באשר לשתי החברות, המדינה טוענת כי הצורך בהרתעת תאגידים ובמניעת השימוש בהם כפלטפורמות לביצוע עבירות, מחייב ענישה כספית משמעותית; וכי החברות הן שנהנו באופן ישיר מתשלומי השוחד, בהיותן הבעלים של המקרקעין.
--- סוף עמוד 275 ---
240. כאמור, ערעורה של המדינה מבוסס על "תזת השוחד" כפי שאומצה על ידי בית משפט קמא. ברם, בסיכומו של דבר, ובניגוד לתמונה שהצטיירה בהכרעת דינו של בית משפט קמא, לא הוכחה "תזת השוחד" ולא ניתן לקבוע כי צ'רני ודכנר רקמו מזימת שוחד למן הרגע הראשון, שנמשכה שנים רבות, בהיקפים של מיליונים רבים של שקלים. על פי חומר הראיות כפי שנותח בהרחבה בפרקים הקודמים, הוכחה אפיזודה אחת בה נענה צ'רני לבקשתו של דכנר לקבלת 300 אלף ש"ח למטרות שוחד, אשר אף היא גררה הסתייגות של צ'רני משיטות הפעולה של דכנר. בנוסף, הוכח כי צ'רני תרם סכומים ל"יד שרה" ו"בית מלכה" עקב זיקתם ללופוליאנסקי ופיינר.
אם נסכם את הדברים, אזי מתוך פרשיית שוחד רחבת היקף – שנטען כי נפרשה על פני למעלה מעשור; שְכּללה עבירה של רישום כוזב, בין היתר בגין תשלומי שוחד בסך 8.9 מיליון ש"ח בשנות ה-90; עשר עבירות של מתן שוחד לדכנר בסך של כ-3.8 מיליון ש"ח בשנות ה-2000; ועבירה של הלבנת הון – נותרנו עם עבירה אחת של מתן שוחד לדכנר בגין תשלום חד פעמי בסך 300 אלף ש"ח.
בנוסף, נותרנו עם עבירה אחת של מתן שוחד בגין תרומה ל"יד שרה" בסך 1.25 מיליון ש"ח (לעומת שלוש עבירות בהן הורשע צ'רני בבית משפט קמא), ושבע עבירות של מתן שוחד בגין תרומות ל"בית מלכה" בסך 680,000 ש"ח.
כאמור, תמונה זו שונה בתכלית מזו שנטענה על ידי המדינה ואומצה על ידי בית משפט קמא. משאלו הם פני הדברים, דומה כי נשמט הבסיס תחת עיקר ערעורה של המדינה, ומנגד, יש מקום להקלה בעונש שהושת על צ'רני.
241. רכיב המאסר – בית משפט קמא השית על צ'רני עונש מאסר של 3 וחצי שנות מאסר בפועל. אך בהתחשב במסקנתנו כי יש לזכות את צ'רני מעבירות של מתן שוחד לדכנר כהלוואות בשנים 2001-2000 ו-2005; בהתחשב בהיקף האישומים שעמדו בפני צ'רני ובהתחשב בכך שההרשעה היחידה שנותרה על כנה בגין תשלום שוחד לדכנר, נסבה על סכום העולה כדי אחוזים בודדים מהסכום בגינו הורשע צ'רני בבית משפט קמא; בהתחשב בכך שהרשעתו של צ'רני היא ברובה בגין מתן תרומות לעמותות צדקה; בהתחשב בכך שבבסיס תרומות אלה עמדו גם מניעים פילנתרופיים; בהתחשב בכך שגם אם המניע העיקרי לתרומה היה פסול ובזיקה לפרויקט, הדבר נעשה על ידו מתוך הלך רוח שאין מדובר בשוחד במובנו הרגיל, ואף נעשה בגלוי ושלא בהסתר; בהתחשב בעונש המאסר המקסימאלי שהיה קבוע בתקופה הרלוונטית (3 וחצי שנות
--- סוף עמוד 276 ---
מאסר); ובהתחשב במסקנתנו כי יש לזכות את צ'רני מעבירות של רישום כוזב והלבנת הון – בהתחשב בכל אלה יש מקום להקלה משמעותית בעונשו של צ'רני.
על רקע כל האמור, ומאחר שבתקופה הרלוונטית, עונשו של נותן השוחד עמד על מחצית מעונשו של נוטל השוחד, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר בגין כלל העבירות על 36 חודשי מאסר, מתוכם 26 חודשים לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו), והיתר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע.
242. רכיב הקנס – בית משפט קמא ציין כי בהתאם להוראות סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, הקנס המקסימאלי אותו ניתן להטיל בגין כל עבירה של מתן שוחד בתיק זה עומד על 226,000 ש"ח, ובסך הכל 4,972,000 ש"ח (בגין 22 עבירות). בסיכומו של דבר, בית המשפט הטיל על צ'רני קנס בסך 2 מיליון ש"ח.
כפי שצוין, קנס זה הוטל על בסיס הרשעה ב-22 עבירות של מתן שוחד בסך כולל של כ-5.7 מיליון ש"ח. כעת, לנוכח זיכויו החלקי של צ'רני, הרשעתו היא בגין מתן שוחד בהיקף של כ-2.2 מיליון ש"ח (מתוכו 300 אלף ש"ח בשל עבירה אחת של מתן שוחד לדכנר, ועוד כ-1.9 מיליון ש"ח בשל 10 תרומות ל"יד שרה" ו"בית מלכה"). בנסיבות אלה, הייתי מציע לחבריי להפחית את סכום הקנס ולהעמידו על 500 אלף ש"ח או ששה חודשי מאסר תמורתו.
לנוכח זיכויו של צ'רני מעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, החילוט בסך מיליון ש"ח שנפסק לחובתו של צ'רני מבוטל.
באשר לקנסות שהוטלו על הולילנד תיירות והולילנד לנופש, ובהיותם "סמליים משהו" כלשון בית המשפט המחוזי בגזר הדין, אציע לחבריי להותירם על כנם.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
--- סוף עמוד 277 ---
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ע' פוגלמן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט צ' זילברטל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
--- סוף עמוד 278 ---
ע"פ 4456/14 - קלנר נ' מדינת ישראל
ע"פ 4568/14 - מדינת ישראל נ' קלנר ואח'
ע"פ 5549/14 - הולילנד פארק בע"מ נ' מדינת ישראל
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
רקע כללי
1. המערער בע"פ 4456/14 (להלן: קלנר) נאשם, ביחד עם אחרים, בכתב אישום רחב היקף שבו יוחסה לו מעורבות בשתי פרשות: בפרשת הולילנד, המפורטת באישום הראשון בכתב האישום ובפרשת הזרע, המפורטת באישום השני. בכתב האישום נטען כי קלנר נושא באחריות לתשלומים שהועברו, באמצעות חברות בהן כיהן כנושא משרה, לעד המדינה, שמואל דכנר (להלן: דכנר), במטרה שיועברו כשוחד לפקידים ואישי ציבור כדי שינהגו במשוא פנים במילוי תפקידם. לפיכך יוחסו לקלנר בכתב האישום עבירות של מתן ותיווך לשוחד, לפי סעיפים 291 ו-295(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975; ועבירה על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). בסך הכל יוחסו לקלנר בפרשת הולילנד תשלומי שוחד בסכום העולה על שלושה מיליון ש"ח לשלושה מן הנאשמים (שטרית, לופוליאנסקי ושמחיוף) ובפרשת הזרע יוחסו לו כשמונה תשלומי שוחד בסך העולה על מיליון וחצי ש"ח לשלושה מן הנאשמים (אפרתי, אולמרט וזקן).
בבית המשפט המחוזי הורשע קלנר בעבירות הבאות: בפרשת הולילנד הורשע קלנר בשתי עבירות של מתן שוחד למתווך, לפי סעיף 295(ג) לחוק העונשין ובעבירה של הלבנת הון ביחס לשני תשלומים בסך של 825,240 ש"ח שהועברו לעד המדינה עבור שטרית. בפרשת הזרע הורשע קלנר באותן עבירות ביחס לארבעה תשלומים נוספים בסך של 1,226,855 ש"ח שהועברו לעד המדינה עבור אפרתי. בית משפט קמא זיכה את קלנר מיתר פרשות השוחד שיוחסו לו בכתב האישום. בגין הרשעתו בעבירות אלה הוטלו על קלנר העונשים הבאים: 3 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, קנס בסך של 1,000,000 ש"ח וחילוט רכוש בשווי של 500,000 ש"ח.
--- סוף עמוד 279 ---
בפנינו מערער קלנר על הכרעת הדין בעניינו ולחלופין על גזר דינו. כפי שיפורט בהמשך, המדינה מצדה ערערה גם היא על עונשו של קלנר.
בפתח הדברים ראוי להדגיש, כי לא ראיתי צורך לכלול, במסגרת הדיון בעניינו של קלנר, התייחסות עקרונית-כללית לסוגיות שזכו לדיון מפורט וממצה בחלק הכללי: דיון שערך חברי השופט נ' הנדל בעבירת השוחד ודיון שערך חברי השופט ס' ג'ובראן בהיבטיה הכלליים של עדות עד המדינה. האמור שם מהווה תשתית לדיון שאערוך אני בעניינו של קלנר.
2. להלן אביא בקצרה את הרקע העובדתי לפרשת הזרע ופרשת הולילנד ואעמוד על האישומים בהם הורשע קלנר בפרשות אלה. אף שפרשת הזרע מופיעה באישום השני בכתב האישום, חלק מהעבירות הכלולות בה קודמות על ציר הזמן לפרשת הולילנד ועל כן אפתח בתיאור פרשה זו.
פרשת הזרע – רקע כללי
3. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום נשא קלנר במספר תפקידים בחברות שונות: בין השנים 2007-1996 כיהן כמנכ"ל ויושב ראש הדירקטוריון של החברה הציבורית פולאר השקעות בע"מ (להלן: פולאר השקעות). בתקופה זו שימש קלנר גם כיושב ראש הדירקטוריון של חברה-בת של פולאר השקעות – פולאר נדל"ן בע"מ (שנקראה קודם לכן קלדש נדל"ן ותכונה להלן: פולאר נדל"ן), וכן כיושב ראש הדירקטוריון של חברת קלדש בנייה (להלן: קלדש) שהיא "חברה נכדה" של פולאר השקעות (שלוש חברות אלה יכונו להלן: קבוצת החברות). בנוסף, פולאר השקעות החזיקה, באמצעות פולאר נדל"ן וקלדש בנייה, ב-60 אחוזים מהזכויות בחברת הולילנד פארק בע"מ (להלן: הולילנד פארק), שעסקה בפרויקט הולילנד (יתרת הזכויות בחברה הוחזקו על-ידי קרדן נדל"ן ובנק לאומי).
חברת פולאר השקעות החזיקה (על-פי כתב האישום באמצעות חברת פולאר תעשיות בע"מ) גם במחצית מהזכויות בחברת הזרע 1939 בע"מ (להלן: הזרע), והמחצית הנוספת של הזכויות בה הוחזקה על-ידי קיבוצים ומושבים. בתקופה הרלבנטית, כיהן קלנר כיושב ראש עמית של חברת הזרע, כשלצדו כיהן כיושב ראש עמית נוסף מר ישראל אפרת (להלן: אפרת).
--- סוף עמוד 280 ---
בכתב האישום נטען, כי במסגרת תפקידו בחברת הזרע, קלנר "היה אחראי על כל תחום פיתוח הנדל"ן של החברה". בין היתר, חכרה חברת הזרע מרשות מקרקעי ישראל, שאז נקראה מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), את מקרקעי חוות שלם, הנמצאים בפאתי השכונות הדרומיות של העיר תל-אביב ושטחם מתפרש על כ-1,134 דונם. החל משנות התשעים של המאה הקודמת פעלה הזרע לשנות את ייעוד קרקעות חוות שלם מחקלאות למגורים, ובתוך כך להשגת כתב הרשאה לתכנון. כתב האישום מייחס לקלנר פרשות שוחד הקשורות בחוות נוספות שהזרע היתה בעלת זכויות בהן, אך מאחר שקלנר זוכה מפרשות אלה, אין צורך בפירוט בנוגע לכך.
האינטרס הכלכלי של הזרע במקרקעי חוות שלם
4. הזרע היתה בעלת אינטרס כלכלי לפעול לקבלת כתב הרשאה לתכנון מהמינהל ולהביא לשינוי ייעודם של מקרקעי חוות שלם. אינטרס זה התחזק כתוצאה משורה של החלטות שהתקבלו במינהל החל משנות ה-90 המוקדמות, שמשמעותן היתה שחוכר קרקע שייעודהּ שוּנה, יזכה להטבות משמעותיות מן המינהל וכך גם אם החוכר החל בהליכי תכנון ביחס לקרקע. ואכן, הזרע פעלה במספר מישורים כדי לקדם מטרות אלה:
בשנת 1997 שכרה הזרע את שירותי משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות' (להלן: משרד י' ארנון) כדי שיפעל לכך שהמינהל יעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון.
בשנת 2000 התקשרו הזרע וקלדש בהסכם "למתן שירותי ייזום לתכנון ושינוי יעוד", בגדרו הוסכם כי קלדש תפעל לשינוי הייעוד של מקרקעי חוות שלם (ת/480, להלן: הסכם קלדש-הזרע). הסכם זה עודכן והוארך במהלך השנים. בהסכם נקבע, כי תוקם ועדת היגוי שתורכב מנציגי הזרע וקלדש, שתפקידה יהיה לאשר את הפעולות המהותיות שבכוונת קלדש לנקוט לצורך קידום שינוי הייעוד. עוד הוסכם, כי הזרע תשיב לקלדש הוצאות שזו הוציאה לצורך קידום שינוי הייעוד רק אם הוצאות אלה אושרו בוועדת ההיגוי. בוועדת ההיגוי כיהנו מטעם הזרע אפרת ומנכ"ל הזרע באותה תקופה – אמנון ברודנר ז"ל (להלן: ברודנר), ומטעם קלדש כיהנו בוועדה קלנר ואמנון ספרן – מנכ"ל קלדש באותה תקופה, שנאשם אף הוא בפרשה זו וזוכה (להלן: ספרן).
במסגרת מאמציהם לקדם את שינוי ייעוד קרקעות חוות שלם, נכרת הסכם בין הזרע וקלדש לבין דכנר, שבגדרו נקבע, כי התמורה בגין שירותיו של דכנר בעניין זה תעמוד על 2,500 דולר לחודש לתקופה של שנתיים, וכן כי דכנר יהיה זכאי לתמורה נוספת בגין הצלחה, שתעמוד על 500 דולר עבור כל יחידת דיור שתאושר בתכנית
--- סוף עמוד 281 ---
מעבר ל-1,000 יחידות הדיור הראשונות שיאושרו להזרע (ת/325 מיום 27.5.2001). אף ששירותיו של דכנר נשכרו תחילה בעניין שינוי הייעוד, בהמשך נתבקשה מעורבותו גם בקידום קבלת כתב ההרשאה לתכנון. דכנר הסביר בעדותו כי הפנייה אליו בעניין זה נעשתה על רקע התפתחות, שהעמידה בספק, לטענתו, את האפשרות שהזרע תקבל מהמינהל כתב הרשאה לתכנון. דכנר הסביר שביום 6.6.2001 נערכה ישיבה בהשתתפות ברודנר ונציגי המינהל, שלאחריה הובהר לברודנר כי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שמכוחה ביקשה הזרע לקדם את נושא כתב ההרשאה לתכנון, היתה קצובה בזמן והזרע לא עמדה בלוח הזמנים (ת/327). לטענת דכנר, מעורבותו בעניין כתב ההרשאה החלה בסמוך לאחר שהודעה זו התקבלה בהזרע, והדבר נלמד מ-ת/328 – אסופת מסמכים שברודנר העביר אליו ביום 12.6.2001 ומת/329 - טיוטת מכתב שניסח משרד י' ארנון למינהל בעניין כתב ההרשאה לתכנון, אשר נשלחה לדכנר שהטביע עליו את הערותיו.
קבלת כתב ההרשאה לתכנון
5. בחודש אוגוסט 2001 מונה מר יעקב אפרתי (להלן: אפרתי) למנהל המינהל (תחילה במינוי זמני ובהמשך במינוי בפועל) לאחר שקודמו בתפקיד נאלץ לעזבו בפתאומיות. לשם כך עזב אפרתי את תפקידו כמנכ"ל משרד התשתיות. אפרתי הוא דודו של עוזרו של דכנר, מאיר רבין (המערער בע"פ 5496/14). לטענת דכנר, קשריו המשפחתיים של רבין עם אפרתי עמדו ביסוד ההחלטה לערבו בקידום קבלת כתב ההרשאה לתכנון, אף שמשרד י' ארנון הופקד על הטיפול בעניין זה. יצוין, כי בחודש יולי 2002 המינהל העניק להזרע כתב הרשאה לתכנון, ונקבע כי מצב דברים זה, המהווה שינוי בעמדת המנהל נוכח האמור בת/327, התאפשר בעקבות סיכום מוקדם בין רבין לבין אפרתי כי יועבר לו שוחד.
ביום 28.1.2002, עוד בטרם התקבל כתב ההרשאה לתכנון, התכנסה ועדת ההיגוי ובישיבתה החליטה לשלם לדכנר סכום של 150,000 דולר (ת/332 ו-ת/332א), נוסף על התמורה שנקבעה בהסכם מיום 27.5.2001 (ת/325). בהחלטת ועדת ההיגוי נאמר, כי זכאותו של דכנר לתשלום מותנית בכך שהזרע תקבל כתב הרשאה לתכנון בנוסח המקובל עליה. לטענת דכנר, מתוך סכום זה-120,000 דולר נועדו עבור תשלום השוחד עליו סיכם רבין עם אפרתי, ו-30,000 דולר היוו תמורה עבור עבודתו. בית משפט קמא קיבל את גרסתו של דכנר וקבע, כי שני התשלומים שהעבירה קלדש לדכנר לפי החלטת ועדת ההיגוי – ביום 2.6.2002 (ת/333 על סך 341,040 ש"ח) וביום 24.6.2002 (ת/334א על סך 243,600 ש"ח) – נועדו לתשלום שוחד. יודגש, לפי גרסתו של דכנר הקשר עם אפרתי נעשה באמצעות רבין, והוא אינו יודע אם אפרתי אכן נטל