הראיות הכלליות שבבסיס הרשעתו של קלנר
47. כמפורט לעיל, בטרם פנה בית משפט קמא לדון בפרשות שתוארו בכתב האישום ובאישומים שיוחסו בו לקלנר, נערך דיון בראיות שיש בהן לתמוך באמירה הכללית של דכנר, כי קלנר שיתף פעולה עם שיטות העבודה "האפלות" שלו.
--- סוף עמוד 327 ---
מהימנות וסתירות בין גרסאות
48. תחילה נדרש בית משפט קמא להערכת מהימנות עדותו של קלנר וקבע באופן ברור ונחרץ כי אין ליתן בה אמון. עדותו של קלנר נמצאה כל כך לא אמינה על-ידי בית משפט קמא עד שקבע, כי "מול עדותו של עד המדינה, על כלל בעיותיה וכשליה לא ניצבת עדות בעלת משקל ותוקף" (עמ' 163 להכרעת הדין). קביעה זו התבססה בעיקר על פערים וסתירות שמצא בית משפט קמא בין דבריו של קלנר בחקירותיו במשטרה לבין עדותו, על ניסיונותיו הכושלים של קלנר להרחיק עצמו "ממעגל השוחד" ועל כך שהסבריו לאישומים כלפיו אינם הגיוניים. המדינה טוענת, ובצדק, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות. נאמן לכלל זה, אומר, כי עיון בהכרעת דינו של בית משפט קמא מעלה כי אכן עדותו של קלנר מעוררת קשיים ואיני מוצא להתערב במסקנתו הבסיסית שלפיה עדותו של קלנר היא עדות בעייתית המשליכה באופן משמעותי על מהימנות גרסתו. הדברים בולטים, בין היתר, בניסיונותיו הכושלים של קלנר להרחיק עצמו "ממעגל השוחד". כך, למשל, קלנר ניסה באופן לא משכנע לצמצם את מידת היכרותו עם רבין. בחקירתו במשטרה קלנר ניער חוצנו מכל מעורבות עמוקה או ישירה בפעילות עסקית ניהולית הקשורה בפרשיות השוחד, ובהמשך נאלץ לחזור בו מחלק מהכחשותיו הגורפות. לצד האמור, סבורני כי קביעת בית משפט קמא לפיה הקשיים בעדותו של קלנר מבטלים את עדותו מפני זו של דכנר אינה המסקנה המתבקשת. אכן, על דוכן העדים קלנר נאלץ לעיתים לחזור בו מדברים שאמר בחקירתו במשטרה, כך למשל, אם בחקירתו במשטרה אמר קלנר שהוא כלל אינו מכיר את ההסכם ת/179 שבבסיס אחד האישומים שבהם הורשע בפרשת הולילנד, על דוכן העדים עידן קלנר את גרסתו וציין כי גם אם אינו זוכר את ההסכם, בוודאי אישר את מסגרת התשלום. ביחס להתנהלות דומה של עד המדינה, ציין בית משפט קמא כי יש לראות בכך "נטילת אחריות". רוצה לומר, כי אף שעדותו של קלנר מעוררת קשיים ניכרים המשליכים על מידת האמון שיש ליתן בגרסתו, לא ניתן לומר כי בשל קשיים אלה אין היא עומדת מול גרסתו של דכנר. ראשית, מאחר שהפגמים בעדותו של קלנר אין בהם כדי לרפא את הפגמים המשמעותיים שנפלו בעדותו של דכנר. שנית, דומה כי לא ניתן לומר שכל "הסתירות" שהתגלעו בין דבריו של קלנר במשטרה לבין עדותו הן כאלה שיש בהן להשליך בהכרח על מהימנותו. כך, למשל, בדוגמא שהובאה לעיל ביחס לת/179, קלנר לא "נזכר" לפתע בהסכם, אלא בעדותו הוא היה נכון להכיר באחריותו לעצם אישור מסגרת התשלום. כך, בחקירתו במשטרה ציין קלנר כדלקמן:
"אני לא זוכר את ההסכם. אני מניח שאם היה הסכם כזה אז הוא הובא להחלטה בהנהלת אלונר וכן גם בפולאר
--- סוף עמוד 328 ---
נדל"ן וכן גם בקרדן נדל"ן. אני מניח שחוזה כזה היה אני לא ראיתי אותו" (ת/526 – ההדגשה הוספה).
בעדותו בבית המשפט אמר קלנר את הדברים הבאים:
"אני לא ראיתי את החוזה הזה בחיים, לא חתמתי עליו, לא קיבלתי העתק ממנו אבל אני אחראי" (עמ' 6085 לפרוטוקול).
בדברים אלה אמנם ניכרים מאמציו של קלנר להציג עצמו כמנהל הרואה את הדברים מ"מעוף הציפור", וגרסה זו מעוררת קשיים מסוימים נוכח הראיות המצויות בתיק ולכן יש בה כדי להשליך במידה מסוימת על מהימנותו. לצד זאת, הדברים אינם מלמדים על סתירה מחשידה בין דבריו של קלנר בחקירת המשטרה לבין דבריו בעדותו: בשני המקרים עמד קלנר על כך שהוא לא נחשף להסכם, אך גם לא הכחיש את קיומו. בעדותו בבית המשפט, הוסיף קלנר, כי הוא ודאי אחראי לתשלום.
בית משפט קמא ייחס משקל רב לסתירה שהתגלעה, לטענתו, בין דבריו של קלנר בחקירתו במשטרה לבין עדותו בבית משפט באשר למודעתו "לשיטותיו האפלות" של דכנר. בית משפט קמא קבע, כי בחקירתו במשטרה, קלנר הודה שהיה מודע לשיטות האפלות והלא חוקיות בהן נקט דכנר, ואילו בעדותו בבית משפט קלנר כמו חזר בו מדברים ברורים אלה וצמצם את גרסתו לכך שבשני מקרים דכנר הציע לו לשלם שוחד כדי לקדם אינטרסים שונים. לשיטת בית משפט קמא, התנהלותו זו של קלנר משליכה אף היא על מהימנותו. אך יותר מכך, בית משפט קמא ייחס חשיבות לדבריו של קלנר משום שראה בהם הודאה בכך שידע על "שיטותיו האפלות" של דכנר, ובכל זאת המשיך להעסיקו בפרויקט. אף שאיני חולק על כך שהדברים הם מחשידים סבורני כי בית משפט קמא העניק להם משמעות יתרה.
בחקירותיו במשטרה השיב קלנר תשובות מעט מתחמקות ומעט מתפתלות ביחס לשאלת מודעותו לתשלומי שוחד ששולמו על-ידי דכנר כדי לקדם אינטרסים של החברות שבהן קלנר היה מעורב. בשורה התחתונה, ניתן להסיק מתשובותיו את הדברים הבאים: דכנר פנה אליו, ולמיטב ידיעתו גם אל ספרן ואל גלאון, בהצעות או ברמיזות לתשלום שוחד. בהמשך אותה חקירה טען קלנר, כי לא בכל מקרה שדכנר פנה לגלאון וספרן בהצעות "אפלות" הוא יוּדע על דבר הפנייה. בכל מקרה, טען קלנר, הוא, ולמיטב ידיעתו גם מנהלי החברות, השיבו את פניו של דכנר ריקם, והבהירו לו כי הם אינם מעוניינים שינקוט בשיטות אלה. בחקירה זו קלנר עמד על ניסיונותיו של דכנר לגייס עוד ועוד כספים, מעבר לשכרו, באמתלות שונות, וייתכן שלשם כך אף העלה
--- סוף עמוד 329 ---
בפניו או בפני מנהלי החברות את רעיון תשלומי השוחד. בהמשך, העריך קלנר שבשלב ראשון פנה דכנר בהצעות פסולות למנהלים בחברות ולא אליו וזאת מאחר שחשש ממנו. בחלק זה של החקירה, טענותיו של קלנר נותרו כלליות והוא לא הסביר באיזה הקשר נודעו לו הדברים (ת/515, ות-515א'). כפי שטוען קלנר, הדברים שאמר באשר לשיטותיו של דכנר לבשו צורה יותר קונקרטית בשתי חקירות אחרות (ת/514, שנערכה לפני ת/515, ות/516) בהן הזכיר שני מקרים בהם דכנר הציע לקדם את ענייני קבוצת החברות באמצעות "סיוע" או מענקים לאישי ציבור.
בעדותו, כשנשאל על-ידי בית משפט קמא מהי תגובתו לכך שלטענת המדינה, ניתן ללמוד מדבריו במשטרה על מודעותו לתשלומי השוחד על ידי דכנר, השיב קלנר ש"היו שני אירועים בלבד שנותנים תשובה כוללת לכל סוגי השאלות והתשובות שנתתי במהלך החקירה, אני אמרתי שעשיתי ערפל, לא רציתי לפגוע באנשים כמו ראשי ערים למיניהם, לכן הלכתי מסביב .. ". בהמשך חזר ואמר קלנר שבדבריו בחקירתו במשטרה התייחס לשני מקרים ו"אין מעבר לזה" (עמ' 6252-6251 לפרוטוקול).
בית משפט קמא ראה בדבריו של קלנר בבית המשפט כנסיגה "מדברים נחרצים וברורים שציין בחקירתו במשטרה". נתון זה, בצירוף קביעתו כי גרסתו של קלנר אינה מתקבלת על הדעת מאחר שאין היגיון בכך שדכנר יפנה בכגון דא למנהלים שהם זרים לו ולא אל האיש "הקרוב לו בעולם", חיזקו את בית משפט קמא במסקנתו כי אין ליתן אמון בגרסתו של קלנר. שוב, דומה כי בעניין זה, כמו בדוגמא הקודמת, מסקנתו של בית משפט קמא היא מעט מרחיקת לכת. סבורני כי קשה להסיק מהדברים שצוטטו לעיל, כי קלנר נסוג או חזר בו מדברים שאמר בחקירתו במשטרה. בעדותו, קלנר נותר נאמן לגרסתו, כי נחשף ל"שיטותיו האפלות" של דכנר ולצד זאת שטח את גרסתו כי התוודעות זו ארעה בשני מקרים בלבד (שהוזכרו גם בחקירות המשטרה) וכי הוא סבור שדכנר פנה בעניין זה גם למנהלים, שדחו את בקשותיו. בהקשר זה אציין, כי מתקשה אני לקבל את קביעת בית משפט קמא כי נוכח יחסי החברות הקרובים בין השניים, אין לקבל את גרסתו של קלנר לפיה דכנר הקדים פנייה בענייני השוחד למנהלים בחברות. בכתב האישום, ובהכרעת הדין, יוחסו לדכנר שיתופי פעולה פליליים עם צ'רני, שהיה, לכל היותר, שותפו העסקי - לא חבר קרוב, וגם לא מדובר בשניים ש"ידעו איש צפונות ליבו", אלא בשני אנשים בעלי אינטרס משותף, ועדיין, לשיטת בית משפט קמא, השניים רקמו יחד תכנית עבריינית. כמו כן, מחומר הראיות עולה, כי לדכנר היתה תקשורת וערוץ עבודה עצמאי גם עם המנהלים בחברות. נזכיר גם, כי דכנר עצמו טען בעדותו כי הוא חשף בפני ספרן וגלאון את שיטת השוחד והם הפכו שותפים לדרך פעולה זו, אך בית משפט קמא דחה את גרסתו של דכנר באשר
--- סוף עמוד 330 ---
לאופן בו טען כי חשף את מערך תשלומי השוחד בפניהם, וזה היה אחד מהנימוקים לזיכויים.
האופן בו סיכם בית משפט קמא נושא זה, ממחיש את הקושי בקבלת קביעתו:
"המסקנה המתחייבת הינה, שנאשם 2 [קלנר] ידע על תשלומי השוחד של עד המדינה מאדם אחד ויחיד והוא; עד המדינה. למותר לציין, שמסקנה הגיונית זו מתיישבת להפליא עם עדות עד המדינה" (עמ' 154 להכרעת הדין).
ראשית, הן בחקירתו במשטרה, הן בעדותו בבית המשפט קלנר לא חזר בו מדבריו שלפיהם דכנר פנה גם אליו בעניין תשלומי שוחד – שככל שהוא יודע הם לא התממשו – כך שהשאלה מהיכן ידע קלנר על נכונותו של דכנר לעשות שימוש בתשלומי שוחד אינה באמת במחלוקת. שנית, המסקנה ההגיונית כי קלנר למד על תשלומי השוחד מדכנר אמנם מתיישבת עם עדותו של דכנר – אך עד לגבול מסויים, שהרי דכנר העיד על כך שגם ספרן וגלאון נחשפו לענייני השוחד ונתנו ידם לדבר – אך בית משפט קמא דחה גרסה זו של עד המדינה. לבסוף, סבורני כי הדיון באשר לדברים אלה של קלנר נעדר התייחסות לסוגיות משמעותיות – ראשית, נראה כי גם אם נקבל את דבריו של קלנר במשטרה כמות שהם, קרי, בהתעלם מגרסתו "המצומצמת" בבית משפט קמא, עדיין אין בדבריו כל הודאה כי ידע על תשלום שוחד בפועל. עניין זה מוביל לסוגיה נוספת שלא התקיים בה דיון בהכרעת הדין והיא גרסתו של קלנר כי הוא והמנהלים דחו את הצעותיו של דכנר והבהירו לו כי הם אינם מעוניינים להיות מעורבים במעשים בלתי חוקיים.
הנה כי כן, נראה כי מדבריו של קלנר בעניין "שיטותיו האפלות" של דכנר ניתן להסיק את הדברים הבאים: קלנר הודה כי דכנר הציע לו לנקוט בדרכי שוחד, אך הוא לא הודה כי הסכים לכך או כי היה מודע לתשלומי שוחד שביצע דכנר בפועל. ישנו פער מסוים בין גרסתו של קלנר במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, אך הפער אינו נמצא בהתכחשות לדברים ברורים שאמר אלא, בעיקר, בניסיון לייחס לדברים משמעות מופחתת ומצומצמת, ומכאן שאין בו להשליך באופן כה משמעותי על מהימנות גרסתו של קלנר (למעט בעניינים מסוימים שיפורטו להלן). דחיית גרסתו של קלנר באשר ליחסיו העצמאיים של דכנר עם המנהלים היא אולי "הגיונית", אך לא מתיישבת בהכרח עם כך שדכנר עצמו ניסה לבסס בעדותו גרסה לפיה גם למנהלים היתה מעורבות עצמאית בתשלומי השוחד.
--- סוף עמוד 331 ---
כמפורט לעיל, בית משפט קמא מצא את עדותו של קלנר כבלתי מהימנה, בין היתר, גם משום שמצא את הסבריו לתשלומים שהועברו לדכנר כ"בלתי מתקבלים על הדעת", להסברים אלה אתייחס כשאדון בערעור על הרשעתו של קלנר באישומים הספציפיים.
49. מהימנותו של קלנר – סיכום: בית משפט קמא סבר כי עדותו של קלנר אינה מהימנה עד כדי ביטולה. אף אני סבור שיש להתייחס לעדותו של קלנר בחשדנות רבה, אך מסקנותיי אינן מרחיקות לכת כשל בית משפט קמא. קלנר שטח במשטרה ובעדותו בבית משפט גרסה מוקשית המרחיקה אותו מכל גורם או פעילות עסקית שקשורה באופן מסוים למעגל השוחד. גרסה זו נסתרה במידה רבה כאשר הובאו ראיות חיצוניות המציירות תמונה שונה מזו שהציג קלנר ועניין זה אכן מעיב על מהימנותו. בנוסף, בית משפט קמא סמך את קביעתו על סתירות בין תוכן הגרסאות שהציג קלנר ועל מסקנותיו כי חלק מגרסאותיו אינן הגיוניות או שישנו הסבר אחר הגיוני יותר לזה שסיפק קלנר. סבורני, כי ביסוס קביעות מהימנות על נימוקים אלה מאפשר לערכאת הערעור להתערב במידת מה בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית:
"[ההלכה] לפיה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, מבוססת על יתרונה של הערכאה הדיונית, הרי שבמקום בו יתרון זה מתבטל או מצטמצם, עשויה ערכאת הערעור להתערב ביתר קלות בממצאי עובדה ומהימנות. הדבר נכון למצב בו קביעת הממצאים על ידי הערכאה הדיונית מבוססת על שיקולי סבירות או הגיון ... " (ע"פ 7653/11 ידען נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 20 (26.7.2012)).
סבורני, כי ככל שמסקנותיו של בית משפט קמא התבססו על השוואת תוכן דבריו של קלנר בחקירת המשטרה לעדותו ועל הגיונה של גרסה זו או אחרת - אכן אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור (שכן אין בהכרעת הדין התייחסות לאופן בו ניתנה עדותו של קלנר או ל"אותות האמת" שניתן היה לדלות ממנה). כמפורט לעיל, סברתי, בניגוד לבית משפט קמא, כי מסקנותיו באשר למהימנותו של קלנר, בהתבסס על הנימוקים הללו, היא מעט מרחיקת לכת. מכאן, שאף אם קלנר הוא עד בעייתי שיש להתייחס לעדותו, בחלקים נרחבים, בחשדנות, לא ניתן לומר כי עדותו בטלה עד כדי כך שניתן לקבוע שבאשר לאישומים המיוחסים לו, ישנה גרסה אחת והיא זו של דכנר, על הקשיים הכרוכים בה.
--- סוף עמוד 332 ---
מערכת היחסים בין דכנר לבין קלנר
50. בהמשך, התייחס בית משפט קמא למערכת היחסים החברית שבין דכנר לבין קלנר וסבר כי יש בה להקנות מהימנות לגרסתו של דכנר. נזכיר, כי בית משפט קמא סבר כי נוכח טיב היחסים ששררו בין השניים לא ניתן לקבל את הטענה לפיה גרסתו של דכנר ביחס למעורבות קלנר בפרשת השוחד אינה אלא עלילה. כלומר, גם "ראייה" זו אינה מסייעת לגרסתו של דכנר ביחס לכל אחד מהתשלומים שנקבע לגביהם כי הם שוחד, אלא מקנה מהימנות כללית לגרסתו. מסקנתו של בית משפט קמא נתמכת בנימוקים שנראים, על פני הדברים, כהגיוניים ומשכנעים. עם זאת, סבורני כי מסקנתו של בית משפט נתקלת בקשיים כאשר היא מעומתת עם ראיות נוספות שלא נדונו בהכרעת הדין או כאשר מנסים להעניק לסיטואציה הסברים אחרים, הגיוניים לא פחות מאלה שפורטו בהכרעת הדין של בית משפט קמא.