כאן יש להתמקד בחולשה השנייה – החולשה בעד. השאלה האם להאמין לעד המדינה שרבין הודה בפניו - מחדדת באופן חזיתי את שאלת האמון אשר ניתן לתת בדברי עד המדינה. והרי בית המשפט הבהיר כי יהיה נכון לתת אמון בדבריו ככל שהם משתלבים עם ראיות אחרות, וכי "מדובר בעדות שיש בכוחה לקבוע ולעגן ממצאים במשפט במקום בו העדות מחוזקת ונתמכת בצורה ממשית" (פסקה 17). כאן, העדות בדבר הודאת רבין בפני עד המדינה בצורה מפורשת בעניין תעשיות מלח - עומדת למעשה בתור יחידה עצמאית. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בכוח עדותו לגבש לבנה בחומת ההרשעה ביחס לדנקנר. אף המדינה מסכימה כי עדות עד המדינה לא היוותה נדבך מרכזי בהרשעה, אלא אך התווספה ליתר הראיות (עמ' 244 לסיכומים כאן). אוסיף כי על פי התרשמותי מהחומר – גישה זו ראויה היא. התמונה המצטיירת הינה שעד המדינה ניחן בשתי תכונות רלבנטיות מאד להכרעה: האחת – יכולת אינטלקטואלית חריגה שמתבטאת בחוכמה, תחכום, ושליטה מקיפה בעובדות; והשנייה – מניפולטיביות וערמומיות (ראו למשל פסקאות 11-10 להכרעת הדין בבית המשפט המחוזי). השילוב בין התכונות מקשה עד מאד לא רק על ההחלטה האם לתת בו אמון, אלא גם על המשקל שיש לתת לדבריו.
החולשה השלישית היא חולשה דיונית. לדנקנר לא ניתנה הזכות לחקור את עד המדינה בחקירה נגדית, בשל פטירתו של עד המדינה. כאמור, הדין איננו שולל את האפשרות להעניק משקל לעדותו של עד אשר לא נחקר בחקירה נגדית (ראו הסקירה המקיפה של חברי השופט ס' ג'ובראן). ובכל זאת, על רקע אופיו של עד המדינה, העדר חקירה נגדית מקבל משקל ואף משקל רב. לכן הזהירות של בית המשפט המחוזי והתביעה – מתחייבת על פי נסיבות המקרה.
--- סוף עמוד 434 ---
סיכום: תיווך בשוחד לפי סעיף 295 לחוק העונשין
26. סלע המחלוקת בתיק זה הוא נסיבות העסקתו של רבין בידי דנקנר. במסגרת זאת התייחסו הצדדים, כל אחד לשיטתו, לאפשרות לפיה רבין ביצע מספר פעולות לגיטימיות לשם קידום עסקת תעשיות מלח, למשל: איתור דמויות מפתח בתוך המִנהל, מיפוי השיקולים שמדריכים את צעדיהם, הפקת חומר רלבנטי ועוד. פעולות אלו – אם אכן היוו את התכלית שלשמה נשכר רבין - יוצקות תוכן כשר, לגיטימי, להעסקתו של רבין בידי דנקנר.
לדעתי, אפשרות זו זוכה לחיזוק סביר מחומר הראיות. אין בפנינו די ראיות כדי לקבוע שדנקנר שכר את רבין על מנת לשלם שוחד לאפרתי, או על מנת לשכנע את אפרתי לפעול במשוא פנים או בהפליה. האפשרות האחרת, לפיה רבין קיבל כספים לשם ביצוע פעולות כשרות - נותרה עומדת על רגליה. לפיכך אין מנוס, לטעמי, מן המסקנה כי יש לזכות את דנקנר מהעבירות שיוחסו לו.