אינדיקציה נוספת, לטענת קלנר, לכך שהתשלום בסך 120,000 ש"ח שולם כמקדמה מצויה בת/351א – מכתב ששלח ספרן לדכנר ושבו נכתב כי תשולם לו מקדמה בסך של 120,000 ש"ח "על חשבון ההסכם ביננו בנושא יעוץ לפרוייקט 'הזרע' מיום 27.5.2001" (ת/325). כמו כן, על מסמך הפקדת ההמחאה בסך 120,000 ש"ח ששולמה לדכנר ביום 2.1.2004 כתב דכנר כי "זאת מקדמה להוציא קבלה ע"ח ולא חשבונית". גם באשר לתשלום השני, בסך 522,215 ש"ח (115,000 דולר) נטען כי שולם כמקדמה על חשבון שכרו העתידי של דכנר. קלנר טען, כי מקדמה זו אושרה לדכנר בשל טענותיו, שהתבררו בהמשך כשקריות, כי הוא נזקק לכסף בשל מחלת בתו.
לטענת קלנר, לא הוכח בשום שלב כי לא מדובר היה בכספי מקדמות, וכי הראיות מלמדות שאישור המקדמות נעשה מתוך אמונה שניתן יהיה לקזזן משכרו העתידי של דכנר. בנסיבות אלה, נטען, לא היתה מניעה לסרב לבקשת דכנר למקדמות, בפרט כאשר נטען על-ידו שהן נדרשות לצרכים רפואיים דחופים. קלנר הזכיר גם שדכנר ריכז עבור קבוצת החברות עבודה בפרויקטים שונים ותרם לעסקיהן, והיה אינטרס ברור לשמור עליו "מרוצה", וגם מסיבה זו נענו לבקשותיו לתשלום מקדמות.
היעדר אישור ועדת ההיגוי לתשלומים
לטענת קלנר, אין בכך שהתשלומים הנ"ל שולמו בלי שהתקבל לכך אישור ועדת ההיגוי, כדי לתמוך בגרסתו של דכנר שלפיה המדובר בכספים שנועדו למטרת שוחד. לטענת קלנר, אילו הסתרת כספים שהועברו לדכנר מוועדת ההיגוי היוותה אינדיקציה לשוחד, מדוע הוא הורשע גם ביחס לכספים שהועברו לדכנר ואושרו בוועדת ההיגוי. בנוסף, נטען, הרשעה המבוססת על כך שהתשלומים לא אושרו בוועדת ההיגוי סותרת את זיכויו של ספרן באישומים הקשורים בתשלומים הנ"ל מאחר שהיה זה הוא אשר טיפל באישור והעברת התשלום לדכנר. קלנר מציין לעניין זה, כי לפי עדויות החברים בוועדת ההיגוי, הוועדה לא הקפידה על פורמאליות יתרה בעבודתה.
לבסוף, ומאחר שבית משפט קמא ביסס את קביעותיו גם על כך שדכנר לא הוציא בעבורם חשבוניות, חוזר קלנר על טענותיו בעניין זה.
--- סוף עמוד 306 ---
הסכמי הפשרה עם דכנר ומשמעותם בפרשת הזרע
27. בית משפט קמא חתם את נימוקיו להרשעתו של קלנר בחלק מן העבירות שיוחסו לו בפרשת הזרע בחיזוק שמקבלת גרסתו של דכנר מעדויותיהם של עובדים שונים בקבוצת החברות, ובהם פישלר, פז וזיו. קלנר אינו מכחיש שניסה לסייע להשיג את החשבוניות החסרות מדכנר, אך מדגיש שמעצם הפנייה אליו בעניין זה ניתן להבין שהוא כלל לא היה מודע בזמן אמת לכך שדכנר לא הוציא חשבוניות. עוד טוען קלנר, כי בעקבות הסיוע שהוא העמיד, דכנר אותר, והוּעבר לידיו מסמך עם סיכום חובותיו לקבוצת החברות (ת/357). נאמר, כי דכנר ציין על גבי המסמך, כי הוא סבור שכבר הוצאו חשבוניות בגין מקדמות אלה, וככל שיהיה חוסר, ניתן יהיה לקזז את חובותיו מהתגמולים העתידיים להם יהיה זכאי. מכאן, טוען קלנר, שדכנר לא התכחש בזמן אמת לחובותיו בגין המקדמות שקיבל. קלנר טוען, כי טענה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח הסכמי הפשרה שנחתמו עם קלנר בהמשך (ת/400 ו-ת/401) שבהם התחייב דכנר לכסות את חובותיו. קלנר מזכיר, כי בית משפט קמא סבר שאין לייחס חשיבות להתחייבותו של דכנר לקזז את חובותיו מתשלומים ש[אולי] יקבל מהזרע, שכן לא היתה כל ודאות שזכאותו לתשלומים אלה תתממש, שהרי זכאותו הותנתה, בין היתר, בכך שיצליח להביא לשינויי ייעוד מקרקעי חוות שלם. לטענת קלנר, קביעת בית משפט קמא מתעלמת מנכונותו של דכנר לוותר על הכנסות עתידיות ולחשוף עצמו לתביעות אישיות, ואין היגיון שיסכים לכך אם הכספים הועברו לידיו אך למטרות שוחד.