בית משפט קמא סבר שבנסיבות לא היתה כל הצדקה לגייס את דכנר לעבוד על נושא כתב ההרשאה ובוודאי שלא לשלם לו "סכום עתק". בהכרעת דינו חזר בית משפט והדגיש את חוסר הסבירות הטמון במהלך זה ולדידו יש בכך תשתית "המייצבת" את גרסתו של דכנר. אף אם ניתן לתהות על הגיונו של מהלך זה, יש לשלב במארג השיקולים גם את הנסיבות הבאות. ראשית, אין חולק ששירותיו של דכנר נשכרו מלכתחילה בעניין שינוי הייעוד, והסכם השכר ת/325 עסק בעניין זה בלבד. מכאן שיש קושי להשוות את מבנה השכר של דכנר בהסכם ת/325 להסכמים אחרים בתחום, שכן מלכתחילה ההסכם ת/325 לא נועד כדי לתגמל את דכנר על עבודתו בעניין כתב ההרשאה לתכנון. שנית, אישור ועדת ההיגוי (ת/332) ניתן בינואר 2002, קרי, למעלה מחצי שנה לאחר שדכנר גויס לעבוד גם על נושא כתב ההרשאה. לבסוף, וזה עיקר בעיניי, המהלך נעשה באישור כל חברי ועדת ההיגוי: קלנר, אפרת, ספרן וברודנר. אין מדובר בקלנר ובעוד שלושה חברי ועדה "זוטרים". אפרת, שכלל לא הועמד לדין בפרשה, היה במעמד מקביל לזה של קלנר בהזרע ואף הוא אישר את ההתקשרות עם דכנר ואת השכר שישולם לו. אם אכן היה ברור על פני הדברים, כי מהלך העסקתו של דכנר הוא לא סביר בצורה קיצונית, מדוע זה מצא אפרת היגיון וסבירות בהתקשרות עם דכנר. כך גם בית משפט קמא לא דחה את גרסתו של ספרן, שאמר בעדותו כי לא עסק בנושא כתב ההרשאה לתכנון, אך נתן הסכמתו למהלך במסגרת ועדת ההיגוי: "כל מה שקשור להרשאה לתכנון, קיבלתי פנייה מאביגדור [קלנר] ומברודנר שזה הסכום שמציעים לאשר לדכנר, הבנתי מהם שזה סכום שסביר לאשר לדכנר ולכן נתנו את זה עבור הטיפול בהרשאה" (עמ' 6423 לפרוטוקול). כן הוסיף ספרן, שאישר את התשלומים לדכנר משום שהעריך את עבודתו. כלומר, ספרן, אשר זוכה מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום, לא מצא שהסבריהם של קלנר וברודנר למהלך ההתקשרות
--- סוף עמוד 361 ---
עם דכנר הם לא סבירים או לא הגיוניים בהתחשב בכישורים שדכנר מביא עמו לפרויקט, ולכן היה נכון לאשר את המהלך.
בית משפט קמא אמנם עמד על כך שבעדותו גרס אפרת שאישר את התשלום לדכנר לאחר שהוסבר לו, בין היתר, כי דכנר נדרש להעסיק יועצים בעניין זה (עמ' 1863 לפרוטוקול). לא למותר לחזור ולהזכיר כי אישור ועדת ההיגוי ניתן כחצי שנה לאחר שדכנר כבר היה מעורב בעניין כתב ההרשאה לתכנון, כך שניתן היה לעמוד על הוצאותיו עד כה והאם הם כללו גם שכר יועצים. אך לא זה העיקר. גם אם הכוונה היתה שדכנר יידרש להעסיק יועצים, אין חולק כי הידיעה שדכנר לא עשה כן היא בגדר "חוכמה בדיעבד". כלומר, עיון בעדויות השונות שנשמעו בפני בית משפט קמא מעלה כי שררה תמימות דעים ביחס לניסיונו של דכנר בתחום התכנוני, לכישוריו ולקשריו ועל כן שירותיו נשכרו בפרויקטים רבים שבהם לא דבקה עננת שחיתות. אין חולק גם כי במסגרת עבודתו בפרויקטים אלה דכנר שכר יועצים, שתדלנים וידע גם להפנות את מנהלי הפרויקט לאנשי מקצוע בתחום. הדברים עולים גם ממעורבותו של דכנר בפרויקט הזרע, שלא בנושא כתב ההרשאה לתכנון. כלומר, זו היתה דרך עבודתו של דכנר ואין לפסול את האפשרות כי כך גם הובנה מעורבותו בעניין כתב ההרשאה כשהוחלט לגייסו בעניין זה. אין לשלול את האפשרות כי אם נכונה הטענה שבסופו של יום לא הועסקו יועצים בפרויקט, הדבר התגלה בדיעבד לכל חברי ועדת ההיגוי. מלבד גרסתו הלא עקבית של דכנר בעניין המניעים לערבו בעניין כתב ההרשאה לתכנון, אין כל ראיה אחרת התומכת או מאמתת את גרסתו בעניין האופן "הלא כשר" שבו ציפו ממנו לקדם את נושא כתב ההרשאה.