--- סוף עמוד 925 ---
ממש בהגנתו עד כדי הרעת מצבו. לטענת שמחיוף, חשיבות החקירה הנגדית בעניינו לא הסתכמה בכך שהיה בה כדי להפריך את גרסתו של דכנר ביחס אליו, אלא שהיה בה גם לסייע לו בביסוס טענות ההגנה שהעלה. בתוך כך, מלין שמחיוף על כך שבית משפט קמא, לאורך ההליך, מנע ממנו להעלות טיעונים וכיווני חקירה שעניינם בהפרכת גרסתו של דכנר, וזאת בנימוק, כי ממילא אין בדעתו לייחס משקל לעדותו של דכנר בבירור אשמתו של שמחיוף. לטענת שמחיוף, חרף דבריו, בית משפט קמא נתן גם נתן משקל לעדותו של דכנר בהרשעתו. שמחיוף טוען, כי בסופו של יום עדותו של דכנר היא ה"תשתית ו[ה]יסוד" להרשעתו, "היא מספקת את חומר הגלם הראייתי לבניין ההרשעה" וזאת אף שלשמחיוף לא היתה אפשרות להפריך עדות זו במסגרת חקירה נגדית. כמו כן, לשמחיוף ביקורת כלפי עצם כריתת הסכם עד מדינה עם דכנר.
לטענת שמחיוף, קביעותיו של בית משפט קמא ביחס לסתירות שהתגלעו בגרסאותיו או ביחס לנסיונו להרחיק עצמו מדכנר ומיזמי הפרויקט, אינן מדויקות, מרחיקות לכת ואין בהן מענה לטענות שהעלה שמחיוף. כך, למשל, נאמר כי בית משפט קמא ייחס חשיבות מופלגת להודעתה של מזכירתו של דכנר על אודות הקשר בין דכנר לבין שמחיוף, אף שבסופו של יום עדותה מצטמצמת לכך שבין השניים נקבעה, לכל היותר, פגישה אחת, וכי לצד זאת התעלם בית משפט קמא מכך שבהודעתה היא ציינה כי סברה שדכנר שיקר כשאמר לה שנאלץ לשלם לשמחיוף שוחד.
שמחיוף ממשיך וטוען, כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לטענות שונות שהעלה במסגרת הגנתו: אם ביחס לטענות משפטיות שהעלה כגון הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, טענה עליה חוזר שמחיוף גם בפנינו, ואם ביחס לטענות עובדתיות או הסברים שהעלה ביחס לחלק מהמצבים העובדתיים "המחשידים" שלהם ייחס בית משפט קמא משקל. כך, למשל, טוען שמחיוף כי בית משפט קמא לא נתן משקל לעדויותיהם של אנשי מקצוע בעירייה ששללו מכל וכל את גרסתו של דכנר ביחס ל"סיוע" שהעמיד שמחיוף ליזמי פרויקט הולילנד בתמורה לשוחד, ואף לא אפשר לבאת-כוחו של שמחיוף להעמיק בחקירתם.
תשלום שוחד – המחאות הסדרה הראשונה
13. ראשית, מלין שמחיוף על כך שבהכרעת הדין דחה בית משפט קמא לחלוטין את גרסתו לאירועים, אף שבמהלך עדותו התייחס בית המשפט לגרסה שהציג כאלה גרסה "נאה ביותר". לטענת שמחיוף, בית משפט קמא לא הסביר "מהפך" זה בגישתו.
--- סוף עמוד 926 ---
לטענת שמחיוף, בית משפט קמא שגה בכך שדחה את גרסתו ביחס לנסיבות שבהן הגיעו לידיו המחאותיו של דכנר, בין היתר, על בסיס התנהגותו בחקירת המשטרה ועל האופן בו מסר את גרסתו לאירועים. שמחיוף מדגיש, כי היה זה הוא שהפציר בחוקרים, בחקירותיו הראשונות, להציג בפניו את ההמחאות, ולטענתו, אם היו נענים להפצרותיו ייתכן והיה נזכר בנסיבות שבהן הגיעו לידיו. שמחיוף טוען, כי הוא מצוי בעולם הגמ"חים ונעזר בשירותיהם לעיתים תכופות, ולכן אין לצפות ממנו כי יזכור את אירוע פריטת ההמחאות מהסדרה הראשונה כ"אירוע חריג". מה גם, שבניגוד לקביעת בית משפט קמא, כלל לא הוברר כי שמחיוף העניק המחאת בטחון לגמ"ח. עוד טוען שמחיוף, כי בחקירות הראשונות, החוקרים לא התייחסו לאפשרות שהוא קיבל המחאות מרבין, וגם מסיבה זו לא העלה את גרסתו לאירועים בחקירה. שמחיוף טוען גם, כי אין לזקוף לחובתו את העובדה כי בחר לשמור על זכות השתיקה, בהתחשב בתנאים הקשים בהם היה עצור, לטענתו, ובניסיון החוקרים "לשבור את רוחו". שמחיוף מדגיש, כי אין ממש בקביעה לפיה גרסתו גובשה לאחר ששוחרר למעצר בית, ומדגיש, כי רבין, שתמך בגרסתו, היה עצור במועד שבו היה נתון במעצר בית.
עוד טוען שמחיוף, כי קביעתו של בית משפט קמא על אודות הניסיון להסוות את הקשר בינו לבין ההמחאות כלל אינה מדויקת, שהרי פעולת הפריטה תועדה במחשבי הגמ"ח וגם מנהלי הגמ"ח גרסו בעדותם כי ייתכן שכתבו על גבי ההמחאות את שמו של שמחיוף בנוכחותו.
תשלום שוחד – המחאות הסדרה השנייה
14. לטענת שמחיוף, בהכרעת דינו של בית משפט קמא בעניין זה נפלו מספר שגיאות ביחס לתשתית העובדתית. כך, למשל, טוען שמחיוף, כי אין בסיס לקביעתו של בית משפט קמא לפיה היה זה כאקשור שכתב "שמחיו" על גבי שתי ההמחאות מהסדרה השנייה, שהרי ההמחאה ת/106א (שנמסרה ליהודה בר שלום) כלל לא עברה דרך כאקשור. לטענת שמחיוף, גם אין ממש בקביעה שלפיה האפשרות "ההגיונית" היחידה באשר לעובדות המקרה הן כי שמחיוף היה זה שהעביר את ההמחאות לרב נתניאן, בין היתר, בהתחשב בעדותו של הרב נתניאן.
לטענת שמחיוף, בעניינן של המחאות הסדרה השנייה אירע מחדל חקירתי באשר המדינה התייחסה להמחאות אלה כחלק מסדרה של ארבע המחאות (שנטען כי כולן נועדו לתשלום שוחד לשמחיוף) בעוד שבדיעבד התברר כי המחאות אלה הן חלק
--- סוף עמוד 927 ---
מסדרה של שבע המחאות. נאמר, כי כלל לא נעשה מאמץ מצדה של המדינה לברר מה עלה בגורלן של יתר ההמחאות או איזה שימוש נעשה בהן, והאם יש בהן כדי לאשש את גרסתו של רבין ביחס להמחאות האמורות.
נוכח כל האמור טוען שמחיוף, כי לא הוצגה תשתית עובדתית מספקת לכך שהוא זה שהעביר את המחאותיו של דכנר לרב נתניאן.
תשובת המדינה לערעור
15. תחילה משיבה המדינה לטענותיו של שמחיוף ביחס למשקל שיש לייחס לעדות עד המדינה. לטענת המדינה הרשעתו של שמחיוף לא מבוססת על עדותו של דכנר. המדינה מדגישה, כי נמצא קשר ישיר בין ההמחאות משתי הסדרות לבין שמחיוף וקשר זה אינו מבוסס על גרסתו של דכנר אלא על ראיות חיצוניות.
תשלום שוחד – המחאות הסדרה הראשונה
16. המדינה סומכת ידיה על נימוקיו של בית משפט קמא לדחיית גרסתם של שמחיוף ורבין באשר לנסיבות בהן הגיעו המחאות הסדרה הראשונה לידיו של שמחיוף. המדינה חוזרת על כך ששמחיוף או רבין לא הביאו כל ראייה לתמוך בכך שרבין אכן היה "במצוקת" פריטה, כגרסתו של שמחיוף, או שהוא ניסה להרחיב את "מעגלי הפריטה", כגרסתו של רבין. יתרה מכך, נאמר, לא ברור מדוע רבין – אשר גם לגרסתו נהג לפרוט המחאות בסכומים גדולים במקומות שונים "יטריח" את שמחיוף, סגן ראש עיריית ירושלים, בעניין זה ומדוע ששמחיוף יסכים לטרוח בעניין זה. עוד טוענת המדינה, כי פריטת ההמחאות התבצעה בסמוך, ואף באותם ימים, בהם עסק שמחיוף בענייני הולילנד: כרטיסו של שמחיוף בגמ"ח "קרן ברכת משה" בגין ההמחאות מהסדרה הראשונה נפתח ביום 23.2.2006, וביום 6.2.2006 השתתף שמחיוף בישיבה בעניינה של תב"ע ה', כמפורט לעיל. כחצי שנה קודם לפריטת ההמחאות שלח שמחיוף את המכתב ליושבת ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (ת/103). כארבעה חודשים לפני כן כינס שמחיוף במשרדו ישיבה בעניין היטל ההשבחה עבור תב"ע ו'. כמו כן, בין החודשים פברואר-יוני 2006 היה מכותב שמחיוף למכתבים בנושא היטל ההשבחה.
המדינה טוענת גם, כי אין ממש בהסבריו של שמחיוף לכבישת עדותו ביחס לסיבה בגינה פרט המחאות של דכנר. נאמר, כי החוקרים הציגו בפני שמחיוף שאלות ברורות באשר לכסף שקיבל מרבין או מדכנר, אך שמחיוף הכחיש אפשרות כזו. עוד
--- סוף עמוד 928 ---
נאמר, כי גרסתו של רבין ביחס לנסיבות בהן הגיעו המחאותיו של דכנר לשמחיוף, אינה הולמת את גרסתו של שמחיוף, כך שאין בה כדי לתמוך בגרסתו של שמחיוף.
תשלום שוחד – המחאות הסדרה השנייה
17. באשר להמחאות אלה טוענת המדינה, כי התשתית הראייתית מובילה לממצא עובדתי אפשרי יחידי – ההמחאות של דכנר הגיעו לרב נתניאן דרך שמחיוף. לטענת המדינה, התרחישים החלופיים שמציע שמחיוף לתשתית הראייתית מבוססים על שורת צירופי מקרים שההסתברות להתממשותם היא אפסית, שהרי מהם הסיכויים שדכנר יעביר את המחאותיו לפלוני שיעבירן לרב נתניאן, המכיר את שמחיוף, ובתהליך פריטתם ייכתב על ההמחאה "שמחיו" וששמחיוף לא יהיה קשור בעניין. וכל זאת שעה שידוע שדכנר ורבין מסרו גם קודם לכן המחאות לשמחיוף, וכאשר בחקירתו במשטרה שמחיוף לא שלל פנייה לרב נתניאן בעניין פריטת המחאות.
לבסוף, שוללת המדינה את טענתו של שמחיוף כי בעוד מעורבותו בפרויקט הולילנד התמקדה בעיקר בשנת 2005, מועד פירעונן של כל ההמחאות היה לשנת 2006, שכן שמחיוף היה מעורב בעניינו של פרויקט הולילנד גם בשנת 2006.
דיון והכרעה
18. שמחיוף הקדיש חלק ניכר מערעורו למשמעות העובדה שדכנר לא נחקר בחקירה נגדית בעניינו. חברי השופט ס' ג'ובראן ערך דיון מקיף וממצה בנושא זה ועמד על מעמדה וחשיבותה של הזכות לחקירה נגדית. ואם הדברים נכונים על-פי כלל, הם נכונים ביתר שאת במקרה זה, בו הגורם שלא נחקר נגדית - דכנר - הוא "המניע" מאחורי כתב האישום. כמובהר בחוות הדעת של חבריי, לאורך כל שלבי העבודה עם דכנר התחוור, כי יש להתייחס לדבריו בזהירות מופלגת נוכח השקרים והזיופים שהיו מנת חלקו הן בחקירת המשטרה, הן בעדותו בבית משפט. במצב דברים זה, ודאי שלחקירה נגדית נודעת משמעות יתרה, שכן היא עשויה היתה לבסס טענה כי כלל אין מקום ליתן משקל לעדותו של דכנר, וכי ייתכן שגם היה בה כדי לסייע לגרסתו של נאשם זו או אחר. מטעמים אלה, ומהטעמים שמנה השופט ס' ג'ובראן בחלק הכללי, נכון אני לקבל את טענתו של שמחיוף, כי בעניינו אין ליתן כל משקל לעדותו של דכנר. כלומר, להשקפתי, יש לבחון האם יש בראיות העצמאיות שהוצגו בעניינו של שמחיוף כדי לבסס את אשמתו וזאת בלי שגרסתו של דכנר תתמוך או תאיר ראיות אלה.
--- סוף עמוד 929 ---
גרסתו של שמחיוף: מעורבות והיכרות עם פרויקט הולילנד ודכנר
19. לא יכול להיות חולק שבחקירותיו במשטרה ובעדותו ניסה שמחיוף להרחיק עצמו כמעט מכל גורם או עניין שהיה בהם כדי לסבכו בפרשת הולילנד. ניסיונותיו אלה של שמחיוף כשלו במידה רבה כאשר נאלץ לחזור בו מגרסאות שהציג או מאחר שגרסאותיו נמצאו לא מתקבלות על הדעת בנסיבות. הדברים פורטו בהכרעת דינו של בית משפט קמא, ואביא להלן אך מספר דוגמאות.
בחקירתו הראשונה במשטרה נשאל שמחיוף על אודות הידוע לו על פרויקט הולילנד ויזמי הפרויקט:
"שאלה: ספר את כל הידוע לך על פרויקט הולילנד בירושלים.
תשובה: לא זוכר שיוך מסוים לפרויקט. זהו.
שאלה: כלום? בכל זאת אולי משהו קטן?
תשובה: לא זוכר.
שאלה: לא זוכר שום דבר?
תשובה: אמרתי לך שאני לא זוכר. אני לא מבין איפה הצומת שאני יכול להתחבר פה לסיפור.
שאלה: מי הם בעלי הפרויקט?
תשובה: לא יודע, לא זוכר.
שאלה: לא זוכר או לא יודע?
תשובה: לא זוכר.
שאלה: היה לך קשר איתם?
תשובה: אם אני לא יודע מי הם אז זו שאלה מיותרת" (ת/604 שורות 90-76).
נראה, כי יש קושי ממשי לקבל גרסה זו של שמחיוף, בין היתר, נוכח קשריו ההדוקים, לטענתו, עם רבין. נזכיר, כי בעדותו עמד שמחיוף על יחסיו הקרובים עם רבין, שהיה מעורב עד צוואר בפרויקט הולילנד, ואשר עשה שימוש תדיר במשרדו של שמחיוף לצרכי עבודתו. ראוי גם להזכיר בהקשר זה את תשובותיו המתחמקות של שמחיוף בחקירתו הנגדית באשר למועד או התקופה שבה הוברר לו כי רבין עובד עבור יזמי פרויקט הולילנד. כך, למשל, הסביר שמחיוף כי לרבין ולו היו די נושאי שיחה והם לא דיברו על הולילנד בשעות הפנאי, או שאף אם רבין העיד כי לא הרפה מן הפקידים בנושא הולילנד הרי שהוא, שמחיוף, אינו פקיד ולכן אין הכרח שרבין דיבר גם אתו (עמ' 8055-8053 לפרוטוקול). אם לא די בכך הרי ששמחיוף הודה, כי לא פעם רבין ביקש את עזרתו בעניין פרויקט הולילנד, וזאת לפני חשיפת הפרשה, שאז לטענת שמחיוף, הבין את הקשר בין רבין לבין דכנר לבין פרויקט הולילנד. כך, כאשר נשאל
--- סוף עמוד 930 ---
מדוע כתב ליושבת ראש הוועדה המחוזית מכתב בנוגע להסכם הפיתוח (ת/103) השיב שמחיוף:
"כתבתי את זה לפי בקשה של מאיר רבין, שזה חשוב להם כיזמים [ל]הציג את זה לרות יוסף [יו"ר הוועדה המחוזית] כדי לקדם את התכנית" (עמ' 8034 לפרוטוקול).
כך גם כאשר עומת שמחיוף עם דבריו של סדן, מנהל נכסי העירייה, בדבר מעורבותו בעניין "הווילה" השיב שמחיוף את הדברים הבאים:
"לא התערבתי בנושא הוילה, פנה אלי מאיר [רבין] ואמר לי שהוא רוצה להביא את הלל [צ'רני] לשבת איתי בנושא של הוילה, אמרתי לו בבקשה, תפדל. היו אצלי מאיר [רבין] והלל [צ'רני] נראה לי 3 דקות אולי הפגישה, מיד אמרתי להם חבר'ה זה התחום של קובי סדן, אם הוא ירצה הוא יקבל אתכם, אמרתי לקובי תשמע, נמצאים פה אנשים בנושא של הוילה, תעזור להם ... אני צריך להתחנן לקובי ולומר לו קובי תעשה טובה, תקבל אותם, תעזור להם לקדם את העניין, הבחור [רבין] צריך את זה, זו הפרנסה שלו, הוא מקבל משכורת, הוא רוצה לקדם את העניינים של הבוסים שלו, עד כדי כך אנחנו צריכים להתחנן בפני הפקידים שיקדמו את הנושאים" (עמ' 8040 לפרוטוקול).
כלומר, בעדותו תיאר שמחיוף פגישה עם רבין ועם צ'רני, שלאחריה הפנה את השניים לסדן והודה כי התעניין מה עלה בגורל בקשתם. כל זאת אף שבחקירתו במשטרה הכחיש שמחיוף היכרות עם צ'רני – "אני לא מכיר את צ'רני" (ת/604 שורה 150) - וכי לא עמד על טיבו של הקשר בין רבין לבין פרויקט הולילנד ויזמיו. אם לא די בדוגמאות אלה, הרי שניתן להוסיף כי בחקירתו במשטרה העלה, שמחיוף, מיוזמתו, את הישיבה שכינס בנושא היטל ההשבחה בגין תב"ע ו', שבה, כזכור, נכח רבין כנציג היזמים. בנסיבות אלה, יש קושי ליתן אמון בגרסתו של שמחיוף באשר להיעדר מודעות והיכרות עם פרויקט הולילנד ויזמיו.