27. מספר מילים באשר לראיות נסיבתיות. כידוע, ניתן להרשיע על בסיס ראיות כאלו, ובכך עסקינן, רק אם הן מובילות למסקנה אחת ויחידה. דהיינו, שלא קיימת אפשרות סבירה אחרת שמזכה את הנאשם. מודע אני לעיקרון לפיו יש לבחון את הראיות הנסיבתיות כפסיפס – האם התמונה הכוללת מובילה להרשעה. לכן העובדה שכל ראיה נסיבתית, כשלעצמה, איננה מספקת את הסחורה – לא מונעת את המסקנה שבהצטברותן יחדיו התביעה עמדה בנטל. במקרה דנן לא התעלמתי מקשיים מסוימים. הובאה ההתייחסות למספר לא מועט של ראיות נסיבתיות. כאן המקום להדגיש כי גם הצטברותן יחדיו איננה עוברת את המבחן להרשעת נאשם בראיות נסיבתיות. בתיק דנן תובאנה שלוש הערות.
ראשית, במישור העקרוני, "כלל ההצטברות" איננו בולע את החובה להתייחס לכל ראיה בפני עצמה. אין בכוחו של המצבור להשלים את החסר בכל מקרה ומקרה. רוצה לומר: לעיתים הבדיקה הפרטנית תחשוף את החולשות של התמונה הכוללת. יש צורך לבחון בצורה פרטנית את משקלן של כל הראיות ביחס לאפשרות של הרשעה בראיות נסיבתיות. ניתן להשוות את העניין למספר חוליות, והשאלה האם בכוחן ליצור שרשרת איתנה מושפעת גם מחוזקה של כל חוליה. ועדיין, הבדיקה העצמאית של כל ראיה וראיה איננה תחליף לבדיקה "מלמעלה". האחרונה משקפת את מהותן של הראיות הנסיבתיות. כוחן להרשיע איננו טמון בראיה הבודדת אלא בראִיה הכוללת.
--- סוף עמוד 435 ---
שנית, בחנתי את מלוא הראיות בענייננו – ואין בהן די. חלק מהראיות אינן עומדות בליבת המחלוקת. למשל, דרך התשלום והעדר הסכם כתוב. נתונים אלו מעלים חשדות לגבי קשר התעסוקה בין רבין לדנקנר. אך אלו יכולים להתאים גם לתזה של פעולות לגיטימיות ולא שוחד הנעה או כסף. כפי שצוין, רבין איננו היחיד שעבד עבור דנקנר בלי חוזה. חלק אחר של הראיות איננו בעל משקל ממשי, ואף איננו נוגע במישרין ללב הסוגיה העיקרית. זאת אף בהצטברותן יחד. למשל, העסקתו של בן-עמרה כמאכער נוסף, והפגישה בין דנקנר לאפרתי שלא נרשמה ביומן. ולבסוף, חלק מן הראיות במבט ראשון עשוי להיות משמעותי, אך בחינתן העניינית גורעת ומחלישה את משמעותן. למשל, אמרתו של רבין בהקלטה ודבריו של עד המדינה. באשר לעד המדינה, דברו לוקים בחולשות לא מעטות אשר אף צוינו בבית המשפט קמא. באשר לאמרתו המוקלטת של רבין – קשה לחברה לתשתית העובדתית הנטענת של פרשת קרקעות המלח, בוודאי באפשרות של שוחד הנעה. ולבסוף, חלק מהראיות דורשות בחינה רחבה יותר שמלמדת על החסר שבהן. למשל, דנקנר הכחיש שרבין אמר לו על הקשר המשפחתי בינו לבין אפרתי. יש בכך סימני הסתרה, והכרה אפשרית בכך שמדובר בקשר מחשיד. ברם בכל מקרה הקשר הוא מחשיד. כפי שפורט, אין מדובר באיסור כשלעצמו, ולא הוכחה מעבר לכל ספק סביר פעילות שעולה כדי שוחד. כך גם מכיוון אחר – תשלום בסמוך להוצאת המכתב מטעם המנהל והעברת עותק ממנו לרבין. לא הוכח כי המכתב נופל בגדר חומר חסוי שהעברתו מלמדת על עבירה של תיווך בשוחד, וכי מדובר בקשרי עבודה פסולים. הראיות מלמדות כי רשויות המדינה תמכו בעסקה וחששו מהגשת תביעה אם ייגרם נזק בשל המשך העיכוב, ורבין "נדנד" לפקידי המנהל – פעולה שכנראה השפיעה לטובה ולו באופן חלקי.