--- סוף עמוד 867 ---
הקושי בענייננו נעוץ בתמהיל הנסיבות המיוחד: עובד הציבור לא קיבל כסף במישרין, ואף לא נודע לו על כך באופן מיידי. עד שנודע לו הדבר בדיעבד, השתנו פני הדברים, והוא כבר לא מכהן כעובד ציבור – בין בכלל, ובין בתפקיד שהביא למתן הכספים מלכתחילה. שינוי זה הוא משמעותי, וגורר עימו, לדעתי, אי יכולת להרשיע את אותו עובד ציבור בלקיחת שוחד. כך נראה, מבלי לטעת מסמרות עד תום. בכל מקרה, סוגיה זו לא נדונה ומהווה קונסטרוקציה שלא זכתה להתייחסות בערכאה קמא.
40. נדרשת הערת אזהרה ברורה בתרחיש זה. ניתן לטעון כי בניגוד לתרחישים אחרים שהועלו כדי לערער על המסקנה המפלילה מכוח ראיות נסיבתיות – כאן ישנה התייחסות לעובדה שהיא בידיעת אולמרט. לאמור, המועד שבו נודע לו על העברת הכספים. והרי, אולמרט לא העיד כי נודע לו בשלב כלשהו. לשון אחר, בהנחה שאולמרט לא ידע על העברת הכספים, אין מקום לדרוש ממנו לתרום מידע לביסוס התרחיש המזכה בכל הקשור לשיחות שהוא לא היה חלק מהן. ברי כי אולמרט לא יכול להעיד על מה שלא היה עד לו, ותרחישים אחרים המתיישבים עם חפותו לא יכולים לקבל חיזוק ישיר ממנו. לעומת זאת, בהנחה שנודע לו על העברת הכספים – לא לפני הפעולה ולא בזמן אמת אך בסמוך לפני פרישתו מעיריית ירושלים – ניתן לבוא בטרוניה כלפיו על שלא העיד על כך, חרף העובדה שעניין זה – תחת ההנחה הנוכחית – אכן בידיעתו. יושם אל לב, כי הסתייגות זו אינה נחלת התרחישים האחרים שהועלו.
שלוש תשובות לכך. האחת – בפן המשפטי. עסקינן במסקנה משפטית לפיה אולמרט לא עבר עבירה אם בסמוך לידיעה הוא עזב את תפקידו כראש העיר. במסגרת של בחינת ראיות נסיבתיות, ישנן עובדות שתומכות בתוצאה זו גם בלי עדות של אולמרט. אלו פורטו לעיל בפרק זה, הדן ב"ציר הזמן". אם זה המצב, כבר נפסק ונפסק שוב כי בית המשפט רשאי ואף חייב לבחון אפשרויות אחרות המתיישבות עם חפות הנאשם, ובתנאי שיש להן עיגון בחומר. זאת גם אם אפשרויות אלה לא הועלו על ידי הנאשם והוא לא העיד על כך – למרות שיכול היה לחזק את התרחיש המזכה, ואף בניגוד לקו הגנתו (ראו פסקה 6 לעיל וכן פסקה 63 להלן, והאסמכתאות המובאות בהן).
השנייה, עניינה האופן שבו ניהלה התביעה את התיק והדרך שבה הכריע בית המשפט קמא בדבר אשמתו של אולמרט. הנחת התביעה הייתה כי אולמרט לא רק ידע על העברת הכספים ליוסי, אלא היה היוזם שלה. על פי קו זה, אולמרט ידע מראש על העברה זו. אף בית המשפט המחוזי צעד במסלול זה. לנוכח זאת, בהכרעת הדין לא