הסכם המיליון
37. קלנר מזכיר, כי בית משפט קמא ביסס את מסקנתו באשר לתשלומי השוחד בפרשת הולילנד, בין היתר, על כך שבעת שנכרתו עם דכנר ההסכמים "החשודים" (ת/179 ות/186) דכנר עדיין היה זכאי לקבלת כספים לפי הסכם המיליון (ת/6) ואף שולמו לו בונוסים, ומכאן שלא היתה הצדקה לשלם לו סכומים נוספים. קלנר מבקש להצביע על מספר קשיים בקביעה זו. תחילה נאמר, כי מלשון הסכם המיליון ברור שהוא נועד לתגמל את דכנר על התיווך בעסקה עם הולילנד תיירות ועבור עבודה בנושאים כלכליים ושיווקיים – הא ותו לא. כלומר, הסכם המיליון לא נועד לתגמל את דכנר על עבודה תכנונית דוגמת קידומה של תב"ע ו', וגם אין לצפות מדכנר כי יבצע עבודה כזו בהתנדבות. מכל מקום נאמר, כי גם מדברי בית משפט קמא עלה, כי היו אלה גלאון וספרן שאישרו לדכנר תשלומים נוספים מעבר לסכום שעתיד היה להשתלם
--- סוף עמוד 316 ---
לו לפי הסכם המיליון, אך הם זוכו מהמיוחס להם בכתב האישום. קלנר מלין על הקביעה לפיה תשלומי הבונוס שאושרו לדכנר לא היו אלא בונוסים עבור עבודת השוחד. נאמר, כי קביעה זו, אינה מבוססת על הראיות, שהרי גלאון וספרן, שזוכו מן המיוחס להם, הסבירו את הסיבה לתשלומי הבונוס, ומעבר לכך, אף דכנר לא טען כי זו היתה מהות תשלום הבונוס.
לבסוף טוען קלנר בהקשר זה, כי בהכרעת דינו נתפס בית משפט לכלל סתירה בעניין התשלומים לפי הסכם המיליון ותשלומי "השוחד". מחד, קבע בית משפט קמא כי בעת שנכרתו עם דכנר "הסכמי השוחד" טרם שולמו לו כל התשלומים לפי הסכם המיליון. מאידך, בית משפט קמא קיבל את עדותו של דכנר שלפיה "הסכם המיליון שולם לו במלואו תוך שנתיים במקום חמש שנים, כשהוקדמו התשלומים שהיה אמור לקבל על-פי ההסכם" (עמ' 146 להכרעת הדין). לטענת קלנר, מאחר ששנתיים מיום כניסתו לתוקף של ההסכם מסתיימים, לכל המאוחר, בשנת 2002 – הרי שתשלומי השוחד הנטענים שולמו לאחר השלמת הסכם המיליון ועל כן לא היה מקום למסקנה כי בשלב זה עוד ניתן היה לדרוש מדכנר לבצע את העבודות על חשבון הסכם המיליון.
סתירה בין גרסאותיו של דכנר
לטענת קלנר, לא ניתן לתת אמון בגרסתו של דכנר באשר לתשלומים, שלטענתו, הועברו לו על-ידי הולילנד פארק למטרות שוחד, נוכח הפערים בין הגרסאות השונות שהציג בעניין זה. קלנר מפנה ל-נ/232 מסמך מיום 29.3.2010 שבו מפורטות כלל החשבוניות שדכנר הוציא עבור הולילנד פארק ושעל גביו ציין אם הן מסמלות תשלום לגיטימי או תשלום למטרות שוחד, ומסביר, כי בהמשך טען דכנר דברים שונים ביחס לחלק מהחשבוניות, וכתוצאה המדינה אכן "זנחה" בסיכומיה טענות באשר לתשלומים מסוימים, שנטען לגביהם בכתב האישום שנועדו עבור שוחד.
לטענת קלנר, הסתירות בין גרסאותיו השונות של דכנר משתרעות גם באשר לראשיתם של "היחסים המושחתים" בינו לבין הולילנד פארק. הוסבר, כי בעדותו עומת דכנר עם שתי גרסאות שהציג בחקירתו במשטרה – בראשונה, טען דכנר, כי בראשית שנת 2003 הודיע לו צ'רני שהוא מסרב לשאת לבדו בתשלומי השוחד עבור פרויקט הולילנד והוסכם ביניהם כי הולילנד פארק גם תתחיל לשאת בהוצאות אלה, וכתוצאה חשף דכנר בפני קלנר, ספרן וגלאון את מערך תשלומי השוחד שהופעל עד כה בפרויקט (וזאת לפני החתימה על ת/179 והעברת התשלום בגין הסכם זה). בית משפט קמא דן בגרסה זו ודחה את מהימנותה במסגרת הכרעת הדין בעניינם של גלאון וספרן. בגרסה
--- סוף עמוד 317 ---
השנייה, טען דכנר, כי צ'רני כלל לא היה מודע לכך שגם הולילנד פארק העבירה לו כסף למטרות שוחד והדבר נודע לצ'רני בשל "פליטת פה" של רבין לאחר שצ'רני נחשף לכתב התביעה. כשעומת דכנר עם הסתירה בין הגרסאות השונות כל שהשיב היה שהוא לא זוכר ושאינו מרוכז. לטענת קלנר, בית משפט קמא כלל לא נתן דעתו לסתירה משמעותית זו בין גרסאותיו של דכנר ולכך שלדכנר כלל לא הסביר סתירה זו.
תשלום שוחד – תוספת שבס
38. תחילה טוען קלנר, כי לפי עדויותיהם של גלאון וספרן הם סיכמו עם דכנר את התנאים בת/179, שהרי נושאים תכנוניים אלה היו בתחום שיקול דעתם.
בהמשך מצביע קלנר על הגרסאות השונות, שלטענתו, דכנר הציג באשר למהות ההסכם ת/179 והתשלום שקיבל מכוחו. לטענת קלנר, דכנר לא הציג גרסה קוהרנטית ביחס לתשלום שהועבר לו מכוח הסכם ת/179 – האם העביר לשטרית סך של 240,000 דולר למרות שבסופו של יום קיבל רק 120,000 דולר מהסכום שהובטח בהסכם ת/179, האם שטרית דרש סכום מסוים כשוחד עבור הטיפול בתוספת שבס ואם כן מה היה הסכום ומי מימן את יתרת הסכום שנדרש לשלם כשוחד אם הועברו לדכנר רק 120,000 דולר בעוד שלטענת דכנר העביר לשטרית סכום גבוה מזה.
קלנר מוסיף וטוען, כי הוא הועמד לדין והורשע ביחס לחלק הארי מסכום השוחד שנטען כי שולם לשטרית, אף שבחקירתו במשטרה טען דכנר כי עיקר השוחד ששולם לשטרית אושר על-ידי צ'רני. כשעומת עם הדברים טען דכנר כי וודאי התבלבל כאשר ציין את שמו של צ'רני שכן מן ההקשר ניתן להבין שהתכוון לקלנר. כאשר עומת עם דברים נוספים שאמר בחקירתו במשטרה, אשר מהם עלה כי היה זה צ'רני שאישר את התשלומים לשטרית, הציע דכנר הסבר, שלדעתו של קלנר אינו אלא 'הזוי', ולפיו אמנם היה זה צ'רני שאישר את התשלומים, אך מאחר שבסופו של יום, פעל שטרית בעיקר למען הולילנד פארק, הוא זקף את התשלומים לחובת הולילנד פארק. קלנר ממשיך ומעלה תמיהות ביחס לגרסתו של דכנר בעניין תשלום השוחד לשטרית. קלנר מפנה ל-נ/234 – תרשומת שערך דכנר בחודש מארס 2010 לגבי פגישה שהתקיימה בינו לבין אולמרט "במחצית שנת 2003" שבה ביקש אולמרט כי הוא וצ'רני ימשיכו "לעזור לשטרית לצאת מצרותיו" והתחייב כי שטרית ימשיך "לעזור להולילנד גם בעתיד". דכנר מסכם את התרשומת בכך שבעקבות הפגישה הוא סיכם עם צ'רני על המשך הזרמת הכספים לשטרית. נאמר, כי כאשר בית משפט קמא עימת את דכנר עם הדברים הללו, לא היה בפיו מענה משכנע, אך בית משפט קמא לא העניק לכך כל משקל.
--- סוף עמוד 318 ---
קלנר מציין, כי נימוק נוסף בבסיס הרשעתו בתשלום שוחד לשם אישור תוספת שבס הוא כי לא היתה הצדקה לשכור את שירותיו של דכנר לעניין זה שעה שבפרויקט הועסקו גורמים אחרים בעלי מומחיות בתחום. לטענת קלנר, קביעתו זו של בית משפט קמא בדבר הגורם "המתאים" לטיפול בתוספת שבס, אינה בתחום הידיעה השיפוטית, ודי בכך שעלה בידי קלנר להוכיח שלא היה "שום פגם קונספטואלי בשכירת שירותיו" של דכנר בעניין זה: התמורה עליה סיכמו ספרן וגלאון עם דכנר אינה חריגה, כפי שעלה מעדותו של ספרן והשוואה שערך עם השכר ששולם לגורמים אחרים בנושאים כגון דא וכלל לא הוברר אם הגורמים האחרים היו פנויים או כשירים לטפל בנושא.
לבסוף טוען קלנר, כי אין לייחס חשיבות, כפי שעשה בית משפט קמא, לכך שקלנר (או המנהלים) לא דרשו מדכנר להשיב את המקדמה ששולמה לו לפי הסכם ת/179, שכן בסופו של יום לא אושרה תוספת שבס ואילו התמורה לפי ת/179 הותנתה בהצלחה. לטענת קלנר, מחומר הראיות עולה כי דכנר כן פעל מול הגורמים הרלבנטיים בעיריית ירושלים לקבלת תוספת שבס, ועבודתו הניבה אישור עקרוני שכניסתו לתוקף הותנתה בתנאים מסוימים. לאחר שהולילנד פארק בחנה את התנאים והבינה שתתקשה לעמוד בהם, הוחלט לזנוח את הבקשה לתוספת שבס. לטענת קלנר, ניתן להתווכח אם בנסיבות אלה, בהן אין חולק כי התבצעה עבודה, שנחלה הצלחה, גם אם חלקית, היה מקום לדרוש מדכנר שישיב את כספי המקדמה.
תשלום שוחד – תב"ע ו'
39. ת/186 הוא הסכם שבו מתחייבת הולילנד פארק לשלם לדכנר סך של 300,000 ש"ח עבור עבודתו בקידום תב"ע ו'. דכנר טען, כי שכר הטרחה שהועבר לו לפי ת/186 נועד לתשלום שוחד לשטרית כדי שהלה יפעל לאישור תב"ע ו'. אין חולק, טוען קלנר, כי תב"ע ו' קודמה בעיקר על-ידי הולילנד תיירות שהגישה תכנית זו. הולילנד פארק אמנם ניסתה להכניס מספר שינויים בתכניות קודמות באמצעות תב"ע ו', ודכנר טען כי הולילנד פארק נקטה דרך זו מאחר שתב"ע ה' – שקודמה על-ידה – "היתה תקועה". לטענת קלנר, אם אלו הם פני הדברים הרי שאין היגיון בכך שהולילנד פארק תשלם שוחד כדי לקדם את תב"ע ו', שהגישה הולילנד תיירות, ולא תפעל לקדם את תב"ע ה'.
קלנר ממשיך וטוען, כי תב"ע ו' אושרה להפקדה בוועדת המשנה המקומית בדצמבר 2003 (לפי ת/66 המלצת מהנדס העיר היא מיום 29.12.2003) ולאחר מכן הועברה לדיונים בוועדה המחוזית. מכאן נטען, כי בעת תשלום התמורה לפי ת/186 –
--- סוף עמוד 319 ---
12.1.2004 (לפי חשבונית ת/187א) גורלה של תב"ע ו' כבר היה נתון בידי הוועדה המחוזית שבה למהנדס העיר אין תפקיד ולכן לא היתה הצדקה לשחדו.
קלנר מזכיר את קביעת בית משפט קמא, שלפיה בכך שהסכם ת/186 אינו מפרט משימות או פעולות שעל דכנר לנקוט, יש כדי ללמד שעבודתו הסתכמה בתשלום שוחד וטוען כי קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של דכנר. לטענת קלנר, דכנר אישר בעדותו כי אכן עבד (עבודה לגיטימית) לשם קידום תב"ע ו' ואף שכר מספר יועצים. לטענת קלנר, בהתחשב באמור, קרי, בהוצאות הממשיות שהיו לדכנר בקשר עם תב"ע ו' - יש קושי לקבל את גרסתו כי התמורה שהועברה לו בגין הסכם ת/186 נועדה עבור שוחד לשטרית.
לבסוף, טוען קלנר כי יש קושי ליצור חיבור בין הדיון שמקיים בית משפט קמא בפרשת הולילנד לבין הכרעתו – כך, נטען, בחלק הארי של הדיון בפרשה נזכרים רק ספרן וגלאון - תפקידם, מודעותם וכדומה, ואילו בחלק של ההכרעה נמצא כי אותם יש לזכות, אך יש להרשיע את קלנר, וזאת בהתבסס על ראיות נסיבותיות מועטות.
תשובת המדינה
40. גם בפרשה זו המדינה סומכת ידיה על הכרעת דינו של בית משפט קמא וטוענת כי ערעורו של קלנר מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. המדינה חוזרת על ממצאיו של בית משפט קמא ביחס למהימנותו של קלנר, יחסיו עם דכנר, מעורבותו האישית והייחודית בסיכומים הכספיים עם דכנר, מודעותו לשיטות הפעולה המושחתות של דכנר, דבריו של רבין בשיחה עם עורכי הדין יצחקניא וסובל והתנהלותו של קלנר בעקבות איומיו של דכנר לפנות למשטרה.
תשלום שוחד – תוספת שבס
41. המדינה אינה משיבה לטענות הערעור לגופן אלא עומדת על היתדות שבאמצעותן עיגן בית משפט קמא את מודעותו של קלנר לכך שהתשלום שהועבר לפי הסכם ת/179 נועד בעבור תשלום שוחד לשטרית. המדינה בעיקר חוזרת ומפרטת את התמיהות שמעורר הסכם ת/179: היעדר פירוט של משימות או "אבני דרך" כפי שנהוג בהסכמי שירות מסוג זה, ומנגד סעיף "מתמיה" לפיו הולילנד פארק מתנערת מאחריותה לפעולותיו של דכנר. כן חוזרת המדינה על כך שמן הראיות עולה, כי ההסכם ת/179 לא היה אלא דרך להכשיר תשלום, שכבר הועבר לדכנר, בספרי הולילנד
--- סוף עמוד 320 ---
פארק וכי ההסכם נכרת רק לאחר העברת התשלום ולאחר שניתן אישור עקרוני לתוספת שבס. המדינה מזכירה גם, כי האישור העקרוני ניתן מאת מנהל המחלקה למדיניות ותכנון בעיריית ירושלים, "אשר היתה תחת אחריותו של מהנדס העיר, שטרית". המדינה מזכירה גם, כי בסופו של יום, קלנר לא הצליח להצביע על הצדקה ממשית שבשלה היה מקום לשכור את שירותיו של דכנר שעה שהועסקו בפרויקט אנשים בעלי מומחיות מוכחת בתחום, בוודאי לעומת דכנר. כן נאמר כי העבודה שדכנר ביצע ושעליה הצביע קלנר אינה מצדיקה את התשלום עליו הוסכם בת/179. לטענת המדינה, גם התנהגות הצדדים להסכם ת/179 תומכת במסקנה כי מדובר בהסכם פיקטיבי. הוסבר שההסכם ת/179 קובע כי התמורה תשולם ביחס להצלחה וקלנר, אשר טוען כי תנאי ההצלחה לא התמלא, כלל לא דרש מדכנר שישיב את המקדמה.
תשלום שוחד – תב"ע ו'
42. גם באשר לתשלום זה, המדינה מעגנת את תשובתה בקביעות בית משפט קמא. המדינה מזכירה את הנימוקים שעמדו בבסיס קביעתו של בית משפט קמא: הסתירה בין חקירתו של קלנר במשטרה, בה הכחיש את מודעתו לתשלום, לבין עדותו בה נטל אחריות כללית; מאפייניו החריגים של ההסכם - היעדר אבני דרך, היעדר תאריך מדויק והסרת האחריות של הולילנד פארק מפעולותיו של דכנר; חריגותו של הסכם זה לעומת הסכמים אחרים של הולילנד פארק; לא הוסבר באילו פעולות נקט דכנר כדי להצדיק את שכרו ומדוע לא נערך קיזוז מול צ'רני שהיה "הנהנה" המרכזי מקידום תב"ע ו'.
לבסוף מדגישה המדינה, כי אף שקלנר זוכה מחמת הספק מעבירות מתן שוחד נוספות בפרשת הולילנד, הרי שבית משפט קמא קבע כי התשלומים עצמם אכן שימשו לשוחד, וכי תשלומים אלה אושרו על-ידי קלנר, אף שעלה ספק באשר למודעתו.
דיון והכרעה – מבוא
43. היריעה הרחבה שנפרשה לעיל מלמדת כי בין דכנר לבין קלנר התקיימו במשך תקופה ארוכה יחסי חברות אמיצים שבצדם יחסי עבודה ענפים. אף שלחברוּת ששררה בין השניים נודעה השפעה גם על יחסי העבודה ביניהם, נראה כי אין חולק שמומחיותו ונסיונו של דכנר בענייני תכנון ובנייה, ומהלכיו בקרב בעלי תפקידים בתחום, הובילה גורמים שונים לשכור את שירותיו, וכך גם עשה קלנר. מטבע הדברים, כאשר שירותיו של אדם נשכרים לצורך קידומם של פרויקטים רבים, נפתח ערוץ תשלומים שהפעילות בו עשויה להיות רבה. בענייננו, מתוך זרם התשלומים שהועברו לדכנר "יורטו" מספר
--- סוף עמוד 321 ---
תשלומים שהועברו לדכנר במסגרת פרויקטים של חברת הזרע ובמסגרת פרויקט הולילנד ונטען לגביהם כי נועדו למטרות שוחד וכי קלנר ידע בזמן אמת על ייעודם האמיתי.