(4) בית משפט קמא מצא חיזוק נוסף לקביעתו כי ניסיונותיו של קלנר להניא את דכנר מפנייה למשטרה לא היו מאמצי "גישור", כטענתו, אלא ניסיון להציל את עורו, בעדויותיהם של מנהלי החברות שבהן פעל קלנר. תחילה הוזכרה עדותו של איתן סורוקה, שכיהן באותה העת כיושב ראש חברת קרדן נדל"ן (מבעלות הולילנד פארק), ואשר עדותו נמצאה מהימנה. נאמר, שמר סורוקה העיד, כי קלנר פנה אליו, כשהוא מציג עצמו כמגשר בין צ'רני לבין דכנר, בבקשה שקרדן נדל"ן תסייע לדכנר, כדי שהלה לא יפנה למשטרה. בעדותו הסביר סורוקה כי התרשם שלקלנר היה חשוב "שהעסק לא יתפרסם ויתפוצץ" והניח שהדבר נבע ממודעותו של קלנר למעשיו של דכנר. בית משפט קמא הסיק כי נכונותו של קלנר לנסות ולגייס סכום של כמיליון ש"ח על מנת למנוע פרסומה של פרשת שחיתות, מלמדת שהוא לא הקל ראש בטענות של דכנר, וכי החרדה שאחזה בו פן תיחשף מעורבותו בפרשה, הובילה אותו לנקוט בצעד קיצוני כמו פנייה לסורוקה. דוגמא נוספת מצא בית משפט קמא בפנייתו של קלנר ליוסף פישלר, שכיהן באותה העת כמשנה למנכ"ל פולאר השקעות ומנכ"ל פולאר נדל"ן (להלן: פישלר), בבקשה כי הולילנד פארק "תתרום" כמיליון ש"ח להסדר עם דכנר נוכח איומיו שיפנה למשטרה בטענה שהחברה היתה מעורבת בפעילות בלתי חוקית. פישלר העיד, כי מאחר שקלנר טען שאין אמת בדבריו של דכנר וכי בכל מקרה לא דובר בתקופת כהונתו, הוא ביקש שלא יערבו אותו ועזב את הפגישה עם קלנר. בית
--- סוף עמוד 288 ---
משפט קמא סבר שהדרך היחידה לפרש את הדברים היא שבפנייתו לפישלר, קלנר הצטייר כמי שחושש ומנסה לקנות את שתיקתו של דכנר, ומכאן תגובתו הקיצונית של פישלר. לבסוף נאמר, כי יש בעדויותיהם של סורוקה ושל פישלר לקעקע את טענתו של קלנר כאילו פעל לטובת קבוצת החברות, שהרי הם ייצגו את אותן חברות והם סירבו לקחת חלק במאמצים למנוע את פנייתו של דכנר למשטרה.
בית משפט קמא הפנה, בהקשר זה, לכך שבעדותו סיפר קלנר כי פנה לברודנר, שבתקופה הרלבנטית כיהן כמנכ"ל חברת הזרע, ולספרן, שבתקופה הרלבנטית כיהן כמנכ"ל פולאר נדל"ן וקלדש, כדי לברר אם בתקופת כהונתם היו "דברים לא-תקינים או אפלים", כפי שטען דכנר, וזאת למען הזהירות. לגישת בית משפט קמא, לא כך נוהג אדם חף מפשע, אשר על פני הדברים כלל לא היה נתון בסכנה מאחר שלא נזכר ב"כתב התביעה". מה גם, שתמוה כי קלנר סבר שאותם מנהלים יודו בפניו כי נהגו שלא כדין, אלא אם הם עצמם ידעו על מעורבותו שלו בפרשת השחיתות. משכך, נקבע, יש לראות בפנייה זו של קלנר ניסיון לטכס עצה עם ברודנר וספרן באשר לאופן ההתמודדות עם דכנר ולהבטיח את שתיקתם.
(5) בית משפט קמא מצא שמעורבותו של קלנר בפרשת השוחד עולה גם מ-ת/405 – תמלול שיחה שהתקיימה בין דכנר לבין קלנר ביום 25.01.2010, לאחר שדכנר פנה למשטרה, ואשר הוקלטה על-ידי דכנר. בית משפט קמא הפנה לחלקים בשיחה בהם קלנר ביטא את המצוקה בה הוא נתון ("אני אחרי דבר כזה לא ישן בלילה") ולחלקים בהם הדגיש בפני דכנר את חברותם, וביקש שלא ידבר עליו "דברים". נקבע, כי אדם הטוען לחפותו לא צריך להתחנן בפני חברו שלא יערב אותו בסיפורי מעשיות. בית קבע, כי קלנר נהג כפי שנהג מתוך הבנה שבידי דכנר ראיות שעלולות לחשוף את מעורבותו בפרשת השוחד. בית משפט קמא עמד גם על כך שקלנר סרב לדבר על נושאים מסוימים מהטלפון הנייד "הרגיל", ונאמר כי התנהגות כה מוקפדת מלמדת כי לקלנר היה מה להסתיר. בית משפט קמא התייחס לתמיהתו של קלנר על כך שלאורך השיחה ביניהם דכנר נמנע מלהטיח בו כי יש בידיו ראיות מפלילות נגדו, והעריך כי דכנר נהג כך בשל חברותם הקרובה.
(6) תיעוד השיחה בין רבין לבין עו"ד יצחקניא – ביום 4.12.2008 יזם רבין שיחה עם עורכי הדין יצחקניא וסובל, שבמהלכה תהה עו"ד יצחקניא על דבריו של רבין שלפיהם קלנר עלול להיפגע מאיומיו של דכנר, ורבין השיב לו כי "אביגדור [קלנר] עם שמואל [דכנר] עשו פה פי מיליון ממה שעשו עם הלל [צ'רני]" (ת/479). בית משפט קמא ייחס חשיבות לאמירה זו של רבין, שנעדר אינטרס לפגוע בקלנר.
--- סוף עמוד 289 ---
הוסבר, כי בכך רבין היה הראשון לחשוף את מעורבות קלנר בפרשה, שכן בשלב זה דכנר טרם כלל אותו בכתב התביעה. אגב כך, דחה בית משפט קמא את גרסתו של רבין לפיה כוונתו בדברים אלה היתה שדכנר עלול להמציא סיפורי בדיות גם בעניינו של קלנר. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי דברים אלה של רבין מחזקים את עדותו של דכנר ו"משמשים בבחינת מלט ולבנים בחומת הרשעת הנאשם 2 [קלנר]" (עמ' 181 להכרעת הדין).
נוכח כל האמור קבע בית משפט קמא, כי התנהגותו של קלנר לאחר פרוץ הסכסוך בין דכנר לבין צ'רני "עולה כדי 'התנהגות מפלילה' – התנהגות שיש בה ללמד על מעורבותו וכלל מודעותו לפרשיות השחיתות שנחשפו על-ידי עד המדינה".
9. סיכומם של דברים לעניין זה, בית משפט קמא סבר כי קיים מקבץ ראייתי המחזק "באופן ממשי" את עדותו של דכנר לפיה קלנר היה מודע ומעורב בתשלומי השוחד שמיוחסים לו בשתי הפרשות: פערים בגרסתו של קלנר בין חקירתו במשטרה לבין עדותו במשטרה; ניסיונותיו המוגזמים של קלנר להרחיק עצמו "ממעגל השוחד" באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הראיות בתיק וכך שהסבריו למהלך הדברים אינו "מתקבל על הדעת"; היעדר מוטיבציה וצורך מצדו של דכנר להפליל את חברו הקרוב; התנהגותו של קלנר לאחר פרוץ הסכסוך בין צ'רני ובין דכנר, ובעיקר, מעורבותו העמוקה בניסיון להביא לכך שדכנר יבוא על סיפוקו ולא "יפוצץ" את הפרשה.
לאחר סקירת הראיות המבססות, לגישתו של בית משפט קמא, את מודעותו הכללית של קלנר לעבירות השוחד שיוחסו לו, פנה בית משפט קמא לדון בתשלומי השוחד הספציפיים שיוחסו לקלנר בכל פרשה. נפתח בדיון בפרשת הזרע.
הכרעת דינו של בית משפט קמא – פרשת הזרע
תשלום שוחד – כתב ההרשאה לתכנון
10. בעניין זה נטען בכתב האישום, כי קלדש העבירה לדכנר סך של 120,000 דולר כדי שזה יעבירם לרבין במטרה שישחד עמם את קרוב משפחתו – אפרתי, שכיהן באותה העת כמנהל המינהל, בתמורה לכך שהמינהל יעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון בחוות שלם. נטען, כי כספי השוחד הועברו לדכנר בשני תשלומים: 341,040 ש"ח ביום 29.5.2002 ו-243,600 ביום 24.6.2002.
--- סוף עמוד 290 ---
כפי שפורט לעיל, הזרע פעלה במספר מישורים כדי להביא לשינוי הייעוד של קרקעות חוות שלם ולקבלת כתב הרשאה לתכנון: שירותיהם של קלדש ושל דכנר נשכרו לקידום עניין שינוי הייעוד, ונושא כתב ההרשאה לתכנון טופל לאורך תקופה על-ידי משרד י' ארנון. כאמור, בשלב מסוים הוחלט לערב את דכנר גם בנושא כתב ההרשאה לתכנון, ובישיבה של ועדת ההיגוי מיום 28.1.2002 הוחלט לשלם לו, בנוסף על השכר ששולם לו בעבור עבודתו בעניין שינוי הייעוד (ת/325), סכום נוסף של 150,000 דולר כאשר "הזכאות לתשלום תתקיים בעת שתתקבל על-ידי הזרע 1939 הרשאה בנוסח המקובל עליה, והיא תאשר אותו למנהל מקרקעי ישראל בחתימתה". כאמור, דכנר טוען ש-120,000 דולר מתוך סכום זה הועברו לרבין על מנת שיעבירם כשוחד לאפרתי. בעדותו טען דכנר, כי חברי ועדת ההיגוי, למעט אפרת, היו מודעים לכך שחלק מהתשלום שאישרו נועד למטרות שוחד. לגבי יתרת הסכום שאושר לתשלום - 30,000 דולר - נטען כי סכום זה לא יועד לשוחד אלא כתשלום תמורה לדכנר ולרבין.
בסופו של יום עלה בידי הזרע לקבל כתב הרשאה לתכנון: ביום 29.5.2002 מנהל מחוז תל-אביב במינהל יידע את ברודנר כי בישיבה שהתקיימה ביום 21.5.2002 הוחלט לאשר את בקשת הזרע לקבלת הרשאה לתכנון (ת/344). כתב ההרשאה עצמו נחתם כחודשיים לאחר מכן, ביום 28.7.2002 (ת/346א'). המדינה, ובית משפט קמא, ייחסו חשיבות בהקשר זה להתבטאות של ברודנר, לפיה הוא התרשם שמנהל מחוז תל-אביב במינהל, לא היה שלם עם ההחלטה וכי הוא הרגיש ש'כופפו לו את היד'.
להלן יפורטו טעמיו של בית משפט קמא לקביעה כי 120,000 דולר מהסכום שאישרה ועדת ההיגוי לדכנר אכן היו מיועדים לתשלום שוחד.
היעדר חשבוניות
11. לגרסתו של דכנר, תשלום הסכום שיועד לשוחד (לפי החלטת ועדת ההיגוי מיום 28.1.2002) הועבר לידיו בשתי המחאות – המחאה ראשונה על סך 341,040 ש"ח, השווים ל-70,000 דולר (ת/333ב) ודכנר הוציא קבלה על סכום זה ביום 2.6.2002 (ת/333). ההמחאה השנייה על סך 243,600 ש"ח, השווים ל-50,000 דולר, הועברה לדכנר ביום 24.6.2002 (ת/334ג). בגין שני תשלומים אלה הורה דכנר להנהלת החשבונות שלו שלא להוציא חשבוניות, ואילו בגין יתרת הסכום שאושר לתשלום, 30,000 דולר, כן הוצאה חשבונית. כלומר, בסופו של יום לא הוצאו חשבוניות עבור שני תשלומים שהועברו לדכנר ושמסתכמים בסך של 120,000 דולר, זאת מתוך הסכום של 150,000 דולר שאישרה ועדת ההיגוי לתשלום.
--- סוף עמוד 291 ---
בעדותו ביקש דכנר לבסס את גרסתו לפיה 120,000 הדולר, ששולמו לו לפי החלטת ועדת ההיגוי נועדו למטרות שוחד, בין היתר, על כך שהוא לא הוציא בגין תשלומים אלה חשבוניות. דכנר הסביר, כי התשלום הועבר לידיו למטרת שוחד, ולא כהכנסה, ואילו היה מוציא חשבוניות הוא היה נדרש לשלם על כך מס ועל כן נמנע מלעשות כן. לעומת זאת, בגין יתרת הסכום שאושר לתשלום – סך של 30,000 דולר, ושלפי גרסתו של דכנר לא נועדה בעבור שוחד אלא כעמלה, כן הוצאה חשבונית.
בפני בית משפט קמא נחלקו הצדדים בשאלה העובדתית, האם אכן לא הוצאו חשבוניות בעבור הסכום של 120,000 דולר, כטענתו של דכנר, ומה המשמעות שיש לייחס לנתון זה.
באשר למחלוקת העובדתית בשאלה האם הוצאו חשבוניות אם לאו בעבור חלק מהסכום האמור, קיבל בית בית משפט קמא את גרסתו של דכנר ודחה את ניסיונותיו של קלנר להראות כי הוצאה חשבונית עבור חלק מהסכום. בית משפט קמא ביסס את קביעתו של שורה של ראיות, שאין צורך לפרטן כאן נוכח מסקנתי, שתפורט להלן, שלפיה גם בהנחה שאכן לא הוצאה כל חשבונית בגין הסכום האמור או חלקו, אין בכך כדי להוות נתון התומך במסקנה מרשיעה.
12. מעבר לטענותיו של קלנר, כי הוצאה חשבונית עבור חלק מן הסכום שאושר בוועדת ההיגוי, הוסיף קלנר וטען, כי מכל מקום, אף אם לא הוצאו חשבוניות, אין לזקוף את העניין לחובתו הן מאחר שנוכח התפקידים הבכירים שמילא הדבר כלל לא היה מצוי "ברזולוציית הניהול" שלו, הן מאחר שישנם הסברים אחרים לכך שדכנר לא הוציא חשבוניות, הסברים המעוררים ספק בגרסת דכנר בדבר סיבת אי הוצאת החשבוניות. בית משפט קמא דחה הסברים אלה.
באשר לטענה, כי הדבר לא היה מצוי ברזולוציית הניהול של קלנר, הפנה בית משפט להודעותיהם ועדויותיהם של מספר עובדים בקבוצת החברות.
הודעתה במשטרה של הגב' אליאן זיו (ת/470), אשר שימשה כמנהלת חשבונות בחברת פולאר נדל"ן (שבעבר נקראה קלדש נדל"ן) בתקופה הרלבנטית, עדותו של שמעון שינקמן, סמנכ"ל הכספים של פולאר נדל"ן (להלן: שינקמן) וכן מעדויותיהם של פישלר ושל עמליה פז (מנהלת הכספים של פולאר נדל"ן). בית משפט קמא עמד על כך שמחקירתה של זיו ומעדותו של פישלר עולה, כי דכנר לא הוציא
--- סוף עמוד 292 ---
חשבוניות בעבור כל הסכומים שקיבל מקלדש וכי קלנר וספרן היו מודעים לכך בדרך זו או אחרת. זיו הסבירה, כי פנתה בעניין זה לספרן, ובכל מקרה, טענה, כי כאשר לא מתקבלות חשבוניות בעבור סכום כזה, הדבר "צף במאזנים, גם אם אני לא אגיד, זה לא דבר שנעלם מן העין". זיו אמרה בחקירתה כי כאשר פישלר ופז נכנסו לתפקידם בפולאר נדל"ן הם ידעו על החוב של דכנר "מהמאזן. שם זה צף". מכאן, אליבא דבית משפט קמא, שגם קלנר ודאי ידע על החוב מהמאזנים. בנוסף, שינקמן העיד כי כאשר היה עליו להעביר תשלומים לדכנר מפולאר נדל"ן הוא פנה לספרן כדי לעדכנו בחובות הפתוחים של דכנר לחברה. פז ופישלר סיפרו בעדותם כי הם פעלו לנסות ולקבל חשבוניות מדכנר בעבור התשלומים שנותרו "פתוחים" ולשם כך אף ניסו להיעזר בקלנר. דכנר העיד, כי בשלב מסוים איים שאם ימשיכו לפנות אליו להוצאת חשבוניות בלי שיוסדר עניין המס הוא 'יפוצץ הכל'. איום זה מוצא ביטוי גם בעדותה של פז שאמרה שבמהלך התקשורת שניהלה עם דכנר בעניין החשבוניות הוא כתב לה שהם משחקים באש. פישלר העיד שגם הוא פנה לקלנר בעניין זה והלה הסביר לו שהחוב נובע מהלוואה בלי ריבית, שניתנה לדכנר בשל מחלת בתו, אך לא היו כל מסמכים שעיגנו את הסכם ההלוואה. בית משפט קמא קבע כי ההסברים שהעניק קלנר "מופרכים מכל זווית" שהרי אם אכן מדובר בהלוואה – מדוע קלנר ניסה לסייע לזיו לקבל חשבוניות מדכנר.
באשר לטענת קלנר, כי ממילא אין לייחס משמעות יתרה לכך שלא הוצאו חשבוניות פסק בית משפט קמא כדלקמן:
"חברה ציבורית הגונה ומהוגנת אינה 'עוברת דף' ועומדת בתוקף על קבלת חשבוניות בסכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים. חשבוניות שתאפשרנה לחברה, בין היתר, להזדכות בהתאם אצל רשויות המס".
בית משפט קמא קבע, כי הדברים מקבלים משנה תוקף שעה ש"באותם ימים" קיבל דכנר שכר חודשי מפולאר נדל"ן ולא עלתה כל דרישה לקזז משכר זה את חובו לחברה או לדחות את התשלומים עד אשר דכנר יעמוד בחובתו להוציא חשבוניות.
לא הובהר מדוע נשכרו שירותיהם של דכנר ורבין בעניין כתב ההרשאה ולא הובאו ראיות באשר לעבודה שביצעו
13. בית משפט קמא קבע, כי בפי קלנר לא היה הסבר טוב לכך ששירותיהם של דכנר ורבין נשכרו בעניין כתב ההרשאה. הוסבר, כי לפי עדותו של קלנר וכן לפי דבריו בחקירתו במשטרה, על המינהל היה להעניק להזרע כתב הרשאה לתכנון "בלי טובות"