לאחר עיון, התרשמתי כי המכלול הראייתי איננו מספק תשובה חד-משמעית באשר לנסיבות העסקתו של רבין בידי דנקנר. בתוך החלל העובדתי שנוצר יש מקום לתזות סותרות. לא ניתן לשלול, בוודאי לא באופן מוחלט, את האפשרות שרבין הופעל למטרות של תיווך בשוחד - כגרסת התביעה. אולם בה בעת אף עולה מהחומר כי ייתכן שרבין נשכר על ידי דנקנר במטרה לספק לו שירותים לגיטימיים שונים. אפילו אם אניח שגרסה עובדתית זו איננה עדיפה בהכרח על גרסת התביעה - היא מתיישבת באופן סביר עם המכלול הראייתי של התיק. די בכך כדי לעורר ספק סביר באשר לעמדת המדינה.
--- סוף עמוד 425 ---
למעשה, גישת המדינה בנויה על הוכחה בדרך השלילה. מהלך הטיעון הוא בעיקרו כדלקמן: חומר הראיות שולל לגישת המדינה את האפשרות שהעברת הכספים נעשתה לתכלית לגיטימית כלשהי, ומאחר שאין כל תכלית לגיטימית – אין מנוס מן המסקנה לפיה העברת הכספים היא עבירה פלילית. העמדה המרשיעה שוללת בזה אחר זה, ובהסתמך על חומר הראיות, את כל ההסברים שנתנו הסנגורים בקשר לתכלית העברת הכספים. הנה כי כן, המסקנה המפלילה נובעת ברובה מהוכחה על דרך השלילה.
דא עקא, לטעמי, מכלול הראיות הנסיבתיות שהוצג עד כה מעלה אפשרות סבירה שלפיה העברת הכספים מדנקנר עבור רבין נעשתה לתכלית לגיטימית וכשרה שאיננה נופלת בתחום העבירה הפלילית. ובניסוח אחר: אינני רואה כיצד המכלול הראייתי שולל, מעבר לכל ספק סביר, כל תכלית לגיטימית של העברת הכספים. דעתי היא כי הסנגוריה הצביעה על יותר מסדק אחד בחומה הבצורה של הלוגיקה המרשיעה. זו למעשה מסקנת ביניים ביחס לשאלה המרכזית – מה טיב ההעסקה של רבין.
עתה יש לפנות לבחינת שני מקבצי הראיות האחרונים. השאלה היא האם יש בהם כדי לגרוע מן הספק הסביר שהוצג. דרך הילוכנו תהא כך: תחילה אתייחס לכל ראיה נסיבתית כשלעצמה. לאחר מכן אבחן את המכלול הנסיבתי.
ב. נסיבות ההתקשרות בין דנקנר ורבין
21. מקבץ הראיות הראשון והעיקרי, שהוצג לעיל, התמקד בפעולות שרבין התבקש – או לא התבקש – לבצע, ובתכניהן. לצד זאת, התביעה טוענת כי מכלול נסיבות ההתקשרות בין רבין לדנקנר מחזק את החשד כי מדובר בהתקשרות פסולה למטרות תיווך בשוחד. תחילה תפורטנה הראיות הרלבנטיות. אף כאן – עיקרי הראיות אינם שנויים במחלוקת; השאלה היא כיצד יש לפרש אותם.
ראשית, הכספים לא הועברו במישרין מדנקנר לרבין. במקום זאת נעשה שימוש בחברת ש.א.ד., אשר הייתה בבעלות עד המדינה. בגין כספים אלו העביר רבין לדנקנר חשבוניות וקבלות של חברת ש.א.ד., אשר הוצאו לחברת תעשיות מלח בגין "ייעוץ" או "ייעוץ מקצועי". הקושי מתחדד עקב כך שאף לפי גרסת דנקנר - לא היה למעשה קשר מקצועי בינו לבין חברת ש.א.ד. או בינו לבין עד המדינה, בפרט לא בקשר לעסקת תעשיות מלח.