לעומת זאת, סעיף קטן ב עניינו שוחד הנעה: המשחד משלם למתווך, על מנת שהמתווך יניע את עובד הציבור לפעול במשוא פנים או תוך הפליה. בשוחד הנעה, המתת ששולם למתווך לא נועד להגיע לבסוף לידי עובד הציבור. במקום זאת, מדובר במעין שכר עבור המתווך, תמורת "שירותי ההנעה" שהוא מספק לנותן השוחד. סוג זה של תיווך בשוחד כולל את סעיף קטן (ג) – אשר מתייחס לנותן השוחד; ואת סעיף קטן (ב) – אשר מתייחס למתווך, וקובע כי דינו כאילו היה לוקח שוחד.
אף כאן נדרש כי העברת הכסף תהיה "על מנת" שהמתווך יניע, בעצמו או על ידי אחר, את עובד הציבור לנהוג במשוא פנים או בהפליה. למשמעותן של התיבות "משוא פנים" ו"הפליה" בהקשר זה – אדרש בהמשך. על פי לשון החוק קיים שוני בין שני הסעיפים: בשוחד כסף נאמר כי אין נפקא מינה אם ניתנה בעד התיווך תמורה אם לאו, ואם התכוון לתת שוחד אם לאו. בשוחד הנעה – הרחבה זו איננה מופיעה, דבר המלמד על כך שיש נפקא מינה לגבי ביצוע העבירה אם לא ניתנה תמורה למתווך בגין פעולת התיווך, ואם לא הייתה כוונה לעשות את המעשה הפסול (ע"פ 423/72 חרדון נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(1) 384, 386 (1973)).
נקל להבחין כי יש בסיס משותף לשתי העילות – שוחד כסף ושוחד הנעה. שתיהן עוסקות ב"תולדות השוחד", דהיינו בפעולות שלכאורה אינן מהוות כשלעצמן מתן שוחד ולקיחתו. זאת במובן ששתיהן מתמקדות בסיטואציה בה אין קשר ישיר בין נותן השוחד לבין עובד הציבור, אלא לכל היותר קשר עקיף באמצעות גורם מתווך.
--- סוף עמוד 398 ---
שתיהן נועדו להגן על טוהר המידות, היושרה וההגינות. אולם כל עילה מבוססת על תרחיש עובדתי שונה. בשוחד כסף (סעיף קטן א), הדגש הוא כספי: מסלול הכסף נפתח בנותן השוחד, ועובר דרך המתווך עד לתחנה הסופית. בשוחד הנעה (סעיף קטן ב), לעומת זאת, הדגש הוא על הנעת עובד הציבור לנהוג במשוא פנים או בהפליה. בתרחיש הראשון תפקיד המתווך להעביר כספים, ואילו בתרחיש השני תפקידו להניע את עובד הציבור לנהוג במשוא פנים או בהפליה.
4. ומכאן לתיק שלפנינו. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שדנקנר העביר כ-1.3 מיליון ₪ לחברה בה הועסק רבין, וזאת בקשר לעסקת קרקעות המלח. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם תכלית ההעברה הייתה כשרה וכדין – כשיטת הסנגוריה, או שמא התקיימו בה יסודות העבירה של תיווך בשוחד – כשיטת המדינה.
המדינה סומכת ידיה על התפיסה המרשיעה שאימץ בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו. על פי שיטת המדינה דנקנר מסר לרבין כ-1.3 מיליון ₪, תוך שהוא עובר על שתי עבירות מצטברות של תיווך בשוחד: הן שוחד כסף, והן שוחד הנעה. שוחד כסף, משום שדנקנר שילם לרבין על מנת שרבין יעביר כספי שוחד לידי דודו אפרתי, מנהל המִנהל. ודוק: העבירה הושלמה כאשר דנקנר שילם לרבין, אף אם בפועל רבין לא מסר כספים לאפרתי. שוחד הנעה, משום שדנקנר שילם לרבין מעין שכר, על מנת שרבין יניע את אפרתי לנהוג כלפי דנקנר במשוא פנים או תוך הפליה.