--- סוף עמוד 282 ---
לעצמו את השוחד. באשר לתשלום זה, כמו גם באשר ליתר התשלומים, שנטען לגביהם שנועדו למטרות שוחד, טען דכנר כי קלנר אישר את התשלום ביודעו כי הוא נועד לשוחד.
כפי שיפורט להלן, לאחר שהתקבל כתב ההרשאה לתכנון לא תמו תלאותיה של הזרע, שכן במקביל לקידום שינויי הייעוד של מקרקעי חוות שלם, קידם משרד הפנים תכנית לבניית פארק (תמ"מ 3/5) שסתרה את תכניות הזרע בקשר עם מקרקעי חוות שלם. בשנת 2004 הועברו לדכנר שני תשלומים, 120,000 ש"ח ו-522,215 ש"ח, ונטען כי אף תשלומים אלה נועדו כדי לשחד את אפרתי על מנת שיתגייס לטובת הזרע ויפעל להכשלת תמ"מ 3/5.
פרשת הולילנד – רקע כללי
6. החל מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, הלל צ'רני (המערער בע"פ 4735/14) השקיע מאמצים מרובים להביא לשינויים תכנוניים במתחם הולילנד שבירושלים, ובעיקר להביא לשינוי הייעוד של המקרקעין במתחם, כדי שניתן יהיה לבנות במתחם פרויקט מגורים רחב היקף, ובכך להשיא את הרווחים שניתן להפיק מן המתחם. צ'רני קידם את תכניותיו עבור מתחם הולילנד, בין היתר, באמצעות שירותיו של דכנר. בסוף שנת 1999, ספרן וקלנר הקימו את הולילנד פארק שבאמצעותה ביקשו ליטול חלק בפרויקט.
חלוקת האחזקות בחברת הולילנד פארק היתה כדלקמן: 60 אחוזים מהחברה הוחזקו בידי פולאר נדל"ן (20 אחוזים ישירות ו-40 אחוזים באמצעות קלדש); 30 אחוזים נוספים הוחזקו בידי חברת קרדן נדל"ן; ו-10 אחוזים בידי בנק לאומי. שמעון גלאון, שנאשם בפרשה זו וזוכה, כיהן בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל קרדן נדל"ן ושימש כמנהל מטעמה בהולילנד פארק (להלן: גלאון). ספרן, שכיהן בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל פולאר נדל"ן וקלדש בנייה, שימש כמנהל מטעמן בהולילנד פארק. כאמור, אף ספרן זוכה מהעבירות שיוחסו לו בפרשה דנא. אין חולק שקלנר לא מילא תפקיד רשמי בהולילנד פארק.
בסמוך לאחר הקמתה, רכשה הולילנד פארק מהולילנד תיירות 1992 בע"מ (חברה בבעלות צ'רני, להלן: הולילנד תיירות) חלקים במתחם הולילנד שיועדו בעיקר למגורים (וזאת לאחר אישורה של תב"ע מסוימת). לאחר חתימת ההסכם, הצטרפה הולילנד פארק למאמציו של צ'רני להביא לשינויי הייעוד של מקרקעין נוספים במתחם
--- סוף עמוד 283 ---
ולהגדיל את זכויות הבנייה בו. בכתב האישום נטען, כי לשם קידומו של פרויקט הולילנד, צ'רני וקלנר שילמו, באמצעות דכנר, שוחד לגורמים שונים בעיריית ירושלים.
בפרשה זו, הורשע קלנר בשני תשלומי שוחד שנקבע שהועברו לדכנר כדי שישחד באמצעותם את מהנדס העיר בתקופה הרלבנטית, אורי שטרית (המערער בע"פ 5076/14). נאמר, כי באמצעות תשלומים אלה, ביקש קלנר להבטיח כי שטרית יפעל לאשר את בקשת הולילנד פארק להגדיל את מספר יחידות הדיור בפרויקט, וכן כי שטרית יפעל למען קידומה של תכנית שחלה על הפרויקט – תב"ע ו'.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
7. בפתח הכרעת הדין עמד בית משפט קמא על הקשיים שמעוררת עדותו של דכנר ועל כך שלא ניתן לסמוך ולהישען עליה כשהיא עומדת לעצמה וכי יש "בכוחה לקבוע ולעגן ממצאים במשפט [רק] מקום בו העדות מחוזקת ונתמכת בצורה ממשית". בכל הנוגע למהימנותו של עד המדינה ולהערכת עדותו ומשקלה, כמו גם לעניין החיזוקים הראייתיים הנדרשים על מנת שניתן יהיה להתבסס על עדות זו, ראו גם דברי חברי, השופט ס' ג'ובראן, בחלק הכללי. טענה מרכזית שעולה בערעורו של קלנר כלפי הכרעת דינו של בית משפט קמא היא, שהוא לא נותר נאמן למבחן שקבע.
ניתן לחלק את הראיות שבית משפט קמא סבר שיש בהן להצטרף לגרסתו של דכנר ולחזקה לשני נדבכים. הראשון, נדבך כללי, שבגדרו עמד בית משפט קמא על מהימנותו של קלנר ועל הראיות מהן ניתן ללמוד על מודעתו לפעילותו האסורה של דכנר ועל מעורבותו בה, ככלל, בנפרד ממעורבות במהלך ספציפי. הנדבך השני, כולל ראיות שיש בהן לסייע לעדותו של דכנר ביחס למודעותו של קלנר לתשלומי השוחד הספציפיים שיוחסו לו בשתי הפרשות. נפתח בקביעות מן הנדבך הראשון.
ממצאי מהימנות ביחס לקלנר וגרסתו
8. בחקירתו במשטרה ובעדותו בפני בית משפט קמא, הכחיש קלנר מכל וכל את טענותיו של דכנר כלפיו וטען כי לא אישר ולא היה מודע לתשלומי השוחד, ככל שהיו. בית משפט קמא קבע לגבי עדותו של קלנר כי "לא ניתן להישען על עדותו של נאשם 2 [קלנר] ב'גדולות' כמו ב'קטנות'" וכי גרסתו בבית המשפט "אינה שווה מאומה". מספר נימוקים עמדו בבסיס קביעות אלה של בית משפט קמא.
--- סוף עמוד 284 ---
(א) סתירות בין דברי קלנר בחקירת המשטרה לבין עדותו: בית משפט קמא ייחס חשיבות לכך שבחקירתו במשטרה קלנר מסר שהוא, והמנהלים עמם עבד (בעיקר, גלאון וספרן), ידעו על 'דרכיו האפלות' של דכנר, אך הם הדגישו בפניו שהם לא רוצים לקחת בכך חלק וביקשו מדכנר לחדול מכך. בחקירתו קלנר גם לא שלל את האפשרות שדכנר עשה שימוש בכספים לגיטימיים שקיבל כדי לממש את 'דרכיו האפלות'. קלנר אמנם טען שדכנר 'פחד ממנו' ולכן לא שוחח עמו על הנושא, אך הוא סבור שדכנר פנה למנהלים שעבדו תחתיו ואלה שילחו אותו כלעומת שבא. בית משפט קמא קבע שקלנר, אשר אמר דברים ברורים בחקירתו, נסוג מהם בעדותו בכך שטען כי ב"שיטות אפלות" התייחס רק לשני מקרים שבהם הציע דכנר לשחד ראשי ערים.
(ב) נסיונותיו של קלנר להרחיק עצמו מ"מעגל השוחד": בית משפט קמא ייחס חשיבות לכך שהן בחקירתו במשטרה, הן בעדותו בבית המשפט, קלנר ניסה להרחיק עצמו ממעגל השוחד. קלנר הסביר בחקירתו במשטרה שאם דכנר פנה לקבלת החזר עבור תשלומי שוחד, הוא פנה למנהלים שתחתיו ולא אליו, וזאת משום שחשש ממנו. בית משפט קמא סבר שגרסה זו משוללת היגיון נוכח היחסים הקרובים ששררו בין דכנר לבין קלנר. בית משפט קמא המשיך ופירט כיצד גרסאותיו של קלנר אינן עומדות אל מול חומר הראיות. כך, למשל, קלנר ניסה להציג את היכרותו עם רבין כהיכרות שטחית, בעוד שלפי עדותו של דנקנר (המערער בע"פ 5546/14) קלנר היה זה שהמליץ לו לפנות לרבין, וכן תוארו עוד מפגשים בין רבין לבין קלנר המציירים תמונה אחרת באשר ליחסיהם (למשל, בברית בנו של רבין). עוד נקבע בהקשר זה, כי בעוד שקלנר ניסה להציג עצמו כמנהל שאינו עוסק בתשלומים השוטפים ואופן ביצועם, הוכח שבזמן אמת הוא הורה לברודנר לאשר עמו כל תשלום שהוצא בקשר עם התכנית בחוות שלם וכי כן היה מעורב בסיכומי התשלומים לדכנר גם בפרשת הולילנד.
(ג) הסבריו של קלנר לתשלומים שהועברו לדכנר "אינם מתקבלים על הדעת": כאמור לעיל, דכנר טען בעדותו כי קיבל מקלנר אישור לכל אחד מתשלומי השוחד המיוחסים לו בכתב האישום. בית משפט קמא מצא כי הסבריו של קלנר לחלק מהתשלומים שנקבע לגביהם כי שימשו לשוחד אינם מתקבלים על הדעת ויש בכך לחזק את הממצאים השליליים ביחס למהימנותו. כך, למשל, קלנר הסביר בחקירתו במשטרה כי לא פעם בא דכנר לבקש הלוואות או מקדמות בשל מצוקות שאליהן נקלע, וקלנר נטה להיעתר לבקשותיו. לטענת קלנר, בדיעבד התברר שהאמתלות בהן השתמש דכנר היו שקריות בחלקן וייתכן שבפועל היו אלה ניסיונות "לפצות" עצמו על שוחד שהעניק או ניסיון להוציא לפועל תכנית למתן שוחד. בית משפט קמא הסביר כי הסכומים שהועברו לדכנר בשל "האמתלות" השונות – כגון מחלת בתו או מצבה הבריאותי של
--- סוף עמוד 285 ---
אשתו, אינם מסתכמים לסכומי השוחד המיוחסים לקלנר בכתב האישום. כך גם סבר בית משפט קמא, כי הסבריו של קלנר לסיבות בגינן נשכרו שירותיו של דכנר לקידום קבלת כתב ההרשאה אינן מתיישבות עם העובדות. נאמר כי הסברו של קלנר כי שירותיו של דכנר נדרשו מאחר שמשרד י' ארנון "התעייף" אינו עולה בקנה אחד עם מודל החוזה עמם, שקבע תגמול בעבור הצלחה. גם ההסבר לפיו ניתנו לדכנר כספים נוספים, מעבר לקבוע עמו בחוזה, נוכח החוזה "הרזה" שנכרת עמו אינו עולה בקנה אחד עם העובדות, שכן עיון בחוזה שנכרת עם משרד י' ארנון מלמד שהתגמולים להם היה זכאי דכנר שיקפו את הנהוג בתחום ויותר מכך.
(ד) יחסי דכנר-קלנר: אין חולק, כי בין קלנר לבין דכנר שררו יחסי חברות קרובים. בית משפט קמא קבע כי ניתן ללמוד מעדותו של דכנר כי לא שש להעיד נגד חברו הקרוב, קלנר, והוא עשה כן אך לנוכח התחייבותו "להעיד בבית המשפט את האמת כולה בשלמותה". בית משפט קמא הסביר כי אילו היתה נכונה טענת ההגנה שלפיה דכנר טפל האשמות שווא בנאשמים כדי לשכנע את הפרקליטות שיש בידו מידע משמעותי על גורמים בכירים, כלל לא היה צורך לשבץ בעלילה את קלנר אשר נחשד בתשלום שוחד לדמויות שאינן דומיננטיות בנוף הציבורי. עוד ציין בית המשפט, כי אם, כפי שטוענת ההגנה, דכנר בדה עלילות – לא ברור מדוע "ניקה" מעורבים אחרים, שלא נמנים על חוג חבריו, ואילו דווקא את חברו קלנר כן סיבך. הדברים נאמרו בעיקר ביחס לאפרת ואפרתי שלגישת בית משפט קמא היו "מטרה קלה ונוחה" אילו רצה דכנר רק לרקום עלילות, ובכל זאת, דכנר הדגיש כי אין בידיו מידע לגבי הסכומים שקיבל אפרתי, שלא הועמד לדין בפרשת הזרע, וכי אפרת לא היה מעורב בפרשת הזרע. בית משפט קמא סבר, כי גם העובדה שקלנר לא נכלל מלכתחילה בטיוטת כתב התביעה שגיבש דכנר אגב הסכסוך עם צ'רני (מסמך זה שכונה גם "כתב הסחיטה", יכונה להלן: כתב התביעה) מלמדת על כך שדכנר נמנע, ככל הניתן, מלערב את קלנר בפרשה וזאת לא מפאת חוסר מעורבותו אלא מתוך רצונו להגן על חברו.
(ה) עדות אפרת לפיה קלנר פנה אליו בהצעה "לתרום" כסף לקידום את ענייני הזרע: בעניין זה ציין בית משפט קמא כי אף אפרת 'שאין חולק על יושרו' העיד כי קלנר פנה אליו בהצעה שיתרמו כסף לגורמים רלבנטיים כדי לקדם את ענייני חוות שלם וכי ההצעה באה מכיוונו של דכנר, אך אפרת סירב להצעה.
(ו) התנהגותו של קלנר בקשר עם "כתב התביעה": כזכור, נטען שתחילתה של פרשה זו בסכסוך שהתגלע בין דכנר לבין צ'רני סביב פרויקט הולילנד שבעקבותיו נכרת בין צ'רני לבין דכנר "הסכם היפרדות" (ת/150), שלדידו של דכנר, הרע עמו, שלל ממנו
--- סוף עמוד 286 ---
זכויות והסב לו נזק כספי. בית משפט קמא לא קיבל את גרסת קלנר כי לא היה מעורב בעריכת הסכם ההיפרדות וכי לא ידע שהרקע להסכם היה איומיו של דכנר כי יפנה למשטרה בעניין תשלומי שוחד ששולמו במסגרת פרויקט הולילנד. מסקנתו של בית משפט קמא היתה כי התנהלותו של קלנר לאחר פרוץ הסכסוך בין דכנר לבין צ'רני, וטרם פתיחת החקירה במשטרה, עולה כדי התנהלות מפלילה שיש בה ללמד על מודעותו ומעורבותו בפרשת השחיתות שדכנר ביקש לחשוף:
(1) קלנר היה זה שקישר בין דכנר לבין עו"ד יצחקניא כדי שהלה ייצגו בסכסוך שהתגלע בינו לבין צ'רני, עוד לפני ניסוח כתב התביעה. בחקירתו במשטרה לא הכחיש קלנר כי נכח בפגישה הראשונה בין עו"ד יצחקניא לבין דכנר, אך הצדדים חלוקים באשר למידת מעורבותו בפגישה זו ובפגישות נוספות: בעוד שקלנר טען שנכח רק בחלק מהפגישה הראשונה וממילא לא התערב בה, עו"ד יצחקניא טען בעדותו כי קלנר היה מעורב בפגישה ובפרטיה. בית משפט קמא העדיף את גרסתו של עו"ד יצחקניא על פני עדותו של קלנר בעניין זה, בין היתר, בשל מסקנותיו באשר למהימנותו של קלנר ומאחר שבא כוחו של קלנר נמנע מלחקור את עו"ד יצחקניא בחקירה נגדית. במהלך פגישות אלה, נאמר, דכנר גולל בפני המשתתפים את עשייתו הפלילית, ונוכחותו של קלנר בפגישות אלה, נקבע, "מעידה על עומק מעורבותו". הוסבר, כי כאשר אדם במעמדו של קלנר עד לווידויו של פושע, ומחליט לשתוק ואף נרתם לסייע לאותו פושע, יש בכך ללמד על חששו שחשיפת הפרשה תביא גם לחשיפת חלקו בה. לגישת בית משפט קמא, הדברים נתמכים גם בכך שקלנר לא התריע בפני עו"ד יצחקניא או בפני בני משפחתו של דכנר, כי סיפוריו הם כולם "עורבא פרח" כפי שהוא טוען כיום.
(2) המחלוקת בין הצדדים השתרעה גם באשר לסיבה למעורבותו האינטנסיבית של קלנר בשלב "המשא ומתן" עם דכנר. נקבע, כי בעוד שקלנר טען שביקש לפעול כמגשר בין הצדדים, מעדויות שנשמעו מצטיירת תמונה אחרת לפיה לקלנר היה עניין אישי וברור שדכנר לא יפנה למשטרה ויחשוף את מעורבותו במסכת הפלילית, וזו בלבד היתה הסיבה למעורבותו ב"משא ומתן". נאמר כי הדברים עולים מעדותם של צ'רני, של עו"ד סובל, אשר יחד עם עו"ד יצחקניא, ייצג את דכנר, של בתו של דכנר ושל עו"ד אגמון, אשר ייצג את צ'רני בעניינים מסוימים.
(3) בית משפט קמא סבר, כי ניתן למצוא חיזוק לכך שקלנר ביקש למנוע מדכנר "לפוצץ" את הפרשה מאחר שחשש שייחשף חלקו בה, גם בתקשורת שניהל עם אולמרט (המערער בע"פ 5270/14). נאמר, כי בניסיונו למנוע את "פיצוצה" של
--- סוף עמוד 287 ---
הפרשה קלנר פנה לאולמרט בניסיון לגייס ממנו או באמצעותו סכום כסף עבור דכנר, אך נותרה אי בהירות באשר למועד בו פנה אליו בעניין זה. בית משפט קמא עמד על כך שקלנר ואולמרט, בעדותם בבית משפט, הקפידו לטעון כי פנייתו של קלנר נעשתה לאחר שנחשף "כתב התביעה" למרות שהדברים מהווים שינוי מדבריהם בחקירותיהם במשטרה (קלנר טען שאינו זוכר את מועד הפנייה). נקבע, כי קלנר ואולמרט שינו את גרסתם מתוך הבנה שגרסה לפיה הם ניסו לסייע לדכנר לפני שהתפרסם כתב התביעה עלולה לעורר חשד שהם ביקשו לסייע לו בשל החשש שהם עלולים להסתבך אם צרכיו לא יסופקו, אף שבשלב לא היה ברור את מי דכנר מבקש "לסבך". בית משפט קמא המשיך ותיאר כיצד קלנר ניסה לגייס מאולמרט כסף בעבור דכנר וכיצד פנה אליו בעניין זה מספר פעמים אף שאולמרט כיהן באותה העת כראש ממשלה. בית משפט קמא קבע, כי גרסתו של קלנר לפיה נהג כך אף שסבר שדכנר בודה עלילות, אינה "מתקבלת על הדעת", שכן אין זה הגיוני שקלנר יטריד ראש ממשלה כדי לגייס כסף עבור מי שהוא אינו מאמין לסיפוריו ובלי שיפעל קודם לכן לנסות להניאו מתכניתו. בית משפט קמא גם דחה את גרסתו של קלנר לפיה נהג כפי שנהג בשל חששו כי ייגרם נזק לקבוצת החברות, שהרי הוא מכר את חלקו בהן כשנתיים לפני כן, וממילא פרויקט הולילנד היווה רק אחוז קטן מפעילותן.