הגישה האחת היא שיש לאסור על כל פעולה אשר מביאה את עובד הציבור להעניק יחס שונה - מכל סוג שהוא ובכל עוצמה שהיא. גישה כזו נצמדת ללשונו הפשוטה של סעיף 295(ב) – "משוא פנים או הפליה". משוא פנים מתפרש בדרך כלל כמתן יחס מיוחד; הפליה היא בעיקרה הפרה של עיקרון השוויון, באמצעות מתן יחס שווה לשונים או יחס שונה לשווים. הנה כי כן, יטען הטוען, סעיף 295(ב) אוסר על
--- סוף עמוד 401 ---
שכירת שירותיו של מאכער, אם כל תפקידו של המאכער הוא להביא את עובד הציבור לנקוט ביחס שונה מכל סוג שהוא.
הגישה השנייה גורסת כי האיסור הפלילי חל רק במקרים בהם מתן השוחד נועד להניע את עובד הציבור לקבל החלטה שתיטיב עם נותן השוחד תוך סטייה מובהקת מן השורה. למשל, נניח שפורסם מכרז לאיוש משרה מסוימת, ושפלוני – אשר ברור לכל כי הוא מצוי בתחתית הדירוג של המציעים - שוכר את שירותיו של מאכער, לוביסט. אותו מאכער נדרש לפנות אל מפרסם המכרז, שהוא ידידו הוותיק, ולשכנע אותו לבחור בכל זאת בפלוני כזוכה במכרז. במצב כזה נאמר שהתקיימו יסודותיה של עבירת התיווך בשוחד, מתוך הנחה כי אלמלא פעולתו של המאכער לא היה כל טעם הגיוני לבחור דווקא בפלוני על פני טובים ממנו.
שתי הגישות שצוינו הן, במידה רבה, גישות קצה. מכאן גם חולשתן. הגישה האחת, אשר אוסרת על מתן יחס שונה מכל סוג שהוא – עלולה למעשה להביא לפריסה רחבה ללא שיעור של האיסור הפלילי. טול לדוגמא פלוני שפרש ממשרה מסוימת בשירות הציבורי, ובחלוף תקופת הצינון הקבועה בחוק הקים משרד פרטי במסגרתו הוא מייצג אנשים למול אותו גוף ציבורי. רבים יפנו אל אותו פלוני, מן הסתם, מתוך הבנה כי הוא מכיר היטב את דרך עבודתו של השירות הציבורי, ונהנה ממערכת יחסים אישית טובה עם פקידים רבים שם. האם כל מי שישכור את שירותיו של פלוני – עובר עבירה של תיווך בשוחד לפי סעיף 295(ב)? הלוא מדובר במעשים שבכל יום של מעבר מצד לצד, והאם רק בשל כך יש פסול? על פני הדברים קשה לקבל תפיסה כה מרחיבה של האיסור הפלילי. ודוק: החוק איננו אוסר במפורש על אדם לפעול כשדלן, מתווך או מאכער בכל ענף ובכל מסגרת. פעילות כזו לבדה איננה יוצרת מיניה וביה עבירה פלילית. החוק אף איננו קובע תקופת צינון לכל עובד ציבור שפורש מתפקידו. סוגיה זו היא מורכבת. מצד אחד, הגבלה ביחס לכל עובד ציבור עשויה לעורר סוגיות חוקתיות מהזווית של חופש העיסוק. מצד שני, התופעה של מעבר מצד לצד היא רחבה מאד. האמת תיאמר שהיא אף טבעית (ראו מאמרם החשוב של שמחה ב' ורנר וירון זליכה "'מאכערים לשירות הציבור': גורמים, אפיונים, הסדרה לפי סוגית חופש העיסוק ודרכי התמודדות חלופות" קרית המשפט ט 429 (תשע"א), שם דובר על "מאכערים יוצאי השירות הציבורי").