--- סוף עמוד 304 ---
דווקא לעורר חשד ולמקד תשומת לב בתשלומים אלה. במישור השני, טוען קלנר, כי בתפקידיו הבכירים בקבוצת החברות, סוגיות כגון מעקב אחר חשבוניות כלל לא היו בתחום עיסוקו, ובכל מקרה לא הוכח שהיה מודע בזמן אמת לכך שלא הוצאו חשבוניות. במישור השלישי טוען קלנר כי בית משפט קמא קיבל כלשונה את גרסת דכנר לפיה לא הוצאו חשבוניות עבור חלק מהתשלומים שאושרו לתשלום בהחלטת ועדת ההיגוי (ת/332) – אף שלטענתו גרסה זו אינה נתמכת בחומר הראיות. כאמור לעיל, איני רואה לנכון לפרט טענות אלה לפרטיהן נוכח מסקנתי לפיה ממילא היעדר חשבוניות, ככל שהיה, אינו תומך במסקנה מרשיעה.
תשלום שוחד – תמ"מ 3/5 (פארק איילון)
26. כאמור לעיל, דכנר העיד כי התשלומים בסך 120,000 ש"ח ו-522,000 ש"ח משנת 2004 (ת/351 ו-ת/353) הועברו לידיו במטרה שיעבירם לרבין כדי שהלה ישחד את אפרתי. בתמורה ביקש קלנר שאפרתי יתגייס למען תכנית הזרע לגבי קרקעות חוות שלם ושיתנגד ל-תמ"מ 3/5 שסתרה תכניות אלה. בית משפט קמא קיבל את גרסת דכנר.
לטענת קלנר, בית משפט קמא התעלם בהכרעת דינו מעדויות וראיות שהובאו בפניו ושלפיהן כלל לא נדרש היה לשחד את אפרתי. לטענת קלנר, הגורם מולו נאלצה הזרע להתמודד היה משרד הפנים - יוזם תמ"מ 3/5. בהקשר זה מדגיש קלנר, כי ההתנגדויות לתמ"מ 3/5 נדונו בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (להלן: ולנת"ע) שבה 18 חברים, שרק אחד מהם הוא נציג המינהל, אשר חלק את מושבו עם משרד התיירות ומשרד התשתיות. מסיבות אלה ונוספות טען קלנר כי יש קושי לקבל את הקביעה שלפיה קלנר ביקש לגייס את תמיכתו של אפרתי כדי לנגח את תמ"מ 3/5 – ראשית, מאחר שהמינהל ממילא כבר הביע בעבר תמיכה בתכנית הזרע ושנית, מאחר שהגורם שעמד מאחורי תמ"מ 3/5 והציב קשיים, היה משרד הפנים, ויכולתו של המינהל להתנגד לעמדתו בולנת"ע היתה מוגבלת עד מאוד.
עבור מה שולמו סכומים אלה לדכנר – גרסת קלנר
לטענת קלנר, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, קיימות די אינדיקציות לכך שסכומים אלה שולמו לדכנר כמקדמות על חשבון שכרו בעבור עבודתו בעניין שינוי הייעוד (שכר שהותנה בהצלחה). לטענת קלנר, לא היה זה מופרך שדכנר יבקש מקדמות – הן מאחר שזו היתה דרך פעולתו במקרים דומים, והן מאחר שפנייתו לקבלת מקדמות היתה בשנת 2004, לאחר שהחל לעבוד עבור קלדש עוד בשנת 2001. נאמר, כי
--- סוף עמוד 305 ---
בתקופה זו היו לדכנר הוצאות הקשורות בפרויקט והשכר היחיד שקיבל, מעבר לשכר החודשי לו היה זכאי, שולם לו בשנת 2002 בעבור עבודתו על כתב ההרשאה.