--- סוף עמוד 430 ---
עשויה לחזק את התזה של התביעה בדבר פליליות העסקתו של רבין. דומני כי אף התביעה לא ביקשה להרשיע בגין הפעולה של העברת עותק מהמכתב לאפרתי כשלעצמה (להבדיל מעצם כתיבת המכתב – סוגיה שאליה התייחסתי לעיל). ניתן לומר שזהו טעם "פרוצדוראלי", הגם שמשקלו איננו מבוטל. שנית, מאחר ונושא זה לא עמד במוקד המחלוקת, לא הוכחו כל יסודות העבירה ביחס להעברת עותק המכתב. כך, למשל, ניתן לשאול האם תכלית ההתקשרות בין רבין לדנקנר הייתה לשם העברת אותו עותק. שאלה נוספת היא האם מדובר בחומר חסוי, והאם עסקינן בהפרת נוהל שמתאימה, על פי סוגה ועוצמתה, להוות תשתית להרשעה בעבירה של תיווך בשוחד. שלישית, ואולי זה העיקר, ניתן להבין את עמדת התביעה שלא ראתה במעשה העברת המכתב בסיס לעבירה. הרי ניתן להניח שאפרתי ידע על מעורבותו של רבין בקידום העסקה. ייתכן שרבין ביקש לקבל עותק של המכתב, או שאפרתי חשב שראוי לשלוח לו עותק. כך או כך, הפעולה כשלעצמה איננה מגלה על פניה עבירה, אלא לכל היותר ראיה נסיבתית – שאיננה עומדת במרכז – לפיה רבין ואפרתי היו בקשרי עבודה סביב עסקת תעשיות המלח. כפי שהוסבר לעיל, נתון זה כשלעצמו איננו מהווה עבירה או בהכרח ראיה נסיבתית בעלת משקל.
ג. ראיות משניות נוספות
23. ומכאן למקבץ הראיות השלישי, והאחרון.
ראשית, עד המדינה – אשר לחברה שבבעלותו העביר דנקנר את הכספים - העיד כי היה ברור לו שמדובר בכספי שוחד, וכי לא היה לדעתו כל הסבר אחר להעברת הכסף (עמ' 3464, ש' 17 - עמ' 3465, ש' 17; עמ' 3481, ש' 31 - עמ' 3482, ש' 9). כמו כן מסר עד המדינה כי רבין אמר לו שחלק מהכסף מיועד לאפרתי, "עבור כל העזרה שהוא מקדיש לדני דנקנר" (עמ' 622, ש' 9).
שנית, נקבע כי אחת מפגישותיהם של דנקנר ואפרתי התאפיינה בנסיבות מחשידות (פסקה 420): היא לא צוינה ביומניהם של דנקנר או אפרתי, והתקיימה במשרדיו של רבין – על אף שדנקנר נהג לקיים את פגישותיו במשרדו או במקומות ציבוריים, ואפרתי אף הוא נהג לקיים פגישות במשרדו או במסגרת רשמית אחרת.
שלישית, דנקנר אישר במרץ-אפריל 2004 העברת תשלום בסך 292,500 ₪ לשלמה בן-עמרה, בן דודו של רבין. דנקנר הסביר תחילה כי בן-עמרה נשכר על מנת לספק הערכת שווי עבור תעשיות מלח (ת/612 ש' 260-258; ת/614 ש' 343-339).
--- סוף עמוד 431 ---
בהמשך סיפק גרסה שונה, ולפיה בן-עמרה נשכר בתור מאכער נוסף לצד רבין מאחר שהיה מקורב לדמויות מפתח במפלגת הליכוד (עמ' 8460 ש' 10-1; עמ' 8584 ש' 5-1; עמ' 8588 ש' 8-2). גרסה זו קרובה לדברי רבין, אשר סיפר כי בן-עמרה היה בעל קשרים פוליטיים שונים (עמ' 6874; עמ' 6875 ש' 11-6).