--- סוף עמוד 269 ---
(-) המזכירה שרון פוחס, עורכת דין במקצועה, עבדה באופן צמוד לאורך השנים עם דכנר, הוקלטה ללא ידיעתה על ידי חוקרת המשטרה. בשיחה המוקלטת (ת/711), בהתייחסה לרבין, סיפרה כי לקח לה הרבה זמן להבין מה הוא עושה, כי הם (רבין ודכנר) הסתירו ממנה, והיא ניחשה כי מדובר בשוחד. בהמשך, כאשר עוברים לשוחח על צ'רני, מתבטאת פוחס כי "הלל בעיניי הוא האיש הכי ישר שאני מכירה, באמת אני אומרת לך" (עמ' 13), וכי צ'רני אמר לה להגיד במשטרה רק את האמת (עמ' 43). הכיצד לאורך כל השנים, פוחס לא ראתה ולא שמעה דבר לגבי המזימות שהתנהלו בין דכנר לצ'רני?
(-) רואה החשבון קומורניק עבד באופן צמוד עם דכנר לאורך השנים, הוא זה שפעל על בסיס יומיומי על פי הוראותיו של דכנר, שהנחה אותו לאיזו מהחברות שבשליטתו יש לייחס תקבול זה או אחר וכיצד לנהל את ספרי החברות. רו"ח קומורניק עבד גם ישירות מול רו"ח חסון מטעמו של צ'רני. דכנר אף פתח בפני רו"ח קומורניק את סגור ליבו והתוודה בפניו כי שיחד פקיד שומה. הכיצד ייתכן שאף הוא לא ראה ולא שמע דבר ממזימות דכנר-צ'רני לאורך השנים? ומדוע לא נחקר רו"ח קומורניק במשטרה אודות ההתחשבנויות השונות והדברים להם טען דכנר?
(-) ובכלל, בתכתובת העניפה שהתנהלה משך כ-11 שנה, אף לא בתקופה החשובה של שנות התשעים טרום אישור תב"ע ג', איננו מוצאים תכתובת נוסח זו שבחודש יולי 2005 (ת/142, ת/144). ניתן היה לצפות כי בתוך הררי התכתובות והמסמכים מתקופה זו, יאותרו רמזים ו"אקדחים מעשנים" נוספים, שהרי דכנר לא טען שסוכם על נוהל "בטחון שדה" בינו לבין צ'רני.
(-) חקירת המשטרה לא נפלה על צ'רני בהפתעה, הוא נערך לחקירה בעוד מועד, הגיע לחקירה עם קלסר של מסמכים ושיתף פעולה עם חוקריו באופן מלא, כפי שניתן להתרשם מתמלילי החקירות. המסמכים במשרדי הולילנד ובמשרדו של רו"ח חסון היו בשליטתו, ואף כללו קלסרים שונים שהועברו אליו בשנת 2007 מדכנר. הכיצד צ'רני לא השמיד מסמכים מפלילים? הכיצד הופתע מהשאלות שהתמקדו בהלוואות משנות התשעים, ולא זכר במה מדובר, אם הלוואות אלו היו כה קרדינליות מבחינת תשלומי השוחד? שמא מנקודת מבטו של צ'רני, המדובר במסמכים תמימים שלא סבר כי יש בהם כדי להפלילו.
(-) צ'רני יכול היה לחסוך לעצמו את כל הסאגה הכרוכה במשפט, על כל ההשלכות הכלכליות האדירות שכרוכות בפגיעה בפרויקט הולילנד, כפי שניתן היה
--- סוף עמוד 270 ---
לצפות מראש, אם היה משלם כמה מיליוני ש"ח לדכנר, כפי שעולה מהמו"מ שהתנהל בין עו"ד יצחקניא לעו"ד אגמון, וכפי שהומלץ לו על ידי עו"ד אגמון. מה עוד שדכנר העדיף בעליל לקבל כסף על פני פנייה למשטרה. מדוע בחר צ'רני ב"מלחמה" ובהסתבכות פלילית, חלף תשלום של מספר מיליוני ש"ח, "כסף קטן" על רקע התרומות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים למוסדות שונים, ועל רקע הסכומים ששולמו לדכנר, ואשר לשיטת המאשימה עומדים על כמעט 100 מיליון ש"ח?
(-) מדוע בכתב התביעה-סחיטה האזרחי, שנוסח על ידי עו"ד יצחקניא על פי גרסתו של דכנר, לא מופיעים מסמכים מפלילים שנמסרו למשטרה על ידי דכנר?
233. על רקע כל אלה, נחזור ונסכם את המסקנה אליה הגענו, ולפיה רק בשנת 2005 או בסמוך לכך, על רקע לחציו הגוברים והולכים של דכנר למקדמות ולתשלומים, צ'רני נתוודע לכך שדכנר טוען כי הוא משתמש לכספים אלה לשוחד. לכן, מצאנו להרשיע את צ'רני בהעברת הסכום של 300,000 ש"ח בחודש יולי 2005, שזו העבירה האחרונה המיוחסת לצ'רני ביחסים הישירים בינו לבין דכנר. כן מצאנו להרשיע את צ'רני בעבירת השוחד בכל הקשור לתרומות ל"בית מלכה" ול"יד שרה", לאור מודעותו של צ'רני לקשר בין מוסדות אלה לבין פיינר ולופוליאנסקי והקשר בין התרומות לבין הפרויקט.
סיכומו של דבר, שלאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות וטענות הצדדים, ועל רקע הקשיים העולים מחלק מקביעותיו של בית משפט קמא, דין ערעורו של צ'רני על הכרעת הדין להתקבל בחלקו, כמפורט להלן:
א. אפיזודה א' – שנים 1999-1996 – ערעורו של צ'רני על ההרשעה בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק – מתקבל מחמת הספק.
ב. אפיזודה ב' – שנים 2001-2000 – ערעורו של צ'רני על ההרשעה בשש עבירות של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק, בגין שש ההלוואות שניתנו לדכנר בסך כולל של 2,823,280 ש"ח – מתקבל מחמת הספק.
ג. אפיזודה ג' – שנת 2005 – ערעורו של צ'רני על ההרשעה בשתי עבירות של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק, בגין שלוש ההלוואות שניתנו לדכנר בסך כולל של 675,000 ש"ח – מתקבל מחמת הספק.
--- סוף עמוד 271 ---
ד. אפיזודה ד' – יולי 2005 – ערעורו של צ'רני על ההרשעה בעבירה של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק, בגין העברה של 300,000 ש"ח לדכנר – נדחה.
ה. אפיזודה ה' – שנים 2006-2000 – ערעורו של צ'רני על הרשעתו בעבירה של מתן שוחד ללופוליאנסקי לפי סעיף 291 לחוק, בגין תרומתו ל"יד שרה" בסך כולל של 1.25 מיליון ש"ח – נדחה; עם זאת, תחת הרשעתו בשלוש עבירות של מתן שוחד בגין תרומה זו, יש להרשיעו בעבירה אחת בלבד; ערעורו של צ'רני על הרשעתו בשבע עבירות של מתן שוחד לפיינר לפי סעיף 291 לחוק, בגין שבע תרומות למוסדות "בית מלכה" בסך כולל של 680,000 ש"ח – נדחה.
ו. רישום כוזב והלבנת הון – הרשעתו של צ'רני בעבירה של רישום כוזב לפי סעיף 423 לחוק בגין אפיזודות ב'-ד' – מבוטלת. הרשעתו של צ'רני בעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בשל הפקדת כספי השוחד בחברותיו של דכנר במסווה של "שכר טירחה" או "הלוואות" – מבוטלת.
ערעורן של הולילנד לנופש והולילנד תיירות
234. דיונו של בית משפט קמא בעניינן של שתי החברות היה קצר ביותר. בית המשפט עמד על כך שגם תאגיד יכול להימצא אחראי בפלילים, ועמד על כך שמדובר בשתי חברות פרטיות הנמצאות בשליטתו המוחלטת של צ'רני, ששימש בתקופה הרלוונטית כמנהלן הבלעדי והיה הגורם היחיד המוסמך לקבל בהן החלטות. בית המשפט ציין כי צ'רני היה "המוח" ו"מרכז העצבים" של שתי החברות, עת הורה על העברת כספי השוחד.
לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי יסודות עבירות השוחד והלבנת ההון בהן הורשע צ'רני, מתקיימים גם אצל החברות (יצויין, עם זאת, כי החברות לא הורשעו בעבירה של רישום כוזב).
235. זיכויו של צ'רני מחלק מהעבירות בהן הורשע, מחייב את זיכוייה של חברת הולילנד תיירות מאותן עבירות. ההרשעות הנותרות על כנן ביחס לשתי החברות הן אפוא כדלקמן:
--- סוף עמוד 272 ---
א. הולילנד תיירות –
1. מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק בגין העברת 300 אלף ש"ח לדכנר בחודש יולי 2005;
2. מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק בגין תרומה ל"יד שרה" (שני תשלומים) בסך כולל של 850 אלף ש"ח בשנת 2000. עם זאת, תחת הרשעה בשתי עבירות של מתן שוחד בגין תרומה זו, יש להרשיע את הולילנד תיירות בעבירה אחת בלבד.
3. מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק בגין שש תרומות למוסדות "בית מלכה" בסך 640 אלף ש"ח בין השנים 2006-2000.
ב. הולילנד לנופש –
1. מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק בגין תרומה ל"יד שרה" בסך 400 אלף ש"ח בשנת 2000;
2. מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק בגין תרומה ל"בית מלכה" בסך 40,000 ש"ח בשנת 2001.
ערעור הצדדים על גזר הדין
236. בית משפט קמא גזר על צ'רני עונש של 5 שנות מאסר, מתוכן 3 שנים וחצי לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו), והיתרה על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה מהעבירות בהן הורשע; קנס בסך 2 מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו; וחילוט רכוש בשווי מיליון ש"ח לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון.
נציין כי לפי הדין שחל בעת ביצוע העבירות, טרום תיקון 103 לחוק העונשין, העונש המקסימלי על עבירה של מתן שוחד היה שלוש וחצי שנות מאסר.
באשר להולילנד לנופש והולילנד תיירות, בית המשפט כיבד את בקשתו של צ'רני שלא לפגוע בהן בהיותן חברות משפחתיות, והתחשב לעניין זה בעונש שהוטל על צ'רני עצמו. על הולילנד תיירות הוטל קנס בסך 100 אלף ש"ח, ועל הולילנד לנופש הוטל קנס בסך 50 אלף ש"ח.
237. מטבע הדברים, בית המשפט בחן את נסיבות ביצוע העבירה בהתאם ל"תזת השוחד" ארוכת השנים כפי שאומצה על ידו בהכרעת הדין. בית המשפט ציין כי צ'רני
--- סוף עמוד 273 ---
העמיד לרשות דכנר "בורות מזומנים" של מיליוני שקלים "אשר הניעו את גלגלי מכונת השוחד המשוכללת"; כי העבירות בוצעו לאחר תכנון מדוקדק והפעלת מערכת חשבונאית מתוחכמת; וכי היקף ההעברות הכספיות למטרות השוחד הוא חסר תקדים. עם זאת, בית המשפט קבע כי צ'רני לא היה היוזם של "תעשיית השוחד", אלא הובל על ידי דכנר שקבע את סכומי השוחד ואת עובדי הציבור אליהם הועברו הכספים, וכי לא ניתן היה לקבוע כמה מתוך מיליוני השקלים אכן הועברו לפקידי הציבור.
על רקע זה, בית המשפט קבע כי מתחם הענישה לכל אירוע שוחד בו הורשע צ'רני הוא 5-2 שנות מאסר בפועל, וכי מתחם הענישה בגין אירוע הרישום הכוזב הוא 3-1 שנות מאסר בפועל. עוד נקבע כי מדובר ב-22 עבירות בהן הורשע צ'רני, ועל כן גובה הקנס המקסימלי לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין הוא כ-4.9 מיליון ש"ח.
בדונו בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהן יש להתחשב בעת גזירת הדין, הזכיר בית המשפט את הפגיעה הקשה בצ'רני ובמשפחתו עקב הפרשה, פגיעה הנאמדת בעשרות מיליוני שקלים, וכן את הפגיעה בשמה הטוב של המשפחה. בית המשפט עמד על הרקע הצבאי העשיר של צ'רני בסדיר ובמילואים; על כך שצ'רני ומשפחתו תרמו עשרות מיליוני שקלים ממיטב כספם למטרות ציבוריות שונות; על כך שלא דבק רבב בצ'רני לאורך כל חייו; על כך שצ'רני הוא בן למשפחה ציונית נכבדת, אשר בחרה להשקיע ולבנות בירושלים משיקולים של אהבת המדינה ואזרחיה, ולאו דווקא משיקולים כלכליים; כי צ'רני התגלה במהלך המשפט "כבן אדם צנוע ונדיב מאין כמותו... לא ביקש מעולם חברת שועי ארץ, רחק מנהנתנות ולאורך חייו התמיד לעשות לטובת החברה והעם... חירף נפשו במערכות ישראל, ובמקביל ביקש להשפיע מטובו על סביבתו בחייו האזרחיים" (פסקה 31 לגזר הדין). בית המשפט הוסיף כי הרשעתו של צ'רני זרה לחלוטין לאורחות חייו, וכי לא היה סוטה מאורחותיו לולא פגש בדכנר. כן מנה בית המשפט את שורת העדים המכובדים שביקשו ללמד זכות על צ'רני ופירט את דבריהם.
238. בערעורו טוען צ'רני כי בניגוד למשתמע מדברי המדינה, הוא לא גרף לכיסו 105 מיליון דולר (תמורת מכירת חלק ממתחם הולילנד לאלונר), שכן חלק הארי של הסכום לא התקבל וכנראה לעולם לא יתקבל. לגבי מתחם הענישה, צ'רני טוען כי יש להשקיף על התמונה כולה כעל אירוע אחד מתמשך המתייחס לאותו פרויקט ולאותן מטרות. כן טוען צ'רני כי בית המשפט לא התחשב בכך שההרשעה היא בחלקה בגין תרומות שניתנו בגלוי ל"יד שרה" ול"בית מלכה" למען מטרות נעלות ולטובת הציבור, אשר לא הגיעו לכיסו של איש. נסיבות אלו, כך לטענת צ'רני, ממקמות את העבירה ברף
--- סוף עמוד 274 ---
התחתון, ועל כן לא היה מקום להשית עליו את עונש המאסר המרבי בגין עבירת השוחד (בהתאם להוראות החוק בתקופה הרלוונטית).
באשר לרכיב הקנס, צ'רני שב על טענתו כי יש להשקיף על כלל העבירות כעל אירוע אחד לצורך ענישה. כן טוען צ'רני כי על מקבלי השוחד בפרשת הולילנד הוטלו קנסות נמוכים משמעותית. כך, על שטרית הוטל קנס בסך מיליון ש"ח (בגין 10 עבירות); על אולמרט הוטל קנס בסך מיליון ש"ח (בגין שתי עבירות); על שמחיוף הוטל קנס בסך 300,000 ש"ח (בגין שתי עבירות); ועל פיינר ולופוליאנסקי, שהורשעו בלקיחת שוחד בגין תרומות שניתנו ל"בית מלכה" ול"יד שרה", הושתו קנסות בסך 250,000 ש"ח ו-500,000 ש"ח בהתאמה. כן טוען צ'רני כי לא היה מקום להורות על חילוט מיליון ש"ח מכספו.
239. המדינה, מנגד, הגישה ערעור על קולת עונשו של צ'רני (ע"פ 4568/14). ערעורה של המדינה מבוסס, מטבע הדברים, על "תזת השוחד" שנרקמה כביכול בין צ'רני לדכנר למן תחילת הפרויקט, כפי שאומצה על ידי בית משפט קמא.
המדינה הרחיבה בערעורה לגבי ה"שיטתיות" של העברת כספי השוחד ו"הסוואתם" ועל היקפה חסר התקדים של הפרשה. לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא בתפישתו כי עונשם של נותני השוחד בפרשה זו צריך להיות נמוך מעונשם של מקבלי השוחד, באשר לטענתה מעשיו של צ'רני חמורים יותר; כי שגה בית משפט קמא בקבעו מתחם זהה (5-2 שנות מאסר) לעבירות השוחד השונות; כי עונש המאסר בפועל שהוטל על צ'רני (3 וחצי שנות מאסר) מצוי באמצעו של מתחם אחד מתוך ארבעת מתחמי עבירות השוחד, וככזה אינו סביר.
עוד טוענת המדינה כי צ'רני לא "נגרר" אחר דכנר וכי הוא היה בעל האינטרס הכלכלי המרכזי מאחורי "תעשיית השוחד"; כי מניעיו של צ'רני בבניית הפרויקט היו כלכליים במובהק ואילו מניעיו הציוניים לא הוכחו; כי לנוכח פרשה זו שנמשכה לאורך שנים, לא ניתן לקבל את קביעתו של בית המשפט כי הרשעתו של צ'רני "זרה לחלוטין לאורחות חייו"; וכי הפגיעה הקשה במשפחתו של צ'רני בעקבות הפרשה לא הוכחה. לבסוף טוענת המדינה כי היה מקום להורות על חילוט בגובה מלוא היקף העבירה.