--- סוף עמוד 913 ---
מהאישומים, אך היא קשורה גם – ואולי בעיקר – למעבר המהותי (להבדיל מהכמותי) מדפוס פעולה לאירוע בודד.
ש ו פ ט
אשר על כן, ברוב דעותיהם של השופטים נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית וצ' זילברטל, וכנגד דעתו החולקת של השופט ס' ג'ובראן, נקבע כי דין ערעורו של אולמרט על הרשעתו בעבירה שיוחסה לו באישום הראשון – להתקבל. פה אחד הוחלט לדחות את ערעורו של אולמרט על הרשעתו בעבירה שיוחסה לו באישום השני. עוד הוחלט, פה אחד, לקבל חלקית את ערעורו של אולמרט על גזר הדין ולהעמיד את עונש המאסר על תקופה של 18 חודשי מאסר בפועלו-12 חודשי מאסר על תנאי. חלף קנס בסך של 1,000,000 ש"ח יבוא קנס בסך של 200,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו. חלף חילוט בסך של 560,000 ש"ח יבוא חילוט בסך של 60,000 ש"ח.
--- סוף עמוד 914 ---
ע"פ 5433/14 שמחיוף נ' מדינת ישראל
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
כללי
1. המערער בע"פ 5433/14 (להלן: שמחיוף) הואשם, ביחד עם אחרים, בכתב אישום רחב היקף, שייחס לו מעורבות בפרשה המתוארת באישום הראשון בכתב האישום - פרשת הולילנד. בכתב האישום נטען, כי שמחיוף, אשר בתקופה הרלבנטית מילא תפקידים בכירים בעיריית ירושלים, קיבל לידיו תשלומי שוחד מעד המדינה (להלן: דכנר). נאמר, כי באמצעות תשלומי השוחד, ביקשו דכנר ורבין (המערער בע"פ 5496/14) לגייס את מהלכיו של שמחיוף בעירייה לטובת פרויקט הולילנד. לפיכך יוחסו לשמחיוף בכתב האישום שתי עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון).
2. שמחיוף הורשע בשתי עבירות של לקיחת שוחד ביחס לתשע המחאות שערכן הכולל, באותה העת, עמד על 165,000 ש"ח. כן הורשע שמחיוף בעבירה על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. בגין הרשעתו בעבירות האמורות, הושתו על שמחיוף העונשים הבאים: חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל; קנס בסך 300,000 ש"ח; וחילוט רכוש בשווי של 165,000 ש"ח.
בפנינו מערער שמחיוף על הכרעת הדין בעניינו, ולחלופין על חומרת העונש שהושת עליו.
עיקרי כתב האישום
3. בכתב האישום נאמר, כי בין השנים 2008-1998 כיהן שמחיוף כחבר מועצת עיריית ירושלים. החל משנת 2003 כיהן שמחיוף גם כסגן ראש עיריית ירושלים ומכוח תפקיד זה החזיק בתיק הגזברות בעירייה, עמד בראש ועדת הכספים וכן היה חבר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לצדו של שמחיוף כיהן סגן ראש עיר נוסף – יהושע פולק, ששימש גם כיושב ראש ועדת המשנה המקומית (להלן: פולק). נאמר, כי החל
--- סוף עמוד 915 ---
משנת 2003 נרקמו בין פולק לבין דכנר ורבין קשרים מושחתים שבמסגרתם העבירו רבין ודכנר לפולק תשלומי שוחד כדי שיפעל במסגרת תפקידיו בעירייה למען פרויקט הולילנד. יצוין כבר עתה, כי פולק אינו נאשם בפרשה זו. בכתב האישום נאמר, כי החל משנת 2005 גם שמחיוף נקשר עם רבין – עמו היתה לו היכרות מוקדמת – ועם דכנר בקשרים מושחתים, שבמסגרתם דרש מדכנר ורבין שיועברו לו ולפולק כספים בתמורה לסיוע שיגישו בקידום פרויקט הולילנד. בכתב האישום נאמר, כי סכום השוחד המדויק שהועבר לשמחיוף אינו ידוע, אך מדובר בסכום שאינו נמוך מ-245,000 ש"ח, כאשר לא ברור כיצד סכום זה התחלק בינו לבין פולק. נאמר, כי תשלומי השוחד הועברו לשמחיוף באמצעות המחאות שנמשכו מחשבונו הפרטי של דכנר, וכי הולילנד תיירות והולילנד פארק עמדו מאחורי תשלומי השוחד.
גרסתו של דכנר
4. דכנר טען בעדותו כי הכיר את שמחיוף בשנת 2004, כאשר שמחיוף כבר כיהן בתפקידים בכירים בעיריית ירושלים. דכנר טען, כי רבין, שהכיר את שמחיוף עוד קודם, היה זה שערך היכרות בינו לבין שמחיוף. דכנר תיאר בעדותו שתי פגישות שהתקיימו בינו לבין שמחיוף. הפגישה הראשונה, נאמר, התקיימה במשרדו של שמחיוף, ובה הציג רבין את שמחיוף לדכנר כמי "שיוכל לעזור לנו הרבה בהמשך הדרך" (עמ' 218 לפרוטוקול). הפגישה השנייה, טען דכנר, התקיימה במשרדו ורק הוא ושמחיוף נכחו בה. דכנר טען, כי בפגישה זו, שמחיוף הציע להגיש לו עזרה דומה לזו שקיבל מפולק, וגם מסר כי פולק מעוניין לשנות את "הסדרי התשלום" שנהגו עד כה, וביקש כי מעתה הכספים לפולק יועברו דרכו – והוא (שמחיוף) ופולק יסתדרו בינם לבין עצמם. לטענת דכנר, כך החל להעביר כסף לשמחיוף כדי שזה יסייע לו לקדם את פרויקט הולילנד במסגרת תפקידיו בעירייה. דכנר טען, כי תשלומי השוחד הועברו לשמחיוף בהמחאות פרטיות שנמשכו מחשבונו, וכי על גבי ההמחאות לא נרשמו שמות המוטבים. לטענת דכנר, בתמורה לתשלומי השוחד, שמחיוף סייע לפרויקט הולילנד בתחומים הבאים: קידום אישור הסכם הפיתוח בין עיריית ירושלים לבין הולילנד פארק והולילנד תיירות; קידומה ואישורה של תכנית מק/3507ה' (תב"ע ה'); הפחתת היטל ההשבחה שהוטל על הולילנד תיירות בעקבות תכנית 3507ו' (תב"ע ו'); ועזרה באישור מכירת מבנה במתחם הולילנד לצ'רני (להלן: הווילה).
5. כזכור, עד המדינה הלך לעולמו בעיצומו של הבירור המשפטי. בשל כך נמנע מחלק מהנאשמים, ובכללם שמחיוף, לחקור את דכנר בחקירה נגדית. בית משפט קבע, כי, בנסיבות, אין בנתון זה, בדבר היעדר חקירה נגדית, כדי לאיין את עדותו של דכנר.
--- סוף עמוד 916 ---
עם זאת, נקבע, כי נתון זה, בצירוף הבעייתיות שאפיינה את עדותו של דכנר, שתוארה בהרחבה בפסקי הדין שחבריי כתבו בפרשה דנא, מובילה למסקנה, כי, בבירור אשמתם של הנאשמים שלא חקרו את דכנר בחקירה נגדית, יש להעניק לעדותו משקל מוגבל:
"אין בכוחה של עדות עד המדינה לגבי הנאשמים הנ"ל, לגבש לבנה בחומת הרשעת מי מהנאשמים הנ"ל. עדות עד המדינה תשמש, בעניין הנאשמים הנ"ל, להארת התמונה העובדתית שהוכחה, ולהסרת מיני כתמים" (עמ' 30 להכרעת הדין).
חברי, השופט ס' ג'ובראן, עמד בחלק הכללי על המשמעות המשפטית שיש לייחס לנתון בדבר היעדר חקירה נגדית, ודעתו היתה דומה לעמדת בית משפט קמא בעניין זה, כלומר אף הוא סבר כי בעניינם של אותם נאשמים שלא חקרו את דכנר בחקירה נגדית, יש להעניק לעדותו, לכל היותר, משקל מינימאלי:
"אשר למערערים שבאי כוחם לא חקרו את עד המדינה בחקירה נגדית ... לכל אחד מהם ראיות שונות ונראה, כי יש לבחון את הראיות הקשורות לכל מערער ומערער בנפרד. אני סבור, כי בשל העובדה, כי מדובר בעד מדינה שנמצא בשקרים וזיופים מרובים, בעד מדינה שהשקר כאמור היה עבורו כלי עבודה ובשל העובדה, כי למערערים לא ניתנה ההזדמנות מן המעלה הראשונה לחקור עד מדינה שכזה בחקירה נגדית, נסיבות אלה מצדיקות להתעלם מעדותו של עד המדינה כליל או לכל היותר ליתן לעדותו משקל מינימאלי בלבד עד כדי אפסי..." (פסקה 39 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן בחלק הכללי).
על פני הדברים, נראה, כי הדברים הולמים את דרכו של בית משפט קמא, אשר בחן את מכלול הראיות בעניינו של שמחיוף, וקבע כי בעניינו הוצג מארג ראייתי עצמאי לא מבוטל, שאינו קשור בעדותו של דכנר:
"הראיות כנגד נאשם 10 אינן תלויות בהכרח בעדותו של עד המדינה. פטירתו המוקדמת של עד המדינה, כאמור בפרק המשפטי, אינה מאיינת העדות ... עדותו של הנאשם [שמחיוף], לעצמה, יש בה לבסס תשתית עמדת המאשימה. כמפורט להלן, חומר הראיות, על כלל חלקיו, מורכבים ומתחברים לכלל תמונה עובדתית ברורה ומוחלטת. עדותו של עד המדינה, על בעיותיה ... יש בכוחה רק כדי להאיר התמונה העובדתית שנצטיירה ולהבליט צדדיה. זה ותו לא" (עמ' 551 להכרעת הדין).
--- סוף עמוד 917 ---
בית משפט קמא סבר איפוא כי קיים מארג ראייתי, שאינו תלוי בגרסתו של דכנר, להוכחת אשמתו של שמחיוף במרבית האישומים שיוחסו לו, ועל כן לא ראה לייחס משמעות נוספת לכך שלא עלה בידי שמחיוף לחקור את דכנר בחקירה נגדית.
פסק דינו של בית משפט קמא
6. בית משפט קמא קבע כי התשתית הראייתית בעניינו של שמחיוף כוללת, בין היתר, את ניסיונותיו הכושלים להרחיק עצמו מדכנר, מפרויקט הולילנד ומגורמים נוספים המעורבים בפרויקט. כן עמד בית משפט קמא על כך, שלא עלה בידי שמחיוף להציג הסבר מתקבל על הדעת למארג הראייתי שהוצג בעניינו.
מעורבותו של שמחיוף בפרויקט הולילנד
7. בחקירתו במשטרה ובעדותו ניסה שמחיוף להציג את מעורבותו בפרויקט הולילנד, במסגרת תפקידיו בעירייה, כמצומצמת ושטחית. שמחיוף גם ניסה לייצר מצג שלפיו הוא לא היה מודע לקשר בין רבין ודכנר לבין פרויקט הולילנד, וכי לא הכיר את יזמי הפרויקט. על כן, טען שמחיוף, אין לחשוד בו שמעורבותו בפרויקט, המצומצמת ממילא, נבעה מתשלומי השוחד שקיבל. שמחיוף לא הכחיש שחברו, רבין, ביקר במשרדו בעירייה לעיתים תכופות, אך זאת, לטענתו, מאחר שרבין נעזר בשירותים טכניים של משרדו של שמחיוף (פקס וכדומה) ולא מעבר לכך. בית משפט קמא דחה את גרסתו של שמחיוף, וקבע כי הראיות מלמדות שבמסגרת תפקידיו בעירייה, שמחיוף, שידע היטב מיהם היזמים מאחורי פרויקט הולילנד, היה מעורב באופן ברור בקידום נושאים שונים הקשורים בפרויקט הולילנד. ויודגש, בעניינו של שמחיוף נקבע כי לא היתה "סטייה מהשורה" ולדברים חשיבות בענייננו בשל הגרסה שהציג שמחיוף שלפיה לא הכיר את הפרויקט ואת הגורמים המעורבים בו:
(א) הסכם פיתוח בין הולילנד תיירות והולילנד פארק לבין עיריית ירושלים: ת/103 הוא מכתב מיום 25.7.2005 ששלח שמחיוף ליושבת ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שבו עדכן כי ועדת הכספים, שבראשותו, עתידה להתכנס כדי לאשר את הסכם הפיתוח (אישור זה הוא תנאי מוקדם לאישור הוועדה המחוזית – עמ' 554 להכרעת הדין). שמחיוף הודה כי העביר מכתב זה לבקשתו של רבין. שמחיוף טען, כי אין לייחס למכתב זה משמעות מיוחדת, שכן מדובר במכתב עדכון, ואין בו ניסיון להטות את שיקול דעתה המקצועי של יושבת ראש הוועדה. עם זאת, בית משפט קמא ייחס חשיבות לכך שבמכתב ביקש שמחיוף ליצור את הרושם שוועדת הכספים עתידה לאשר את הסכם הפיתוח, אף שבמועד שליחת המכתב הוועדה טרם התכנסה לדון בנושא.
--- סוף עמוד 918 ---
(ב) היטל השבחה בגין תב"ע ו': שמחיוף, כמחזיק תיק הגזברות בעירייה, יזם פגישה במשרדו בנושא היטל ההשבחה שיש להטיל על יזמי פרויקט הולילנד בגין אישורה של תב"ע ו'. שמחיוף הסביר, עוד בחקירתו במשטרה ומיוזמתו, כי בתקופה הרלבנטית העירייה היתה מצויה בגירעון משמעותי והגזברות פעלה במרץ לאתר מקורות הכנסה ועל כן הוצע לקדם את נושא היטל ההשבחה בפרויקט הולילנד. לטענת שמחיוף, מעורבותו בנושא הצטמצמה לכינוס הישיבה, וכי כלל לא היה מודע לזהות האנשים שזומנו לישיבה - וביניהם רבין, כנציג היזמים – וגם לא היה מעורב בתוכן הדיון, שכן הוא אינו מצוי בתחום זה של היטלי השבחה. בסופו של יום הגיעו הולילנד תיירות (מגישת תב"ע ו') והעירייה להבנות וחתמו על הסכם בדבר "שומה מוסכמת" (ת/122). שמחיוף טען שלא ראה את ההסכם בעבר וכי לא היה מעורב בהכנתו, אך בית משפט קמא התקשה לקבל גרסה זו. תחילה עמד בית משפט קמא על כך שלחתימת ההסכם קדמה חלופת מכתבים ומסמכים להם היה שמחיוף מכותב (ראו ת/115, ת/116, ת/118 ות/119). בהמשך התייחס בית משפט קמא גם לכך שטיוטת ההסכם (ת/122א) נשלחה לדכנר ממכשיר הפקס שבמשרדו של שמחיוף, ולכך יש משמעות, אף אם לטענת שמחיוף הדבר ודאי נבע מכך שרבין נהג להיעזר בשירותי משרדו לענייניו.
(ג) קידומה של תב"ע ה': בהקשר זה עמד בית משפט קמא על כך ששמחיוף השתתף בדיון שקיימה ועדת המשנה לתכנון ובנייה ביום 2.6.2006 בנושא אישורה של תב"ע ה'. בחקירתו במשטרה הכחיש שמחיוף כי השתתף בישיבה, אך גרסתו נסתרה נוכח האמור בת/107 – פרוטוקול פנימי של הישיבה, שבה צוין דבר נוכחותו. יצוין, כי שמחיוף לא היה חבר ועדה, אלא רק ממלא מקום של חבר אחר בה – אטיאס. נאמר, כי אטיאס הגיע לישיבה זו, כך שלא היתה סיבה או הצדקה עניינית לנוכחותו של שמחיוף בישיבה. לבסוף נאמר, כי דבר השתתפותו של שמחיוף בישיבה עולה בקנה אחד עם גרסתו של דכנר לפיה ביקש משמחיוף להשתתף בישיבה ולדאוג לאינטרסים של יזמי פרויקט הולילנד. הודגש, כי לדכנר לא היתה דרך לדעת ששמחיוף השתתף בישיבה, שכן לדכנר לא היתה גישה לת/107, וכאמור, שמחיוף לא היה חבר ועדת המשנה.
(ד) החזרת "הווילה": "הווילה" הוא כינוי למבנה המצוי במתחם הולילנד ואשר היה בעבר בבעלותו של צ'רני ונמסר לעירייה. צ'רני ביקש לקנות את "הווילה", ולטענתו לשם כך, דכנר ורבין הכירו בינו לבין שמחיוף וכי השניים נפגשו בעירייה. נאמר, כי דברים אלה של צ'רני סותרים את דברי שמחיוף בחקירת המשטרה שלפיהם לא ידע מיהם יזמי פרויקט הולילנד וכן שהוא לא מכיר את צ'רני. בעדותו שמחיוף אכן חזר בו, והודה כי נפגש עם צ'רני. שמחיוף הסביר, כי הכחיש תחילה את ההיכרות עם צ'רני,
--- סוף עמוד 919 ---
משום שהפגישה עמו היתה קצרה והוא לא זכר את הקשרה. לבסוף נאמר, כי הגרסה בדבר מעורבותו בעניין הווילה נתמכת בעדות מנהל נכסי העירייה דאז, מר קובי סדן, אשר העיד כי שמחיוף התעניין לא פעם בהתקדמות הטיפול בנושא.
נוכח האמור קבע בית משפט קמא, כי אין לקבל את גרסתו של שמחיוף בדבר מעורבות מצומצמת ושטחית בקידום פרויקט הולילנד. נאמר גם, כי הדברים משליכים על הגרסה שהציג שמחיוף ביחס להיכרותו המצומצמת עם דכנר, אשר תידון להלן.
ההיכרות בין שמחיוף לבין דכנר
8. בית משפט קמא עמד על כך, שכבר בחקירתו במשטרה חזר בו שמחיוף מגרסתו הראשונית שלפיה הכיר את דכנר היכרות שטחית בלבד ממסדרונות העירייה, ונאלץ להודות כי נפגש עם דכנר במשרדו, גם אם ניסה להציג פגישה זו כפגישה שטחית שנערכה אגב ביקורו אצל רבין. בעדותו חזר שמחיוף על הגרסה שלפיה פגש את דכנר במשרדו בתל אביב, אך הדגיש כי לא היתה זו "פגישה", אלא הצגה הדדית שערך חברו, רבין, וכי כל ההיכרות התמצתה ב"שלום שלום" (עמ' 8017 לפרוטוקול). שמחיוף העיד, כי לאחר מכן נתקל בדכנר מפעם לפעם בעירייה, אך הדגיש כי לא היה ביניהם כל קשר. נאמר, כי מעבר לקשיים שעלו מחקירתו של שמחיוף במשטרה, ובראשם התכחשותו הראשונית לקשר עם דכנר, גרסתו נתקלה בקשיים נוספים נוכח הראיות והנסיבות המלמדות על כך שהקשר בין השניים לא היה כה מצומצם.