תשלום שוחד – תמ"מ 3/5 (פארק איילון)
26. כאמור לעיל, דכנר העיד כי התשלומים בסך 120,000 ש"ח ו-522,000 ש"ח משנת 2004 (ת/351 ו-ת/353) הועברו לידיו במטרה שיעבירם לרבין כדי שהלה ישחד את אפרתי. בתמורה ביקש קלנר שאפרתי יתגייס למען תכנית הזרע לגבי קרקעות חוות שלם ושיתנגד ל-תמ"מ 3/5 שסתרה תכניות אלה. בית משפט קמא קיבל את גרסת דכנר.
לטענת קלנר, בית משפט קמא התעלם בהכרעת דינו מעדויות וראיות שהובאו בפניו ושלפיהן כלל לא נדרש היה לשחד את אפרתי. לטענת קלנר, הגורם מולו נאלצה הזרע להתמודד היה משרד הפנים - יוזם תמ"מ 3/5. בהקשר זה מדגיש קלנר, כי ההתנגדויות לתמ"מ 3/5 נדונו בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (להלן: ולנת"ע) שבה 18 חברים, שרק אחד מהם הוא נציג המינהל, אשר חלק את מושבו עם משרד התיירות ומשרד התשתיות. מסיבות אלה ונוספות טען קלנר כי יש קושי לקבל את הקביעה שלפיה קלנר ביקש לגייס את תמיכתו של אפרתי כדי לנגח את תמ"מ 3/5 – ראשית, מאחר שהמינהל ממילא כבר הביע בעבר תמיכה בתכנית הזרע ושנית, מאחר שהגורם שעמד מאחורי תמ"מ 3/5 והציב קשיים, היה משרד הפנים, ויכולתו של המינהל להתנגד לעמדתו בולנת"ע היתה מוגבלת עד מאוד.
עבור מה שולמו סכומים אלה לדכנר – גרסת קלנר
לטענת קלנר, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, קיימות די אינדיקציות לכך שסכומים אלה שולמו לדכנר כמקדמות על חשבון שכרו בעבור עבודתו בעניין שינוי הייעוד (שכר שהותנה בהצלחה). לטענת קלנר, לא היה זה מופרך שדכנר יבקש מקדמות – הן מאחר שזו היתה דרך פעולתו במקרים דומים, והן מאחר שפנייתו לקבלת מקדמות היתה בשנת 2004, לאחר שהחל לעבוד עבור קלדש עוד בשנת 2001. נאמר, כי
--- סוף עמוד 305 ---
בתקופה זו היו לדכנר הוצאות הקשורות בפרויקט והשכר היחיד שקיבל, מעבר לשכר החודשי לו היה זכאי, שולם לו בשנת 2002 בעבור עבודתו על כתב ההרשאה.
אינדיקציה נוספת, לטענת קלנר, לכך שהתשלום בסך 120,000 ש"ח שולם כמקדמה מצויה בת/351א – מכתב ששלח ספרן לדכנר ושבו נכתב כי תשולם לו מקדמה בסך של 120,000 ש"ח "על חשבון ההסכם ביננו בנושא יעוץ לפרוייקט 'הזרע' מיום 27.5.2001" (ת/325). כמו כן, על מסמך הפקדת ההמחאה בסך 120,000 ש"ח ששולמה לדכנר ביום 2.1.2004 כתב דכנר כי "זאת מקדמה להוציא קבלה ע"ח ולא חשבונית". גם באשר לתשלום השני, בסך 522,215 ש"ח (115,000 דולר) נטען כי שולם כמקדמה על חשבון שכרו העתידי של דכנר. קלנר טען, כי מקדמה זו אושרה לדכנר בשל טענותיו, שהתבררו בהמשך כשקריות, כי הוא נזקק לכסף בשל מחלת בתו.
לטענת קלנר, לא הוכח בשום שלב כי לא מדובר היה בכספי מקדמות, וכי הראיות מלמדות שאישור המקדמות נעשה מתוך אמונה שניתן יהיה לקזזן משכרו העתידי של דכנר. בנסיבות אלה, נטען, לא היתה מניעה לסרב לבקשת דכנר למקדמות, בפרט כאשר נטען על-ידו שהן נדרשות לצרכים רפואיים דחופים. קלנר הזכיר גם שדכנר ריכז עבור קבוצת החברות עבודה בפרויקטים שונים ותרם לעסקיהן, והיה אינטרס ברור לשמור עליו "מרוצה", וגם מסיבה זו נענו לבקשותיו לתשלום מקדמות.
היעדר אישור ועדת ההיגוי לתשלומים
לטענת קלנר, אין בכך שהתשלומים הנ"ל שולמו בלי שהתקבל לכך אישור ועדת ההיגוי, כדי לתמוך בגרסתו של דכנר שלפיה המדובר בכספים שנועדו למטרת שוחד. לטענת קלנר, אילו הסתרת כספים שהועברו לדכנר מוועדת ההיגוי היוותה אינדיקציה לשוחד, מדוע הוא הורשע גם ביחס לכספים שהועברו לדכנר ואושרו בוועדת ההיגוי. בנוסף, נטען, הרשעה המבוססת על כך שהתשלומים לא אושרו בוועדת ההיגוי סותרת את זיכויו של ספרן באישומים הקשורים בתשלומים הנ"ל מאחר שהיה זה הוא אשר טיפל באישור והעברת התשלום לדכנר. קלנר מציין לעניין זה, כי לפי עדויות החברים בוועדת ההיגוי, הוועדה לא הקפידה על פורמאליות יתרה בעבודתה.
לבסוף, ומאחר שבית משפט קמא ביסס את קביעותיו גם על כך שדכנר לא הוציא בעבורם חשבוניות, חוזר קלנר על טענותיו בעניין זה.
--- סוף עמוד 306 ---
הסכמי הפשרה עם דכנר ומשמעותם בפרשת הזרע
27. בית משפט קמא חתם את נימוקיו להרשעתו של קלנר בחלק מן העבירות שיוחסו לו בפרשת הזרע בחיזוק שמקבלת גרסתו של דכנר מעדויותיהם של עובדים שונים בקבוצת החברות, ובהם פישלר, פז וזיו. קלנר אינו מכחיש שניסה לסייע להשיג את החשבוניות החסרות מדכנר, אך מדגיש שמעצם הפנייה אליו בעניין זה ניתן להבין שהוא כלל לא היה מודע בזמן אמת לכך שדכנר לא הוציא חשבוניות. עוד טוען קלנר, כי בעקבות הסיוע שהוא העמיד, דכנר אותר, והוּעבר לידיו מסמך עם סיכום חובותיו לקבוצת החברות (ת/357). נאמר, כי דכנר ציין על גבי המסמך, כי הוא סבור שכבר הוצאו חשבוניות בגין מקדמות אלה, וככל שיהיה חוסר, ניתן יהיה לקזז את חובותיו מהתגמולים העתידיים להם יהיה זכאי. מכאן, טוען קלנר, שדכנר לא התכחש בזמן אמת לחובותיו בגין המקדמות שקיבל. קלנר טוען, כי טענה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח הסכמי הפשרה שנחתמו עם קלנר בהמשך (ת/400 ו-ת/401) שבהם התחייב דכנר לכסות את חובותיו. קלנר מזכיר, כי בית משפט קמא סבר שאין לייחס חשיבות להתחייבותו של דכנר לקזז את חובותיו מתשלומים ש[אולי] יקבל מהזרע, שכן לא היתה כל ודאות שזכאותו לתשלומים אלה תתממש, שהרי זכאותו הותנתה, בין היתר, בכך שיצליח להביא לשינויי ייעוד מקרקעי חוות שלם. לטענת קלנר, קביעת בית משפט קמא מתעלמת מנכונותו של דכנר לוותר על הכנסות עתידיות ולחשוף עצמו לתביעות אישיות, ואין היגיון שיסכים לכך אם הכספים הועברו לידיו אך למטרות שוחד.
תשובת המדינה
28. המדינה סומכת ידיה על הכרעת דינו של בית משפט קמא וטוענת כי הערעור מופנה בעיקרו כלפי ממצאי עובדה ומהימנות בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. המדינה מדגישה את מסקנותיו השליליות של בית משפט קמא ביחס למהימנותו של קלנר וביחס לגרסה שמסר בעדותו. המדינה משיבה גם לטענותיו של קלנר ביחס למהימנותו של דכנר, ומזכירה כי בית משפט פירט שורה ארוכה של ממצאים התומכים ומתיישבים עם עדותו של דכנר: היחסים הקרובים ששררו בין דכנר לבין קלנר המלמדים כי דכנר לא היה מעליל על קלנר עלילות שווא; מעורבותו העמוקה והחריגה של קלנר בתהליכי קבלת ההחלטות ביחס לתשלומים לדכנר; הודעתו של קלנר במשטרה כי היה מודע ל'שיטותיו האפלות' של דכנר; דבריו של רבין לעו"ד יצחקניא באשר למעורבותו של קלנר במעשי השחיתות של דכנר; התנהלותו "המפלילה" של קלנר בקשר עם הסכסוך בין דכנר לבין צ'רני; והשיחה המוקלטת בין דכנר לבין קלנר שבמהלכה קלנר ביקש מדכנר שלא יזכיר את שמו בחקירת המשטרה.
--- סוף עמוד 307 ---
המדינה דוחה את הטענה לפיה דכנר ביקש להעליל עלילות על שורה של גורמים ציבוריים כדי לזכות בחסדי מערכת אכיפת החוק. נאמר, כי טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבמקרים מסוימים דכנר הודה כי אינו יכול להעיד על מעורבותם של "דגים שמנים" במסכת העבריינית, כך למשל לגבי אפרתי. המדינה גם אינה סבורה שיש לייחס משמעות לכך שקלנר לא נכלל בכתב התביעה שדכנר איים להציג למשטרה, שכן מוסכם שהאמור בו אינו מדויק ולכן אין לייחס כל משקל לתכנו.
משמעות הסיוע שהעניק קלנר לקבוצת החברות להסדרת חובותיו של דכנר
29. כזכור, קלנר ביקש להיבנות ממסמך ת/357 שממנו, לטענתו, ניתן ללמוד כי דכנר לא התכחש לחובותיו ולחובתו להוציא חשבוניות עבור מקדמות ששולמו לו. המדינה טוענת, כי אין להסיק ממסמך זה את שקלנר מבקש ללמוד. נטען, כי מסמך זה נכתב בשנת 2007, לאחר שקלנר - חברו ושותפו לדבר העבירה - עזב את קבוצת החברות, והותיר את דכנר "לבדו במערכה". במצב דברים זה, נאמר, יש להניח שדכנר כתב את שכתב כדי להפיס את דעתה של פז, ששלחה לו את המכתבים מטעם פולאר. המדינה משיבה גם לטענתו של קלנר לפיה ת/400 ו-ת/401 "הסכמי הפשרה" שנחתמו עם דכנר ושלפיהם הוא ממחה את זכויותיו העתידיות בחברת הזרע לחברת פולאר מלמדים, כי הוא הכיר בחובותיו. ראשית נאמר, כי עדותם של פישלר ושל אפרת דווקא תומכת בגרסתו של דכנר לפיה התחייבויותיו היו באשר לחובותיו האישיים כלפי קבוצת החברות ולא באשר לחובות שנוצרו במסגרת עבודתו.
תשלום שוחד – כתב ההרשאה לתכנון
30. באשר לטענתו של קלנר שלפיה לא היה צורך לשחד את אפרתי בעניין כתב ההרשאה, נוכח מחויבות קודמת של המינהל בעניין זה, משיבה המדינה כי אם אלו הם פני הדברים מדוע היה צריך לשכור את שירותיו של דכנר. המדינה מדגישה, כי בנוסף ל"סכום העתק" ששולם לדכנר, הזרע המשיכה להעסיק בנושא את משרד י' ארנון והתנהלות זו אינה מתיישבת עם טענה באשר להיעדר אינטרס לשחד. זאת מעבר לכך, שלא עלה בידי קלנר להצביע על עבודה ממשית שדכנר או רבין ביצעו עבור התמורה ששולמה להם.
המדינה גם משיבה לטענתו של קלנר, כי אף שהתשלומים לדכנר בשנה זו אושרו על-ידי כל חברי ועדת ההיגוי – רק הוא נמצא אשם בתשלום השוחד. נאמר, כי אכן ברודנר וספרן אישרו אף הם את התשלומים, אך ברודנר, שזומן לשימוע
--- סוף עמוד 308 ---
בפרקליטות, נפטר בטרם הוגש כתב האישום בפרשה, ונגד ספרן הוגש כתב אישום, אך הוא זוכה מחמת הספק מאחר שנמצא כי "הרוח החיה" מאחורי ההסכמים עם דכנר היה קלנר. באשר לאפרת, דבריו של דכנר כי הלה לא היה בסוד העניינים התיישבו עם הראיות בתיק ושלפיהם קלנר היה זה שעסק בתחום הנדל"ן בהזרע ולא אפרת.
המדינה משיבה לטענות קלנר שלפיהן לא היה מקום לקבל את גרסתו של דכנר לפיה לא הוצאה כל חשבונית בעבור התשלומים שאישרה ועדת ההיגוי עבור עבודתו של דכנר בעניין כתב ההרשאה. תשובתה נסמכת במידה רבה על נימוקיו של בית משפט קמא, וכאמור, ממילא אין מקום להרחיב בסוגיית עצם הוצאת החשבוניות נוכח מסקנותיי בעניין היעדר משמעות מפלילה לכך שלא הוצאו חשבוניות.
תשלום שוחד – פארק איילון ותמ"מ 3/5
31. גם באשר לתשלומים ששולמו בשנת 2004 טען קלנר, כי גם בתקופה זו כלל לא היה לו או לקבוצת החברות אינטרס לשחד את אפרתי בקשר עם תמ"מ 3/5 מסיבות שונות, וביניהן שהוא ממילא לא תמך בפעולות הזרע. אך לטענת המדינה, טענה זו דווקא מלמדת על אינטרס לשחד את אפרתי על מנת שיצדד בעמדתם.
משמעות היעדר אישור ועדת ההיגוי
32. בעניין זה טוענת המדינה כי טענתו של קלנר, לפיה אין לייחס לנתון זה משמעות שכן ממילא ועדת ההיגוי לא התכנסה כדרך קבע, מתעלמת מכך שתשלומים אלה לא רק שלא אושרו על-ידי ועדת ההיגוי אלא גם הוסתרו מהנהלת הזרע. כמו כן, נטען כי הסבריו של קלנר עומדים בסתירה לעדותו של אפרת שגרס כי ככלל לא היו תשלומים אחרים שהוצאו בלי שהתקבל אישור הוועדה, ואכן, מלבד התשלומים משנת 2004, שנקבע לגביהם כי הועברו למטרות שוחד, אין אינדיקציה לתשלומים אחרים ששולמו בלי אישור ועדת ההיגוי.
הכרעת דינו של בית משפט קמא – פרשת הולילנד
33. בפרשה זו יוחסו לקלנר תשלומי שוחד, באמצעות דכנר, לשורה של אישי ציבור וזאת במטרה לקדם אינטרסים כלכליים בפרויקט הבנייה במתחם הולילנד. בסופו של יום הורשע קלנר, במסגרת פרשה זו, בעבירות שפורטו לעיל, ביחס לשני תשלומים שהועברו לדכנר מחברת הולילנד פארק במטרה שדכנר ישחד באמצעותם את מהנדס עיריית ירושלים בתקופה הרלבנטית – שטרית.
--- סוף עמוד 309 ---
כפי שפורט לעיל, החל מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת נעשו מאמצים מרובים להביא לשינויים תכנוניים במתחם הולילנד במטרה להשיא את הרווחים שניתן להפיק מן המתחם. כפי שיפורט להלן, גם קלנר טמן ידו בפרויקט עצום זה ואף לו היו אינטרסים ברורים לקדם את הבנייה במתחם.
השינויים התכנוניים המרכזיים שקידם צ'רני במתחם הולילנד היו שינוי הייעוד של המקרקעין ממלונאות למגורים והגדלת היקף אחוזי הבנייה. נטען, כי צ'רני רתם את דכנר לשם הגשמת המטרות הללו, והשניים רקמו יחד תכנית פעולה, אשר בית משפט קמא קבע כי במסגרתה פעלו השניים כדי לשחד אישי ציבור.
ביום 8.1.1996 נחתם "סיכום דברים" בין דכנר לבין קלנר (ת/6) בקשר עם פרויקט הולילנד (להלן: הסכם המיליון). לפי הסכם המיליון, ככל שתאושר התכנית לשינויי ייעוד המקרקעין במתחם הולילנד (תב"ע 3507ג') וככל שקלדש תהיה שותפה לפרויקט, דכנר יהיה זכאי לדמי ניהול בסך של מיליון ש"ח "עבור יעוץ כלכלי ושיווקי לפרויקט" וסכום זה ישולם לו על פני תקופה של חמש שנים. בתמורה התחייב דכנר לעמוד לרשות הפרויקט בהיקף של 60 שעות לחודש.
בהמשך, בחודש דצמבר 1999, ספרן וקלנר הקימו את הולילנד פארק שבאמצעותה ביקשו להיות מעורבים בפרויקט הולילנד. נזכיר, כי חלוקת האחזקות בחברת הולילנד פארק היתה כדלקמן: 60 אחוזים בידי פולאר נדל"ן; 30 אחוזים בידי קרדן נדל"ן; ו-10 אחוזים בידי בנק לאומי (דכנר טען, למשל, שהוא זה שגייס את בנק לאומי לטובת הפרויקט). גלאון, שבתקופה הרלבנטית כיהן כמנכ"ל קרדן נדל"ן, שימש כמנהל מטעמה בהולילנד פארק. ספרן, שכיהן בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל פולאר נדל"ן וקלדש בנייה, שימש כמנהל מטעמן בהולילנד פארק. אין חולק שקלנר לא מילא תפקיד רשמי בהולילנד פארק וכי היתה לו מעורבות מסוימת בפעילות, אם כי ישנה מחלוקת על היקף ועומק מעורבותו.
ביום 28.12.1999, בסמוך לאישורה של תב"ע 3507ג', נכרת הסכם בין צ'רני (באמצעות חברת הולילנד תיירות) לבין חברת הולילנד פארק, שבמסגרתו רכשה הולילנד פארק במתחם הולילנד חלקות שיועדו למגורים (ת/9). למען הסדר הטוב, יצוין, כי ההסכם נחתם בשמה הקודם של הולילנד פארק - אלונר. התמורה לה התחייבה הולילנד פארק בהסכם ת/9 עמדה על 105 מיליון דולר, ונקבע מנגנון תשלומים מדורג, שלפיו התשלום האחרון ישולם מתוך תקבוליה של הולילנד פארק