ת/401 – מסמך מיום 11.5.2008 ובו התחייבות של דכנר כלפי פולאר השקעות ופולאר נדל"ן לפרוע כלפיהן חוב בסך של 900,000 ש"ח באופן שדכנר והחברות שבבעלותו יפרעו סך של 300,000 ש"ח ובתוך חמש שנים חברת הזרע תעביר אליהן סכום נוסף של 600,000 ש"ח באמצעות המחאת זכויותיו העתידיות של דכנר (כפי שהתחייב בת/400).
בית משפט קמא דחה את טענתו של קלנר לפיה מסמכים אלה: ת/357, ת/400 ו-ת/401, מלמדים כי דכנר לא התכחש לחובותיו ולכן אין ממש בגרסתו של דכנר ביחס לתשלומי השוחד בהם הורשע קלנר בפרשת הזרע. בית משפט קמא הזכיר, כי דכנר אמנם התחייב להחזיר את חובותיו מהכספים להם יהיה זכאי מהזרע, אך כספים אלה היו באותו שלב בבחינת "חלומות נעימים", שכן כלל לא היה ברור שהמהלך לשינוי הייעוד יצלח ואילו התשלומים לדכנר הותנו בהצלחת המהלך. הוזכר גם כי אף פישלר
--- סוף עמוד 299 ---
העריך שהסיכויים לגביית הכספים באמצעות ת/401 אינם גבוהים. משכך, נקבע, כי אין בהתחייבויותיו של דכנר כדי לפגוע בגרסתו שהכספים שהועברו לו, בעניין כתב ההרשאה ובעניין תמ"מ 3/5 נועדו למטרות שוחד. נימוק נוסף לדחיית טענותיו של קלנר בעניין זה נמצא, לשיטת בית משפט קמא, בת/474 - מאזן לשנת 2010 של קבוצת פולאר - שבו סכום המקדמות עדיין מופיע כחוב פתוח, ומכאן שאילו היה ממש בטענתו של קלנר - ראוי היה שחובות אלה יימחקו, ומשהדבר לא נעשה "הסכום נותר רשום בספרים כמצבת בטון של תמיכה בגרסת עד המדינה" (עמ' 202 להכרעת הדין). בהערת אגב יצוין, כי לא ברור אם היה מקום למחוק מהמאזן את חובותיו אלה של דכנר רק על סמך ת/401 שאינו אלא התחייבות של החייב להחזיר את החוב. על כן ספק אם היה מקום לקביעה הנחרצת כי נתון זה תומך בגרסתו של דכנר.
לבסוף ציין בית משפט קמא, כי התחייבויות אלה אינן מלמדות בהכרח על כך שדכנר הכיר בחובותיו, שכן בתקופה זו קלנר עזב את קבוצת החברות ולכן דכנר לא רצה "לפתוח חזית מריבה עם קלדש, בתקופה בה 'נאמנו', האיש עמו פעל בצוותא, נאשם 2 [קלנר] עזב את החברה והלך לדרכו" (עמ' 201 להכרעת הדין).
פרשת הזרע – טענות הצדדים
ערעורו של קלנר
19. לקלנר טענות כלליות כלפי הכרעת הדין, וכן טענות הנוגעות לנימוקי הרשעתו בחלק מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום. להלן נעמוד על עיקר טענותיו של קלנר כלפי הכרעת דינו של בית משפט קמא.
קלנר טוען בערעורו, כי בית משפט קמא עמד בהכרעת הדין על כך שעדותו של דכנר אינה חפה מקשיים ועל כן קבע, כי כדי שניתן יהיה להתבסס על עדותו נדרש שהיא תיתמך באופן "ממשי" בראיות עצמאיות. עם זאת, נטען, כי בית משפט קמא לא שעה בעצמו לאזהרותיו ביחס לעדותו של דכנר, ומהכרעת הדין בעניינו של קלנר עולה, כי בית משפט קמא ביסס את הרשעתו של קלנר בעיקר על עדותו של דכנר בלי שעדותו ביחס לכל אחד מאישומי השוחד נתמכה בראיות עצמאיות וממשיות.
לטענת קלנר, בית משפט קמא "דילג" על שלב בקביעתו כי יש להרשיעו בעבירות השוחד, שכן היה עליו להכריע תחילה בשאלה כלום התשלומים שבמחלוקת אכן מהווים שוחד ורק אז לבחון אם קלנר היה מודע לכך. בענייננו, נטען, כי בית
--- סוף עמוד 300 ---
משפט קמא התבסס על טענותיו של דכנר בלבד שאכן שולם שוחד ואז פנה לבחון את מודעותו של קלנר, בלי להכריע בשאלה האם אכן מדובר היה בתשלומי שוחד.
תשלום שוחד – כתב הרשאה לתכנון
20. כזכור, לטענת דכנר סך של 120,000 דולר מתוך הסכום שוועדת ההיגוי אישרה לשלם לו בעניין כתב ההרשאה, נועד לתשלום שוחד לאפרתי, ובגין סכום זה, שהועבר בשני תשלומים, הוא לא הוציא חשבוניות. בהקשר זה מעלה קלנר את הטענות הבאות:
אפרתי, שנטען כי תשלומי השוחד נועדו עבורו, לא הועמד לדין בפרשת הזרע. מעבר לכך, אף שבית משפט קמא הביע תמיהה על כך שלא עלה בידי התביעה להתחקות אחר הכספים שנטען שהועברו לאפרתי – הדבר לא קיבל משקל בהכרעת הדין. קלנר מוסיף, כי גרסתו של דכנר הצטמצמה לכך שהוא קיבל כספים והעבירם לרבין, כדי שזה יעבירם לאפרתי, והוא כלל לא יודע אם רבין אכן העבירם. לבסוף טוען קלנר, כי אף שסכום זה אושר על-ידי כל חברי ועדת ההיגוי – הוא היחיד שנושא באחריות לתשלום: אפרת לא הועמד לדין, ספרן זוכה וברודנר הלך לבית עולמו.
כתב הרשאה – האמנם שינוי בעמדת המינהל
21. בית משפט קמא ייחס בהכרעת דינו משמעות לכך שלאחר שוועדת ההיגוי אישרה לדכנר תשלום בסך 150,000 דולר עבור שירותי ייעוץ בנוגע לכתב ההרשאה, המינהל "שינה עמדתו" והחליט להעניק להזרע כתב הרשאה שתקפו אף ארוך מזה שבקשה. קלנר טוען, כי קביעה זו של בית משפט קמא מתעלמת מהמצב המשפטי-תכנוני שעמד ברקע החלטת המינהל בעניין כתב ההרשאה. חלק מרקע זה פורט לעיל תחת הפרק "האינטרס הכלכלי של הזרע בחוות שלם" ועל כן הדברים יובאו להלן בקצרה:
כאמור לעיל, החל משנות ה-90 של המאה הקודמת פעלה הזרע מול המינהל כדי לקדם את שינוי הייעוד של מקרקעי חוות שלם. כמפורט לעיל, בתקופה זו התקבלו במינהל מספר החלטות, שלטענת קלנר, אהדו את הרעיון של שינוי הייעוד בחוות שלם. לא זו אף זו, לטענת קלנר, התכנית לשינוי הייעוד של המקרקעין בחוות שלם, זכתה לאהדה גם בקרב משרדי ממשלה רלבנטיים כמו משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון, וכי ראשי רשויות סמוכות תמכו אף הם בתכנית. זאת, בין היתר, נוכח הבנה ששינוי הייעוד והבנייה שתבוא בעקבותיו משמעותם הכנסות משמעותיות לקופת המדינה.
--- סוף עמוד 301 ---
בשנת 1997 רכשה חברת דברת שרם (שקלנר נמנה על מוביליה) את חברת פועלים השקעות, שהיתה הבעלים של מחצית מן הזכויות בחברת הזרע (לימים שונה שמה של פועלים השקעות לפולאר השקעות). לטענת קלנר הדבר מלמד, שמלכתחילה ההשקעה בהזרע נבעה מהפוטנציאל שהיה טמון בחברה זו בשל שינוי הייעוד הצפוי של מקרקעי חוות שלם, ובידיעה שהתכנית זוכה לתמיכת הגורמים הרלבנטיים. קלנר אינו מכחיש שהמינהל הערים קשיים בדרך לקבלת כתב ההרשאה, אך טען, כי קשיים אלה נבעו בחלקם מהליכים משפטיים שהתנהלו במקביל (בג"ץ "הקשת הדמוקרטית"), מחילוקי דעות בין הזרע לבין המינהל באשר לתנאי כתב ההרשאה, ומשום שבמינהל "גררו רגליים". עם זאת, נטען, בשום שלב המינהל לא חזר בו ממחויבותו המשפטית כלפי הזרע בעניין כתב ההרשאה.
ההצדקה להתקשרות עם דכנר
22. בשנת 1997 שכרה הזרע את שירותיו של משרד י' ארנון לטובת קידום ההליכים בעניין חוות שלם מול המינהל. עם זאת, נטען, כי בשלב מסוים נדרשה, מעבר לעבודה המשפטית, עבודת "כיתות רגליים" מול המינהל כדי לקבל את כתב ההרשאה בתנאים שדרשה הזרע, ולכן נשכרו שירותיו של דכנר. בהקשר של שכירת שירותיו של דכנר, מבקש קלנר להבהיר מספר נתונים:
ראשית, נטען, כי לאחר ההתקשרות בין קלדש לבין הזרע ברור היה שנדרש "פרוייקטור" שיוביל מהלך כה משמעותי ולא ניתן היה להטיל זאת על ברודנר, מנכ"ל הזרע, שנעדר ניסיון מספיק בתחום, או על ספרן, מנכ"ל פולאר נדל"ן, שעל צלחתו כבר היו מונחים פרויקטים רבים. תחילה, נטען, היה ניסיון לרתום לפרויקט את משרדו של עו"ד שרגא בירן, ועל כך העיד גם אפרת, אך מאחר שעו"ד בירן טיפל בעניינם של מקרקעין אחרים בשטחי פארק איילון עלה חשש לניגוד עניינים. על כן, בסופו של יום, נשכרו שירותיו של דכנר, כפי שנעשה בפרויקטים אחרים. אם כן, טוען קלנר, גרסתו של דכנר באשר לסיבת העסקתו אינה מתיישבת עם העובדה שנבדקה אפשרות לגייס פרוייקטור אחר ועם העובדה ששירותיו נשכרו גם בפרויקטים אחרים.
שנית, ההסכם בין קלדש לבין דכנר נכרת ביום 27.5.2001. נאמר, כי דכנר העיד כי מלכתחילה שירותיו נשכרו בשל הקרבה המשפחתית שבין עוזרו, רבין, לבין אפרתי. דא עקא, טוען קלנר, שאפרתי כלל לא כיהן במועד זה כמנהל המינהל אלא כמנכ"ל משרד התשתיות. עוד טוען קלנר, כי במועד כריתת ההסכם עם דכנר, לא ניתן היה
--- סוף עמוד 302 ---
לצפות שאפרתי יתמנה לתפקיד מנהל המינהל, שכן מינויו כממלא מקום מנהל המינהל באוגוסט 2001, בא בעקבות עזיבתו המפתיעה של המנהל המכהן. כלומר, מינויו של אפרתי - במינוי זמני - התרחש מספר חודשים לאחר שקלדש כבר התקשרה עם דכנר בהסכם ת/325 בעניין שינוי הייעוד. לטענת קלנר, משהוברר עניין זה, ניסה דכנר לחזור בו מגרסתו הראשונית וטען, כי בעת ההתקשרות עמו, לקלדש היה עניין להגיע לאפרתי מאחר שהלה כיהן כמנכ"ל משרד התשתיות, והמינהל היה כפוף למשרד זה. לטענת קלנר, בהמשך העלה דכנר גרסה נוספת, שלפיה ההסכם עמו נכרת מלכתחילה מטעמים לגיטימיים הקשורים בשינוי הייעוד, ואילו רק התוספת להסכם, שעסקה בכתב ההרשאה, נועדה לניצול קשריו של רבין עם אפרתי. לבסוף, כשנשאל כיצד הוא ידע שהפנייה אליו נעשתה בשל קשריו של רבין לאפרתי, השיב דכנר שהוא אינו יודע זאת בוודאות והוא משער שזו היתה הסיבה.
קלנר מבקש להפריך טענה נוספת שהעלה דכנר כדי לתמוך בגרסתו באשר לסיבות שקלדש התקשרה עמו בהסכם בעניין כתב ההרשאה. לטענת דכנר אנשי קלדש פנו אליו "בבהלה" בעניין כתב ההרשאה לאחר שבסיכום פגישה (ת/327) בין ברודנר למנהל מחוז תל-אביב במינהל, עלה חשש ש"פגה" זכאותה של הזרע לכתב הרשאה לתכנון. לטענת דכנר, בעקבות האמור, קלנר וברודנר פנו אליו כדי שיסייע להזרע מול המינהל וכי היה לו "ברור לגמרי שהדבר ייעשה באמצעות מאיר [רבין], באמצעות הדוד שלו [אפרתי], לנסות לראות איך ניתן להזיז כדי לשנות את רוע הגזירה" (עמ' 518 לפרוטוקול). לטענת קלנר, גרסתו של דכנר מעוררת מספר קשיים, שכן, כאמור, במועד שבו נשלח סיכום הפגישה – ת/327 מיום 7.6.2001 – אפרתי טרם מונה למנהל המינהל. עוד נטען, כי אף שדכנר הציג את מכתב מהמינהל כמעין "סוף פסוק" באשר לאפשרות הזרע לקבל כתב הרשאה - הדברים אינם עולים מהמכתב ואף לא נתפסו כך על-ידי אנשי הזרע, שכן בסופו של יום במכתב נאמר שנדרש עוד לקבל החלטה סופית בעניין זה. קלנר מפנה גם לעדותו של אפרת שהשיב כי בשום שלב לא נאמר לו כי המינהל הביע עמדה השוללת את אפשרות הזרע לקבל כתב הרשאה. קלנר מלין על כך שבית משפט קמא לא התייחס לקשיים שעלו מגרסתו של דכנר בעניין זה.
סמיכות זמנים: אישור ועדת ההיגוי, כניסת אפרתי לתפקיד, ו"שינוי" בעמדת המינהל
23. כמפורט לעיל, לשיטת בית משפט קמא, סמיכות הזמנים בין מועד כניסתו של אפרתי לתפקיד במינהל (אוגוסט 2001), לבין אישור ועדת ההיגוי לתוספת תשלום לדכנר (28.1.2002) לבין השינוי בעמדת המינהל וחתימת הסכם ההרשאה (28.7.2002) – מתיישבת עם גרסתו של דכנר, באשר לתשלום השוחד לאפרתי. לטענת קלנר, בעניין
--- סוף עמוד 303 ---
זה קיבל בית משפט קמא את גרסת דכנר כלשונה אף שהראיות מציירות תמונה שונה. כך טוען קלנר, כי הצגת הדברים כאילו ההחלטה להעניק להזרע כתב הרשאה מהווה "תפנית בעמדת המינהל" אינה מדויקת כלל וכלל. בין היתר, מצביע קלנר על כך שכבר בדצמבר 2000 היועצת המשפטית של מחוז תל-אביב במינהל חיוותה את דעתה כי למינהל מחויבות משפטית כלפי הזרע בעניין כתב ההרשאה (נ/195). מכאן שתהליך אישור מתן כתב ההרשאה להזרע וחתימתו אינו אלא המשך ישיר לעמדה לפיה למינהל מחוייבות משפטית כלפי הזרע. קלנר מדגיש, כי עמדה זו הובעה עובר להתקשרות עם דכנר בעניין כתב ההרשאה ועובר למינויו של אפרתי למנהל המינהל.
מדוע אישרה ועדת ההיגוי תוספת תשלום לדכנר
24. קלנר חוזר ומסביר, כי שירותיו של דכנר נשכרו תחילה עבור קידום שינוי הייעוד בקרקעות חוות שלם ועל כן משהתבקש לטפל גם בכתב ההרשאה העלה דכנר דרישה שתשולם לו תמורה נוספת ונפרדת בעבור עניין זה. לטענת קלנר, הדברים נתמכים בעדותו של אפרת, שלא הואשם בפרשה זו, שציין כי ועדת ההיגוי, שעל חבריה הוא נמנה, אישרה לשלם לדכנר את הסכום הנזכר בתמורה לטיפולו בעניין כתב ההרשאה וכי לא היה מאשר לדכנר תשלום שלא היתה הצדקה לשלמו. עם זאת, קלנר אינו מפרט מה הייתה העבודה שדכנר ביצע בפועל בתמורה לסכום זה.
אי הוצאת חשבוניות כאינדיקציה לתשלום שוחד
25. קלנר מבקש לערער את התזה שהציג דכנר, ואשר אומצה על-ידי בית משפט קמא, ושלפיה העובדה שדכנר לא הוציא חשבוניות עבור תשלומים שקיבל תומכת בגרסתו שמדובר בתשלומי שוחד. בעניין זה חוזר קלנר על טענותיו בפני בית משפט קמא.
במישור הראשון מעלה קלנר את הטענות הבאות: אם השיטה של דכנר היתה לא להוציא חשבונית עבור תשלומי שוחד כדי לא לחוב בתשלומי מס, אזי מדוע הוא הורשע בפרשת הולילנד בעבירות שוחד בעבור תשלומים שכן הוצאו בגינם חשבוניות. טענה נוספת שמעלה קלנר היא שבמהלך המשפט הועלו הסברים אפשריים אחרים לכך שדכנר לא הוציא חשבוניות, אך בית משפט קמא לא נתן דעתו להסברים אלה. קלנר מדגיש גם שגרסתו של דכנר משוללת היגיון במובן זה שעל פני הדברים, אילו אכן היה מדובר בתשלומי שוחד, הרי שלהזרע היה אינטרס לגלם בהם גם את תשלום המס שדכנר נדרש היה לשלם אילו היה מוציא חשבוניות, שכן היעדר החשבוניות עלול
--- סוף עמוד 304 ---
דווקא לעורר חשד ולמקד תשומת לב בתשלומים אלה. במישור השני, טוען קלנר, כי בתפקידיו הבכירים בקבוצת החברות, סוגיות כגון מעקב אחר חשבוניות כלל לא היו בתחום עיסוקו, ובכל מקרה לא הוכח שהיה מודע בזמן אמת לכך שלא הוצאו חשבוניות. במישור השלישי טוען קלנר כי בית משפט קמא קיבל כלשונה את גרסת דכנר לפיה לא הוצאו חשבוניות עבור חלק מהתשלומים שאושרו לתשלום בהחלטת ועדת ההיגוי (ת/332) – אף שלטענתו גרסה זו אינה נתמכת בחומר הראיות. כאמור לעיל, איני רואה לנכון לפרט טענות אלה לפרטיהן נוכח מסקנתי לפיה ממילא היעדר חשבוניות, ככל שהיה, אינו תומך במסקנה מרשיעה.