--- סוף עמוד 293 ---
נוכח התחייבויות קודמות, והעיכוב במסירת כתב ההרשאה נבע מעניינים טכניים. אם כך הדבר, נאמר בהכרעת הדין, הרי שלא היה צורך לשכור את שירותיו של דכנר ובטח לא בתמורה לסכום כה משמעותי. עוד הוסבר, כי ממילא לא עלה בידי קלנר או רבין להוכיח כי דכנר ורבין ביצעו עבודה כלשהי בקשר עם כתב ההרשאה או שנשכרו שירותיהם של יועצים באופן שהיה בו להצדיק את סכום "העתק" ששולם להם. קלנר טען, כי אחת הסיבות לכך ששירותיו של דכנר נשכרו בעניין כתב ההרשאה היא שמשרד י' ארנון "התעייף" מהטיפול בנושא ומה גם שבעקבות חילופי כוח אדם, התעוררו ספקות לגבי יכולתו של המשרד לקדם את הנושא מול המינהל. בית משפט קמא דחה הסבר זה בין היתר בקבעו כי הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהחוזה עם משרד י' ארנון היה על בסיס הצלחה, כך שהיה להם אינטרס ברור לקדם את הנושא.
המפנה בעמדת המינהל ביחס לכתב ההרשאה
14. בית משפט קמא קבע, כי הצטברותן של נסיבות האופפות את ההתקשרות עם דכנר ובהמשך את קבלת כתב ההרשאה לתכנון מתיישבות עם גרסתו של דכנר. נושא כתב ההרשאה טופל במשך שנים על-ידי משרד י' ארנון. דכנר ורבין גויסו לטפל בנושא כתב ההרשאה רק לאחר קיומה של פגישה בין נציגי המינהל לבין ברודנר שבה הוטל ספק באפשרות שהזרע תקבל את כתב ההרשאה (ת/327). פגישה זו התקיימה ביום 6.6.2001, ונטען כי שירותיו של דכנר נשכרו בסמוך לכך, כלומר לפני שאפרתי נכנס לתפקידו במינהל באוגוסט 2001. עם זאת, הסביר בית משפט קמא, במועד ששירותיו של דכנר נשכרו - יוני 2001 - לא הועבר לו כל תשלום בקשר עם כתב ההרשאה, והתשלום הראשון אושר בוועדת ההיגוי ביום 28.1.2002 (ת/332), לאחר שאפרתי נכנס לתפקידו במינהל. בחודש מאי 2002, בסמוך לאחר שהועבר לדכנר התשלום שאושר בוועדת ההיגוי, התקבל אישור עקרוני למתן כתב הרשאה לתכנון, אשר נחתם בחודש יולי 2002. אם כן, לשיטת בית משפט קמא, סמיכות הזמנים בין כניסתו של אפרתי לתפקיד לבין אישור ועדת ההיגוי לבין מתן כתב ההרשאה - מתיישבים עם גרסתו של דכנר.
בית משפט קמא עמד על כך שבפני הזרע עמד מכשול נוסף לקבלת כתב ההרשאה בדמות תכניות משרד הפנים להקים באזור חוות שלם את פארק איילון (תמ"מ 3/5) - תכנית שסתרה במידה רבה את תכניות הזרע עבור חוות שלם. והנה, למרות עמדת המינהל ולמרות שתמ"מ 3/5 הופקדה ביום 4.6.2002, ביום 28.7.2002 בכל זאת נחתם חוזה ההרשאה לתכנון. לגישת בית משפט קמא, העובדה כי נחתם עם הזרע חוזה הרשאה לתכנון חרף מכתבו של מנהל מחוז תל-אביב במינהל (ת/327), וחרף הפקדתה של תכנית בסדר גודל של תמ"מ 3/5, מלמדת כי החתימה באה על רקע תשלומי שוחד
--- סוף עמוד 294 ---
ולא כתוצאה מעבודה מקצועית של דכנר ורבין. לכל אלה הצטרפה נסיבה נוספת, שלה ייחס בית משפט קמא משמעות, והיא שביום 9.10.2002 "בשולי העברה כספית זו על סך 120,000 דולר" אפרתי וקלנר נפגשו לבדם במשרדו של קלנר, וזאת אף שאפרתי העיד כי ככלל נהג לקיים פגישות מקצועיות בנוכחות אנשי מקצוע במשרדו.
15. נוכח האמור לעיל, קבע בית משפט קמא כי יש די ראיות התומכות בעדותו של דכנר באשר לתשלום שוחד בסך 120,000 דולר. כך סיכם בית משפט קמא את "היתדות" שעיגנו את גרסת דכנר באשר לתשלום שקיבל לפי אישור ועדת ההיגוי:
"פרקליטו המלומד של נאשם 2 [קלנר] ביקש בסיכומיו בכתב להוכיח באותות ובמופתים, כי נושא ההרשאה לא היה בבחינת נושא ש'בער' אצל אנשי חברת הזרע, הואיל ובאותה תקופה היה נהיר וברור להם כי מנהל מקרקעי ישראל שותף לעמדתם ועושה ופועל לטובתם. במצב דברים זה, לא נדרשה פעילות מטעם עד המדינה, ובטח ובטח לא פעילות פלילית בדמות תשלומי שוחד שהם. מוצג ת/332 מעיד אחרת. סך של 150 אלף דולר הועברו לעד המדינה עבור 'טיפול וייעוץ נוסף בנושא הרשאה לתכנון בחוות שלם', בנוסף לתמורה הקבועה והשוטפת הנקובה במוצג ת/325, תמורה שנקבעה אך מספר חודשים לאחר מכן. לא הובהר במהלך המשפט מה הייתה פעילותו של עד המדינה, כמו גם פעילותו של נאשם 5 [רבין], עד שהשניים זכו למכתב תודה, שכמובן התלווה להעברת סך של 150 אלף הדולר. על-פי מוצג ת/332 נדרש עד המדינה לפעול בעניין [ה]הרשאה בתקופה בה משרד עורכי-דין יגאל ארנון עסק בנושא זה מטעם חברת הזרע. נראה כי עד המדינה ניחן ביכולות 'יחודיות' 'שיחודיות' שאינן נתונות אצל משרד עורכי-דין יגאל ארנון. שאר סגולותיו בנושא ההרשאה נתונות גם נתונות למשרד הפרקליטים הנודע. בגין 120 אלף הדולר לא הוצאו חשבוניות על-ידי עד המדינה, להבדיל מהוצאת החשבוניות עבור 30,000 דולר, שהיוו שכר טרחתו. עדותו של עד המדינה השתזרה בכלל התמונה העובדתית שהוכחה בבית המשפט. הסכם ההרשאה נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין נאשם 2 [קלנר] וישראל אפרת ביום 28.7.02, חודשיים לאחר הפקדת תמ"מ 3/5, הסכם שהינו סותר לחלוטין את תמ"מ 3/5" (עמ' 192 להכרעת הדין).
תשלום שוחד – תמ"מ 3/5 (פארק איילון)
16. קלנר הורשע גם בגין שני תשלומים שהועברו לדכנר בשנת 2004: 120,000 ש"ח מיום 1.2.2004 ו-522,215 ש"ח מיום 18.4.2004. נקבע, כי גם סכומים אלה הועברו לדכנר על מנת שזה יעבירם לרבין, כדי שיעבירם לאפרתי שעדיין שימש כמנהל
--- סוף עמוד 295 ---
המינהל. נקבע, כי בדרך זו, ביקש קלנר לגייס את תמיכת אפרתי לתכניות הזרע בחוות שלם ולמאבקה נגד בניית פארק איילון (תמ"מ 3/5 הנזכרת). גם בגין תשלומים אלה לא הוציא דכנר חשבונית.
כזכור, בין קלדש לבין הזרע נכרת הסכם שבגדרו קלדש לקחה על עצמה לפעול לשינוי הייעוד בחוות שלם, הסכם שכונה לעיל הסכם קלדש-הזרע (ת/480). על פי ההסכם, כדי שקלדש תשופה על הוצאותיה לטובת הפרויקט, היה עליה לאשר את ההוצאות בוועדת היגוי שבה חברים נציגי הזרע וקלדש (אפרת, ברודנר, ספרן וקלנר). ביום 3.12.2003 נחתמה תוספת להסכם זה (ת/480ב). בסעיף 5 לתוספת להסכם נכתב במפורש כי כדי שקלדש תשופה על תשלומיה לדכנר, על ועדת ההיגוי לאשר את התשלום.
ביום 1.2.2004 העבירה פולאר נדל"ן, החברה האם של קלדש, לדכנר סך של 120,000 ש"ח. תשלום זה, שאושר בחתימתו של ספרן, לא אושר בוועדת ההיגוי ולא הוצאה בגינו חשבונית. לטענת דכנר, סכום זה הועבר לו במטרה שיועבר, על-ידי רבין, לאפרתי כדי שהלה יסייע לתהליך ההתנגדויות לתמ"מ 3/5. בעדותו הסביר קלנר שמדובר במקדמות על חשבון שכרו העתידי של דכנר בעבור עבודתו בנושא שינויי הייעוד. קלנר הסביר שהיתה הצדקה לאשר את בקשתו של דכנר למקדמה נוכח העובדה שכל שכרו במהלך שנות עבודתו הסתכם בשכר שנקבע בהסכם ת/325.
כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 18.4.2004, הועבר לדכנר מפולאר נדל"ן, סכום נוסף בסך של 522,215 ש"ח. גם תשלום זה אושר בחתימתו של ספרן, ולא אושר בוועדת ההיגוי ולא התקבלה בגינו חשבונית. בעדותו הסביר קלנר, כי עם דכנר נכרת חוזה "רזה" (ת/325) ולכן מפעם לפעם הוא פנה בבקשות למקדמות, ואף אם הוא לא זוכר את הבקשה שהובילה לתשלום זה, הוא מניח שאישר את התשלום. קלנר העריך שהתשלום הספציפי הזה הועבר לאחר שדכנר פנה אליו וסיפר לו על טיפולים להם נזקקה בתו החולה (עמ' 6212 לפרוטוקול) – דבר שהתברר בהמשך כשקרי.
כאמור לעיל, בית משפט קמא קבע כי עדותו של דכנר, לפיה תשלומים אלה הועברו אליו למטרות שוחד "אינה עומדת לעצמה" שכן עדותו "נתמכת בעדויות נאשמים 3-2 [קלנר וספרן] וכן במארג ראיות נסיבתי המוכיח, לעצמו, גרסתו". קביעה של בית משפט קמא התבססה על מספר אדנים:
--- סוף עמוד 296 ---
(א) עדותו של אפרת – אפרת כיהן כיושב ראש משותף של חברת הזרע והיה חבר ועדת ההיגוי שהוקמה מכוח הסכם קלדש-הזרע (ת/480). בית משפט קמא הדגיש כי לא נטען על-ידי מי מן הצדדים כי נפל פגם בעדותו. אפרת אישר בעדותו, כי ועדת ההיגוי לא אישרה להעביר לדכנר את שני התשלומים הנזכרים - מיום 1.2.2004 ומיום 18.4.2004. אפרת הוסיף, כי ככלל לא היתה הקפדה פורמאלית על הכלל שיש לבקש מראש את הסכמת ועדת ההיגוי להוצאות קלדש, אך במקרה זה, קלדש פנתה להזרע שנים לאחר שהתשלומים הועברו, ולכן סירב לאשר החזר בעבור הוצאות אלה. נקבע, כי דברים אלה של אפרת שומטים את הקרקע מתחת לטענתו של קלנר שלפיה אין לייחס משמעות לכך שלא ניתן אישור ועדת ההיגוי לתשלומים. הוסבר, כי בחירתו של קלנר, שהכיר את "דרכיו האפלות" של דכנר, להעביר לו כספים שלא "בדרך המלך", אף שמדובר היה בהליך פשוט לפי גרסתו של אפרת, מתיישבת עם גרסתו של דכנר. הודגש גם, כי אפרת טען בעדותו כי לא זכורים לו מקרים דומים של תשלומים שלא אושרו בוועדת ההיגוי.
(ב) סתירות בעדותו של קלנר – בית משפט קמא מצא כי אין בהסבריו של קלנר כדי לקעקע את טענותיו של דכנר בעניין השוחד. נאמר, כי אף שקלנר טען שבמסגרת תפקידיו הבכירים בקבוצת החברות, הוא לא עסק בעניינים כגון המצאת חשבוניות, הוא לא הכחיש כי עמליה פז פנתה אליו בעניין החשבוניות החסרות, וכי הוא ניסה לסייע לה. עוד נאמר, כי מחד, קלנר טען שהכספים ניתנו לדכנר כ"גמילות חסדים", ומאידך, טען כי פעל להביא לכך שדכנר יוציא חשבוניות – "חשבונית שאינה אמורה להינתן בגין 'ההלוואה או 'גמילות חסד' אחרת".
(ג) תשלומים חריגים – בית משפט קמא עמד על כך, שהתשלומים הועברו לדכנר בלי הסכם, בלי אישור ועדת ההיגוי ואף שבשלב זה כבר ניתנו לו לא מעט הלוואות.
(ד) היעדר חשבוניות – גם עבור התשלומים שקיבל דכנר בשנת 2004 לא הוצאו חשבוניות, וכמפורט לעיל בעניין תשלום השוחד בעניין כתב ההרשאה לתכנון, בית משפט קמא מצא בכך חיזוק לגרסתו של דכנר.
(ה) לבסוף, וכמפורט לעיל תחת הפרק העוסק בממצאי המהימנות, בית משפט קמא קבע כי לא עלה בידי קלנר להוכיח שהחוזה עם דכנר אכן היה חוזה "רזה" שיש בו כדי להסביר מדוע אושרו לו תוספות תשלום.
--- סוף עמוד 297 ---
מעבר למפורט לעיל, באשר לאדנים התומכים בטענה הכללית כי שני הסכומים (120,000 ש"ח ו-522,215 ש"ח (או 115,000 דולר)) שולמו לדכנר למטרות שוחד, מצא בית משפט קמא תימוכין לגרסתו של דכנר באשר לכל אחד מהתשלומים.
תשלום בסך 120,000 ש"ח
17. ת/351, ת/351א ות/352א – במכתב מיום 1.2.2004 (ת/352א) עדכן ספרן את דכנר על תשלום מקדמה בסך 120,000 ש"ח על חשבון ההסכם למתן שירותי ייעוץ בינו לבין הזרע (ת/325). ת/351א הוא אסמכתא להפקדת המחאה על סך 120,000 ש"ח מיום 1.2.2004 שעל גביה כתב דכנר "זאת מקדמה. להוציא קבלה ע"ח ולא חשבונית", ות/351 הוא קבלה על סכום זה. לדידו של בית משפט קמא, ראיות אלה, המלמדות על אי הוצאת חשבונית, תומכות בעדותו של דכנר. לא זו אף זו – אף שספרן כתב בת/352א כי סכום זה ניתן על חשבון שכר הטרחה שלו היה זכאי דכנר, אין כל אינדיקציה לכך שסכום זה אכן קוזז מהתשלומים שדכנר קיבל בהמשך מקלדש ומהזרע (למשל, מהתמורה החודשית בסך של 2,500 דולר) וגם נתון זה תומך בגרסתו של דכנר.
תשלום בסך 522,215 ש"ח (או 115,000 דולר)
18. מקדמה או תמריץ – ת/353 הוא מזכר מיום 18.4.2004 שבו מורה ספרן לשינקמן לשלם לדכנר סך של 115,000 דולר "בש"ח" וזאת "כתמריץ נוסף בגין עסקת הזרע" [ההדגשה הוספה - צ.ז]. על ספח ההמחאה שהועברה לחברה של דכנר על סכום זה (ת/355) כתב דכנר "להוציא חשבונית במאי בתוספת מע"מ; להעביר לי צילום לשם גביית המע"מ!". ראשית, בית משפט קמא הדגיש כי לא הוברר מדוע יש לשלם לדכנר תמריץ נוסף בעניין הזרע, וכי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של קלנר כי מדובר במקדמה על חשבון שכר הטרחה העתידי לו יהיה זכאי דכנר לו בשל עבודתו בעניין שינוי הייעוד.
אישורו של קלנר לתשלום – בחקירתו במשטרה טען קלנר שמעולם לא ראה את המסמכים המעגנים את התשלום, אך בעדותו, כאמור, העריך שהתשלום ניתן בעקבות בקשה אישית של דכנר וכי הדבר נעשה באישורו. בית משפט קמא עמד על כך שבעדותו טען ספרן, כי תשלום זה לא היה ביוזמתו ולכן "אין ספק" שקלנר ביקש ממנו להעביר לדכנר את התשלום. לשיטת בית משפט קמא הדבר מלמד על מעורבותו העמוקה של קלנר בתשלומים לדכנר, בניגוד לספרן, אשר, למצער בתשלום זה, היה רק
--- סוף עמוד 298 ---
גורם מבצע. בית המשפט גם עמד על כך שהתשלום הועבר בתקופה שמצבה של פולאר היה בכי רע, ובכל זאת קלנר אישר להעביר לדכנר סכום כסף נכבד.
הסכמי הפשרה עם דכנר ומשמעותם בפרשת הזרע
כאמור לעיל, פישלר, כיהן כמשנה למנכ"ל פולאר השקעות ופולאר נדל"ן. בשלב מסוים, לאחר שנכנס לתפקידו, יוּדע פישלר על-ידי הגב' עמליה פז (מנהלת הכספים של פולאר נדל"ן) כי ממאזני החברה עולה שלדכנר יש יתרות חוב. נאמר, כי מקורן של יתרות החוב הוא בכך שדכנר לא המציא חשבוניות בעבור מקדמות ששולמו ובשל שתי הלוואות שקיבל מפולאר השקעות בסך של כ-900,000 ש"ח. כפי שפורט, פישלר ופז העידו כי לאחר שניסיונותיהם לקבל מדכנר חשבוניות כשלו, הם פנו לקלנר מאחר, שלטענתם, הוא עמד מאחורי הוראות תשלום המקדמות לדכנר. מאמצים אלה הניבו את התוצאות הבאות:
ת/357 – מסמך שהועבר לדכנר ועליו סיכום חובותיו. דכנר ציין על גבי המסמך כי הוא סבור שהוציא חשבוניות עבור תשלומים אלה, וכי ככל שתהיה בעיה, ניתן יהיה לקזז תשלומים אלה משכרו העתידי.
ת/400 – מסמך מיום 29.4.2008 בו ממחה דכנר לפולאר השקעות ולפולאר נדל"ן את הזכויות והכספים להם יהיה זכאי מחברת הזרע בעבור שירותים שהוא או שהחברות בבעלותו סיפקו לה. המחאת זכויות זו לא הוגבלה בסכום או במועדים.