אם כך, עבירת התיווך בשוחד על שתי חלופותיה המרכזיות – שוחד כסף ושוחד הנעה – היא חלק מארגז הכלים שנועד להתמודד עם סכנת השחיתות השלטונית. מטרתה להרחיב את מסגרת החוק, ולהעניק "טיפול מונע" לגילוי מוקדם של שחיתות שלטונית. כך הצהיר המחוקק במסגרת הצעת חוק השוחד. כך עולה גם באופן עקבי מפסיקת בית משפט זה.
בעניין בייליס הבטיח המתווך ל"לקוחותיו" הצלחה בבחינות הנהיגה תמורת תשלום סכום כספי. בית המשפט עמד על ההיגיון שמאחורי עבירת התיווך בשוחד: הענקת טובת הנאה למתווך – יוצרת סכנה קרובה לכך שעובד הציבור יקבל שוחד, ובשל כך נאסרה גם פעולת התיווך כשלעצמה (ע"פ 161/58 היועץ המשפטי נ' בייליס, פ"ד יג 1709 (1959)).
בעניין מטלובסקי פנה אדם למתווך, בשל רצונו לגשת לבחינה לקבלת רישיון נהיגה באוטובוס על אף שלא עמד בתנאי הסף. המתווך שכנע פקיד במשרד הרישוי לאפשר לפונה לגשת לבחינה. המתווך הורשע בעבירה של תיווך בשוחד, מאחר שהביא לכך שפקיד הרישוי ינהג במשוא פנים. צוין כי המחוקק ביקש למנוע מצב בו המתווך מתפתה להניע את עובד הציבור לפעול שלא כדין, ולפיכך האיסור חל גם אם המתווך לא קיבל את שכרו מראש (ע"פ 245/62 מטלובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 2114 (1963)).
בעניין חרדון, שהוזכר לעיל, הורשע מתווך שקיבל תשלום מפונים על מנת לאפשר להם לעבור את בחינות הנהיגה. המתווך הכיר אדם נוסף בעל מהלכים במשרד הרישוי, והעביר לידיו את הסכומים על מנת שהלה יגרום לפקידי הרישוי לנהוג בהפליה ובמשוא פנים לטובת הלקוחות. בית המשפט ציין כי תיווך בשוחד אינו אלא
--- סוף עמוד 409 ---
מעשה של שדלנות או "פרוטקציה" בשכר, וכי במובן מסוים התיווך הוא עבירה שאלמלא נאסרה במפורש – הייתה נחשבת למעשי הכנה בלבד. הוסבר כי המחוקק הרחיב את רשתו של החוק הפלילי, וקבע איסור גם על מעשי שחיתות אשר עלולים לגרום לשיחוד עובד ציבור.
היבט זה של עבירת תיווך בשוחד נשקף גם בעניין רונן, שם הבהירה השופטת ט' שטרסברג-כהן כי עסקינן בעבירה שעל פניה היא בבחינת מעשי הכנה. המחוקק הרחיב את תחום פריסתו של החוק הפלילי, וכלל בו גם מעשים העלולים בסופו של דבר לגרום לשוחד. כאשר המתווך מקבל מתת לשם שיחוד עובד הציבור - נוצרת הסכמה בדבר ייעודו של הכסף, וזו מעלה את המעשה לדרגה של עבירה מושלמת (רע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 728 (1999)).
בעניין מנדלאווי מדובר היה במתווך שהחזיק במשרד לייעוץ מס וניהול חשבונות. המתווך הודיע ללקוחותיו כי יוכל להסדיר את ענייניהם במס הכנסה אם ימסרו לו סכום כספי, אותו הוא יעביר לחוקר מס הכנסה. המתווך הורשע בניסיון לתיווך בשוחד (מאחר שהלקוחות לא נעתרו להצעתו). הודגש כי התביעה איננה חייבת להוכיח שהמתווך התכוון לתת שוחד לפקיד, ודי בכך שיוכח כי המתווך קיבל – או ניסה לקבל – את הכסף תוך הבטחה מצדו כי הוא עומד למסור שוחד. זאת משום שעצם הניסיון לגבש עסקה בין המתווך לבין מי שפנה אליו, במסגרתה מבטיח המתווך לתת שוחד, היא כניסה לתחום האסור של השחיתות השלטונית (ע"פ 527/86 מנדלאווי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 661 (1987)).