבו הכלכלי הקשה אליו נקלע.
(ד) המכתב של צ'רני – ת/784
52. הועלו טענות בדבר ראיות – מאוחרות יותר בזמן – המעידות, לגישה זו, על מעורבותו של אולמרט בעבירת השוחד מושא האישום הראשון. האחת היא מכתבו של צ'רני – ת/784; והשנייה היא פניותיו של קלנר לאולמרט בשנים 2009-2008 (ראו גם פסקה 153 לחוות דעת השופט ג'ובראן). לנקודה השנייה נתייחס בהמשך, וביחס לשתיהן נבקש להראות כי אף הן אינן חיזוקים של ממש לגרסה המפלילה.
בחודש ינואר 2009, כחודשיים לאחר שנודע לצ'רני כי דכנר עירב גם את אולמרט בפרשיות השוחד, הכין צ'רני מכתב ובו פירט את הערכותיו באשר להשתלשלות האירועים בעקבות זאת. בית המשפט המחוזי ראה במכתב זה כמסמך המעיד על קשר מיוחד המחבר בין צ'רני, קלנר, שטרית ואולמרט (פסקה 47 להכרעת הדין). נטען כי ניתן להסיק ממסמך זה כי האנשים המצוינים בו – ואולמרט בראשם – התייחסו בכובד ראש למידע שהחזיק בידיו דכנר, ואף ביצעו פעולות שונות בכדי לחלץ את עצמם מהחשדות הפליליים העלולים להתעורר נגדם.
לדעתי אין ממש בטענה זו. אינני סבור כי ניתן להסיק ממסמך זה יותר ממה שיש בו – ואין בו הרבה. ת/784 הוא מסמך שנערך על ידי צ'רני והוא מהווה – כפי שהעיד צ'רני בעצמו – ניתוח שלו את המצב. הערכותיו של צ'רני במכתב זה ביחס לאולמרט הן מסויגות: "ככל שיש לנקות שולחן, האיש [אולמרט] ינקה שולחן", וכן קלנר ימתין "עד אשר האיש יגיד לו שהכל מוכן – אם אמנם יש מה להכין". כפי שציין
--- סוף עמוד 879 ---
חברי, השופט עמית, הסתייגויות אלה עשויות ללמד כי צ'רני כלל לא היה משוכנע שאולמרט יידרש "לנקות שולחן" או "להכין" דבר-מה (פסקה 182 לחוות דעתו). יתר על כן, בהינתן שמכתב זה נערך לאחר שנודעו לצ'רני טענות דכנר ודרישותיו, יש להתייחס אל המכתב כהווייתו – הערכת מצב של צ'רני את אותן טענות ודרישות. אין בהערכה של צ'רני – על יסוד טענותיו של דכנר בכתב הסחיטה, שהוכח כי רובו ככולו שקר וכזב – כדי לבסס מעורבות של אולמרט בפרשיות שוחד בכלל ובהעברת הכספים מדכנר ליוסי – מושא האישום הראשון – בפרט.
(ה) פניותיו של קלנר לאולמרט בתקופה המאוחרת
53. כפי שתואר בחוות הדעת של חבריי, לאחר שנים ארוכות של עבודה משותפת – נתגלע סכסוך בין צ'רני לדכנר. בשלב מסוים, גיבש דכנר טיוטת כתב תביעה, במסגרתה טען כי פרויקט הולילנד קודם באמצעות כספי שוחד לאנשי ציבור, בידיעת צ'רני (ת/404. להלן: כתב הסחיטה). טיוטה זו הועברה לבא-כוחו של צ'רני בחודש נובמבר 2008. בעדותו הודה דכנר כי טענות רבות ששטח בכתב הסחיטה נבדו מליבו. ניתן לומר כי בבחינת המסמך כמכלול, כתב הסחיטה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, שקר וכזב וסיפורי בדיה (השוו: ישעיהו א, ו). בשלב זה ענייננו נתון להשתלשלות האירועים בעקבות כתב הסחיטה, ככל שהדברים נוגעים לקלנר, טרם התברר כי כתב הסחיטה הוא שקרי ברובו. לאחר שכתב הסחיטה התגלה לו, ניסה קלנר למצוא פיתרון ולהתמודד עם ההשלכות האפשריות של האשמות דכנר. זאת בתקווה למנוע מדכנר לפתוח את אותה קופת שרצים – "קופסה שחורה" כלשון קלנר – של פרשות השוחד הנטענות בכתב הסחיטה. לשם כך נקט קלנר מאמצים רבים (ראו גם פסקאות 52 ו-54 לחוות דעת השופט זילברטל).