20. כמו כן, יש מקום לעמוד על מאמציו של שמחיוף בחקירותיו במשטרה להפחית מהיכרותו עם דכנר:
"שאלה: האם אתה מכיר את שמואל דכנר? תאר את נסיבות היכרותך עימו.
תשובה: שמעתי את השם שלו, לא יותר מזה.
שאלה: אתה לא מכיר אותו.
--- סוף עמוד 931 ---
תשובה: לא
שאלה: פגשת אותו פעם?
תשובה: נראה לי שראיתי אותו מספר פעמים מסתובב במסדרונות העירייה.
שאלה: נפגשתם? תחשוב טוב ואל תשקר.
תשובה: נפגשתי פעם עם מאיר רבין כששמואל היה במשרד" (ת/604 שורות 99-91).
ניסיונו של שמחיוף להציג את היכרותו עם דכנר כשטחית ומצומצמת נתקלה בקשיים כבר בחקירתו במשטרה, אז נאלץ להודות כי נפגש עם דכנר גם במשרדו. יצוין, כי בעדותו נכון היה שמחיוף לקבל את עדותו של רבין, כי במעמד זה קיבל ממנו שמחיוף את המחאות הסדרה הראשונה. ואכן, ככל שהתפתחה גרסתו של שמחיוף, גם בעדותו, הוברר כי היכרותו עם דכנר לא היתה שטחית כפי שניסה להציגה. כך, למשל, בהודעתה של מזכירתו של דכנר (שהוגשה במקום חקירה ראשית) נאמר, כי שמחיוף ודכנר שוחחו בטלפון והיא אף נדרשה לתאם פגישה ביניהם (ת/708 שורות 741-740). שמחיוף טוען, כי אין לייחס לדברים אלה משמעות יתרה משום שבסופו של יום, מדובר רק על פגישה אחת בעוד שדכנר טען שקשריו עם שמחיוף היו תכופים. כאמור, גרסתו של דכנר אינה רלבנטית בשלב זה, ולדברים חשיבות עצמאית בחיזוק המארג הראייתי העומד נגד שמחיוף. נזכיר, כי בחקירתו במשטרה, שמחיוף ביקש להציג מצג שלפיו יחסיו עם דכנר הסתכמו ב"שלום שלום" ודבריה של מזכירתו של דכנר מלמדים, כי גרסה זו אינה אמת. הדברים נתמכים גם בכך שבשנת 2006 תועדו שלוש שיחות טלפון בין דכנר לבין שמחיוף וכן תועדה שיחה נוספת בשנת 2007 (ת/850).
בנסיבות אלה, ברי כי אין לקבל את ניסיונו של שמחיוף, בחקירתו הראשונה במשטרה, להרחיק עצמו כמעט מכל עניין או גורם הקשור בפרויקט הולילנד, ובכלל זאת מדכנר עצמו. בעיקר, יש לתהות מדוע זה ניסה שמחיוף, להרחיק עצמו מהפרויקט ויזמיו בצורה כה מוחלטת אם לטענתו ידו לא היתה במעל. ברי, כי להתנהלותו זו של שמחיוף תיוודע משמעות בבואנו לבחון את המארג הראייתי שהתקבץ בעניינו.
להלן אפנה להציג את האישומים שבהם הורשע שמחיוף בהכרעת הדין.
תשלום שוחד – המחאות הסדרה הראשונה
21. העובדות בבסיס האישום דנא הן אלה: שמחיוף, בכיר בעיריית ירושלים, קיבל לידיו שבע המחאות בסך של 95,000 ש"ח. המדובר בהמחאות פרטיות של אחד מנציגיהם של יזמי פרויקט הולילנד, שפעל רבות מול עיריית ירושלים כדי לקדם את
--- סוף עמוד 932 ---
ענייני הפרויקט. מאמצי קידום הפרויקט כללו גם פעילות בתחומים המצויים בתחום אחריותו של שמחיוף. ההמחאות נמסרו לשמחיוף על-ידי חברו, רבין, שעבד למחייתו אצל נציגם של יזמי פרויקט הולילנד. שמחיוף פנה לגמ"ח מוכר כדי לפרוט את המחאותיו של מעסיקו של רבין, שמעורבותו בפרויקט הולילנד ידועה לו, והעמיד לשם כך ערבים. על כל אחת מההמחאות נכתב השם "שמחיוף".
טוענת המדינה, כי התרחשות זו מציירת תמונה של עובד ציבור אשר קיבל שוחד כדי שינהג במשוא פנים בבואו לטפל בענייניהם של יזמי פרויקט הולילנד. נוכח הקביעה כי אין ליתן כל משקל לעדותו של דכנר, הסיטואציה שתוארה לעיל, אשר העובדות שבבסיסה מוסכמות על הצדדים, היא למעשה הראייה המרכזית שסביבה נסב האישום.
לטענת המדינה, בצידה של ראייה זו ישנו מקבץ ראייתי המבסס את אשמתו של שמחיוף באישום זה. מנגד טוען שמחיוף, כי לסיטואציה "המחשידה" ישנו הסבר חלופי שלא כרוכה בו אי חוקיות כלשהי. לטענת שמחיוף, חברו הטוב, רבין, נתקל בקשיים בפריטת המחאות, ומאחר שהוא היה מצוי בתחום הגמ"ח, המשמשים בקהילה החרדית אליה הוא משתייך, הוא הסכים לסייע לחברו הטוב. לטענת שמחיוף, אלה הן הנסיבות בהן הגיעו לידיו המחאותיו של דכנר, והן אינן מלמדות על התרחשות פלילית.
מכאן, שעלינו להכריע בשאלות הבאות: האם המדינה הביאה די ראיות כדי להוכיח מעל לספק סביר את האישום דנא והאם יש בהסברו של שמחיוף כדי לעורר בו ספק סביר. וכל זאת, יודגש, בלי שלגרסתו של דכנר יינתן משקל כלשהו.
המדינה סבורה, כי המקבץ הראייתי המשמעותי המחזק את טענתה ביחס לאישום זה מצוי, בין היתר, באופן ובמועד בו מסר שמחיוף את גרסתו להתרחשות שתוארה לעיל.
שמחיוף נעצר ביום 15.4.2010. לאחר מעצרו נערכו לו חקירות שבהן השיב לשאלות החוקרים (ת/604 מיום 15.4.2010 ות/605 מיום 16.4.2010). בחקירתו הראשונה, הכחיש שמחיוף מפורשות, כי קיבל בשלב זה או אחר המחאות מדכנר:
"שאלה: האם קיבלת אי פעם צ'קים מדכנר?
תשובה: לא.
שאלה: אני רוצה שתחשוב היטב, האם קיבלת אי פעם צ'קים מדכנר?
--- סוף עמוד 933 ---
תשובה: לא" (ת/604 שורות 294-291).
כאמור, בדיעבד הודה שמחיוף כי קיבל המחאות של דכנר מרבין, אך לא למטרות שוחד, אלא כדי לסייע לרבין בפריטתן. שמחיוף הסביר, כי לא מסר גרסה זו כבר בחקירה הראשונה, כאשר נשאל אם קיבל המחאות מדכנר, בין היתר, מאחר שקיבל את ההמחאות מרבין, וגם זאת, בהקשר אחר מזה שהוטח בו בחקירה. עם זאת, כאשר נשאל אם קיבל בשלב זה או אחר המחאות מרבין, שמחיוף שלל גם אפשרות זו:
"שאלה: תאמר לי בבקשה האם מרבין קיבלת כספים?
תשובה: לא.
שאלה: אני שואל אותך שוב, האם קיבלת צ'קים מדכנר ו/או רבין?
תשובה: חד משמעית לא" (ת/605 שורות 15-12).
בחקירות שנערכו לאחר מכן, שמחיוף לא השיב לשאלות חוקריו, לטענתו, במחאה על התנאים בהם הוחזק במעצר. בחקירות אלה הוצגו לשמחיוף המחאות הסדרה הראשונה, אך בשמרו על זכות השתיקה, שמחיוף לא מסר הסבר לפשרן:
"שאלה: מוצג לך צילום שיק ... שנמשך מחשבונו האישי של דכנר ע"ס 15,000 ש"ח מיום 31.3.06. השיק לפקודת 'קרן ברכת משה'. השיק הופקד לפקודת ח-ן הגמ"ח 'קרן ברכת משה' על גב השיק נרשם בכתב יד בקטן: 'שמחיוף ולרשום'. זה צ'ק שאתה קיבלת מדכנר ומסרת אותו לאחים הרצברג וראובן הרצברג רשם בכתב ידו את המילים 'שמחיוף ולרשום'. תגובתך.
תשובה: שומר על זכות השתיקה" (ת/608 שורות 35-30, ההדגשה במקור).
שמחיוף חזר להשיב לשאלות חוקריו רק לאחר ששוחרר למעצר בית (ביום 25.4.2010). בחקירה הראשונה שנערכה לאחר שחרורו, ביום 2.5.2010 (ת/609), מסר שמחיוף את גרסתו ביחס להמחאות שנמסרו לו, ושהובאה לעיל. כך הסביר שמחיוף את הנסיבות שהובילו לכך שמסר את גרסתו בשלב מאוחר של החקירה:
"ש. מה היה בחקירה הזאת? זה היה אחרי שהיית שבוע במעצר בית?
ת. כן, בחקירה הזאת, אחרי שהייתי שבוע במעצר בית, אחרי שחזרתי למינימום של שפיות, חזרתי למיטה שלי, לילדים, לבית, לאשתי, היה לי קצת זמן לשבת עם עצמי, לחשוב, לנסות לשחזר, להבין מה קורה, מה עבר עלי, לנסות אולי להיזכר מה זה השיקים שהציגו בפניי, קצת להיכנס לתמונה, נזכרתי, הגעתי לחקירה, הוא אמר לי
--- סוף עמוד 934 ---
אתה רוצה לדבר? אמרתי שכן, עכשיו אני רוצה לדבר, אני כבר בן אדם, אמנם במעצר בית אבל בתנאים של בן אנוש. אני בכל זאת עם מעמד, לא באתי כאחרון העבריינים, ואמרתי לו כן אני רוצה להגיד, ואז אמרתי לו ככה, נזכרתי, אני זוכר, אני זוכר שהיה מקרה שמאיר פנה אלי, ונושא החברות שלי עם מאיר נדבר עליו בהמשך, חברות ארוכת שנים, שלי, שלו, עם המשפחה. פנה אלי ואמר לי שהם נמצאים בימים קשים, ימים של לחץ.
ש. נגיע לזה בצורה מפורטת. מסרת להם?
ת. מסרתי את ההסבר על השיקים של הרצברג" (עמ' 8016 לפרוטוקול).
בחלק אחר של חקירתו הראשית הסביר שמחיוף עד כמה היה מצוי, לצערו, בעולם הגמ"חים, בהם נאלץ להיעזר כדי לפרנס את משפחתו והעריך כי היה נעזר בגמ"ח בין שלוש לחמש פעמים בשנה. נוכחותו התכופה בגמ"חים, הוסבר, היא זו שהקשתה עליו להיזכר דווקא בהמחאות שפרט עבור רבין בגמ"ח "קרן ברכת משה". דומה, כי, בנסיבות, יש קושי לקבל הסבר זה. ראשית, יש לזכור שאף אם שמחיוף נהג להיעזר בשירותיהם של גמ"חים, לדבריו, הדבר נעשה כדי לסייע לו ולמשפחתו "לגמור את החודש" או כאשר היה עליהם לממן אירועים מסוימים כגון שיפוץ או חתונה. מכאן ששמחיוף לא נהג לפקוד את הגמ"חים בעבור אחרים, ומבחינה זו מדובר באירוע יוצא דופן. בכל מקרה, ישנן נסיבות אחרות המלמדות על "חריגותו" של אירוע הפריטה. כך, לטענת שמחיוף, הוא פרט המחאות לבקשתו של רבין רק בהזדמנות אחת. בפסק דינו עמד בית משפט קמא על כך שהסכום ששמחיוף פרט עבור רבין אף הוא יוצא דופן. שמחיוף אמנם טען בערעורו כי קביעה זו אינה מדויקת, אך גם מר הרצברג, מבעליו של גמ"ח "קרן ברכת משה", העיד כי אכן בממוצע סכום הפריטה בגמ"ח הוא 3,000 דולר (נזכיר כי בענייננו סכום הפריטה עמד על 20,000 דולר). שמחיוף העיד אף הוא, כי מר הרצברג הסכים לפרוט לו סכום גדול יותר מהנהוג בגלל חברותם (עמ' 8079-8078 לפרוטוקול). כלומר, שמחיוף פנה לגמ"ח בבקשה לחרוג ממנהגו – ביחס לסכום וביחס לאופן קבלת הסיוע מהגמ"ח – אך אירוע זה, לטענתו, פרח מזיכרונו.
זאת ועוד, כדי לקבל הלוואה זו נדרש שמחיוף להעמיד ערבים, שאף שאת זהותם לא זכר, ציין לגביהם בעדותו כי "מן הסתם צריכים להיות אנשים במעמד כי אחרת לא מקבלים (עמ' 8080 לפרוטוקול). כלומר, שמחיוף קיבל המחאות על סך 95,000 ש"ח מחברו רבין. המדובר בהמחאות פרטיות של מעסיקו של רבין, דכנר. לטענת שמחיוף הוא נסמך על מילתו של רבין כי לא יהיה קושי לפרוע את ההמחאות בבוא המועד, וזאת בלי ששאל שאלות נוספות על אודות אותו דכנר, אף שנכח במשרדו בשעה שקיבל את אותן המחאות. על סמך מילתו של רבין ביקש שמחיוף מהרצברג,
--- סוף עמוד 935 ---
בעל גמ"ח שבו נעזר לא פעם, לחרוג ממנהגו ביחס לסכום הפריטה וביחס לקבלת המחאות. אם לא די בכך, שמחיוף, שלפי עדות הרצברג התקשה לגייס ערבים כאשר נזקק להלוואה לצרכיו הרפואיים של אמו, הצליח לגייס ערבים 'בעלי מעמד' כדי שיערבו לפעולת הפריטה שביצע עבור דכנר. דומה, כי קשה להתייחס לפעולתו של שמחיוף בעבור חברו רבין, לכאורה, כאל אירוע שגרתי ועל כן יש קושי רב לקבל את גרסתו של שמחיוף כי לא הציג גרסה זו בחקירותיו במשטרה מאחר ש'פרחה מזכרונו' ויש לראות בה גרסה כבושה ומחשידה.
יתרה מכך, גם יש קושי לקבל את גרסתו של שמחיוף לגופה. הציר סביבו סובבת גרסתו של שמחיוף הוא רבין – חבר כאח, שפונה בבקשה לעזרה, ושמחיוף מתגייס לעזרתו בלי למצמץ. שמחיוף טוען, כי רבין פנה לעזרתו בעניין ההמחאות בשל חברותם ולא מסיבה אחרת. ברי, מהתשתית שהוצגה לעיל, כי רבין פנה לשמחיוף לעזרה גם בכובעו כחבר וגם בכובעו כסגן ראש העיר. אין לקבל את גרסתו של שמחיוף לפיה בכל עת נשמרה הפרדה בין שני כובעיו. כך קשה לקבל גרסה לפיה שמחיוף התגייס לסייע לחבר, בלי להתעניין בתחום עיסוקו, בלי לשאול עבור מי הוא פועל בעירייה או מיהו אותו דכנר שאת המחאותיו הוא נכון לפרוט. יש לזכור שבבואו לפרוט את המחאותיו של דכנר ב"קרן ברכת משה" הסתכן שמחיוף בפגיעה בשמו בפני גמ"ח שבשירותיו נהג להשתמש ובפני ערבים אליהם פנה כדי לאפשר את פעולת הפריטה. הייתכן ששמחיוף, דמות מוכרת הנושאת בתפקידים ציבוריים בכירים, יסכים להעמיד כל זאת בסיכון בשביל לסייע לרבין בלי לשאול ולו שאלה אחת. הדברים מקבלים משנה תוקף גם מכך שרבין נאלץ לחזור בו בעדותו מהגרסה לפיה פנה לשמחיוף בשל קשיים באיתור מקומות לפריטת המחאות, והודה כי בסך הכל ביקש להרחיב את מעגלי הפריטה. כלומר, רבין או דכנר לא היו מצויים במצוקה שייתכן שהיתה יכולה להצדיק התגייסות חסרת שאלות מצדו של שמחיוף. יתרה מכך - מדבריו של רבין מתחדדת התמונה באשר לסיכון שבפריטת המחאותיו של דכנר, שעסק בפריטת המחאות באופן כה אינטנסיבי עד אשר התקשה למצוא מקומות נוספים לפרוט בהם המחאות. אף על פי כן, שמחיוף התגייס לעזרתם של רבין ודכנר, על כל המשתמע מכך, בלי לברר פרטים. בנסיבות, גרסה זו, בכל הכבוד, אינה סבירה, בלשון המעטה.
22. בהקשר זה יצוין, כי אין ממש בטענתו של שמחיוף, כי בית משפט קמא חזר בו מהערכת עדותו של שמחיוף, אותה מצא "נאה" בעת שניתנה, בלי ליתן הסבר מספק לכך. ראשית, אינני סבור כי פרשנותו של שמחיוף לדברים היא אכן הפרשנות המתבקשת בנסיבות, וראוי לחזור על דבריו של בית משפט קמא בעניין זה:
--- סוף עמוד 936 ---
"בית המשפט:
אם זה באמת פריטת שיקים זה אל"ף, אבל אם זה שוחד, אז בעצם הוא קושר את זה, זה מה שיש לך. מה שרבין עושה, רבין עושה דבר מאוד פשוט, יש את הגרסה של פריטת שיקים, אם הגרסה הזאת מתקבלת, וזו בהחלטה גרסה נאה ביותר, ואני לא אומר את זה בביטול, אני אומר את זה ברצינות, אם הגרסה הזאת מתקבל אז אין כאן שום שוחד, אבל אם הגרסה הזאת לא מתקבלת, אם מתברר שכל השיקים שקיבלת זה שוחד, והוא קושר את זה לשוחד, אז גם זה שוחד. זה מה שרבין אומר" (עמ' 8127 לפרוטוקול).
כלומר, בדבריו כלל בית משפט קמא את האפשרות שגרסתם של שמחיוף ורבין לאירועים לא תתקבל. יתרה מכך, וזה עיקר בעיניי, עדותו של שמחיוף אינה עומדת לבדה, והערכת משקלה התבצעה לרקע מכלול ראייתי שהתגבש בסוף ניהול ההוכחות. רק על רקע מכלול זה ניתן להעריך את משקלה של עדותו וגרסתו של שמחיוף לאירועים, ועל רקע זה מצא בית משפט קמא גרסתו של שמחיוף כלא הגיונית. זהו אכן ההליך שיש לנקוט כדי להעריך את משקלה או מהימנותה של עדות: