55. העיסוק באפיזודה ב' כרוך בניתוח שורה ארוכה של מוצגים אליהם הפנו הצדדים. בית משפט קמא ביסס הכרעתו על מוצגים אלה, והכרעת דינו כוללת התייחסויות למרבית המוצגים הרלוונטיים, אך שלא על פי סדר כרונולוגי. למען
--- סוף עמוד 98 ---
בהירות התמונה, נפתח את הדיון בתיאור כרונולוגי של התכתובות העיקריות והשתלשלות העניינים באותן שנים, ועם הקורא הסליחה על אריכות הדברים.
נזכיר כי ביום 6.12.1999, עם תום תקופת חוזה ההעסקה הראשון, כרתו דכנר וצ'רני (בשם הולילנד תיירות) חוזה העסקה שני למשך חמש שנים (2004-2000) [ת/136]. על פי ההסכם, שאף הוא נוסח על ידי דכנר ובכתב ידו, דכנר היה זכאי לשכר חודשי בסך 50,000$ תוך שהוא מתחייב לשאת בעלות שכרו של כל עוזר שימצא לנכון (למעט השתתפות צ'רני בעלות אחת המזכירות).
(-) ביום 4.1.2000, כחודש לאחר כריתת חוזה ההעסקה השני, פנה דכנר לצ'רני במכתב בו סיפר כי בתו עתידה לעבור הליך רפואי מציל חיים בעלות של 700,000$. וכך ניסח דכנר את הדברים [נ/83]:
"הלל,
הואיל וישבו אצלי כשצילצלת לא יכולתי לדבר בנושא הבא:
אני שולח את אדית [בתו של דכנר – י"ע] ל-Sloan Catering [צ"ל Sloan Kettering – בית חולים לטיפול וחקר הסרטן בניו יורק – י"ע] כ'קרש הצלה' אחרון. הטיפול/ניתוח גם כולל תרופות[?] וכד' עולה לי 700,000$+. 70% מהנ"ל משולם מראש.
אני אסיר תודה אם תקדים לי התשלום עבור ינואר-אפריל 2000, כנגד חשבוניות ש.א.ד. 100,000$ ו"אמיאור" (100,000$).
[...]
תודה מראש,
נ.ב: אם לא תוכל – אנא תודיעני. תודה".
חשוב להדגיש כבר עתה כי אין חולק על כך שבתו של דכנר, אף שהיתה חולה בתקופה מסוימת, לא עברה כל טיפול או ניתוח בחו"ל ולא נזקקה לתרופות יקרות, כי דכנר רימה את צ'רני, פשוטו כמשמעו, כי מדובר ב"מסמך של רמאי", וכי דכנר "העז להשתמש במחלה הקשה שתקפה את בתו האהובה כמנוף להשגת כספים להם נזקק" (דברי בית משפט קמא, בפרוטוקול בעמ' 5956 ובהכרעת דינו בעמ' 17).
(-) על פי רישומי העברות הכספים, בקשתו של דכנר נענתה באופן מיידי וכבר למחרת היום הועברו לש.א.ד. ולאמיאור סך של 100,000$ כל אחת (=412,000 ש"ח) [נ/83ב, נ/83ג].
--- סוף עמוד 99 ---
(-) ביום 15.2.2000 הקדים צ'רני לדכנר שכר טרחה בגין ארבעה חודשים נוספים והעביר לו שיק על סך 200,000$ (=810,000 ש"ח). על השיק, אשר ניתן מהולילנד תיירות לש.א.ד, נכתב כי מדובר בשכר טרחה עבור חודשים מאי-אוגוסט 2000 [נ/1-83].